שלש שנים מלאו למלחמת לבנון, אנו שבים אל השטח, לחלק מאותן דמויות שליוו אותם שלש שנים קודם לכן כשמשפחה סיקר את המלחמה, את הקרבות, את ההפגזות. יחד עם ראש עירית קרית שמונה הרב ניסים מלכה הם שבים לפתחו של כפר ראג'ר הלבנוני ופוגשים שם את אחד מראשי ההנהגה של הכפר שקיבל אישור מהחיזבאללה, והוא מספר מה קורה מעבר לגבול, בכפר יובל הם פוגשים את הרב מאיר אוחנה, אחד הדמויות המרכזיות שליווה אותנו אז, ואיך מרגיש מפקד העיר לשעבר שאירח אותנו אז בחמ"ל שלו שהפך לאזרח, התמודד בבחירות וכיום הוא ראש האופוזיציה. הצפון שקט, בתי המלון מלאים וכולם חוששים שהחיזבאללה עוד יחזור ועמו המלחמה הנוראית שתשתק שוב את הצפון
אין כמו הדרמה שלה היינו שותפים במקום שבו נגמרת המדינה בגבול הצפון, כדי להמחיש , כיצד נראה הצפון שלש שנים אחרי, החיזבאללה אינו נמצא, אך נוכחותו בולטת, האזרח הישראלי מפחד מהקטיושות, אבל יש כאלה שיש להם מה להפסיד יותר והם מפחדים מהרגע שהחיזבאללה יחזור. הצפון הוא כמו חבית היושבת על אבק שריפה כל תנועה בלתי זהירה עלול להפוך אותה על כל צמחייתה ונופיה המדהימים לשדה קרב עשן. הדרמה שלה היינו עדים התרחשה בכפר ראג'ר שאליו הגענו במסגרת מסעינו שלש שנים אחרי המלחמה. כפר ראג'ר נחלק באמצעו לשניים. הצד הדרומי הוא תחת שלטון ישראל, הצד הצפוני הוא תחת שלטון לבנון. אין גבול של ממש באמצע הכפר אבל אפשר לצאת ולהיכנס באופן חופשי. תושביו אינם מודים אך החיזבאללה שולט בהם, כרגע בשלט רחוק. התייצבנו בשערי הכפר בשעה 8.30 בבוקר. שעה מנומנמת למדי גם בצפון, החנויות עודם סגורות, התנועה עדיין דלה. האויר צלול כיין, היופי הנשקף מכל מקום מטריף את הדעת, ירוק ממלא את כל הסביבה ומכסה את הסלעים ואת הפצעים שפצעו בו מלחמת לבנון, בוקר שגרתי בצפון הארץ אבל אנחנו היינו כאן עם ראש עירית קרית שמונה הרב ניסים מלכה שהיה אמור לפגוש כאן את השיך של הכפר לפגישת פסגה בין ראש עירית קרית שמונה הרב ניסים מלכה לשיך של כפר ראג'ר שיך עיסאם חטיב. שיספרו ביחד על החיים שלש שנים אחרי, כל אחד מהעבר האחד של הגבול, מלכה יתאר את חיי קרית שמונה וחטיב את החיים של אזרחי לבנון. ליציאה שלנו צפונה קדמו כמה ימים של הכנות קדחניות כולל העובדה שהשיך של ראג'ר שיך איסם חטיב קיבל אישור מהחיזבאללה להתראיין. המתנו בשערי אל ראג'ר במתח, אבל שום שיך לא נראה בסביבה. יחד איתנו היו כאמור חוץ מראש העיר גם הרב של כפר יובל שכולם מכירים אותו כאן כ'הרב של כפר ראג'ר' הרב מאיר אוחנה וגם יו"ר סניף יהדות התורה בקרית שמונה הרב אליהו לוי, מכוניות באו ויצאו אבל השיך לא הגיע. שרשרת נחושים החלה על סיבת האיחור. המתח היה גבוה, לכל ניע אף יש כאן משמעות. לבסוף מגיעה מכונית השיך ומתוכה יוצא בנו בכורו מוסא חטיב. אף הוא מראשי הנהגת הכפר ומי שעתיד לרשת את אביו. "אבא לא הרגיש טוב", מסביר לנו מוסא חטיב, "הוא ממש מתנצל", לאחר מכן יסבירו לנו יודעי דבר שהחיזבאללה מסיבות שלו החליט להחליף את הדובר שיתראיין מדוע? אין איש יודע ולא עזרו כל הפצרותינו ותחנונינו. בנו של השיך דיבר במקום אביו וסיפר לנו על מצבו של הכפר תוך שהוא נזהר שלא להשמיע מילת ביקורת אחת על החיזבאללה. תושביו עדיין יראים מהרגע שמחבליו יחזרו לשלוט בהם.
המחשבה הראשונה החולפת בך כשאתה ניצב אל מול הנוף המדהים, ההרים המכוסים ירוק כשלצידם זורמים בעוז מי הנחלים ומעליהם אויר כה צלול, היא איך אפשר היה לבזבז אזור כל כך יפה במלחמה כל כך מכוערת, איך הפך יער עבות מלא עצים מדהימים לשצידם נופים עוצרי נשימה כפי שרק ארץ הצפון יכולה להציע, לשדה קטל שבו מצאו את מותם חיילים רבים כל כך. איך אפשר? שלש שנים אחרי, ובאויר שקט מתוח. אומנם אין יריות, קטיושות אינם משוגרות עוד, החזיבאללה, כך אומרים, כבר לא ממש נמצא כאן, אבל הוא יכול להגיע בכל רגע והוא אימת תושבי הצפון היהודיים אבל גם אימת תושבי הצפון הערבים. הכפר מבוצר מי שאינו תושב הכפר אינו יכול להיכנס אליו שכן ממנו אפשר להגיע בקלות בלי כל גבול ללבנון. בכניסה לכפר מעבר גבול. כל רכב נבדק היטב, לא רק תא המטען שלו אפילו מכסה המנוע. כל מכונית יכולה להיות חבית חומר נפץ שיכולה להצית את המלחמה הבאה. כפר רג'ר חצוי, המחצית הדרומית תחת שלטון ישראל, המחצית הצפונית היא תחת שלטון לבנוני. והסורים בכלל טוענים גם הם לבעלות על המקום. כאן המלחמה הזאת לא תגמר מעולם. תושבי כפר רג'ר יושבים כאן על המזוודות. בכל רגע הם עלולים להתבקש לעזוב את בתיהם או להישאר בכפר תחת שלטון לבנוני. הם לא יגידו לך זאת לעולם. אבל שום תנועה שלהם לא נעשית ללא אישור החיזבאללה. גם לפני שלש שנים הייתי כאן, פגשתי את תושבי כפר רג'ר, דומה כי שום דבר לא ממש השתנה מאז המלחמה, הכפר עודו חצוי, תושביו מפחדים מהעתיד. רק שבאויר אין כבר ריח של אבק שריפה.
בין משפחת שיך חטיב לראש עירית קרית שמונה קשרים הדוקים. משפחת חטיב מנהיגה כאן את הכפר ואין זאת הפעם הראשונה שבנו של הכפר מקיים את המגעים בשם אביו.
"עשר שנים אנחנו חיים בצורה הזאת", אומר מוסא חטיב, "היית כאן כמה דקות, תראה מה הולך כאן", הוא מתלונן. "כל מכונית נבדקת כאילו כל היום אנחנו עוסקים בהבחרות. רציתי לארח אותך בבית שלי אבל אתה לא יכול להיכנס. מילא אתה, אבל גם קרובי משפחה שלנו מישראל אינם יכולים להיכנס לכאן. עד המלחמה האחרונה עוד יכלו לעיתים להיכנס מאז מלחמת לבנון השניה, הכפר סגור ואנחנו לא יכולים לקבל אורחים שלא לדבר על החיים האזרחיים, אנחנו לא יכולים לנהל חיים נורמלים. תושבי כפר רג'ר מתקשים להשיג עבודה גם בלבנון וגם בישראל. לעיתים סוגרים את המעברים ואנחנו לא יכולים להגיע לעבודה", הוא מתלונן.
2225 תושבים יש כאן בסך הכל והחיים שלנו גהינום אמיתי עלי אדמות. "הבט", מראה לי מוסא חטיב, "אתה רואה את המשאית הזאת היא מעבירה סחורה למשאית שלנו, כך מגיעות לכאן כל הסחורות אם הם בכלל מגיעות, אספקה סדירה אין כאן", הוא מספר. לדבריו, לרבים מתושבי הכפר אין אפילו טלפון. חברת 'בזק' לא באה להתקין טלפונים בצד הצפוני, גם הלבנונים נמנעים מלהגיע לכפר. לפני מספר ימים", מספר מוסא, "היינו צריכים להעביר מת לקבורה מהחלק הצפוני לחלק הדרומי, חיכינו שעות רבות לקבלת אישור. החיים כך הם בלתי נסבלים
זאת ועוד, כל אירוע בטחוני המתרחש באזור גורם לסגירה מיידית של כל מעברי ושערי הכפר. לעיתים סגורים תושבי הכפר בבתיהם מספר ימים עד שהאירועים מסתיימים. לא פעם הם פונים לעזרתו של הרב מאיר אוחנה, רב כפר יובל וישובי גבול הצפון שגם הוא נמצא איתנו כאן
# תחת איזה שלטון אתם מעדיפים לחיות? אני שואל ישירות את חטיב, אבל חטיב מעדיף שלא לענות, חסר לו שיגיד שהוא מעדיף את השלטון הישראלי
# שקט כאן, נראה כאילו המלחמה נגמרה?
נכון ששקט עכשיו", מודה מוסא חטיב, "אבל נראה לי כי זהו שקט מדומה. אומנם לא משגרים כבר קטיושות, ובכל זאת זה עלול לחזור על עצמו.
גם את ראש עירית קרית שמונה אני מראיין בגבול, לפני שלש שנים הוא היה חבר מועצת העיר מטעם הציבור הדתי. בבחירות האחרונות כבש את העירייה והפך לראש העיר. אי אפשר להתעלם מהעובדה שלראש עירית קרית שמונה העכשווי יש כיפה גדולה על הראש וזקן גודל לו על סנטרו. הוא לא עוד עסקן דתי אלא רב בישראל שבשעות היום מנהל את העיר ובשעות הערב מוסר שיעורי תורה וגם מסדר קידושין. זאת הפעם הראשונה מאז תולדות קרית שמונה שבראשה עומד אדם דתי. "אין ספק שאני מדגיש לתושבי העיר שבלי אמונה בקב"ה שום דבר לא יכול היה לקרות, אני מסיב את תשומת לבם לניסים הגדולים שהיו מנת חלקנו ושאנחנו חייבים להאמין בקב"ה", הוא מספר בגאווה. שום ישיבת מועצת העיר לא נפתחת בלי דבר תורה של ראש העיר. יכול להיות שתושבי קרית שמונה בחרו אדם שומר מצוות כדי לבטא את האמונה הזאת בקב"ה? יכול להיות.
בין שני הערים קרית שמונה וראג'ר יחסי ידידות נפלאים. חלק מתושבי ראג'ר באים לקנות בקרית שמונה. חלק מתושבי הכפר אף עובדים בעיר. לעומת זאת,ישראלי אינו יכול לבקר בצורה חופשית בראג'ר. התושבים מכירים זה את זה.
אל תתפתה לחשוב שהמלחמה נגמרה", אומר ראש עירית קרית שמונה, "אומנם קולות היריות נדמו, הכל נראה פורח וההזמנות ולבתי המלון באזור משגשגות, אבל זהו השקט שלפני הסערה, והחיזבאללה רומז לנו כל הזמן, הוא עוד יחזור אנחנו צריכים להיות מוכנים. רק לפני שלשה חודשים היה כאן ירי קטיושות ומזל שהוא נפל במקום שאין בו ישוב. אבל צריך לדעת שהתושבים עדיין מפחדים, כל רעש כזה מחזיר את התושבים בבת אחת אחורה, נשים מתעלפות, ילדים בוכים וגם גברים ניכנסים להסטריה.
"אם הכל היה תקין לא היו צריכים תרגילים רבים כל כך", אומר מלכה ביום ראשון הוא יעמוד בראש תרגיל משותף לצבא ולעיריה. אחת המסקנות שהוסקו ממלחמת לבנון השניה היא שלצד ראש העיר חייב גם לתפקד איש צבא בכיר בעת קבלת ההחלטות הנוגעות לעיר. להחלטות שמקבל ראש העיר בעת מלחמה, יש השלכות רבות.
אבל למלכה טענות רבות נגד משרדי הממשלה. ביום ראשון הוא עתיד לכנס את חברי מועצת העיר לישיבה שלא מן המניין על מצבה העגום של העיר כתוצאה מהמלחמה "25 שנה העיר הזאת שקועה ולא יכולה להוציא את הראש מהמים", הוא אומר, "אין לעיר כל יכולת להתפתח, אין לה שטחים לבנייה. משקיעים רציניים לא רוצים לבוא לעיר הזאת אלא אם כן יובטח להם שבשנים הראשונות לא יגבה מהם מס, אבל אין לי שום תשובה מגורם ממשלתי רציני האם הם מוכנים לפטור אותו ומעסיקים רציניים לא באים, אזור התעשיה ריק, הנוער עוזב כי הוא מרגיש שאין לו עם מי לדבר. אם לא יתחילו להתייחס ברצינות לקרית שמונה", מסביר ראש העיר, "ולא ילכו לקראתה, העיר הזאת תשקע ולא תעמוד בצורה בעת מבחן".
הרב אליהו לוי, הוא אחד מהדמויות המרכזיות בעיר, אליהו היה האברך הראשון שהקים את הגרעין התורני של כולל וולפסון בקרית שמונה והוא משמש יו"ר סניף 'יהדות התורה' בעיר. , הוא הביא לעיר את הקהילה החרדית אברכים ממרכז הארץ שבאו לחזק את הצפון ובמקביל הוא ריכז את מטה המתנדבים של משטרת קרית שמונה. לא מזמן הוא גם הביא לכאן את סגן שר הבריאות יעקב ליצמן שבא לביקור פתע בחר המיון הקדמי של העיר שעמד לפני סגירתו, הוא אישר את המשך הפעלתו.
רק לפני שלש שנים ישבתי איתו בחמ"ל של המשטרה, וחזינו בשידור חי של נפילת קטיושות מביתו גם ביתו שלו נפגע מפגיעה ישירה של קטיושות, וכמו בכל הסיפורים, בדיוק, אבל בדיוק אז, יצאו האם והילדים מהבית ודקה לאחר מכן פגע טיל קטיושה בבית והבית הפך לתל חורבות. שלש שנים אחרי, הרב אליהו לוי עומד בראש סניף יהדות התורה, המשפחה כבר מזמן חזרה לעיר, העיר שוקקת חיים, החנויות מלאות קונים והתיירים באים. הרב אליהו לוי ממשש ומרגיש את דופק חייה של העיר
"שקט מדומה", קורא גם הרב אליהו למצב, "עד היום כשמתחנתים בקרית שמונה יש צורך באישור ליריות זיקוקים וגם כשזה קורה באישור זה לא פחות מפחיד. בימים אלה עומד לפתוח לשכה לפניות הציבור של יהדות התורה וגם רשת שיעורי תורה וכן ארגון חסד גדול. בקרית שמונה.מרגישים כי אנו יושבים על חבית של נפץ העלולה להתלקח בכל רגע שכל טעות פשוטה של אחד האזרחים משני עברי הגבול יבעיר שוב את הצפון. נכון קרית שמונה חזרה לשגרה מבחינת פעילות מקומית עירונית ותורנית אנו יודעים שיש המון משפחות וילדים הסובלים מחרדה וכל חריקת משאית על הכביש הראשי או אופנוע או קולו של אופנוע, או אפילו בום על קולי מזכיר נפילת קטיושה ופורצת פניקה.
מי שרוצה לדעת עד כמה העיר בפאניקה, אחוזה בפחד שהיה מנת חלקה אתמול, צריך לעקוב אחרי ההתרחשויות בעיר בעת שבטעות הושמעו צלילי אזעקה בעיר. "מייד החלה שרש ניחושים מה קרה, האם המלחמה ממשיכה? אולי חטפו חייל? אולי החזירו את החייל החטוף. אבל הרב לוי יודע לספר גם על מהפכות רוחניות שגרמה המלחמה, "בעקבות הפעילות היום יומית עם הציבור בנושא קירוב רחוקים אנחנו רואים בשלש שנים האחרונות ציבור גדול המתקרב לאבינו בשבשמים מתרבים שיעורי התורה בעיר, לאחרונה נפתח גם כולל ערב אצל המרא דאתרא הרב שלום לוי,. המלחמה הוכיחה לכל בר דעת שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים ולא כוחי ועוצם ידי וזה מתבטא בהענות של התושבים לכל דבר שבקדושה", מספר הרב אליהו לוי.
אם יש מישהו שניתן לכנותו 'השריף של הצפון' הרי זה הרב מאיר אוחנה שאומנם הוא רבה של כפר יובל אך ידיו רב לו בתחומים נוספים. הוא לבוש בלבוש חסידי מלא אך מעליו הוא נושא נשק ארוך. במכוניתו כל האמצעים להפוך את המכונית שלו לרכב חירום. לפני שלש שנים פגשתי אותו בגבול ויחד איתו ניכנסתי לכפר ראג'ר. גם כיום כמו פעם, הוא עומד באותו מקום וממתין לנו. לראג'ר הוא לא יכול אומנם להיכנס אבל כל תושב כאן מכיר אותו היטב. את מי שמשכין שלום בין החמולות בכפר ראג'ר. שלש שנים אחרי פגשתי אותו באותם דרכים, בין כפר יובל לבין ישובים יהודים נוספים
מאז תום המלחמה, ידיו מלאות עבודה. "הדי ההתפצצויות נדמו התוצאה שלהם גרמה להעלאת של האמונה תושבים ראו במו עיניהם כיצד הם ניצלו ברגע האחרון וממילא הם נוכחו בהשחת ה' העליונה של הקב"ה בניסי ניסים במלחמה הזאת התחזקו ביהדות והחלו לשאול שאלות בהלכה. כתוצאה מכך גדלה מאוד גם העבודה ברבנות", מספר הרב אוחנה
פרט להיותו רב בעל תפקיד רבני, משמש הרב מאיר אוחנה כמפקד צוות כוננות באזור. "החיזבאללה אומנם לא כאן", הוא אומר, "אבל בהחלט מורגש בשטח, המתח נשאר הערנות נמשכת, כל אירוע מקפיץ לפני מספר ימים התגלה חור בגדר את כולנו הקפיצו בכוננות על לבסוף התברר כי האיש שנכנס אינו מחבל הוא סתם מבקש להבריח סמים.
החיים בצל המתח גם הולידו התמודדויות שאינם מצויות במקומות שקטים ושלווים. כך למשל משגיחי הכשרות של רבנות קרית שמונה נתקעים לא אחת בישוב ואל יכולים לצאת. "באחד מימי שישי, התעורר חשד שמחבלים חדרו. מייד הופעל נוהל הקרב, התושבים התבקשו להישאר בבתים ולא לצאת החוצה מחשש שיפגעו. אולם ביום שישי מספר שעות לפני כניסת השבת, המשגיח רצה להגיע הבייתה, ולא יכל כי הישובים והכביש סגורים, עד שנפתח שוב המחסום כבר ניכנסה השבת. המשגיחים נאלצו לבלות את השבת בקרב קיבוצניקים רחוקים מאוד משמירת תורה ומצוות, אבל צוות המשגיחים לא ישכח לעולם את אותה השבת שהייתה שבת התעוררות לתושבי אותו קיבוץ.
לפני שלש שנים פגשתי בביתו את רבה של קרית שמונה הרה"ג שלום לוי, הוא ישב ספון בביתו, וגם התרוצץ בין המקלטים ומוסר שיעורי תורה. לא היה לו רגע אחד של פנאי. גם היום, שלש שנים פגשתי אותו, הפעם במשרדו במועצה הדתית בקרית שמונה הוא מקבל אותנו במאור פנים
"אין ספק שהעיר השתנתה היא יותר רגועה, הרוגע הזה חשוב מאוד ומשקיעים תנופה גדולה מאוד בעבודת ה'. בעקבות המלחמה והניסים הגלויים שהיו כאן, אין היום בית כנסת ללא שיעור תורה הרוגע הזה מאפשר לנו להשקיע בחריש עמוק בעבודת הרבנות, להשקיע יותר בניהול הכשרות. "אני מקווה שהעיר תכפיל את עצמה", אומר הרב לוי, "שכונות הורחבו העיר התייפתה בצמחים חדשים וחזות מפוארת. העיר שונה ללא הכר בשנים האחרונות רק בתת מודע יש נקודה הטראומה מהעבר אבל בתת מודע אנחנו יודעים שהבעיה לא נפתרה. אנו יודעים שהחיזבאללה ממתין לנו מעבר להר ומצפה לשניה שבה הוא יוכל להשמיד אותנו, כל הזמן יש לנו תחושה כזאת שבעוד רגע הכל יחזור, שהשקט הזה הוא לא אמיתי
# אז מה הפתרון?
לייהד את הגליל, לבוא לכאן כמה שיותר, להרבות כאן תורה ויראת שמים. כל משפחה תורנית מוסיפה ערך מוסף לעיר הזאת מעבר למספר אוכלוסיה, כל יהודי שומר מצוות הוא עוד אמונה ועוד חוזק לעיר. ככל שיתרבו מספר תושביה של העיר, כך ייקל עלינו.
שלש שנים אחרי, רבה של העיר הרה"ג הרב שלום לוי מתכנן כיצד לחמש רוחנית את רוח התושבים, להגביר שיעורי תורה ולדאוג שרוח התושבים לא תיפול.
אחת הדמויות המרכזיות שאותו ליוויתי לפני שלש שנים היה רס"ן יעקב בן ציון המוכר כאן בכינוי 'בנצי', קצין חביב יליד ותושב קרית שמונה שהיה מפקד ההגנה המרחבית בתקופת המלחמה. מלבד ראש העיר, הוא היה הדמות המרכזית שניהל את העיר בתקופת המלחמה. היום אחרי שלש שנים, כיום בנצי הוא יו"ר האופוזיציה בעירית קרית שמונה לאחר שהפסיד בהתמודדות בסיבוב שני מול ראש העיר המכהן, והוא רואה את עצמו כראש העיר הבא. אנחנו יושבים באחת ממסעדותיה של העיר ומעלים זיכרונות מתקופת המלחמה
משימו העיקרית של הגדוד שהקים בנצי בתקופת המלחמה, לסייע לאוכלוסייה. "חשבנו מה הכי נכון לעשות כצבא לטובת האוכלוסייה", ניזכר בנצי, "חילקנו את העיר לרובעים בכל רובע הצבנו מפקד רובע וסגן ומספר חיילים שעבדו במשולב עם האזרחים המנהל האזרחי ועובדי מתנ"סים. כשהתוכנית היתה שבעת שמתרחש אירוע צבאי נותן הטון היה המפקד הצבאי. כשחילקנו מזון לתושבים, חיילים ואזרחים חילקו ביחד. בעיקר החיילים אבל היו גם מתנדבים. הפעלנו בקרית שמונה גם פלוגת החילוץ שמשימתה הייתה לחלץ לכודים כשמשהו קרה לא הפעלנו את הפלוגה מעולם מלבד אימונים. הפעלנו גם מחלקה מיוחדת של תצפיתנים שלאחר כל נפילה היו מדווחים לנו היכן התרחשה הנפילה, ולפי הדיווחים שלה היינו מעדכנים את החמ"ל"
# מה הסיפור שהכי ייחרט בזכרונך מתקופת המלחמה?
ללא ספק, התרסקות 2 המסוקים, אתה זוכר", הוא שואל "כן אני זוכר", אני עונה לו, "בדיוק בעת שזה קרה הייתי בשטח רצנו למקום הנפילה, הייתי מהעיתונאים הראשונים שהיו שם.
"קיבלתי טלפון מהחמ"ל באזור רמות נפתלי שדיווח לי על מסוק שנעלם לפתע, אולי אפילו 2, היה בשמים ונעלם. לא היינו בטוחים שזה מה שקרה, עד שהתלבטנו קיבלתי דיווח על אמבולנס שנהגו חזה בעיניו את התרסקות המסוקים ופיזור חלקיו. לא נותר ממנו דבר כל הנוסעים נהרגו.
הארוע השני זהו המראה של קרית שמונה, עיר שבה אני גר חי ונושם, עיר גוועת לנגד עיני ותושבים המחפשים אוכל, זהו מראה שלא ישכח ממני. בראשית המלחמה, ביקשתי שהפעם לא יחלקו אוכל אלא התושבים יקבלו חלון של שעות שבו יוכלו לקנות אוכל. ובכל זאת בניגוד לדעתי הייתה חלוקת אוכל דרך מפקדי הרובעים אלא שההספקה לא באה בזמן, לאנשים לא היה כסף. גם מי שעבד בדרך כלל והתפרנס לא החזיק מזומן כי הבנקים היו סגורים, מי שברח מהעיר הם אלה שבידם היו אמצעים כלכליים לכך, אלו שלא נשארו, בדרך כלל העניים והגלמודים וכאלה שאין להם. כשהייתה שמועה שבחלק אחד של העיר יש אוכל, כולם רצו לשם. התמונה ממש הייתה עגומה, עיר מחפשת אוכל.
"גדלתי כילד בקרית שמונה שבה רצתי לבריכה ולא הלכתי מחשש שתיפול עלי קטיושה, גדלתי עם הוראות בטחון כיצד בדיוק להתנהג בעת נפילת קטיושות, אני מזהה את השריקה שלפני נפילת הקטיושה, היום הקטיושות משוכללות ואין אפילו שריקה לפני הנפילה. היום הילדים שלי מסתובבים ימים שלמים בלי לשמוע את המילה 'קטיושה', אני שולח את ילדי החוצה ואני לא חושש ולא רועד. כן, אני יודע, החיזבאללה עדיין ברקע, הוא כבר לא כאן, את מקומו תפס צבא דרום לבנון אין מה להשוות, אבל הכל יכול להתמוטט כבניין קלפים, הכל יכול להיות נפיץ, כל מה שנותר זה לשבת ולהתפלל שהשקט ימשך, שלא יופר שהעיר הזאת וכל האזור ינשום שוב לרווחה. שבפעם הבאה שתבואו תוכל להיכנס ללא חשש לכפר ראג'ר בלי הוראות מהחיזבאללה ובלי שהוא ישים לך רגליים
אמן.
