מצפים לגשם

הגשם העז שניתך בסוף שבוע שעבר, התקבל אומנם בברכה בישובים החקלאים אך שם לא נוטים להשתכר. מצד אחד הם אינם מאמינים לתחזית הקודרת של השירות המטאורולוגי שפורסם בשבוע שעבר האומר שלמרות הגשמים העזים של ראשית השבוע, השנה תהיה שחונה. מצד שני, הם לא נוטים לקבל את הגשם כמובן מאליו. "בשבועות כאלה צריך בעיקר להתפלל לה' ולהאמין שהגשם ימשיך לרדת", הם אומרים.
תפארה מוסבכר
הגשם העז שניתך ארצה בימים האחרונים, גרם ללא ספק לכמה אנשים לעוגמת נפש. אירועים התבטלו, אנשים העדיפו להיות סגורים בבתיהם ולא לצאת לאירועים שונים. אנשים רבים נרטבו, מבנים רבים הוצפו. חסרי דיור ניזוקו. אולם יש מקומות שהגשם מילא אותם בשמחה. פיהם לא פסק מלהלל את ה' יתברך על הגשם שהוא נתן לנו. בעניין הזה אין אפילו הבדל בין דתיים לחילונים, הכל מאמינים בהשגחת ה' והכל מבקשים להתפלל לגשם שירד, המקומות האלה הם הישובים החקלאים, שם מקבלים כל טיפה בברכה רבה.
אבל שהגשם הזה לא יטעה אתכם. השירות המטאורולוגי פרסם ביום חמישי את התחזית שלו לעונת הגשמים הקרובה. לפיה על אף כמויות הגשמים היפות שירדו בשבוע האחרון השנה צפויה כמות הגשמים צפויה להיות נמוכה מהממוצע. ובשל העובדה שאחוז הדיוק של התחזיות הללו הוא 65% בלבד, אפילו מרק פרל חזאי ראשי במשרד החקלאות מטיל בה מעט ספק. " אני לא ממהר להאמין לתחזיות האלה", הוא אומר בפה מלא "וגם אם הן אכן התממשו בסופו של דבר, אנו לא ננחה את החקלאים לא לזרוע יותר. כיום ישנן מספר מערכות להתפלת מים במקומות שונים ברחבי הארץ ואחת שמצאת בשלבי הקמה וכבר שואבים פחות מים מהכנרת בשל כך. זכורים לי במהלך השנים בהן אני בתפקיד חורפים יותר קשים כגון החורף של שנת 98 ,99 ואני מקווה כמו כולם שהתחזיות התבדו , היה לנו חורף גשום והכי חשוב שמפלס הכנרת יעלה והיה לנו מים בשפע.
ר' הלל רובין, מרכז המשק של יסודות, משתדל להיות ריאלי, הוא כבר זוכר שנים שבהן החל החורף בגשמים עזים אך המשיך ביובש חרב, דבר שהזיק בסופו של דבר לתבואה. ר' הלל מעדיף להמתין ולהתפלל שהחורף ימשיך כך.
בשרות המטאורולוגי מדווחים כי לפחות באזור המרכז כבר ירדו לפחות שליש מהכמות הממוצע השנתית, ור' הלל רובין ניזכר בחורף אחר שבו עוד היה ילד, חורף תשכ"ב. אחד החורפים הקשים שידעה מדינת ישראל, גשם כמעט שלא ירד אז והחקלאים שכל פרנסתם תלויה בטיפות המים הללו הסתובבו ברחבי הארץ כשפניהם נפולות, מחכים שירחם ה', יפתח את ארובות השמים ויבוא הסבל לקיצו. חקלאי מושב יסודות התהלכו ברחבי המושב כשהבעת תשעה באב על פניהם, וכשהם מצפים גשם בכיליון עיניים. "החלטנו לקבל על עצמינו תענית ציבור על מנת לנסות ולעורר רחמי שמים", מספר רובין, "מי יודע אולי ירחם ויפתחו ויבוא הגשם המיוחל". "באחד מן הימים התכנסנו תושבי המושב בבית הכנסת המרכזי וכמו שכתוב בתפילת מנחה קבלנו על עצמינו את התענית והחזן באותה התפילה היה לא פסק מלמרר בבכי", נזכר ר' הלל, "הוא היה האחראי על המשק, וכנראה שבאותה שנה יותר מכל הוא הרגיש את גודל האחריות הרובצת על כתפיו. אך ישועת ה' באותה השנה הגיע דווקא ממקום שונה לחלוטין והפדיון היה הרבה יותר גדול. בכל שנה באזור פסח נוהגים במושב לזרוע מלונים אנגליים לצורך יצוא לחו"ל, ועקב מזג האוויר האביב שהיה אז בחוץ החלטנו להקדים את זמן זריעתם ובמקום לזרוע באזור פסח שתלנו את המלונים באזור חשוון. בפסח הם היו מוכנים ליצוא. למרבה שמחתנו ריחם עלינו ה' והפדיון הגיע לסכום שבדרך כלל אנו מגיעים אליו משלוש שנים של גידולי שדה. כאשר באותה שנה עד סוף חודש טבת ירדו רק 130 מ"מ בלבד וזאת כשהממוצע באזור עומד על 500, אף אחד לא ידע מאין תגיע פרנסתו באותה שנה, ישועת ה' הגיע כהרף עין ממש.
סיפור נוסף הזכור להלל התרחש לפני 40 שנה ,כאשר הייתה ביסודות מכת יונים שאכלו את כל התבואה, החליטה קבוצת חקלאים מיסודות לנסוע אל האדמו"ר מקרטשנעף זצוק"ל, אביו של כ"ק מרן האדמו"ר שליט"א ,על מנת שיברך אותם. לאחר שנכנסו לחדרו, שטחו בפניו את מר ליבם, וסיפרו כיצד הפכה מכת היונים את חייהם לבלתי נסבלים. השיב להם האדמו"ר "עכשיו מגיעים, בהושענא רבה מתפללים על זה". ומאז הקפידו במשך שנים חקלאי מושב יסודות לנסוע אל האדמו"ר ולהתפלל אצלו לשנה טובה, שבה לא תיהרס התבואה על ידי מזיקים חרקים ומריעין בישין.
עשרים ושבע שנים אחראי ר' הלל על הכרם של מושב יסודות. בימים אלה הוא עסוק עד צוואר בבצירת הענבים והכנת האדמה לשתילת זרעי הקיץ, זרעים אלו עתידים לנבוט אי"ה בסביבות חודש ניסן וכמו כולם גם הוא מצפה שהשנה בעזרת ה' יהיה חורף גשום כפי שהחל ממש השבוע. "הגשם של השבוע לא סימן, הוא אומנם מעודד, אך בהחלט יכול להיות שהגשם ייעצר. ואז, אם לא ירד גשם עד חודש כסליו, נתחיל לומר 'עננו'. אומנם את הזרעים אנו משקים בעזרת מערכת השקיה כיוון שהם גידולי חממה, ואם לא ירד הגשם הדבר אמנם ישפיע ללא ספק על הגידולים ואיכותם. אך כמובן הגידולים שיותר זקוקים לגשם הם גידולי הקיץ החיטה והתלתן הגדלים בשטח הפתוח ששם לא קיימות מערכות השקיה אם חס ושלום לא ירד גשם, הכאב והצער הם הרבה יותר עמוקים כיוון שלהשקות את השדות הללו זוהי עבודת פרך של ממש." אומר רובין. "אם לא ירד הגשם נאלץ לרוץ עם צינורות השקיה לאורך כל החלקות, ולא מדובר במי השקיה רגילים אלא במי ביוב ואלו יגרמו ללא ספק לפגיעה לא מבוטלת באיכותו של היבול ובנוסף לכל אלו בימים אלו עדיין קר בחוץ מקשה עוד יותר על העבודה. לעיתים יש שנים שבהן החורף מתחיל בצורה טובה, בדיוק כמו השנה, הגשם יורד והחיטה מתחלה לפרוח ואז לפתע מתרחשת עצירת גשמים והחיטה היפיפה שצמחה עד עכשיו, מגיע למצב שבו היא מתחילה להיות יבשה ונבולה" הוא אומר בכאב או אז אנו נאלצים להתחיל מההתחלה את כל תהליך ההנבטה, בשנים בהם התרחשו מקרים כאלה השתדלנו להחזיק רק את מה שהיה הכי נחוץ לנו ע"י השקיה ואלו שהיינו זקוקים להם פחות השארנו בתור שטח הפקר.
אך ללא ספק מה שמחזיק את הלל בעבודת החקלאות שאבות אבותיו עסקו בה אידיאל לבנות את הארץ ולהפריח את השממה וכיום בדור הזה היא הולכת וננטשת שהוא עוסק בה לצורכי פרנסו בלבד, היא תחושת ההתחדשות הסיפוק שלצידה. "כאשר אתה רואה איך בכל יום לאט לאט היבול שזרעת הולך וגדל ,ופורח והכול מתחדש,זה ללא ספק שווה את הכול.
סיפור נוסף שזכור להלל מתחום הניסים הקשורים בגשם ארע לפני כחמש שנים, כאשר רבה הקודם של מושב יסודות הרב דויד בן ציון קליין זצ"ל החליט למלא את האוצר של המקווה במי גשמים חדשים. "באותו לילה הייתה צפויה כמות גשמים די קטנה" נזכר הלל "אך בכל אופן החליט הרב לנקות ולרוקן את האוצר של המקווה מהמים הישנים בכדי למלא אותו במים חדשים. ואומנם עשה איתנו הקב"ה חסד גדול ובאותו הלילה ירדה כמות גשמים הרבה יותר גדולה ממה שצפו בתחזית.
שלושים ושש שנים עובד ר' שמחה פרוכטר אף הוא תושב יסודות לפרנסתו כרפתן ברפת המקומית שש שנים שנים מתוכן הוא עוסק בגידול המזון לפרות ברפת. גם הוא כמו כולם מצפה בכיליון עיניים לתחזית שאותה אמור לפרסם השרות המטאורולוגי באמצע חודש נובמבר, זאת אל אף שהוא איננו מאמין בתחזית. "אני סומך רק על הקב"ה שיוריד לנו את הגשם, בשנים שראינו כי הגשם בושש לבוא היינו נוסעים לקברי צדיקים להתפלל ונכנסים לרבנים גדולים כדי לקבל מהם ברכות וכשזה לא עזר אנחנו משתמשים בשיטת ההשקיה שהיא כמובן הרבה פחות יעילה, היבול נופל באיכותו והשיבולים הרבה יותר נמוכות וגם העובדה שמי ההשקיה הם ברוב המקרים מי ביוב לא תורמת לנו. זאת ועוד, אנחנו משתמשים גם בחומרי הדברה שמתבססים על מי הגשמים המפזרים אותם בצורה היעילה ביותר ונוצרת חלוקה מדויקת להפליא של החומר בשטח וכשלא יורד גשם אנו נאלצים לעשות זאת בצורה ידנית, מה שגורם לירידה ניכרת באיכותו של היבול. ההשקיה של הקב"ה הרבה יותר יעילה כמובן , כיוון שלוקח לנו שבוע וחצי עד שבועיים לסיים להשקות את כל השטח, בעוד שהגשם מסיים את העבודה בכמה שעות. "התחזית של השרות המטאורולוגי", הוא אומר, "מתבססת לרוב על סטטיסטיקות, אבל אנחנו יודעים שיש מנהל לעולם ואנחנו לעולם לא שישנו תוכניות בגלל שבשרות המטאורולוגי קבעו שלא ירד מספיק גשם בשנה כזו או אחרת. בשנות הבצורת הקדומות שהנוראית מבניהם הייתה לפני כתשעה עשרה שנים ,רפול שהיה אז שר החקלאות אמר שידרשו 10 שנים של משקעים טובים בכדי למלא את החסר שנוצר אז בכנרת, בפועל באותה השנה ירדו כמויות נכבדות ביותר של גשם, לדוגמא אצלנו הממוצע השנתי עומד על 500, ובאותה השנה כמות המשקעים שירדה אצלנו הגיע ל 1,200 קצת יותר מפי שתיים, סמוך אלינו יש תחנת מדידה שכאשר הם מדדו באותה השנה את זרימתו של נחל שורק באותה שנה הם דווחו לנו נרגשים שזרימה כזו חזקה לא נמדדה פה מזה מאה ועשר שנים, ובכנרת כזכור נאלצו לפתוח את סכר דגניה.
בצורת כך מתברר, אינה הצהרה היחידה שעמה נאלצים חקלאים להתמודד, ובגללה נאלצו להשמיד בגללה יבול שקפא ה'קרה' כשמזג האוויר הופך להיות קר ביותר מה שגורם לדברים רבים לקפוא, לפני כשלוש שנים כשאר פקדה התופעה את הארץ ובמקומות רבים דווח על דודי שמש שהתנפצו, חקלאי מושב יסודות מצאו דרך מקורית להתמודד עם הבעיה. "אנחנו מחמצנים את החיטה" מספר שמחה פרוכטר אמנם השיבולים נראות יפות אך הן ריקות מתוכן ובגלל שאין לנו מה לעשות איתן במצב כזה החלטנו פשוט לפזר עליהן חומר שיחזיק אותן לאורך זמן וישמר אותן מיד לאחר מכן לכסות אותן כדי שלא היה להן חמצן תהליך זה נקרא "חמצון" הגידולים. לשמחה אמנם אין סיפורים הקשורים לבצורת ,אך דווקא סיפורים על השגחה פרטית בשנת שמיטה יש באמתחתו, הנה אחד מהם: "הסיפור התרחש בשנת שמיטה בערך לפני 28 שנים", נזכר שמחה, "כאשר בדרך כלל בשנת שמיטה אנו נוהגים לזרוע את היבולים מוקדם מהרגיל באזור חודש אלול וזאת כדי שלא יגיעו לשליש גודלם שזהו גודל שכבר אסור למאכל בשנת השמיטה ונוכל לקצור אותם בחודש שבט. ובשנה כזו אנו מתפללים שהחורף לא יתחיל מוקדם מהרגיל, שאז יכולה להיות הפסקה של חודש בגשם דבר העשוי לגרום לייבוש החיטה כיון שהיא זקוקה למים וגם משום שבדרך כלל החיטה עוברת את תהליך החמצון באזור האביב שעד אז היא צריכה להיות מוכנה לכך והקציר איננו יכול להתבצע בגשם כמובן. ואכן באותה השנה נעשה לנו נס ובבואינו לקצור את החיטה התרחשה הפסקת גשמים כדי שנוכל לקצור כמו שצריך, לגודל תדהמתנו, משאך סיימנו לקצור החל לרדת גשם שוטף מן השמים, באותה השנה היה איתנו מפקח מטעם משרד החקלאות שאיננו שומר תורה ומצוות שהתלהב מאוד מן הנס והחליט לפרסם אותו בין כל חבריו."
כשהכריז ראש הממשלה אריאל שרון בשנת תשס"ד שהוא מעוניין לפנות את ישובי גוש קטיף, סברו עז קדמון וחבריו מכפר דרום כי אלו סתם דיבורים בעלמא כמו שאר התוכניות לפינוי ישובים שקדמו לה והמשיכו לזרוע ולטפל במטעים כאילו לא ארע דבר. אלא שבקיץ תשס"ה טפחה המציאות על פניהם והם נאלצו יחד עם כל חבריהם מגוש קטיף לפרק את החממות שאותם טיפחו במשך שנים ולהתפנות מכפר דרום. " גם היום 6 שנים לאחר הגרוש, אני עדיין שוכר קרקעות בכפר מימון ומחכה שיקצו לי קרקע משלי." אומר קדמון נשוי ואב לשמונה ילדים, בעבר תושב כפר דרום, כיום תושב 'שבי דרום'. גם הוא כמו שאר החקלאים מצפה לגשם שיבוא וישקה את שדותיו , אך בשל העובדה שהוא מתמקד יותר בגידולי חממה הוא זקוק פחות לגשם כיון שאת החממות משקים בעזרת מערכת השקיה אוטומטית. "אם חס ושלום הגשם שהיה השבוע לא יאפיין את החורף הבעל"ט וגם השנה לא ירד גשם, נשקה פחות", הוא אומר. למרות שהוא נחשב לסיפור הצלחה בשל העובדה שישנם עדיין ממגורשי גוש קטיף שעבדו כחקלאים וכיום הם נאלצו לצמוא לעצמם מקור פרנסה חדש, או לחלופין יושבים מובטלים בביתם. הוא לא מסתיר את געגועיו לשפע שהיה לו בגוש קטיף. " בגוש הפרנסה הייתה בשפע", מספר עז, "וגם הברכה שהייתה ביבול הייתה גדולה פי כמה כשגרנו בגוש, גם כמות המשקעים הייתה גדולה בהרבה עקב הקרבה לים. והכי חשוב האדמה אדמת גוש קטיף הייתה אדמה איכותית במיוחד, שהכול צמח עליה בקלות ובשפע.
כששלום נחום ממושב מנוחה הסמך לקריית גת, מסתובב על אדמותיו , הוא שוכח מכל צרותיו, את האדמה הוא מריח כמו שיכור ולא מיין. גם אם היו מציעים לו הוא לא היה ממיר את החקלאות בשום מקצוע אחר, 38 שנים הוא בעסק ולא יחליפו לעולם. גם ילדיו, כך דומה, ירשו את האהבה הזאת ממנו. אומנם בשנים שעברו לא היה ממש גשם וגם השנה צריך להתפלל, אבל הוא לא מתייאש. אומנם הבנקים חונקים אותו והוא צריך לשלם את הכלים החדישים שרכש ברווחים שלא היו לו תוצאה של כמה שנות בצורת, אבל שהבנקים יחכו בסבלנות. "אנחנו נתפלל, השנה ירד הגשם ונשלם". יש אומנם מכסות מים וגם החקלאות היא לא מה שהייתה, אבל אפילו הילדים שלו נותרו נאמנים לחינוכו והם ממשיכים בדרך.
כשהוא בתחילת שנות השישים לחייו, יכול היה שלום נחום לראות את עולמו בחייו. 4500 דונם הוא מעבד, חלקם שלו ואת חלקם הוא חוכר משכניו. לצד הבית הקטן של הוריו שכבר אינם בחיים, הקים שלום אחוזה משלו ובתוכה בנה את משפחתו. שבעה ילדים, ששה בנים ובת. הנשואים ממשיכים את דרכו וגרים בסמיכות לו. כשעולה סבא שלום על הטרקטור שלו לעבוד את אלפי הדונמים שלו, הוא יכול לנופף לשלום לעשרת נכדיו כן ירבו, אלא שעשרת הטרקטורים שרכש במיטב כספו, חלק לצרכי חקלאותו הפרטית וחלק על מנת להשכיר לחקלאים אחרים, עומדים במוסך חדשים ויפים כביום הגעתם מחו"ל וקריעת הניילון מעל מושביהם, כשאין גשם ותקציב המים מוגבל, אין גם חקלאות וחקלאים אחרים אינם זקוקים לכלים לעבוד את אדמותיהם החרבות, הם מעדיפים לעקור את הכרמים, לחרוש את הקרקע ולזרוע בה נדל"ן המניב רווחים יפים יותר.
"כשאני התחלתי את דרכי בחקלאות", הוא מספר, "הייתי ממש לבדי, לא היו לי חלקי חילוף ולא היה לי אבא שיבוא לחלץ אותי עם חלקי חילוף. גם אז היינו תלויים בחסדי שמים וברוך השם", הוא אומר, "כל שנה שחונה מחזירה אותך לא שנה אחת אחורה אלא עשר שנים. אתה מתמלא ייאוש, אין בשביל מה לעבוד. בשביל לשרוד בחקלאות צריך עצבים של ברזל"
עוד מעט יתחיל שלום את עונת הזריעה. פגשנו אותו בחצר אחוזתו ממלא יחד עם בכור בניו, הראל, את מכונת הזריעה החדישה בזרעים שאת חלקם הגדול הוא עצמו מגדל ומעבד במכון מיוחד. בעוד הבן מעלה במנוף הטרקטור את שק הזרעים שמשקלו לא פחות מטון, מחזיק האב בתחתית השק ומכוון אותו אל התאים של מכונת הזריעה. "הבט", הוא מראה לי בכאב, "חלק מהזרעים הם גרעיני חיטה שגדלו בשנה שעברה מצומקים עקב חוסר הגשם. הם לא צלחו לאכילה ועכשיו אנחנו זורעים אותם". התכולה שבמכונה תספיק לזריעת 70 דונם. פרט לטרקטורים בחצר של שלום יש עוד מספר מכונות כאלה אך הם עומדות שוממות, איש לא בא לקחת אותם. שלום ניצב אצל הטרקטור ומיישר את הזרעים בתוך התאים באהבה גדולה. הוא ובנו הראל יוצאים עמנו אל האדמה שכלי אחר הנמצא בבעלותו, הנהוג בידי בן אחר מבניו, כבר ישר אותו קודם והכין אותו לזריעה. קשה שלא לראות את נחת הרוח של האב למראה בנו הבכור הגורר את מכונת הזריעה בעזרת הטרקטור על פני מאות הדונמים בפעם אחרת במקצועיות השמורה לחקלאים הקמים בבוקר עם מזמרה והולכים לישון עם מחרשה, שנולדו נשמו אכלו ושתו חקלאות, האוחזים בקרקע בכל נימי נשמתם. "תראה איזה יופי", הוא מתפעם באוזני תוך שהוא מנסה להתגבר על רעש הטרקטורים שלאוזניו נדמה כמוסיקה ערבה. מכאן אנו מדלגים במהירות לשטח אדמה אחר שעליו נוסע טרקטור ענק שאליו צמוד מכשיר מיוחד המיישר את הקרקע ומכשירה לזריעה. הטרקטור המרעיש מעלה אבק סמיך. האב הגאה מביט בגאווה בצעיר בניו, מעיין הנוהג את הטרקטור הזה שגם צמיגיו חורשים סימנים שבעזרתם הוא יודע לאחר מכן אלו שטחים עברו טיפול ואיזה עדיין לא "אנחנו צריכים עכשיו מכת גשם אחת של 50 מ"מ ולאחר מכן עוד פעמיים שלש גשם של 20 מ"מ ואנחנו מסודרים".
# אתה זורע למרות התחזית של התחנה המטאורולוגית?
"אני מאמין בה' ולא לחזאים", הוא משיב מייד, "לחזאים יש התחזית הטבעית אבל ה' השולט בעולם יכול לשנות את הכל. אני מאמין וזורע. נתפלל לה' והוא יצמיח לנו גשם.
שלום לוקח אותנו לפרדס לימונים הסמוך לאדמתו. העצים יבשים, עליהם כמושים, האדמה שמסביבם מלאה בקוצים ודרדרים. הלימונים שעל העצים קטנים ודומה שלעולם לא יגדלו, מיץ לא יהיה בהם ואין מי שיורידם מהעץ ואין מי שימכרם. בעל הבית נואש, הפרדס הזה יעקר וגם הוא יהפוך לפרויקט נדלני מניב. "לא חבל", שואל שלום המביט בעיניים כלות על הפרדס הנובל
הבצורת הקשה שהייתה בשנים שעברו וחוסר הרווחיות כבר הניעו את שלום לנסות למכור לפחות חלק מהרקטורים שלו, אבל בעידן הזה אין להם דורש. ראשו של שלום חף מכיפה אך ליבו מלא באמונה. "אני יודע מדוע אין גשם", הוא אומר תוך כדי התבוננות מרוכזת על הקרקע, "כתוב במפורש והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי.. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, ואם לא נשמע הקב"ה מבטיח מייד וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה. מה אתם רוצים כשהארץ מתנכרת ללומדי תורה, כשההסתה האנטי דתית בעיצומה, כשמנסים להצר את הצעדים שלכם", הוא אומר בהביטו על לבושי החרדי, "שהקב"ה כן ייתן מטר והאדמה כן תיתן את יבולה"?
# אז מה עושים? אני שואלת ומביטה אל ראשו החף מכיפה
"מתפללים ומבקשים מהקב"ה שימחל על עוונינו ויחוס על עם ישראל הזקוק לגשם ולמים"