במדרשה התורנית בפתח תקווה קיבלו על עצמם האברכים להגביר חילים לאוריתא ולכפר על כתובות הנאצה
אנטשימיות באם המושבות: וטימאו את היכליך
אין זאת הפעם הראשונה ששומרי המצוות בפתח תקווה נתקלים במעשים אנטישמים כתובות נאצה, התנקלויות ליהודים חרדים ולבתי כנסת, אבל מה שהיה שם בשבת האחרונה עלה על כל דמיון. ללומדי המקום אין ספק שהפעם אין ידיהם של עולי חבר העמים במעל משום שכתובות הנאצה היו ברמה שרק מי שנולד בבית ישראלי יודע לכתוב. איש אינו יודע מי עשה זאת, כולם מזועזעים.
עשרות אברכים בחולצות לבנות יושבים ליד סטנדרים ולצד כל אחד מהם צמוד מישהו שאין תורתו אומנותו אומנם, אך הוא מנסה לעשות תורתו קבע ומלאכתו ארעי. בעלי בתים שלכל אחד מהם מקצוע משלו. בערב במקום לבלות בבית הוא מבלה את עיתותיו בבית המדרש. המקום רועש וגועש כאחד מבתי המדרש של הישיבות היותר מתמידות כמו סדר צהרים לקראת שיעור כללי. זוהי המדרשה, כך היא מכונה בפתח תקווה, המגדלור של העיר. אמרת לאנשים 'מדרשה' ואמרת את הכל. מתחם המדרשה ממוקם במקום ששימש בעבר את ישיבת לומז'ה בפתח תקווה והוא רועש וגועש החל משעות הבוקר המקודמות אז מאכלסים אותו פנסיונרים הבאים ללמוד תורה, בשעות הצהרים ממלאים אותו בעלי תשובה הבאים להתחזק על ידי אברכים תושבי פתח תקווה ובערב הוא מלא בבעלי בתים הרווים את צמאונם בתורה.
עכשיו הוא מלא במיוחד, וקול התורה שנשמע בו הוא חזק במיוחד. מעין התרסה למה שארע כאן בשבת קודש. אנשים קיבלו על עצמם לבוא לכאן יותר, אלה ששהו כאן שלש שעות שוהים כאן עכשיו ארבע. בין הלומדים עוברים עכשיו אברכים המחתימים על התחייבות של הלומדים כאן לקבל על עצמם עוד סדר, עוד שיעור, עוד לימוד כדי לכפר ולו במעט על מה שהיה כאן רק בשבת קודש האחרונה. ודומה כי כל העיר כולה כולל תושביה החילונים מתעסקים במה שהיה כאן בשעת נפש.
נקי כאן, כל הכתובות נוקו, כל השברים סולקו, הקירות שהכילו את דברי הנאצה הם עתה לבנים, לא ניכר במדרשה שמשהו היה כאן. אבל את הצלקות שבנפש קשה לנקות, את מה שחשים באי המקום אי אפשר למחוק כל כך מהר, וכנראה שהמראות שנחקקו בלב לעולם לא ימחקו.
הרב יחיאל רטנר, עובד החברא קדישא במקצועו הנוהג לבוא לכאן מדי יום ללמוד תורה עם אברכים, מתפלל כאן גם בשבתות. הוא היה הראשון שנחשף לזוועה הנוראית .הוא עדיין לא נרגע ועל פניו עדיין הבעת הבעטה שתקפה אותו כשראה לראשונה בשבת את דברי ה' המבוזים בצורה הנוראית ביותר. "באנו בשבת בבוקר כדרכנו לפתוח את דלת בית הכנסת למתפללים", מספר ר' יחיאל, כשפתחתי את הדלת התגלה לפני המראה המחריד ביותר שראיתי בימי חיי. הכיסאות והספסלים היו שבורים, הרצפה הייתה זרועה בקרעי ספרי קודש. הספסלים נשברו כך גם השולחנות. על גבי השולחנות השבורים, פרסו חלאות האדם את ספרי הקודש, את החומשים, הסידורים, המדרשים ועל כל אחד מהם קשקשו. בהחתחלה חשבנו שמדובר בגוים ולאחר מכן אמרנו לעצמנו כי לא יתכן שהגויים הרוסים יעשו את הדבר הזה, כתב היד וגם סגנונו הזכיר את פראי האדם של הישראלים לא של הרוסים.
כל הספרים היו מקושקשים, על חלק מהם היה צלב מצוייר. צלבים כאלה נצבעו לאורך כל הקירות של בית המדרש האחורי של המדרשה. וזה עוד כלום", מתאר הרב לייטנר, "מה ששכנע אותנו כי לא מדובר ברוסים גויים אלא ביהודים 'משלנו' היא כתובות הנאצה שהיו פוזרים לאורך כל הקירות. אלה כתובות נאצה נגד ה' ומשיחו נגד משה רבינו, נגד אבותינו אברהם יצחק ויקב. בצורה שאיני יכול לחזור עליהם אסור לחזור עליהם וגם אסור לזכור אותם. הדברים מעלים צמרמורת. מישהו כנראה עשה זאת כנקמה על משהו, אבל במי הוא בחר לנקום?
כתובות הנאצה שנכתבו ישירות ובצורה בוטה וחמורה כלפי שמייא רוססו בעזרת נשים שהכניסה אליה נותרה פתוחה בליל השבת, החוליגן ריסס גם צלבי קרס על ספר 'יחווה דעת' של מרן הגר"ע יוסף ואחרים ועל ארון הספרים. וכן בעד צורר היהודים היטלר ימ"ש. המתפללים המזועזעים במדרשה שברחוב רוטשילד בעיר, התקשו להתפלל לאחר מה שראו עיניהם. גבאי בית הכנסת ר' דוד ריין אומר בראיון ל'קול החרדי': "קשה היה לנו להתרכז בתפילה לאחר שאנחנו יודעים מה בעצם כתוב מאחורי גבנו".
כאמור הרב לייטנר הזעיק את שאר המתפללים, לא היה מה לעשות במשך השבת. "כל השבת שהינו במקום כאילו כרגיל, מתאפקים שלא לבכות מרוב צער", מספר הרב לייטר.
השמועה פשטה כעץ בשדה קוצים. עד מהרה החלו נוהרים למקום תוך כדי שבת כל מי שיש לו קשר כל שהוא ליהדות וגם חילונים. כולם ראו את חילול ה' הנורא וכולם הביעו שאט נפש והזדעזעות. במוצאי שבת החלה נהירה המונית למקום. כל אישי הציבור דתיים וחילונים כאחד ובראשם ראש עירית פתח תקווה הגיעו למקום להזדהות איתו.
עם צאת השבת התייצבו גם חוקרי המשטרה ונטלו תביעות אצבעות מהמקום. המשטרה פתחה בחקירה, עד כה ללא כל הצלחה, אין איש יודע מי יכול היה לעשות מעשה כזה.
"המקרה הזה איחד את כל הציבור הפתח תקוואי, שעזב את כל המחלוקות והתאחד סביב המקרה המזעזע שארע במדרשה", אומר חבר מועצת העיר מטעם 'דגל התורה' אליהו ברוכי המעיד, "גם אני עצמי בוגר המדרשה הזאת כאברך שהיתי בה ימים רבים. חברי מועצת העיר מטעם ש"ס אף הם בוגרי המדרשה זאת וחבר מועצת העיר מטעם המפד"ל בא לכאן לשמוע שיעורים עד היום הזה".
לפני עשרים שנה מייד לאחר מלחמת המפרץ, הקים הרב עזריאל פוייפר מתלמידיו המובהקים של הגר"מ שך, את המדרשה על מנת להודות לקב"ה על שרשרת הניסים שפקדו את עם ישראל במהלך המלחמה. המקום מהווה מגדלור של ממש עבור תושבי הסביבה, במהלך כל השבוע מתקיימות בו פעילויות ושיעורי תורה בהם משתתפים רבים.
הרב אליהו ברוכי שהוא כאמור מבוגרי המקום יודע לספר לי סיפורים רבים על בעלי תשובה ומתחזקים המגיעים למקום ומתחילים ללמוד בישיבות. [
מה שמושך לכאן את התיכוניסטים הנקראים דתיים או את בני הישיבות התיכוניות היא האפשרות להתכונן טוב יותר במסגרת המדרשה בשעות הערב לבחינות הבגרות בגמרא ושאר מקצועות היהדות. האברכים לומדים עם התלמידים בחפץ לב, התלמידים מתקשרים אליהם והצעד הבא היא המשך דרכם בעולם התורה. עשרות תיכוניסטים כאלה יוצאים מידי שנה לישיבות. גם השנה יצאה קבוצה גדולה מאוד של תיכוניסטים כאלה לבית הגר"ח קנייבסקי, הם שמעוט ממנו דברי התעוררות ולאחר מכן התפזרו כל אחד בישיבתו.
הארץ זרועה ישיבות למתחזקים", אומר הרב אליהו ברוכי, "רבים מהם מלאים מבוגרים המגיעים דרך כאן", הוא מעיד.
"לא ניתן לרשעה לחסל את הקדושה", אומרים לומדי המקום, "אנחנו נמשיך עכשיו ביתר שאת לבוא למקום, לחזק אותו להרבות חילים לאורייתא. המקרה המזעזע אותנו חיזק אותנו מאוד", הם אומרים.
