תורות משה

כשהוא עבר כבר מזמן את החצי השני של חייו, הוא זכה לפדות כבר כמה מאות ספרי תורה מקהילות שחרבו בשואה, לעלותם ארצה לתקן אותם ולמסור אותם לקהילות חדשות ברחבי הארץ. לקראת חג מתן תורה הוא שיתף אותנו במקצת מסיפורי פדיית ספרי התורה שלא היו מביישים שום ספר מתח. איך ברגע האחרון שוכנע ראש ממשלת רומניה למסור את 142 הספרים, מדוע ניכשל בהעברת האוסף היהודי הגדול ביותר מפראג לארץ לשם הגיע כדי להציל את ספרי התורה מידי הרפורמים והוא לא רוצה להפסיק, אלפי ספרי תורה זרוקים עדיין במרתפים אפלים מהימים ההם מחכים לר' משה מושקוביץ 'מושקו' שיגאל אותם. נותן התורה.

קשה מאוד לשאול את ר' משה מושקוביץ הישיש שאותו פגשנו בשיא יום עבודתו במשרדו ב'היכל שלמה' מהו הפריט המרגש ביותר באוסף ספרי התורה שלו, אבל ר' משה אינו מהסס לרגע. "אני מצטער לאכזב אותך", הוא אומר בחיוך, "אתה בוודאי באת לעסוק בספרי תורה לקראת חג השבועות, אבל הפריט המרגש ביותר הוא דווקא מגילת אסתר.
בזריזות המאפיינת את מי שטרם הגיע לגיל 30 ולא את מי שכבר עבר את שנתו ה... תשעים, כורע ר' משה ברך ופותח דלת בארונו מלא האוצרות ושולף משם נרתיק של מגילת אסתר. בחיל וברעדה הוא מניח אותה על השולחן ואינו מניח לאיש לגעת בפריט היקר הזה, ביד רועדת הוא מוציא מהנרתיק (החדש, לא מאותה תקופה) מגילה ישנה ומתוקנת, מגילת אסתר. המגילה אינה רגילה, יש בה אותיות רבות המודגשות וגדולות. "מצאנו את המגילה הזאת בבית הכנסת של הגר"א מוילנא. כל מי שבדק אותה אישר שהמגילה הזאת נכתבה בימי חייו של הגר"א מוילנא. "ואולי, אולי", אומר משה מושקוביץ וקולו רועד לא מחמת זקנתו, "אולי בכלל הגר"א קרא בה בפורים. הייתי עם המגילה הזאת אצל כל גדולי המקובלים, רציתי לדעת מה פשר האותיות המודגשות והגדולות שבה, שאינם מופיעים במגילות אחרות, פעמים רבות מדגישות האותיות את הצירוף יוד קוי וו קי, המקובלים אמרו לי שברור שסודות של קבלה טמונים במגילה, איש לא ידע לומר לי מה", המגילה הזאת היא רק אחד מהאוצרות שעליהם שומר מוזאון 'מנורה' שבהיכל שלמה שעיקרם מאות ספרי תורה שחולצו על ידי ר' משה מקהילות שחרבו בחו"ל בעיקר בשואה שלה מלאו השנה כידוע שבעים שנה, תיקונם בארץ וחלוקתם לבתי כנסת המתחדשים בארץ ישראל.
"אם אתה רוצה ללמוד משהו מסיפור חיי", אומר ר' משה, "זאת העובדה שמישהו אחד לקח על עצמו משימת חיים והצליח להזיז הרים וגבעות ותאמין לי שאני מקדיש לזה זמן רק 'בין מנחה ומעריב' אומר האיש שעל אף שממרומי גילו הוא מנהל בפועל את 'היכל שלמה' עומד בראש שני עמותות של הישיבות שהקים, חבר הוועד המנהל של אוניברסיטת בר אילן וגם של מכללת שערי משפט ומנהל לוח זמנים של אדם בשיא הקריירה שלו. בבית שלו בקיבוץ משואות יצחק בקושי רואים אותו ובין עיסוק לעיסוק הוא מחלץ ספרי תורה מחו"ל ומחלקם לקהילות בארץ.
וזה רק בחצי השני של חייו, משום שבחצי הראשון הספיק משה מושקוביץ, 'מושקו' בפי מכריו שהספיק לבלות בשליחות במחנות המעצר בקפריסין כדי לסייע למעפילים ולארגן אותם לקראת העלייה לארץ, הוא גם היה ראש המועצה האזורית שפיר שהספיק להקים שתי ישיבות את 'אור עציון' שבדרום ולאחר מלחמת ששת הימים את 'הר עציון' שבגוש עציון. לאחר מכן הקים את העיר אפרת ואף שימש כראש המועצה הראשון שלה במשך 4 שנים. רק אחרי פרישתו לגמלאות החל לנהל את 'היכל שלמה' שבמסגרתו הקים את מוזיאון 'מנורה' לחפצי קודש והחל לפדות ספרי תורה השוכבים במחסנים ברחבי אירופה בעיקר במזרחה.
לטייל עם 'מושקו' במוזיאון ספרי התורה שלו זה כמו לטייל עם ילד בחנות צעצועים. מאחורי כל מוצג סיפור, "הבט על ספר התורה הזה, אתה לא תאמין מהיכן הוציאו אותו", הוא אומר ומספר את הסיפור:
היה זה בשנת 1949, מדינת ישראל חתמה אז על הסכם הפסקת אש עם ממלכת ירדן, האיש שיצא ובא בארמונו של המלך עבדאללה הראשון היא אליהו ששון. הוא היה מחזיק תיק הערבים בסוכנות היהודית", מספר 'מושקו'. באחת הפעמים שהגיע לבקרו, שם ששון לב לספר תורה שהיה מצוי בלשכתו של המלך. "אני לא רוצה להתערב בענייניך", אמר ששון למלך, "אבל לפי המקורות שלנו החזקת ספר תורה שלא במקום הנכון מביאה לאסונות".
"זה ספר שנפל לידי כוחותינו כאשר כבשו מכם את הרובע היהודי", הסביר המלך לשגריר הישראלי
"לא רוצה אסונות", אמר בבהלה, "קח את הספר בבקשה ולך"
ששון עטף בחרדת קודש את הספר בבד שנתן לו המלך, העמיס אותו על הרכב ונסע מיד לגבול ישראל. הוא הגיע לירושלים ואץ עם הספר אל ביתו של הרב הראשי לישראל הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג
בידיים רועדות פתח הרב הראשי את הספר שנפדה משביו כדי לראות למי בדיוק שייך הספר, מי כתב אותו, למי להחזיר. יחד עמו הציץ גם השגריר ששון והחוויר, את הספר הזה כך התברר, כתבה לשמה ותרמה לבית הכנסת בעיר העתיקה לא אחרת מאשר... אמו של ששון. ועכשיו נפדה ספר התורה משביו על ידו.
סיפור פגישתו של 'מושקו' עם פדיית ספרי התורה, קשור במישרין לסיפור המוזיאון היהודי הגדול בפראג וניסיונו לפדות משם את האוצרות היהודים על מנת שלא יפלו לידי הרפורמים כפי שנפלו לידיהם ספרי התורה הרבים.
מי אינו מכיר את המוזיאון היהודי הגדול בפראג. בשנות הזעם לפני שבעים שנה, החליטו הנאצים להקים בפראג מוזיאון לתולדות העם שהושמד. הם השתמשו לשם כך במוזיאון יהודי שכבר היה קיים, את עובדיו היהודים הם לא הרגו ותחת זאת הם הביאו לשם את כל האוצרות ששדדו מהיהודים דקה לפני שרצחו אותם. אוצרות רבים של יהדות נותרו במוזיאון בלי שאיש ידע מכך. השלטון הנאצי עבר מן העולם וכל האוצר הזה עבר כולו לרשות הממשלה הקומוניסטית. השלטון הקומוניסטי לא ידע בדיוק מה לעשות באוצר הגדול שנפל לידיו. בין היתר היו שם 1500 ספרי תורה שנמכרו כולם לקהילה הרפורמית שבלונדון. הקהילה שכרה סופר סת"ם ממאה שערים בירושלים שישב בלונדון ויתקן את מה שניתן לתקן. הרפורמים רצו לחלל את ספרי התורה בדרכם שלהם, להשתמש בהם בבתי התיפלה שלהם.
"הדבר נודע לי", מספר 'מושקו' משם שאותו סופר סת"ם הגיע באקראי למשרדי כדי לברר כתובת בלונדון כך נודע לי ש 1500 ספרים עומדים להימסר להם. באותה תקופה", הוא מספר, "היתי בשלהי סיום תפקידי כיו"ר המועצה האזורית שפיר, נעניתי לבקשתו של שר הדתות דאז ד"ר זרח ורהפטיג לשמש כיו"ר הנהלת היכל שלמה, הסופר סת"ם סיפר לי על המוזיאון האדיר הזה, על חפצי היודאיקה ועל ספרי התורה. החלטתי לשים עליהם יד ויהי מה לפני שגם אלה יחוללו על ידי הרפורמים".
לשם כך היה עליו להגיע לצ'כסלובקיה. באותם ימים שלט בצ'כסלובקיה שלטון קומוניסטי זה היה נראה כאילו מעבר להרי החושך והמשימה להיכנס למקום לא הייתה פשוטה כלל" הוא מספר. אבל לא איש כ'מושקו' ירים ידיים. צריך היה להציל את חפצי הקודש לפני שגם הם יגיעו לידיים הלא נכונות. כדי לבקר בצ'כיה צריך היה אשרת כניסה. "פניתי לח"כ אריה רפתין שהיה איש מפ"ם והוא היה יו"ר וועד הידידות ישראל-צ'כיה הוא כתב לצ'כים מכתב ובו המליץ שאבוא לבקר במקום. "המטרה שלי היתה להביא את כל חפצי היודאיקה לירושלים כי שם מקומם. חודשים ארוכים עברו עד שהשיבו הצ'כים למושקו. "העבירו את הדרכון למזרח גרמניה הם בדקו אותי בשבע עיניים, בדקו את כל עברי ומעשי ואחרי מספר חודשים התקבלה אשרת הכניסה עבור משה מושקוביץ.
לא כולם היו שלמים עם הנסיעה, לא כל מי שנסע לאזורי שלטון קומוניסטי אכן חזר ממנו בשלום. אבל מושקוביץ חדור היה בתחושת שליחות של מצווה, "ליבי פרפר ובכל זאת עליתי לטיסה ונחתתי בפראג הקומוניסטית. קשה היה לתאר את העליבות והעוני שראיתי שם", הוא אומר, מישהו המתין לו במחסנים העלובים שהתעקשו לקרוא להם 'נמל תעופה' ולאחר שהוחתם דרכונו הוא נלקח למלון שמבעוד יום הוזמן לו בו חדר. באותו ערב נפגש מושקו עם הרב הראשי של פראג מטעם השלטון הקומינסטי דניאל מאיער. "בעודנו יושבים בביתו ומדברים בנימוס, לפתע אומרת אשתו 'בואו נצא החוצה לנשום אויר צח' אז הבנתי שהולכים לומר את הדברים הרציניים הם פחדו לומר דברים בבית פן יאזינו להם. "יצאנו לרחוב ואז סיפרתי להם את מטרת בואי האמיתית. למחרת היתה צריכה להתקיים פגישה עם המקביל הקומוניסטי של אגודת הידידות ישראל צ'כסלובקיה. הוא היה הגבאי של בית הכנסת, יהודי, האחראי על היחסים של היישראל צ'כיה.
התחלתי לנאום בפניו", מספר 'מושקו', "הסברתי לצ'כים שהעם היהודי יודע להוקיר ולהעריך את העזרה של הצ'כים בזמן מלחמת השחרור, אבל הם היו קצרי רוח, רצו להגיע ל'תכלס', אמרתי להם שאני בא בשם עמותת 'מנורה' המקימה מוזיאון לודאיקה וכי אני רוצה את הרכוש היהודי העצום שהצטבר במחסנים. "אתם מחזיקים ברכוש גנוב", אמרתי לו בלי להתבלבל "הנאצים שדדו אותו מהיהודים היורשת של הרכוש הזה היא מדינת ישראל, זה מוסרי, זה צודק כך צריך לעשות
הצ'כים לא דחו, הם היו מוכנים לנהל משא ומתן להחזרת הרכוש היהודי הגנוב אבל התנו זאת בכמה תנאים. הם רצו כסף לא מעט, הם רצו שנדבר עם יהדות ארה"ב שידברו עם שלטונות ארה"ב שישנו את היחס העויין שלהם כלפי צ'כסלבוקיה. כמו כן הם שמו לב כי במכון ויצמן ברחובות יש מחשב מאוד מיוחד, הם רוצים אחד כזה אצלם האם נוכל לבנות להם. השבתי להם שלפני שאני משיב להם תשובות עלי לדעת מה אני עומד לקבלם, מה מכילה הרשימה.
"אתה צודק", אמר הפקיד הבכיר ולחץ על כפתור מתחת לשולחנו. לשמע צלצולו ניכנס בצעדים כנועים לחדר אחד העובדים, "תכינו לו רשימה", הורה הפקיד לעובדים. תוך מספר שעות הייתה בידי מושקו רשימה מפורטת של כל חפצי היודאיקה
"הם לקחו אותי לסיור במוזיאון, עיני נפקחו בתדהמה, איני יכול לשכוח את המראה אלפי ידיים של קריאת ספרי תורה, מאות כתרי תורה, קישוטים דלתות של ארונות קודש, הכל מסודר בסדר כמו שרק הנאצים ידעו לעשות סדר, מעולם לא ראיתי כמות כה גדולה של יודאיקה תת קורת גג אחת. אין לשער ואין לתאר את השופרות תלו האידיוטים על חוטים וכדי שהם יהיו עמידים הם קדחו בהם חורים (ופסלו אותם כמובן) עכברים הסתובבו שם לרוב, רטיבות נזלה מהתקרה ברור היה שצריך להחזיר את הכל הביתה סך הכל מצאנו שם כ 50,000 פריטים אפשר לומר שזהו המתקן שבו מרוכז האוסף היהודי הגדול בעולם", הוא מסכם.
אבל סיבוב ה'שופוני' עוד לא נגמר. "למחרת הם לקחו אותי למנזר הרחוק 60 ק"מ מפראג. "כמה פרוכות לדעתך יש כאן", שאל המנהל, מושקו לא ידע להשיב, "במוזיאון ישראל יש 6 פרוכות את זאת ידעתי", הוא מספר, "אבל כמה פרוכות יש לכם"? מושקו שמע את התשובה ולא האמין 2000. טיילתי במחסן המנזר ונדהמתי היו שם פרוכות מכל הסוגים והמינים, אחזקתם היתה גובלת בפשיעה ממש".
ואז למחרת הוא פגש את הרב וסיפר לו שהיה במנזר, הרב כמעט נשנק, "במנזר", הוא לחש כאילו גילו לו שפרצו לכור האטומי בדימונה, "ברור לך שהית שם, אתה בטוח", שאל ולא האמין, "אל תגיד שהיית שם, אסור לדבר על זה... לא אתה לא מדבר על זה ... אני לא ידעתי", התברר לי שאסור היה לדעת על המחסן הנסתר הזה ורק לי הם הראו משום שאני יכולתי אולי להביא להם תוצאות.
מושקו חזר לארץ ובאמתחתו דרישות לא קלות שעלו הון רב. הוא גייס לעזרתו אנשי ציבור רבים בכל אופן מדובר היה ברכוש רב שהיה שייך לעם היהודי. הוא הצליח לגייס את הסכום הנדרש, ממשלת ישראל הבטיחה עזרה בגיוס דעת קהל בארה"ב לטובת הצ'כים ומכון ויצמן החל לשאול על הצרכים המיוחדים של הצ'כים על מנת לספק את הסחורה.
הכל היה מוכן לעסקה שבה יועברו 50.000 פריטי יודאיקה נדירים ובתוכם כתרי תורה ואצבעות תורה. בארץ נערכו לקלוט את האוצר הנדיר ואז התרחש אסון מסוג היכול להתרחש רק במקומות מהסוג הזה. במדינת צ'כסלובקיה התרחשה הפיכה. ואצלב האבל עלה לשלטון כשראשי הקומוניסטים מושלכים לכלא. כל הסיכומים הקודמים היו כלא היו ובתוכם גם ההסכם על המוזיאון.
"ואל תחשוב שוויתרנו", מספר מושקו, כל המשא והמתן החל מחדש, מושקו הביא לצ'כיה את מי שהיה אז שר הדתות זבולון המר כדי לתת תוקף למו"מ החדש שהתנהל עם הממשלה החדשה. באותה תקופה כבר כיהן שגריר ישראלי של ממש בצ'כיה בעלת המשטר החדש ואף השגריר היה חבר בצוות המו"מ. התקיימו מספר פגישות וצריפתי עליהם את עו"ד יעקב נאמן שהיה מומחה בלתי רגיל לתחום הזה", מספר מושקו, "ואף עזר לי במקרים רבים אחרים. הכל כבר היה מסוכם עד שקמה באמצע ישיבה בחורה צעירה לימים וביקשה את רשות הדיבור. "נכון שאני צעירה", אמרה הבחורה, "אבל אני חייבת לענות לכם", "הרכוש הזה הוא לא שלכם אלא שלנו, יש כאן המון דברים בעליל משמעות ואנחנו לא מעוניינים לתת אותו לכם, אין לנו מה לתת", אמרה האשה.
בפגישה ישב אז השגריר החדש ראובן מרחב שמאחוריו היו שנים ארוכות של ניסיון דיפלומטי. אפילו הוא לא ידע את נפשו ולא יכול עוד להתאפק. לפתע הוא קם אמר, "הרשו נא לי לא להיות דיפלומט לא לנהוג כמו כולם, אני לא מבין מה יש כאן", צעק, "הרצחתם וגם ירשתם? איך אתם מעיזים לומר שהרכוש הזה הוא שלכם? הרכוש הזה נגנב ברשעות על ידי הנאצים מדינת ישראל היא היורשת של כל חפצי הקדושה של העם היהודי", ראובן מרחב דיבר מדם לבו, הדיפלומטיה נותרה באותה עת הרחק מאחור, דרישת הצדק היהודית דיברה", מספר 'מושקו', "אבל זה לא עזר לאיש הם נותרו בשלהם, "הרכוש הזה הוא לא שלכם, אין לנו מה לתת לכם" המשלחת הישראלית חזרה לירושלים במפחי נפש בלי כלום
אבל אז התרחשה מהפכה שלישית, צ'כסלובקיה התפלגה לשניים. צ'כיה וסלובקיה. שוב חזרה המשלחת הפעם לנהל מו"מ מחדש עם ממשלת צ'כיה שפראג הייתה תחתיה. גם מו"מ זה לא העלה דבר, "לצערנו לא הצלחנו במקום זה ולא הצלחנו להביא משם דבר וכל הרכוש נשאר שם.
אבל זה רק סיפור אחד, הפעילויות במקומות רבים הוכתרו בהצלחה וספרי תורה הובאו משם. אחת ההצלחות היתה ללא ספק בליטא שם נרצחו על ידי הנאצים 97% מיהודיה. באופן אקראי לחלוטין נודע למושקו על ידי מי שהיה בזמנו סגן ראש עירית תל אביב חיים בסוק ז"ל שבמרתפי המוזאון הלאומי בליטא מצוי אוצר בלום של ספרי תורה וספרי קודש. גם אז ליטא היתה בהשפעת סוף השלטון קומוניסטי עדיין לא מדינה מערבית, אי אפשר היה לבוא סתם כך לדרוש את הספרים", מסביר משה מושקוביץ, עכשיו הייתה השאלה איך מוציאים את הדברים משם. התחלנו לחקור והבנו שהדבר קשור לנשיא ליטא אלגירדאס ברזאוסקאס שהתחנך בארה"ב והליטאים בחרו בו דווקא משום כך הם רצו להתקרב לארה"ב. פנינו אליו בפעם הראשונה התשובה היתה מאוד ברורה: הרכוש הוא רכוש ליטאי הגאון רבי אליהו היה בכלל ליטאי, במדינה קיים חוק שאסור להוציא עתיקות ולכן לא נוכל לתת דבר וחצי דבר.
בין יתר המקומות שבהם היו עתיקות וספרים היה בית הדפוס של האחים והאלמנה ראם שהוציאו את ספרי התלמוד. בית הדפוס הזה עומד ממש לא הרחק מהמקום שבו הוציאו להורג בשריפה ביום ב' של שבועות את גר הצדק אברהם בן אברהם הלא הוא בנו של הגרף פוטוצקי שהתגייר בפראג בעצת הגר"א מוילנא אחרי שלמד עברית כדי להיטיב ללמוד את התנ"ך בשפת המקור ובעקבות כך נתקל ביהדות והתגייר בפראג. השלטונות רדפו אותו וכשחזר לוילנא נתפס, עמד לדין ונדון למוות בשריפה. אחרי שריפתו שלח הגר"א מוילנא גביר אל השלטונות כדי שיפדה את האפר שלו. האפר שלו הובא לקבר ישראל בתוך כמה כדים. ליד בנו של הגרף פוטוצקי קבורים גם הגר"א עצמו וגם הגביר שפדה את האפר. סמוך לבית הקברות הוקם בית הדפוס הנאצים השתלטו על המקום ולאחר מכן הקומוניסטים הפכו את זה לבית דפוס שלהם, היו שם עדיין גמרות וספרי קדוש אחרים היו שם ספרים רבים שגם אותם העלנו לארץ.
עמדנו חסרי אונים, מה עושים? איך בכל זאת גורמים לשלטונות ליטא לאפשר לנו לקחת את כל מאות ספרי התורה העומדים כאן כאבן שאין לה הופכין. פתאום גילינו ששגריר ארה"ב בליטא הוא יהודי, נפגשנו איתו מצאנו מסילות ללבבו והוא הבטיח לפעול בעניין. מי שעמד לצידי בסיפור הזה הוא השר הרב מיכאל מלכיאור שהיה אז שר התפוצות. ואז הגיע ההזדמנות. נשיא ליטא פנה לשגריר הוא רצה שיסדר לו פגישה עם נשיא ארה"ב. את ההזדמנות הזאת ניצל השגריר שאמר לנשיא ליטא, "קודם תסדר את העניין עם היהודים אחר כך נדאג לפגישה. "תוך יומיים הגיעה אלינו הודעה שהחוק בליטא שונה וכי ספרי תורה אינם נכללים בגדר עתיקות. כעבור כמה ימים ארגנו טיסת 'אל על' והעלנו 430 קרעים וחתיכות של ספרי תורה , חלק מהקלפים נקברו לא היה מה לעשות איתם. חלק גדול שוקם ותוקן וניכנס מחדש לארונות הקוש של בתי כנסת ברחבי הארץ וחלק מוחזק כאן במוזיאון ובתוכם כמובן המגילה המפורסמת שאולי הגר"א בגלל קרא בה שאני מחזיק במשרד שלי
סיפור לא פחות מרתק ארע בקהילה היהודית בבודפסט, גם הסיפור הזה, מדגיש מושקו, ארע בעת השלטון הקומוניסטי, "ידענו שיש להם עשרות רבות של ספרי תורה ואין להם מה לעשות איתם", ואיך משכנעים אותם לתת לנו את הספרים. איתרנו את נשיאת הקהילה מטעם המשטר הקומוניסטי שם משפחתה היה זייפרט לא זוכר שם פרטי. חתמנו איתה על העברת 142 ספרי תורה מהקהילה היהודית ואף הזמנו אותה לבקר בארץ היא אכן באה לארץ. ההסכם היה שספרי התורה נתנים לנו חינם אבל אנחנו נותנים תרומה של 100 אלף דולר להקמת גדר סביב בית העלמין היהודי העתיק. אני מדגיש שהשלטון היה עדיין קומוניסטי. אבל לסיפור יש המשך.
יצאה משלחת מכובדת מישראל יחד אתנו נציג משרד החוץ ומי שמלווה אותי תמיד בעסקאות האלה עו"ד יעקב נאמן אנחנו באים למלון ולפגישה מופיע אדם שהוא יו"ר הקהילה היהודית בעיר. "באתם לקחת ספרי תורה", הוא אומר, "לצערי לא אוכל לתת לכם, אתם יכולים לחזור הביתה".
מה זאת אומרת... הרי סיכמנו.... באנו במיוחד... הכנו מטוס עכשיו אתה אומר אי אפשר.
"אמרו לכם שהכל כרוך באישור השלטון כאן והשלטונות (הקומוניסטים) לא אישרו
תוך כדי כך מגיע לבודספט היישר מלונדון עו"ד יעקב נאמן שהצטרף אלינו. כמובן שסיפרנו לו מייד על הברוך הגדול, מה עושים עכשיו?
"אל תתייאשו יש לי פתרון", אמר נאמן ומהמלון הרים טלפון לידידו איל ההון רוברט מקסוול, "זוכר ששאלת אותי מה אני הולך לעשות בבודפסט", לאת נאמן אל השפוף, "סיפרתי לך שיש לי חבר משוגע אחד על פדיון ספרי תורה, הם באו במיוחד מישראל אחרי שסיכמו ועכשיו לא רוצים לתת להם, מה אתה יכול לעשות למעננו", שאל עורך הדין הממולח.
"חכו רגע", אמר מקסוול לחבורה המיואשת בבודפסט והרים טלפון ישר אל ראש ממשלת הונגריה, "אם אתה לא רוצה להסתבך איתי, כדאי לך להעביר להם מייד את ספרי התורה", ציווה מקסוול בעוד נאמן ממתין בקו השני ואינו מאמין למשמע אוזניו.
"זה בסדר", שב מקסוואל לנאמן, "סידרתי את העניינים אתם לא חוזרים הביתה בלי הרכוש.
"ואז", מחייך מושקו, "בשעה 9 בערב, מגיע אלינו אותו אחד שהיה אתמול והודיע שהוא לא יוכל לתת את ספרי התורה הוא היה חיוור ומבוהל "מה עשיתם", זעק, "הרעדתם את כל הונגריה, צלצלו ישירות אלי ממשרד ראש הממשלה, לא ידעתי שיש לכם כל כך הרבה כוח, ספרי התורה שלכם, קחו". 142 ספרי תורה נאספו מהמרתפים והובאו לארץ רובם הגיעו במצב תקין למדי ולא היו צריכים אפילו תיקון. הם חולקו לקהילות ברחבי הארץ.
גם עכשיו כשמאות ספרי תורה כבר נפדו הוא אינו יודע לאות. כעת ממש הוא מנהל מו"מ עם ממשלת צרפת על הבאתם לארץ של ספרי תורה שהגיעו בכלל מצפון אפריקה, בקרוב יסתיים המו"מ וספרי התורה יגיעו לארץ, הוא מתכוון להגיח לעוד כמה מקומות.
ולא רק בחו"ל גם בארץ, "בבית הכנסת הגדול בתל אביב יש 100 ספרי תורה, אין אפילו 20 מתפללים, מה הם יעשו עם ספרי תורה רבים כל כך? הוא שואל. "הם אמרו לי שספרי התורה נתרמו על ידי תורמים לבית הכנסת הגדול ואי אפשר להוציא את זה משם, האם התורמים תרמו את ספרי התורה כדי שיעלו אבק"? הוא שואל
ספרי התורה המגיעים לעמותת מנורה, נמסרים מייד לסריקה ובדיקה של שגיאות ודברים הצריכים תיקון. העבודות מבוצעות על ידי שלשה סופרי סת"ם שנבחרו באמצעות מכרז. את ספרי התורה הטעונים גניזה מכניסים לכדים. חלקם נטמן בירושלים וחלקם נטמן בבית הקברות של משק משואות יצחק שבו מתגורר 'מושקו'. ספרי התורה ניתנים חינם אין כסף לקהילות החפצות בכך כשהתנאי היחיד הוא הצהרה שספר התורה הוא אכן רכוש הקהילה ולא יהפך לרכושו של אדם אחר.
במסגרת עמותת 'מנורה' עלו לארץ גם מוצרים שאינם ספרי תורה. כך למשל "נמסר לנו על ידי אחד מחברנו שטייל בכפר נידח ברומניה שהוא שמע מפי גוי שיש לו שריד של עגלה של החברה קדישא. שלחנו לשם את האיש שלנו שאכן ראה את העגלה ורכש אותה בחלקים תמורת 200 דולר. העלנו את העגלה על מטוס, הבאנו אותה לארץ וכיום היא עומדת אחרי שיפוץ במוזיאון ישראל. באותו מוזיאון עומד גם כותר שהעלנו לארץ שהיה שייך לארון הקודש של אדמור"י בית ויז'ניץ.
ומה המטרה בסוף? אני שואל את ר' משה מושקוביץ
המטרה ברורה: "עתידים בתי כנסיות שבחוץ לארץ לעקור לארץ ישראל ומה יורת עיקר בית כנסת מספר התורה שלו. אנחנו עושים זאת בפועל"