נערי הגבעות

הגבעונים
הם באים מכל קצות הארץ מישובי יו"ש, מערי המרכז הצפון והדרום, נערים שתבעו תשובות לתהיותיהם שרובם הכריזו על ניתוק מהערכים הקודמים שעליהם גדלו, שהחיזוק ליהדותם בא לידי ביטוי בחיים חופשיים בטבע אך תובעי העמקה תורנית. הם מתעמתים עם הערבים שמסביבם ועם כוחות הביטחון הבאים לפנות את גבעותיהם הלא חוקיות לאחרונה ניסו להדביק להם גם את פעולות 'תג מחיר'. הם מכחישים ואיש גם לא הוכיח עד היום שזה הם. מי אתם נערי הגבעות? קומץ תמהונים חסרי הנהגה ואחריות המבעירים את המזרח התיכון או סוג של מרד קדוש שהצמיח נוער שנתנו גט לעבודה זרה של הציונות ושקדושת החיים על פי התורה מנהיגים את חייהם המכריזים בגאון וגאווה 'ה' הוא המלך'.

"ארץ ישראל היא מעל הכל, היא דוחה את הכל, צריך למסור על ארץ ישראל את הנפש. כל קיום המצוות בא מתורת ארץ ישראל שבלעדיה אין לנו חיים", יורה מאיר ברטלר את משנתו ללא היסוס. ברטלר בן ה 25 הוא אולי התשובה הימנית לאנרכיסטים. מראהו אופייני למראה 'נוער הגבעות': כיפת צמר ענקית מכסה את ראשו, זקנו מגודל, פיאותיו פרועות, ציציותיו מתבדרות ברוח. הוא בעל 'עבר עשיר', שהספיק לשבת בכלא צבאי באשמה שניסה בעת ההתנתקות להחדיר בלון גז לתחנה המרכזית בירושלים, האשמה שהוא מכחיש אותה עד היום, והוא מרכז סביבו צעירים רבים המכונים 'נוער הגבעות', אין לו כל בעיה לבצע פעולות שיבעירו את המזרח התיכון, אם הוא רק ישיג את המטרות שבהן הוא מאמין, "הכל נעשה בשיקול דעת, אנחנו חושבים פעמים רבות לפני שאנחנו עושים משהו", הוא מסביר.
# מי התיר לך לסכן את עצמך"? אני מתריס, "אתה מתייעץ עם גדולי הדור בשאלות הרות גורל כאלה?
הגרי"ש אלישיב, שאינני מזלזל בו חס ושלום, חושב שזה אסור, אנחנו חושבים שזו מצווה
# מי זה אנחנו? איזה פוסקים יש לך באמתחתך כנגד גדולי הדור, אפילו רבני יש"ע אינם מסכימים לסוג כזה של הסתכנות?
"יש לנו רבנים משלנו, גם אנחנו מתייעצים עם רבנים, אנחנו לא זזים צעד בלי שיקול דעת של דעת התורה של רבננו".
להערכת גורמים התיישבותיים שעמם שוחחנו, מוביל ברטלר בזכות הכריזמה שלו, עשרות בני נוער שהוא נותן להם מענה למה שהם מחפשים, הם הולכים אחריו באש ובמים. ולא בכדי.
בגילו הצעיר הספיק מאיר ברטלר להקים את 'אגודת הערים העבריות', אם זה נשמע לכם כמו אגודה ציונית עתיקה להקמת תל אביב וראשון לציון אז טעיתם. בני הנוער בהנהגתו מנסים להיכנס ליריחו שתחת השליטה הפלסטינית כדי לחזור לבית הכנסת 'שלום על ישראל' ולחצות את גדר המערכת בכביש הבקעה וליישב את הגלגל שלמרות שהיא נמצאת מחוץ לגדר היא עדיין תחת שלטון ישראל. שלא לדבר על שכם. לא פעם ולא פעמיים הוקפצו כוחות הביטחון בבהלה כשהבינו שמאיר ברטלר ונעריו שוב חצו את הקווים והם צועדים ללא מורא ופחד ברחובה הראשי של שכם. "ואני יודע שהפלסטינים ראו אותנו היטב הם פשוט מבינים שיש להם עניין עם אנשים שיודעים בדיוק מה הם רוצים. קבר יוסף נמצא בחרפה ובושה, הוא המקור הרוחני לישובה של ארץ ישראל. כל עוד הוא יישאר בחרפתו, לא נוכל ליישב את הארץ והערבים יגברו עלינו". הוא אומר לנו.
# אתה מבין שלהיכנס לרחובה הראשי של שכם, זו התגרות בשטן. יש כניסות מסודרות של צה"ל, מדוע אתה מסתכן ומסכן בני נוער קטינים העושים זאת בוודאי ללא רשות הוריהם?
מה שהביא לידי הכניסות המוסדרות זה הלחץ הגדול שלנו. הכניסות מאוד התפתחו כתוצאה מכך. אנחנו נכנסים ומייד מודיעים לצה"ל. אף אחד לא משאיר אותנו ברחוב של שכם לבדנו. אבל אנחנו חייבים לעמוד על שלנו. שכם הוא העיקר והמרכז שם קיבלנו את הברכות והקללות.
"יתכן שאתה צודק", אמרתי לו, "אבל בכלל לא בטוח שאתה חכם, כולם יוצאים נגדך, אז מה הועלת בצדקתך, אתה רק מפסיד מניות"?
"אומרים לנו את זה כל הזמן", מתערבים חנמאל ורפאל, שני הנערים שפגשנו בביתו של ברטלר, "בסופו של דבר המשוגעים לדבר הם אלה שמובילים תהליכים, אמרו לנו את זה בגוש קטיף, אמרו אהבה תנצח, ושם רק הפסדנו בגלל שניסינו לצבור מניות בציבור", הם טוענים.
"גם מרדכי לא השתחווה להמן", שולף ברטלר טיעון מעניין, "הוא הבעיר את כל העולם. כולם שנאו את היהודים. לכאורה, הוביל המעשה של מרדכי גם לגזירת המן. מצד אחד, מצד שני מרדכי היהודי שלח את אסתר להיטמא לגוי הזה אחשורוש. רואים שכשזה קשור להנהגת עם ישראל והצלתו, לא עושים חשבון, עושים את מה שצריך".
הנוף הנשקף מביתו של ברטלר בחוות 'ישוב הדעת', מדהים. את הבית הוא בנה במו ידיו, כמו רבים מיושבי הגבעות. המקום זרוע כרמים, חקלאות ומרעה צאן אם נתעלם מהמאבקים שמנהלים יושבי המקום עם הערבים הבאים מפעם לפעם להצר את צעדיהם, לא פעם בעידוד גורמים אנרכיסטים יהודים, השקט המדהים בשילוב עם האוויר הצלול, עשוי אכן ליישב את דעתך.
בחוות 'ישוב הדעת' המוכרת יותר בשל תושב אחר מפורסם הרב מיכאל (מיכי) יוספי, המושך אליו מבקשי דרך רבים בעבודת ה', מקבל אותנו ברטלר ועמו גם כמה נערים שבאו מגבעות אחרות לצורך הראיון.
חוות ישוב הדעת הוקמה בשנת תשס"א (2001) על ידי נתי רום. משרד הבינוי והשיכון השתתף במימון הקמת התשתיות. בשנת תשס"ד הצטרפה לחווה משפחת הרב מיכאל יוספי והחלה לנהלה. המאחז נמצא מזרחית לשבות רחל, בסמוך לו שוכן מצפון המאחז עדי עד ומדרום המאחז קידה.
התושבים מתגוררים בבית עץ ובשבעה קרוואנים, ומגדלים מספר בוסתנים. במקום חווה אורגנית-אקולוגית ומבצעים בה שחזור מערות ומבני אבן מקומית, חפירת בורות מים לשתייה וחקלאות ובית שימוש אקולוגי שבו הפסולת נאגרת ומשמשת לדישון הצומח. המקווה של המקום נמצא בבור מים עתיק.
היישוב מכנה את עצמו "מרכז להתחדשות והטענת הגוף והנפש ברוח פנימיות התורה והמסורת העברית העתיקה" ומתקיימות בו פעילויות ברוח רבי נחמן מברסלב. אחת למספר שבתות מתארחים בחווה עשרות אנשים בתנאי שטח, דנים בתורת ר' נחמן, מקבלים הדרכה על התבודדות ויוצאים להתבודדות בגבעות הסמוכות לחווה. מעת לעת מתקיימות סדנאות לבניית גינות ירק ביתיות. ועכשיו מנסה מאיר ברטלר להעביר לנו סדנה משלו, סדנה להתחדשות רוח מרד הנעורים.
את דרכו לגבעות החל מאיר, יליד חשמונאים, כבר בגיל 15. "כבר בחשמונאים התחלתי לשחק עם הגדר ולנסות לפרוץ אותה", הוא מעיד על עצמו, "במוסדות שבהם למדתי חינכו אותי לאהבת ארץ ישראל, אבל אף אחד לא באמת קיים את הערכים האלה הלכה למעשה. הזמן 'נמרח' על שטויות ומפספסים את העיקר. אני הייתי מראש במגמת ארץ ישראל ושם נשארתי. החלטתי להגשים את הערכים שעליהם חונכתי ובאתי לגבעות".
"נוער הגבעות נוגע בנקודה הכי אמיתית ושואל את השאלות הכי אמיתיות והכי נוקבות במזרח התיכון ואותנו אי אפשר לעצור ", הוא מודיע, "אנחנו החזית! יש כאן 2 מליון דונם אדמות ואנחנו ניישב אותם. אבותינו הקימו את הישובים בסתר בלילה כגנבים, אנחנו עושים את כל הפעילויות בגאון באמצע היום כבעלי בתים. אנחנו מודיעים על כך לגופי הבטחון. אנחנו מרגישים כאן בעלי בית ולא גנבים", מכריז ברטלר, "מאז וועידת מדריד לא מקימים ישובים רשמיים, משחקים כל מיני משחקים אבל ההתיישבות נעצרה. אנחנו נתנו את התשובה, נוער הגבעות הקים את הישובים וקרא תיגר על כולם. אנחנו תבענו סוג של תשובה, כשהיא לא נתנה על ידי ההנהגה, אנחנו סיפקנו אותה בעצמנו".
נוער הגבעות גם תבע התחזקות בתורה ובמצוות, "מניסיוננו ככל שהתקדמנו בהתיישבות כך גדלה רמת ההתקשרות עם הבורא גם בדברים אחרים שאינם קשורים דווקא לארץ, כי הכל קשור לארץ. אם ההתיישבות חזקה, יש גם התחזקות בשאר חלקי התורה וגם בלימוד התורה".
ברטלר כמו הנוער שאתו עצמם קרוע ביחסו למדינה, "מאז גירוש יהודי גוש קטיף, אני בסוג של הפגנה מול המדינה, אני עצמי לא אומר 'הלל' ולא חוגג בצורה דתית, אני גם לא אומר תפילה לשלומה. הגבולות נחצו. אם המדינה תשנה את דרכה, לפתע תספח את אזור יו"ש, ונראה שהיא מבצעת את תפקידה, אולי נחזור לומר 'הלל'".
תוך כדי טיול על גבעותיו, כשהנוף המדהים של האזור נשקף מכל פינה והאויר הצלול ממלא את הריאות, כששני ילדיו הקטנים לצידו, פותח המנהיג הצעיר פרוע המראה את לבו, אני מבקש שידבר על הסוגיה המטרידה ביותר את כולם – תג מחיר.
"מי שחושב ש'תג מחיר' יצא מאיתנו, מדבר שטויות", הוא אומר, "השב"כ יודע לאתר כל דבר", הוא אומר מניסיון, "הוא ידע לתפוס בפינצטה את הערבים שזרקו אבנים על רכבו של הלל פלמר ובנו יהונתן הי"ד, אז הוא לא ידע לתפוס אותנו? מה שקשר בין תג מחיר לביננו, זאת הנחה בלבד או סתם ניסיון לטפול עלינו עלילות. לכאורה אנחנו פרועים, אין לנו הנהגה, אין לנו שיקול דעת, אז זה בטח אנחנו. אם זה היה יוצא מאיתנו, כבר מזמן היינו מאחורי סורג ובריח"
# ההנחה שזה אתם, נבעה מהנחת היסוד שידכם קלה על ההדק, שאין לכם בעיה להבעיר את המזרח התיכון?
לא נכון", דוחה מאיר את הטענה, "אנחנו לא נגד ערבים, אנחנו רק בעד ההתיישבות. אנחנו נגן על עצמנו בלבד. אם ערבים יעזו להתקרב לכאן, והם ניסו, הם מייד יטעמו את נחת זרוענו, ואותו מחיר ישלמו גם כוחות הביטחון אם הם יעזו לבוא לפנות אותנו, אין לנו עכבות כלל. אבל ליזום פעולות נגד ערבים? זו שטות, את זה אנחנו לא נעשה. כל עוד לא פוגעים בנו אנחנו לא עושים דבר. אנחנו תובעים ללכת בצורה חופשית בארץ ישראל, אנחנו מבקשים חופש התיישבות על אדמות ריקות. אני יכול לומר לך מניסיון, תופעת תג מחיר לא יצאה מהגבעות.
גם לא הרס של רכוש צבאי במחנה צבאי אחרי פינוי אחת הגבעות?
אז היה מישהו שהוציא קיטור", מלמד מאיר ברטלר סנגוריה, "קשה לשפוט אנשים שהחריבו להם את הבית, שהתנהגו אליהם באלימות. אחרי הכל הוא לא הרג את המפנים הוא רק פגע קצת בכלי המשחית שלהם, אז מה קרה? אנחנו לא בני אדם, למה מצפים מאיתנו?

יחד איתו גם שני נערים נוספים כל אחד מגבעה אחרת. מידי בוקר באשמורת הבוקר, קמים חנמאל מגבעת מעלה הארבעה, ורפאל מגבעת מגרון ומתחילים את סדר יומם התובעני, כל אחד במקומו ובגבעה שלו. הם יכלו כמו רבים מחבריהם, לבלות בבית הוריהם הנוחים ובפנימית הישיבות שבהן הם לומדים. חנמאל בישיבת בית אל ורפאל בישיבת ירושלים לצעירים, אבל הם בחרו בדרך הקשה יותר, לטענתם כדי לתרום לעם ישראל את מה שלדידם נראית התרומה החשובה ביותר, בניין הארץ. שני הנערים נמצאים כל אחד בגבעתו ברשותם המלאה של הוריו ושל מוריו. לעיתים הם מגיעים לישיבה שלהם ולעיתים, בתיאום עם הישיבה, לא. יחד איתם על הגבעות שלהם, אבל גם על כ 200 גבעות אחרות, מתעוררים עוד כמה מאות בני נוער אחרים. אלה פרשו ממסגרות חייהם הרגילים, אבל דואגים לעצמם למסגרות לימוד אלטרנטיביות. הם ילמדו בבית הכנסת של הגבעה, בכולל של הישוב הסמוך, בישיבה הגבוהה. "מדובר לעיתים בבחורים גאונים הגומרים סדרים שלמים בש"ס בעיון ודווקא בשל העובדה שהם אינם כפופים לכל מסגרת, הם מבצעים מציבים לעצמם משימות לימודיות מאתגרות שאין לאחרים", אמרו לנו גורמים התיישבותיים ביו"ש.
המראה של כולם כמעט אחיד: לבוש מרושל על גופם, כיפת ענק מצמר גס מכסה את ראשם, מבגדיהם מציצים ציציות לעיתים קרובות עם חוט של תכלת, לעיתים הציצית תהיה בגדם העליון. פיאות פרועות ופזורות ברוח לצידי ראשם. הדבר החשוב ביותר "הם מבוגרים הרבה יותר מכפי גילם מפני שבחיים שהם בחרו הם חייבים להתמודד עם מערכות שבני גילם אינם מתמודדים", יעיד עליהם רבו של הישוב יצהר וראש כולל להלכה הרה"ג דוד דודקביץ הנחשב למשהו המתקרב ביותר לאיזו שהיא סמכות רוחנית המנחה את 'הגבעונים'. הם מחוספסים ואומרים את מה שהם חושבים היישר אל מול פניך, דיפלומטיות וטקטיות רחוקים מעולם לא היו במושגים שלהם.
לקראת אחרי הצהרים, אחרי יום עמוס בלימודים, הם שבים לגבעותיהם, שם מתחילה ההתמודדות האמיתית עם אורח החיים שבחרו לעצמם. "בישוב רגיל כשקר לך אתה מסובב כפתור והתנור מתחיל לחמם, אבל בגבעה שלי, כמו שאתה רואה, צריך להבעיר את האח. בשביל זה צריך לצאת בקור המקפיא, לקושש עצים, להתחיל להבעיר", אומר לנו חנמאל, "בגבעה שבה אני גר", מעיד רפאל הלומד בישיבת ירושלים לצעירים "כל משימה פשוטה ביותר הופכת לפרויקט חיים", אבל את השניים כמו גם את המאות האחרים, שום דבר לא ירתיע, "ההמצאות שלנו כאן, מחזקת את המשפחות המתגוררות כאן, עכשיו צריכים להיות כאן אז אנחנו כאן".
חלק מהנערים יקומו באשמורת הבוקר, יתפללו עם הנץ כדי להספיק להוציא את הצאן למרעה, להשקות את השדות ולטפל בכרם, לא משימות הנמצאות בסדר יומו של נער רגיל, ולאחר מכן להגיע לכולל, בית מדרש, בית כנסת, חברותא, כדי להספיק את סדר לימודם. אחה"צ יחזרו לגבעות שלהם וימשיכו לסייע שם בעבודות בניה ותחזוק. בעיקר בעבודות בניה שכל כך אהובות עליהם, הגבעות, הקיימים ברובם המוחלט ללא אישור ממשלתי ואף אחד מהם אינו מוקף גדר, מאוימים על ידי אויבים המסומנים מראש על ידי נוער הגבעות: הערבים הבאים להפריע וכוחות הביטחון הבאים לפנות. אם הערבים הם שכנים שקטים שאינם רוצים לריב עם היהודים, תמיד יהיו 'נשמות טובות' ממחנה השמאל שיעזרו להם 'לזכור' שהאדמות האלה שייכות בעצם להם. הערבים שיבואו, לעיתים בעידוד אנרכיסטים יהודים, להשחית את הרכוש החקלאי יתקלו בתגובה אלימה במיוחד מצד נוער הגבעות שאינו חושש מכלום, בוודאי לא ממה יאמרו עליהם בתקשורת. מאחר ונוער הגבעות מורד בכל המוסכמות, בעיקר אלה שקשרו את אבותיו בקשר גורדי עם המדינה, ובערכים שסימנו את כוחות הביטחון כפרה קדושה, יסומנו גם כוחות הביטחון הבאים בצו מפקדיהם לפנות את המאחזים, כאויב מר. בני הנוער לא יהססו לשחוט את הפרה הקדושה של הוריהם ולהתעמת עם החיילים והשוטרים כאילו היו שוטרים זרים היו של המנדט הבריטי, להטיח בהם קריאות גנאי ולהתנגד בצורה אקטיבית לפינוי. לנוער הגבעות יש חשבון ארוך עם לובשי המדים חלק מבני הנוער שפעם הגיוס היה פסגת חלום חייהם, היום כבר לא מתגייס אליו יותר "לא כמו בגוש קטיף שם פונו 34 ישובים בתוך שלשה ימים" אמרו לי נערי הגבעות בנימת מרירות, "בעמונה פתחו לנו את הראש", אומר לי עוזיאל שלו שהחל את הקריירה שלו כנער גבעות בחוות גלעד אבל היום הוא כבר בעל משפחה שבנה את ביתו הנאה במו ידיו, "שם הבנו היכן אנחנו בדיוק". "לעיתים", מוסיף לי בכאב הגר"ד דודקביץ, "מפעילה המשטרה כוחות רבים ופועלת בצורה אכזרית ללא כל צורך, מה שמביא מייד לריאקציה גם מצד 'נוער הגבעות'
לבושם כמעט אחיד, אורח חייהם דומה. כולם שואפים להחיל את הריבונות היהודית על כל שטחי יו"ש וכולם משתתפים אקטיבים בפעילות נגד פינוי ישובים, וכולם מחפשים להתנתק מהציביליזציה ולחזור לחיים מקוריים יותר. רובם מאזינים למוסיקה אלטרנטיבית שכולה שאיפה לעבודת ה' בקדושה וטהרה. אבל כאן בעצם מסתיים המחנה המשותף. נוער הגבעות אינו עשוי מקשה אחת, רבים מנערי הגבעות דוגלים בערכים ירוקים וסביבתיים הכוללים גידול ירקות אורגניים, צמחונות וטבעונות, המעטה בצריכת מותגים או מזון מהיר ומיחזור פסולת. רובם עוסקים בעבודות בניה וחקלאות.
כ- 200 ישובים ברחבי יהודה שומרון ובניימין וגם כ 200 גבעות. אין לאיש אומדן מדוייק התופעה. תופעת נוער הגבעות. איתי זר למשל, מנהיגה של חוות גלעד ובתוקף כך גם אחד ממנהיגי נוער הגבעות, חושב שהתהליך החל כשאריאל שרון קרא למתנחלים "לרוץ לגבעות לתפוס אותם כדי לשנות את המאזן", "אז יצאנו מהישובים ותפסנו את הגבעות", הוא מספר. ישבנו בביתו שבחוות גלעד היושבת על אדמות שקנה אביו משה זר, גדול גואלי האדמות בשומרון. החווה נקראת על שם אחיו גלעד זר הי"ד שהיה קצין הביטחון של עפרה ונרצח בפיגוע טרור.
"הציונות הדתית הציבה את מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, כחלק מהתורה", ניתח בפני גורם בכיר בהתיישבות המקורב מאוד לנוער הגבעות אך אינו יכול להזדהות בשמו "אולם בניגוד להצגה, המדינה הלכה והפכה לחילונית ולא זו בלבד, היא נהנתה להציג עד כמה אינה דתית ועד כמה אינה הולכת בתלם שניסו להציב לה אנשי 'ראשית צמיחת גאולתנו'. הם בעטו בכל הקשור ליהדות ופרמו את כל התפרים שחיברו את הציונות הדתית למדינה, או שיתכן שתפרים אלה כלל לא היו. הנוער, דור שני או שלישי לציונות הדתית אינו טיפש, הוא ראה במו עיניו כיצד נפרמים התפרים, כיצד מתנפצים החלומות שחלמו הוריו על קרקע המציאות, כיצד מחוללים הערכים שעליהם חונך ברגל גסה, והסיק את המסקנות".
קשה להאמין אבל נוער הגבעות כלל אינו מגיע מההתנחלויות. ראשיתו בכלל מפתח תקווה, גבעת שמואל, קריית שמואל וכל השכונות הבורגניות של הציונות הדתית. הנוער הרגיש כי הוא צמא לאווירה של חירות גם מחשבתית ואינו מוכן לקבל את התכתיבים שהמדינה היא חלק מהגאולה. הפוך, המדינה הצטיירה לפתע כמפריעה לתהליך הגאולה.
שיא התהליך הגיע בעת ההתנתקות. האלימות המילולית של מפקדי צה"ל, אטימות הלב כלפי אלמנות ויתומים, עקירת קברים של מתים כולל של חללי צה"ל. המסר היה אין זה משנה כמה המתת את נפשך למען המדינה, אם אתה חובש כיפה אתה סוג ב'. כל הערכים שהמדינה שילמה עליהם מס שפתיים התבררו כעורבא פרח. בזה אחר זה התמוטטו כל הערכים שהמדינה הציונית הציבה כערכיה. הנוער הסרוג החל לשאול את עצמו מהם הערכים המשותפים בינו לבין עמיתו החילוני ומייד התברר לו כי אם היו ערכים כאלה הם נקברו בחולות גוש קטיף. לא חיים בקדושה ואפילו לא ציונות. זה מה שיצר אצל הנוער את התחושה של 'לא רוצים עסקים איתכם, אנחנו שונים מכם, בעוד אבותינו עשו כל מאמץ כדי שיאהבו אותם, כדי שיגידו "למרות שאתם דתיים אתם בסדר, אנחנו לא רוצים שתאהבו אותנו, הפוך, אנחנו נעשה הכל כדי שלא תאהבו אותנו", אומר הגורם בהתיישבות, "יש כאלה שלקחו זאת לכיוון של שמירה על חיים אקולוגיים, יש שלקחו זאת לכיוון הרמבמיבסטי. את המדורנה זיהה הנוער כדבר המרכזי שהביא לשבר, הם ניסו להתרחק ממנה.
גם נערי גבעות שנשבעו בעת הגירוש שלא ילכו לצבא, ועכשיו הם מתגייסים, עושים זאת מתוך רצון למיצוי עצמי, לא האידיאל הציוני הוא שמוליך אותם לקרב. קשה מאוד לצפות מה יקרה בעת פקודה אם תפרוץ מלחמה עם איראן למשל, האם נוער הגבעות יתגייס לעזרה או שיתייצב מול החברה ויגיד "גרשתם אותנו מגוש קטיף, עשיתם את זה עם קצף על השפתיים אז עכשיו תתמודדו עם זה", קשה לומר. לדידם יש הבדל מהותי בין העם בישראל למדינת ישראל. לעיתים הם שני קוים מגבילים שלעולם לא יפגשו.
בצהרי יום קריר, ישבנו לשיחת נפש עם איתי זר ועם עוזיאל שלו בחוות גלעד. את ביתו הנאה בנה עוזיאל שלו במרומי החווה במו ידיו ומראהו לא היה מבייש שום וילה בצפון תל אביב. איתי, אחד מבניו של משה זר, הוא מנהיגה של חוות גלעד ובתוקף כך גם אחד ממנהיגיו הבולטים של נוער הגבעות
חוות גלעד הוקמה בשנת 2002 על ידי איתי זר כתגובה לרצח אחיו גלעד זר, שהיה קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון. החווה ממוקמת על "דרך גלעד" בין יצהר לצומת ג'ית שליד קדומים, כ-500 מטר מצומת ג'ית, המקום שבו נרצח גלעד זר. המאחז הוקם על קרקע שנרכשה מפלסטינים על ידי אביו, אולם הליכי הרישום שלה לא הוסדרו, והוא לא קיבל היתר מוועדת התכנון‏. הוא פונה פעמיים, וההתנגדות לפינוי והפינוי היו אלימים במיוחד ולטענת תושבי חוות גלעד את האלימות החלה בכלל המשטרה‏. היישוב מונה כיום 35 משפחות. מצויה בו ישיבה חסידית בשם "שירו למלך" חקלאי היישוב חורשים וזורעים חיטה, מגדלים מטעי זיתים ומייצרים שמן זית ולא פעם סובלים מהערבים שמסביב הבאים לגנוב להם את הציוד החקלאי ולשרוף להם שדות. 'נערי הגבעות' של חוות גלעד אינם יושבים בחיבוק ידיים.
אנחנו יושבים בביתו של עוזיאל שלו עוזיאל, בן קדומים, שעזב את הישיבה בגיל 15, "חיפשתי משהו שונה, נמאס לי מהרדידות, סבא שלי היה חסיד ברסלב, רציתי להכריז כי ה' הוא המלך" הוא מספר. הוא הגיע לחוות גלעד והחל לעסוק בבניה וחקלאות. "חזרתי לטבע", הוא מודה, " בד בבד למד במסגרת משלו. טרם הגיע לפרק 'האיש מקדש', כבר בנה את ביתו הנאה.
# על כל ניסיון ערבי מבצעים תג מחיר? אני עולה ישר על המוקש, איתי יודע לפרק אותו בקלות:
"אין אצלנו תג מחיר, אין לי כל מושג מי עושה זאת, הוא בוודאי לא קשור אלינו. אצלנו עוסקים ביצירה ובניה לא בהרס, אין לנו אפילו זמן לזה. הטיפול בחווה דורש ידיים עובדות וההתיישבות היא לדעתי התשובה המוחצת ביותר. מה תעזור שריפת שטיח במסגד, אבל העובדה שאנחנו כאן יוצרת עובדות הרבה יותר חזקות. בעת ה'שבעה' של אחי גלעד ז"ל, באו שרי הממשלה לנחם. מור אבי שיחי' הוציא מייד מפות וסימן את 500 הדונם שהם בעצם שלו ואמר לשרון שכאן היה רוצה להקים ישוב זאת הנקמה האמיתית", מספר זר, "שרי הממשלה די הופתעו, זה מה שאבא מחנך אותנו וזה מה שאני מחנך את בני הנוער שבאים לכאן
# מילה של גינוי על תג מחיר?
איתי זר דיפלומטי: "בוא נגנה את מה שצריך לגנות, את הגניבות שהיו לנו בחווה. הערבים חתכו לנו צינורות מים בשווי של 60.000 ₪, בביקור הקודם שלך כאן במו עיניך ראית איך הערבים שורפים לנו שדות חיטה. גנבו לי שתי סוסות יקרות בליל חורף ומי שלא מגדל סוסים אינו מודע לגודל הצער. הגשנו אין ספור תלונות למשטרה, אף אחד לא נוקף אצבע למיגור התופעה. מבצעי תג המחיר היחידים שנתפסו היו ערבים מיפו שבמסגרת ריב חמולות ביניהם הציתו מסגד וכתבו 'תג מחיר' כמובן שלא היה לזה כל קשר לנערי הגבעות".
# גם הפגיעה ברכוש צבאי במחנה צבאי אחרי אחד הפינויים זה ערבים מיפו?
"לדעתי זה חייל מתוסכל שמחה על ההתנהגות החד צבאית של השלטונות כלפי היהודים, אנחנו בוודאי לא מעלים על דעתנו לעשות דבר כזה", אומר איתי.
# אז איך אתה מסביר את העובדה שכל הדברים הרעים נדבקים בכם?
"קל מאוד לעשות זאת", מסביר זר, "קל להדביק לנו כל מיני דברים. כלי התקשורת מראים את ההתנהגות של בני הנוער כלפי המשטרה, הם לא מראים באיזו אכזריות התנהגה המשטרה כלפינו. אתה יודע שיום אחד הגיע לכאן ג'יפ של מג"ב והחל להכריז בקולי קולות "חכו מה שנעשה לכם עוד מעט, ליל הבדולח קטן על זה... חכו מה שיקרה הלילה", עד שלא עירבתי את השר לביטחון פנים בעצמו, הם לא הפסיקו את ההשתוללות. אם איזה ילד טיפש ביצהר החליט לחורר צמיג של ניידת, נוקטת המשטרה עצמה מדיניות של תג מחיר ועומדת בצומת ומחפשת כיצד להדביק לנהגים דוחו"ת תנועה כשברור שכל מגמתה היא נקמה על מה שעולל הילד. מה אשמים הנהגים האחרים?
# ולמה הם לא עושים את זה ברמת גן?
כי אנחנו מפחידים אותם, אנחנו מכריזים ה' הוא המלך, אנחנו אומרים להם את האמת 'התורה מעל הכל, מעל המדינה ומעל חוקיה
# גם החרדים אומרים כך?
"החרדים לא שואפים להיכנס לתוך מערכות השלטון שלהם, החרדים אינם מהווים איום עליהם, אנחנו כן. קח לדוגמא את הסיפור של ישיבת ההסדר בהר ברכה. ראש הישיבה הרב אליעזר מלמד הכריז בריש גלי שהתורה עומדת מעל הכל. התכנסו כל רבני ישיבות ההסדר ובסופו של דבר היו לצד הצבא ולא לצד הרב מלמד שנשא בגאון את שם ה', מה שהיה יכול להיות מפגן של קידוש ה' הפך למעמד של חילול ה', אנחנו מכריזים שה' הוא המלך, התורה מעל הכל. הרבנים הדתיים הלאומיים ממשיכים לנשק את מגפי הפריץ, הייתי בגוש קטיף, ראיתי את הרב שלמה אבינר ותלמידיו מפנים דרך לג'יפים של משטרה ותוך כדי כך תלמידיו מרביצים לאחרים שהפריעו, ראיתי אותם מתחבקים עם הפריץ, אנחנו מאסנו בזה"
# המדינה היא פריץ בעיניכם?
ברור שזה עדיף על כל שלטון אחר אבל אנחנו לא מיחסים למדינה את הקדושה שאבותינו יחסו לה. כשבא לכאן מפקד האוגדה הוא מקבל יחס של שווה של שווים. אנחנו יודעים לארח יפה, אנחנו יודעים להיות נחמדים, אבל כשצריך אנחנו יודעים גם לחתוך, לומר את האמת, לא לטייח, לא להיות יפים, אנחנו לא מוותרים על האמת"
אחד מהמאפיינים הבולטים של נוער הגבעות היא המרידה בכל המוסכמות. דעותיהם בנושא היחס למדינת ישראל, קרובים יותר לדעות החרדים. הם מחצינים ככל שניתן את עובדת היותם שונים, שומרי מצוות יותר בהקפדה. אם סבותיהם היו 'מזרוחניקים' חפיפניקים, בניהם כבר למדו בישיבות הסדר וגבוהות וקיימו בתים שומרי תורה, נכדיהם, נוער הגבעות אינו מתפשר על שום דבר. "אנחנו לא מתביישים שאנחנו יהודים, זה ניכר בזקננו, בפאותינו וכמובן בכיפות שאנו חובשים על ראשנו, כיפות המכסות את כל הראש. קפדנותם על צניעות מזכירה את מאה שערים", אומר איתי.
"עד תקופת ההתנתקות הייתי נראה כמו 'מזורחניק' רגיל", מוסיף איתי, "את הכיפה הגדולה והזקן הוספתי אחרי ההתנתקות, הלבוש שלי אמר, אני מחפש משהו אמיתי, אנחנו לא ממש עוד חלק מהחברה הישראלית הרגילה'. ההתנתקות", הוא מספר, "מאוד הגבירה את תופעת נוער הגבעות. רבים התאכזבו מהמדינה, ראו את הערכים הדתיים הלאומיים מתפרקים להם מול העיניים, וחיפשו משהו אחר.
אתה כועס על המדינה? על החברה הישראלית?
אני מרגיש שאנחנו הפריירים של המדינה. אוהבים לשיר על הקברים שלנו אבל אחרי זה דופקים אותנו. מעלילים עלינו עלילות, מציירים אותנו כמפלצות. איך זה שרבה של צפת הרב שמואל אליהו צריך להתפתל מול היועץ המשפטי לממשלה כשהוא פוסק פסק הלכתי נטו – אסור להשכיר דירות לערבים. אף אחד מהרבנים לא מגבה אותו למרות שזהו פסק הלכה נטו. אנחנו צריכים להיות יותר ברורים ולהפסיק להתיפייף כל הזמן".
כמו בכל מקום, הם עדיין לא החליטו לחלוטין על היחס למדינה . ביום העצמאות התחלקה קהילת חוות גלעד בין אלה ששללו את אמירת ההלל לבין אלה שכן אמרו. "כמו בן גוריון שלא אמר 'הלל' וגם לא 'תחנון', צוחק עוזיאל שלו.
"אני מרגיש קרוע בתוך עצמי", מודה איתי, "מצד אחד חינכו אותי שהצבא הוא קודש קודשים, לא היה עולה על דעתו של אף אחד שלא להתגייס, מצד שני, פתאום הצבא בא לפנות אותנו מהבית כשהוא לבוש באותם מדים ונושא את אותו דגל, זה קורע. הפינוי התנהל כאן כאילו היינו מחבלים. הם באו בכוחות עצומים, הקיפו את החווה, הרימו מזל"טים באוויר. גם נגד מחבלים לא מנהלים קרב בסדר גודל כזה".
אין להם סמכות רוחנית מוגדרת. בענייני הלכה מתייעצים תושבי חוות גלעד עם רבה של קדומים, הרב פרבשטיין שהוא איש הלכה מובהק, "כשאנו באים אליו בשאלות של להסיק זיתים של ערבים, הוא מעדיף לא להשיב", מספרים השניים, "משום שזו שאלה אידיאולוגית ולא שאלה הלכתית. השולחן ערוך פסק אומנם שגזל הגוי חמור מגזל היהודי, אבל השאלה האם ליהודי יש בכלל אדמה בארץ ישראל וזו כבר שאלה אידיאולוגית. לפני מספר שנים", מספר עוזיאל שלו, "ישב כאן הגר"מ אליהו זצ"ל, שאלנו אותו את השאלה הזאת והוא אמר שעץ זית של ערבי כאן דומה למי ששתל עץ בגינתי הפרטית, העץ בוודאי שלי
#ואם יבואו לפנות אותך מהבית, היכן הגבול יעבור, עד אפוא תלחם?
מה שברור, שאני לא יהיה יפה נפש כמו בגוש קטיף. הימים האלה כבר נגמרו.
מאחורי הבית של עוזיאל שלו, במרחק רב, בנוף הפסטורלי ביותר מגדל נתנאל בודנר את חמישים הכבשות שלו. אלה יולידו וולדות ואת הולדות הוא יגדל לבשר. בודנר בין כבשיו נראה נתנאל החייכן שעל ראשו 'כיפת גבעות' ענקית ופאותיו מתבדרות ברוח, תמים כמוהם ממש. בחיוך כובש לבבות הוא מזמין אותנו ברוחב לב להיכנס לביתו, שגם הוא נבנה במו ידיו של בעליו. "אין כמו המקום הזה לגידול כבשים", אומר בודנר וחולץ את המגפיים שלו בטרם יכניס אותנו לביתו הנאה. לחוות גלעד הגיע מהישיבה של הרב דוד דודקביץ. את הקריירה שלו ב'גבעונות' הוא החל בחוות מעון, שם גילה את האמת וחזר בתשובה, "הגעתי מבית ספר תיכון דתי ברחובות, הורי 'מזרוחניקים' רגילים", הוא נוחר בבוז את המילה. חיפשתי משהו אחר, נשמתי שקקה לרוחניות עמוקה. מצאתי אותה אצל יהושפט תור ומשפחת קלר בחוות מעון. חיפשתי לחזור לפשטות, לטבע ולפתע מצאתי זאת שם. מצאתי אנשים אמיצים שאינם מפחדים מכלום, זה דיבר אלי".
שם בחוות מעון החליף את חזותו. את הכיפה הקטנה החליפה לפתע כיפת צמר גדולה. לצדעיו נוספו פיאות והוא כמובן עזב את מסגרת הלימודים, דבר שלא היסב נחת רוח להורים שלו, "הם התנגדו בהתחלה, באתי מבית שבו כל אחד היה צריך ללמוד באופן מסודר, פתאום פרשתי מהמסגרת. הם ניסו לשלוח אלי כל מיני שליחים. אחד מהם היה רבה של רחובות הגאון רבי שמחה הכהן קוק, אבל דבר לא עזר. הבחור לא חזר לסורו. מחוות מעון הגיע לכולל של הרב דודקביץ שם למד מספר שנים שלאחריהם הגיע לחוות גלעד.
"הייתי כאן מספר ימים, וכבר היה לי ניסיון במרעה", מספר בודנר, "חשתי כי זהו המקום האידיאלי ביותר לגידול כבשים", הוא מספר. כאן הקים את ביתו וכאן הקים את משפחתו.
לא פשוט לגור בחוות גלעד. רק כשמגיעים למקום מעין זה יודעים להעריך אדמה מהי, שוויה בזהב. כאן אומנם 'בעל הבית' השתגע כמאמר השוק, והוא מחלק את האדמה בחינם. בעל הבית הוא איתי, שהאדמה בעצם שייכת לאביו, מחלק את הקרקע, אבל את האדמה מחלקים כאן במשורה. אין כאן הרבה וכל דונם מנוצל לחקלאות.
בודנר הוא עוד אותם מאלה שהחלו את דרכם כנערי גבעות, אך עתה בגרו, הקימו בתים והם מגדלים דור שני לגבעות. "כשהתופעה הייתה בראשיתה", הוא ניזכר, "תושבי יש"ע ה'רגילים' לא היו עוצרים לנו טרמפים. הם סברו שאנו משוגעים, כל ההתיישבות היו נגדנו, היו שחשבו כי אנו מהווים איום. אמרו לנו, 'עד שהצלחנו להתקין את הגדרות, אתם לפתע פורצים אותם ויוצאים החוצה"? גם ראשי הישיבה הקימו קול זעקה, בנינו מסלול לימודים מסודר, אתם הורסים לנו. גם בצבא הייתה הוראה שלא לגייס אותנו. ככה זה", מסכם בודנר, "כשאתה מוביל מהלך אתה גם מותקף. בודנר לא נראה מוטרד, היום אומנם מצבנו אצל היהודים השתפר, אבל גם אצל הערבים", הוא אומר בחיוך ומספר, "כשהם רואים אותנו, הם עוברים מייד לצד השני, הם לא רוצים להתעסק עם היהודים המשוגעים".
# ההתנתקות העצימה את התופעה?
אני לא נפלתי מהכיסא אחרי ההתנקות, משום שמעולם לא ראיתי את המדינה כחלק מהגאולה. לא הופתעתי ממה שעוללה המדינה למגורשים, זה היה צפוי. אבל הופתעתי מחוסר האונים ששוב גילה הציבור הדתי לאומי מול כוחות הביטחון ומול הפרה הקדושה הזאת ששמה מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. הייתי בטוח שלאחר טלטלה כזאת, יגיעו צעירי המגזר לבסיס הקליטה והמיון של צה"ל ויצהירו בקול גדול "בעטתם בנו, שתקתם כשביצעו מולנו פשע! אנחנו לא רוצים ללכת לצבא! רוצים אותנו? חכו לנו כמה שנים. אבל תחת זאת שוב ושוב מנסים החברים להגיע לצבא לתפקידים הבכירים ביותר, שוב מנסים להראות לחילונים שהם יפים וטובים למרות הכל, לא רוצים אותם, והם מנסים שוב, מקדשים מלחמה נגד היהדות, מכריחים אותם לעבור על חוקי צניעות בסיסים, יורקים עליהם והם אומרים זה גשם!. כשראיתי מה קרה בגוש קטיף, הבנתי שהדור מבולבל וחייבים לעשות משהו. כמובן שכל התהליך הביא אלינו עוד ועוד מבקשי דרך".