הכבאים בוערים

"חלק מכלי הרכב שלנו הם כה גרועים עד שכל אופנוע בכביש עוקף אותנו ומדובר ברכבים שמיועדים להצלת חיים"

כלי רכב מיושנים, צוות מצומצם של הרבה פחות מהתקן המקובל של כבאים ממורמים המשתכרים משכורות רעב שרק האהבה להצלת חיים מחזיקה אותם, ציוד מיושן, מאות מתקשרים בניסיון להטריד סתם ולהפיג את השיעמום. בתחנת הכיבוי של בני ברק שם הוא עשה את רוב שעות היום כדי להבין על מה ולמה פרצו העיצומים בשירות הכבאות. "אנחנו נמצאים במקום האחרון בסדרי העדיפויות מישהו חייב להתעורר לפני שאי אפשר יהיה לכבות את השריפה הזאת", מזהיר טפסר שמעון בן נר בשיחה גלויית לב.

שלט מאיר עיניים התלוי בצידה של אחת ממכוניות הכיבוי "אני מקרטעת בת שלושים שנה", משקף אולי יותר מכל את מצבו העגום של שירות הכיבוי הארצי הנמצא השבוע בעיצומים. "במכונית הזאת אנחנו יוצאים החוצה אל כביש גהה ואפילו הטוסטוסים עוקפים אותנו", אומר לי בצער מפקד האיגוד טפסר שמעון בן נר, "בדרך כלל זו משאית שאנו מתביישים בה ומסתירים אותה, אבל היינו חייבים לחשוף את ערוותנו ברבים, לא הייתה לנו ברירה", הוא אומר.
זה אינו הרכב הישן היחיד המשמש להצלת חיים. בחצר של התחנה חונה רכב שמתאים היה יותר למוזיאון הכבאות, אם היה דבר. כזה הוא בעל שש ספרות וניתן להפכו לרכב אספנות. הוא משנת 1975, "תראה לי מישהו פרטי שהיה נוסע ברכב כזה", אומר בן נר, "והרכב הזה עוד משמש להצלת חיים". בחצר התחנה מוצב שלט ובו כתובים סדרי התורנות בתחנה. בסעיף 'אירועים מיוחדים' נרשם 'עיצומים, חג שמח' הכבאים החליטו שהם אינם יכולים עוד והם אינם יוצאים אלא למקרה חירום והצלת חיים בלבד.
והמצב הוא באמת עגום, על פי המקובל במדינות מערביות בעולם, על כל 1000 תושבים מתפקד כבאי אחד. איגוד ערים לכבאות בני ברק, גבעת שמואל קריית אונו ואור יהודה, מופקד על שלומם של 250,000 תושבים. בפועל מתפעל אותו צוות של 25 כבאים מבצעיים ברוטו שחמישה מתוכם מעל גיל 50 שאחד מהם אחרי אירוע לב והדבר חמור שבעתיים משום שבבני ברק חיים במקום בודד אחד מאות נפשות ואנשי השירות נדרשים להגיע במהירות לבתים שבהם לכודים אנשים רבים עם מטען אש גדול יש ב"ה נפשות רבות מאוד ויש לתת מענה מהיר ביותר בהיקפים גדולים".
שירות הכבאות מתחלק בין 24 איגודים שונים. 4 מתוכם מחלקות עירוניות ו 20 איגודי ערים. גם מצבם של המחלקות העירוניות אינו שפיר, אך חמורים ממנו בהרבה אלה שמאוגדים במסגרת איגוד כבאות. תקציבו של איגוד הכבאות מגיע חלקו מהשתתפות המדינה, חלקו השני מהעיריות החברות באיגוד, וחלקו השלישי בנוי מהכנסות עצמיות. "אנחנו לא אוהבים את המושג שנקרא 'הכנסות עצמיות' המחייבות אותנו לגבות אגרה גם ממי שחרב עליו עולמו וביתו נשרף, אנחנו מגיעים לאנשים בשעתם הקשה והיינו שמחים להיות מתוקצבים כמו משטרת ישראל או צה"ל, הם שייכים לגוף אחד", אומר בן נר. "הקושי ברשויות בא לידי ביטוי בכיבוי האש הנמצא בסדר העדיפות הנמוך שאנו נמצאים בו ברשויות והיו חודשים שבהם לא יכולנו לשלם משכורות במועד", מספר בן נר, "אני כמפקד מעוניין שלכבאי יהיה ראש שקט והוא לא יצטרך לחשוש שמא יפנו אותו מביתו כי הוא לא שילם את המשכנתא בזמן".
המצב ידוע", אומר בן נר, "במדינה מגיבים רק לאחר אסונות או וועדות חקירה וגם אז לא תמיד מממשים את מה שהחליטו כך לדוגמא: העקבות השריפות הגדולות בפרוזדור ירושלים, נקבע כי יוגדלו תקני האיגודים ויתוגברו ב 250 תקנים יבנו תחנות משנה נוספות וכל זה לא מומש עד היום. לא מזמן התחרש אירוע בצפת שם שילמו מספר אנשים בחייהם. לאירוע הגיע כבאי אחד בלבד מלווה במתנדב שכמובן לא יכול היה לעשות כלום ולמנוע את התוצאות הטרגיות וגם שם לאחר המקרה גוייסו כ 12 כבאים והיום אין מי שיממן את משכורתם ומשחררים אותם. הכבאות אינה מסוגלת לתת מענה גם בשעת רגיעה ואני לא רוצה לחשוב מה יהיה בעת חירום ואיני מבין מה קרבניטי מדינה חושבים כיצד ניתן יהיה לתת מענה בחירום כשכל איזור המרכז אמור להיות תחת איום של טילי קרקע קרקע.
שמעון בן נר הוא איש שטח וותיק בתחום הצלת חיים הוא היה מפקד טייסת החילוץ 669 בחיל האוויר, ולאחר תפקיד של מנכ"לות במועצת גני תקווה הגיע לכבאות האזרחית וסגר מעגל, "כבאי משלם בבריאותו"" אומר בן נר, "אתה ניכנס לאזורים שהם רווי חומרים מסוכנים תוצרים של כל שריפה ושריפה. הכבאי מתחלואה. תוחלת החיים של כבאי באופן מדעי קצרה מתוחלת רגילה. אתה חשוף למראות קשים ומחזות טרגיים שיש נפגעים שלא לדבר על תקופת הפיגועים המאוד קשה ויש לזה השלכות נפשיות. המעבר בתוך שניות מעטות ממצב קר בשגרה למצב מאוד מאוד חם, הוא מאוד מורכב ומסובך שמחייב תעצומות נפש, אך לצד כל אלה יש סיפוק בלתי רגיל שעה שניצול או מחולץ מביטים בעיניך ומשדרים תחינה לעזרה ויש ביכולתך לעזור, אין תמורה גדולה מכך. במקום להתעסק רק בדברים אלה, אתה נאלץ לעסוק ולדאוג למשכורות לעובדים, להנעת כלי רכב ושהרכב יניע ולא יתקע בדרך, בעיקר בדברים מנהלתיים לצערי הרבה פחות בדברים המקצועיים האמיתיים שלהם אנו נדרשים.
חדר המבצעים של כיבוי האש הוא למעשה הלב של התחנה, לכאן מתנקזים כל אירועי החירום וההצלה של האזור. על כיסא המוקדן יושב סמל המבצעים עומר קניג שהוא האחראי במשמרת הזאת על תפעול חדר המבצעים הנראה כמו אקווריום גדול. מוקדן, כך מתברר, הוא מקצוע בפני עצמו. יש כבאי ויש מוקדן. בעודנו יושבים ומדברים מצלצל הטלפון ואזרחית מודיעה על שריפה שפרצה בעמוד חשמל. חדר המבצעים שהיה עד עתה שקט ושלו, מתעורר לחיים. שני צופרים מודיעים על שריפה ועומר מודיע ברמקול על פריצת השריפה. בטלפון שלידו הוא מעדכן גם את מפקד התחנה על הארוע, במקביל הוא מעדכן את המשטרה וחברת החשמל על האירוע. שני כבאים בחליפות כיבוי מוזנקים לכבאית היוצאת ביללת צופרים ליעד. בהמשך ידווחו הכבאים לעומר על העובדה שהם כלל לא רואים שריפה. עומר מאתר את המודיעה החוברת לכבאית. הכבאים המאיישים אותה מגיעים למסקנה ששריפה אין כאן. עומר מבקש מאנשי חברת החשמל לבוא ולבדוק בכל אופן.
מהחדר הזה מנוהלים כל האירועים הגדולים והקטנים. יש בו צגים וטלפונים, מחשבים ואמצעי השליטה ומכשירי קשר המחוברים לכל הצוותים. שלשה סוגי טלפונים, טלפון אחד מחובר ישירות למד"א, טלפון שני מחובר למשטרה והשלישי הוא טלפון חייגנים לשם מתקשרים באופן אוטומטי מכשירים אוטומטיים המוצבים במקומות ציבוריים כמו מפעלים. ברגע שחיישן השריפות מופעל עקב חום גבוה, הוא מפעיל מכשיר אוטומטי המתחבר לטלפון במוקד הכיבוי ומודיע באופן אוטומטי על האירוע. שלשה מכשירי קשר מחברים את המוקדן לאמבולנסים הנמצאים במקום אירוע הדבר קורה לעיתים נדירות ביותר כי בדרך כלל עושה זאת המוקדן בטלפון, מכשיר קשר שני מחבר אותו לניידות משטרה, מכשיר קשר שלישי מחבר את המוקדן לצי כלי הרכב (הישנים) של שירות הכבאות הנמצא במקום. פרט לכך צג מחשב מראה למוקדן את כל סביבות התחנה. גם יומן המבצעים הוא ממוחשב כתוביות אדומות וכחולות מספרות על כל אירוע קטן בתחנה, כל יציאה וכניסה של כבאי נרשמת כאן כשהאותיות האדומות מסמלות אירוע מבצעי ובאותיות כחולות רושמים אירוע מנהלתי. לכאן זורמים כל האירועים של הצלת חיים וחילוץ בכל האזור בני ברק, אור יהודה גבעת שמואל וקריית אונו שאליהם צריכה התחנה לתת מענה.
חלק ניכר מהקריאות המגיעות לתחנה הם קריאות שווא", מספר עומר, "הם מתבצעים על ידי ילדים שאין להם מה לעשות ונעשים בדרך כלל מטלפונים ציבוריים, אנחנו חייבים להתייחס לכל קריאה ולשלוח כבאית על מנת לוודא שבאמת אין שום דבר במקום. מדובר בילדים שכך הם מפיגים את שיעמומם. מאות השווא מדווחים כביכול על שריפות דירות, כלי רכב וכל מיני סוגי אירועים על פי מיטב הדימיון הפורה של המטרידים ואי אפשר לאבחן מה אמת ומה לא ואנחנו לא לוקחים את הסיכון והאחריות שבאמת היה שם משהו ולא התייחסנו אליו", אומר עומר.
בוודאי שמת לב", אומר עומר "שברגע התקבל אירוע, אני לומד לדלות את מידע הנחוץ כדי לזהות האם האירוע רב נפגעים או לא, מה קרה שם בדיוק ואת מי צריך להזעיק ולמי צריך להודיע על האירוע הזה פרט לשירותי הכיבוי, את הכל למדתי במסלול הכשרה מיוחד המכשיר מוקדנים.
ברגע שהתקבלה קריאה, אנו פועלים על פי הוראות. אינה דומה שריפה הפורצת במתקן אשפה לשריפה בדירה עם חשש לפגיעה בחיים, או כל אירוע אחר. כשהשריפה היא חשש לסכנת חיים מפעיל המוקדן 2 צופרים וכל הכבאים הנמצאים במשמרת מתלבשים ויוצאים לאירוע. ברגע שהם עולים על הכבאיות הם מקבלים ממני פרטים על מהות האירוע כתובת המקום, האם יש חשש ללכודים, האם יש חשש לנפגעים ודברים רלוונטים נוספים. מכאן אני מנהל למעשה את האירוע בעזרת כל מכשירי הקשר והטלפונים העומדים לרשותי. כל אירוע הציוד הספציפי הנדרש. לכודים ברכב אינם זקוקים למנוף, לכודים בדירה לא צריכים רכב חילוץ המיועד לכלי רכב בלבד, לכל אירוע יש הוראות מנחות מה להוציא ומה לא.
תפקיד נוסף של מוקדן הוא להרגיע את האזרח ולהנחות אותו מה לעשות. כשאזרח נמצא בתוך אירוע הוא אינו קר רוח שכן הוא לא יודע להתמודד איתה. כמוקדן תפקידי לוודא שהאזרח הוא קר רוח למרות חום השריפה שלידו, ועושה את הפעולות הראשונות על מנת למנוע פגיעה בחיי אדם. למשל אם פרצה שריפה בדירה עליו לצאת מייד החוצה ולדאוג שכמה שיותר אנשים יעשו זאת.
יום אחד התקשרה אלי אם שחיפשה בעצם את מד"א ולא אותנו אך מתוך לחץ הגיעה אלינו, היא הייתה מאוד לחוצה והחלה להסביר לי שתינוקה כחול ואינו נושם. הבנתי שכל נסיון להסביר לה שהיא הגיעה למקום הלא נכון עלול להסתיים באסון ובחיי תינוקה ובמקום זאת עליתי מייד בקשר מול מד"א מסרתי להם את פרטי האירוע והמוקדן שהיה במד"א הסביר לי איך להעביר הוראות ראשונות לאמא , התחלתי להסביר לה מה לעשות עד הגעת האמובלנס.
ראית שעבודת הכבאי אינה סטטית. עכשיו אנחנו מדברים בשקט אבל ראית שבעודך יושב כאן התעורר המוקד לחיים בשריפה שפרצה ועוד 2 דקות יכול להיות כאן שוב תוהו ובוהו ולחץ צריך לדעת להתמודד עם זה ולהיות קר רוח.
"אנשים אינם מודעים לכמות האירועים שבהם אנו לוקחים חלק בחיי היום יום", אומר שמעון בן נר, רק בששה חודשים האחרונים איגוד ערים בני ברק עסק ב 1230 אירועים, ממוצע של 250 אירועים בחודש, זה כמעט שבעה אירועים ביום. זה יכול להיות אירוע מתמשך ויכול להיות איוע של יום שלם וזה יכול להיות בכל שעה ביום. מגוון האירועים עצום אפשר לעסוק באירועים קלים כמו סיוע למד"א להוריד אדם כבד גוף מביתו דרך המרפסת ולהעבירו לאמבולנס, כל הקשור בתאונות הדרכים וכאלה יש לא מעט. וחילוצים פשוטים שאנו נקראים אליהם החל מחילוץ רגלו של ילד שנתפסה בבור ניקוז והמשך בפעוט שרגלו נתקעה בגן שעשועים ועד שריפות בבתים ובמפעלים שבחלקם יש חומרים מסוכנים.
אדם מדחיק את האפשרות שעלולה לפרוץ שריפה בביתו וברוב המקרים אנחנו לא ערוכים להתמודד עם מקרים מסוג זה, רק השבוע כבינו שריפה בדירת זוג צעיר שעמד עשרה ימים לפני חופתום המקרר עלה באש, ומקרים כאלה קורים לא מעט. הצלחנו להגיע במהירות ולבלום את התפשטות האש, אבל שמנו לב שהזוג עודו דואג מאוד ואז התברר לנו שהסכנה האמיתית טמונה בשמלת הכלה שהייתה עלולה לעלות בלהבה. עשינו מאמצים מיוחדים להציל את השמלה שפרט לכמה כתמים מפויחים שאותם ניתן היה לנקות, השמלה ניצלה בשלמותה. רק השבוע נקראנו לדירה שבה אישה איימה להתאבד והציתה את חדרה לכאורה אירוע פשוט, כשהגענו למקום הבנו כמה מורכב האירוע. באותה וילה היו למעלה מ 30 בלוני גאז גדולים. בחורף האחרון ישישה בשנות השמונים עמדה במרפסת ביתה וכל האדמה נפרעה וקרסה יחד איתה, והתבקשנו להצילה", אומר בן נר.

המקצוע הוא מאוד מסוכן פעמים רבות אתה נמצא לבד או עם בן זוג בתנאים קיצוניים של חום מאוד גבוה ובעיקר עשן שמה שמחזיק אותך חי הם אמצעי מיגון בסיסיים של מעיל שריפה ומאפשרת לך לנשום 20 עד 30 דקות. במקרים מסוג זה ההבדל בין כשלון להצלחה הוא דק מאוד
רשף משה זילברשטיין המוכר בתחנה כזילבר עובד בשירות הכבאות זה 32 שנה, הגיע לשירותי הכיבוי לגמרי במקרה, "הלכתי ללשכת העבודה וזה מה שהציעו לי", הוא מספר, בחייו כבר הספיק לראות דברים רבים, הוא התקדם בסולם הדרגות והפך לקצין כיבוי אש. זילבר מזהיר את הציבור שלא להפריע לכבאים בעת פעולות ההצלה. "פעמים רבות" הוא מספר, "אנחנו מגיעים לאירוע והמוני אנשים מתאספים ומפריעים לנו בפעולות. כך לדוגמא בשריפה שפרצה בתלמוד תורה הנמצא ברח' רבי עקיבא. מאות אנשים התאספו שם. ביקשנו מהם מאוד לפנות את המקום כדי שנוכל לעבוד, אבל רבים מהם לא די שהתעלמו אלא אפילו צחקו עלינו, אנחנו מגיעים למקום ואנשים דורכים לנו על צינורות המים בכוונה תחילה, נוגעים לנו בציוד ובמשאבות ומאוד מזלזלים. אנחנו לא יכולים לעבוד. במקרה של בית הספר ברחוב רבי עקיבא פשוט לא יכולנו לעבוד אפילו למשטרה גם נשבר מהתושבים והם לא מגיעים למקומות להרחיק את האנשים. כשמותחים את סרט הסימון שממנו לא עוברים, תושבים קורעים את הסרט ועוברים, לעיתים הדבר גורם לאסון".
תופעה נוספת שעליה רוצה זילבר להתריע היא תופעת ניסוי המזל בכבישים. "לעיתים אנו דוהרים עם רכבי כיבוי ברחובות וילדים מתגרים במזלם ומנסים לקפוץ בשניה האחרונה לכביש. עד שלא ידרוס אותם רכב במשקל 15 טון הנוסע במלוא העוצמה לא יבינו שזה לא מצחיק והתופעה לא תפסק. יש רחובות שמתוכם משליכים עלינו אבנים בעת כיבוי שריפה, לאזורים אלה אנחנו לא נכנסים ללא לווי צבאי, מה שמזכיר לנו כפר ערבי וחבל".
רב כבאי דדי קולימר, תושב בני ברק נמצא בשירותי הכבאות זה 13 שנה שמונה שנים כמתנדב ו 7 שנים כעובד הגיע לשירות בהתנדבות, "פעולות הצלת החיים משכו אותי", מספר דדי אחד הצעירים הבודדים בשירות. רק לפני שבועיים ניצל בנס באחת מפעולות הכבאות. "הגענו כצוות שני מבני ברק לשריפה שפרצה בחניון תת קרקעי, הצוות הראשון מאור יהודה הגיע, וביקש בשל גודל השריפה הוא ביקש כוחות נוספים למקום. הגענו כצוות שני התחלנו בסיוע לכבאים במקום. התחלנו אני ועוד שני כבאים עובדיה שלום וטל אדומי בניסיונות חדירה לתוך החניון התת קרקעי שהיה המוקד לשריפה. החניון היה בקומה מינוס 2. בניסיונות החדירה השתמשנו בחבל. מאחר והמקום היה אפוף עשן, השתמשנו בחבל על מנת לצאת חזרה החוצה, בפעם השלישית לא פעלנו בעזרת החבל, נכנסנו לתוך החניון במינוס 2, נגמרו לנו גלילי האוויר, יצאנו להחליפם וכשחזרנו שוב לבצע סריקה לאיתור המוקד, ננעלה עלינו הדלת וכשניסינו לפתוח אותה זיהינו שמדובר בדלת עם קודנית, דבר שאסור היה לעשות משום שהיא דלת חירום. הדיירים הפכו אותה לדלת עם קוד אישי בשל הגניבות הרבות שביצעו שם. היינו לכודים כשאין קליטה של פלאפונים ומכשירי קשר ונשאר לנו עוד רבע שעה אויר, חושך מחולט וחום של 200 מעלות. ראינו את המוות מול העיניים.
הדבר הראשון שחשבתי עליו מה לימדו אותי בקורס לא להילחץ כי כשנלחצים נושמים יותר וגורמים את האוויר. הדבר השני היה להרגיע את החבר'ה שאיתי וזה מה שעשיתי כל מה שעבר לי בראש זה איך לקרוא לעזרה. בקריאה השנייה או השלישית המפקד ענה לנו לקשר באורח נס. הטווח לא הי טוב היה נשמע מקוטע ובפעם השלישית הצלחתי להסביר לו שאנו לכודים במינוס 2 היכן שניכנסנו הוא שלח לשם צוות חילוץ כבאים שהמתינו וכך חילצו אותנו אך מצאו אותנו בעזרת נקישות שדפקנו עם הפנסים על הדלת. אמרנו להם שיחפשו אותנו על פי הרעש. יצאנו החוצה המפקד הרגיע אותנו, שתינו וחזרנו שוב לעבודה. אז הסתכלנו על השעון וראינו שכל הסיפור לא נמשך אלא חמש דקות.
ואין זה המקרה הראשון. בתקופת התנדבותו, "יצאתי פעם ראשונה לאירוע שנקרא חשש לאסון, אירוע שיש בו אסון בגלל שהייתי קטן ורזה אני הייתי הראשון שחדר לתוך המבנה, ראיתי מישהו מוטל על הרצפה במצב של רקבון של שבועיים ללא ראש. הדבר הזה רודף אותי עד היום".
סמל רפי בלחסן 12 שנים בכיבוי אש, לא ישכח את האישה שחילץ בגבעת שמואל. היא שקלה 240 קילו ונזקקה לטיפול דחוף ולבית החולים ולא יכלה לרדת בחדר המדרגות אלא רק בעזרת מנופים. "הגענו למנוף, 7 אנשים צריכים היו להרים אותה ולהעלות אותה על המנוף ואפילו המנוף התקשה לעמוד במשקלה העצום. לאחר שהורדנו אותה פינו אותה לבית החולים מצבה היה קריטי עד כדי איבוד חיים, לצערי הרב בפעם הרביעית שחילצנו אותה היא לא עמדה בזה ובבית החולים היא נפטרה.
"הגענו פעם לחלץ משפחה שיצאה מחתונה בלילה בתוך רכב, רכב התנגש בה, התחבר לכביש הראשי היה שם אב אם וילדים מעוצמת התאונה הרכב התהפך, נמחץ, האם נהרגה במקום והיתה שם ילדה קטנה. חילצנו אותם במצב בינוני במהירות לצערי אם המשפחה נפטרה.
הם אומנם במצב קשה, השירות עומד לפני קריסה, כוח האדם מצומצם, זה חמש שנים לא נקלט אדם חדש, העבודה רבה ומתישה ואף על פי כן, האהבה הגדולה להצלת חיים מחזיקה אותם, "כשאני חוזר ממשימה ויודע שהצלתי חיים, אין סיפוק גדול מזה", אומרים כולם.