מתברר כי רמת הגולן אינה רק ארץ המעיינות והמפלים, הואדיות וישובי נופש, ארץ הגולן היא גם ארץ של בתי כנסת עתיקים היפים והחיים ביותר שנמצאו בארץ, היא ארץ התנאים והאמוראים, וקהילות יהודיות תבעו את חותמם בהסטוריה היהודית. אהרן גרנביץ-גרנות וינון פוקס, צעדו בעקבות יהודה שטינמיץ וגילו בית כנסת בתוך הבניאס, בית כנסת שדומה שלא זזה ממנו אבן מאז עזבוהו היהודים בנחל כנף, וליד מפל דבורה הם גילו את בית מדרשו המפואר של רבי אלעזר הקפר. וגם: מדוע בגולן ציירו בבתי הכנסת מנורה בעלת יותר משבעה קנים. אין מים אלא תורה
"אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלע", קראו בקול נרגש מאוד את המזמור הידוע בפעם המי יודע כמה בחיי, שלש פעמים ביום אומר אותו כל יהודי, אלא שלא הפעם הזאת כשאר הפעמים. הפעם ישבנו על הספסל בבית הכנסת העתיק בדיר עזיז הסמוך כל כך לבריכה הנמצאת ממש מתחתינו, שבה השתכשכו באותה עת עשרות בחורים שיצאו ל'בין הזמנים', ואיש מהם לא העלה על דעתו שמעליו יש בית כנסת עתיק השמור בצורה יפה כל כך ממש כאילו רק עתה הסתיים לו המניין האחרון שלפני החורבן ועכשיו החל בו מניין שני של מנחה. הכל נראה בדיוק כפי שעזבו אותו תושבי הכפר היהודים אז. דומה כי איש לא נגע בו. ספסלי האבן עוד נותרו על מקומם, ארון הקודש לכיוון ירושלים נשאר עומד על מכונו, עמודי אבן כבדים ומגולפים עמדו כאילו איש לא נגע בהם. גם בעזרת הנשים שהייתה בקומה שמעל, אפשר היה לראות בעיניים את עשרות מיהודי הגולן (או הבשן כפי שזה נקרא אז) הממהרים לתפילה ובאים לכאן להתפלל. בחורי הישיבה מן הסתם יצאו מיד מן המים, ויארגנו לעצמם מניין של מנחה הם יתפללו למטה בשפת הברכה בלי להעלות על הדעת ששלש דקות של הליכה מפרידות בינם לבין בית כנסת מהיפים והעתיקים בארץ.
מי שמוביל אותנו במסע הזה הוא ר' יהודה שטינמיץ, מדריך ומורה דרך, המשלב בהדרכתו היחודית עשרות מקורות, גמרות, משניות ופסוקים היוצאים מפיו בזרימה שוטפת. דומה כי הוא לא מקריא אותם, הוא חי אותם. ר' יהודה, יליד בני ברק, נשוי ואב לשלשה, הוא בוגר מספר ישיבות ורק עכשיו הוא רואה בעיניים את מה שלמד בספרים שנים רבות כל כך. בתי כשמטיילים איתו, בתי המדרש ובתי הכנסת מקבלים חיות מיוחדת. שנים רבות הוא כואב את כאבם של בתי הכנסת הלא ידועים מספיק ברמת הגולן, ועל כך שאלה הבאים להנות מנחלי וברכות הגולן, אינם שמים את ליבם למקורות מים חיים האמיתיים הלא היא תורתנו הקדושה ובתי המדרש שבה היא נלמדה, הנמצאים לידם ממש. "אם אתה כבר בא לגולן, אז רגע לפני שאתה מטייל באחד ממסלולי הטיול הנהדרים כל כך, תן דעתך שבמרחק כמה מאות מטרים ממך, ממש סמוך למעיין יש גם בית כנסת שבו התפללו חיו ולמדו אבות אבותיך שבמקרים רבים מאוד בית כנסת זה היה עיקר חייהם", אומר יהודה שטינמיץ שיזם את המסע הזה, והוא מובילנו בנתיבות שבהם נוצרה המשנה ובבתי המדרש שבהם למדו והתפללו תנאים ואמוראים רבים.
תחנה 1 - דיר עזיז נחל כנף
כשיהודה שטיינמיץ מסייר בין חורבות בית הכנסת בדיר עזיז, הן כאילו קמות לתחיה. אנחנו עומדים בודדים על ההר, מתחתנו אנו מבחינים בבחורי ישיבה המשתכשכים בבריכת דיר עזיז, אבל בעיני רוחנו אנחנו רואים את המוני העם הנוהרים לכאן בהמוניהם להתפלל. ואכן מעעטים בתי הכנסיות שנשתמרו בצורה כל כך מרשימה כמו בתל זה. "תראו", אומר יהודה "דווקא הפחות מפואר והפשוט יותר , שורד הרבה יותר. זה לא היה בית כנסת מפואר אבל הוא נישאר. בית הכנסת של דיר עזיז על הגבעה נמצא מעל נחל כנף שלידה נמצאה כתובת הזיזו ולכן בית כנסת זה זוהה כבית הכנסת של הישוב עזיז. מצינו כאן התגורר רבי ישראל "מכל מקום", מסביר יהודה, "לפנינו כית כנסת מיוחד. ראשית בניגוד לרוב בתי הכנסת שנבזזו וכמעט לא מוצאים בהם אבנים כי כולם נלקחו לבניית ישובים אחרים מאוחרים יותר, הרי שכאן בדיר עזיז לא נלקחו האבנים ובית הכנסת נותר קפא על מקומו. הנה תראו את שתי השורות, הן עומדות כך 2000 והן החזיקו את עזרת הנשים. העמודים חוצבו מאבני בזלת קשים. קולו של יהודה מקבל חיות מיוחדת כשהוא מדבר על ארון הקודש. "ועכשיו שימו לב לארון קודש שמחוץ למבנה בית הכנסת. מתברר כי עד שנבנה בית כנסת זה, היו ארונות הקודש בתוך בית הכנסת או שלא היו כלל. בגמרא מופיעה שאלה האם מותר להעביר בשבת ספר תורה לבית הכנסת, ומהשאלה הזאת אנו למדים שספר התורה נשמר בימים כתיקונם בבית. ועוד משהו מיוחד בבית כנסת זה, מקום התפילה פונה למזרח כמו היום. עד אז פנה מקום התפילה לכיוון מערב, הוא כיוון מקום השכינה. הגמרא מספרת שהשכינה בבית המקדש, התקדשה במערב ועל כן יש להתפלל לצד מערב. לכן יש להתפלל למערב. - על פי אחדז הדעות וכך נהגו פקדי הכנסת בגולן בדיר עזיז בית הכנסת ב'דדום ושם היה מקום התפילה כפי שאנו נוהגים היום לירושלים.
מתברר שביום האחרון של החפירות שנערכו כאן, לפני שעזבו החופרים את בית הכנסת נמצא לפתע ארון הקודש. בית הכנסת הזה נבנה גם על פי ההלכה במקום הגבוה ביותר בעיר. הוא גם נבנה כשנהפתח הוא לכיוון מזרח, כפי שנאמר שאין פותחין פתחים אלא למזרח. מאחר ופניהם היו למערב, והניכנס היה ניכנס נגד פניהם, הכל ראו את מי שאיחר משום שהוא ניכנס נגד המקום שאליו כיוונו המתפללים את פניהם. ברבבות השנים, הרחיבו את בית הכנסת ורצפו אותו בזוית רחבה ליד בית הכנסת. "תחשבו כאילו לא עברו 1500 שנה", מזכיר לנו יהודה בהתלהבות, "בית הכנסת מלא במתפללים השואפים לבניינה של ירושלים ומתפללים לגאולה. המעיין שאתם רואים למטה, סיפק מים לאנשי העיר.
תחנה 2 הבניאס
הידעתם כי סמוך מאוד לבניאס מצוי בית כנסת עתיק מהיפים ביותר בארץ שבו חיו קהילות ברמת הגולן?
ביקרנו שם, סמוך מאוד לשמורת הבניאס, על ספסל אחד בבית הכנסת העתיק בבניאס עוד יכולנו לשמוע שיחה על מישהו שטען שהוא המשיח ועל משיח שלא בא, על הרומאים ועל עוזריהם. בתוך הארמון של המלך מסתתר בית כנסת קטן .אומנם לא מאותה תקופה אבל גם הוא מספר את סיפורים המיוחד של היהודים שחיו בצל הגויים. בניאס נבנתה כעיר מפוארת בימי המלך הורדוס שבנה מפעלי בניה רבים ששרדו יותר מ 2000 שנה ועוד ימשיכו לשרוד גם בעתיד כמו הכותל המערבי, הר הבית, מערת המכפלה בחברון והעיר קיסריה, גם המקום הזה השתמר מאוד יפה אודות להורדוס שאותו כינו הכל 'המלך הבנאי. בנו פיליפוס שירש אותו הרחיב את העיר וקרא לה 'קיסריה פיליפוס' כדי להבדיל אותה מקיסריה המוכרת לכולם. כאז כן עתה, שני הקיסריות היו ערי נופש. הרי עצם השם 'קיסריה' מלשון קיסר, מצביעות על עשירות וגדולה.
"סיפורו של בית הכנסת בבניאס", מסביר לנו יהודה, הוא סיפורן של קהילות יהודיות מפוארות שלא נכנעו לתכתיבים של העמים השולטים ולא סונוורו מהעושר הגדול שהיה בעיר. לא פשוט היה לחיות בעיר שהייתה עיר מלוכה.
אנחנו נמצאים עכשיו במרכז בית הכנסת העתיק במורדות הגולן בתוך הבניאס כאן היה חי גם אגריפס השני שהיה נינו של המלך הורדוס. בגניזה הקהירית נמצאו מכתבים רבים שמהם מתברר שכאן ישבה קהילה גדולה ומשגשת. ואין ספק שהעיר נבנתה דווקא כאן בשל סמיכותה למקורות המים שהיו כאן, הכוונה כמובן לבניאס הידוע. היא גם היתה עיר גבול שחיברה בין ארץ ישראל לדמשק שגם בה ישבה קהילה יהודית גדולה. בתקופת הגאונים, אנשי הקהילה בבניאס ערכו מסחר והתכתבות עם הקהילה בצור מצד אחד, ודמשק מצד שני. סיפור אחד ידוע ממחיש את חשיבותה של הקהילה. יום אחד הגיע איש מראשי הקהילה בבניאס לעיר צור. כשהעלוהו לתורה ול'מי שבירך' ביקש שיקראו לו בשם 'חבר', התואר הגבוה ביותר לתלמיד חכם שהיה בזמנו, משהו כמו 'מרן הגאון' של ימינו, אך הגבאי לא הסכים וביקש תעודות שיעידו על חשיבותו של האיש. משלא הראה תעודות הזכירו לקוראו רק 'ראש הסדר', משהו כמו 'הרב' שהוא תואר כבוד פחות מהתואר 'חבר'. "לבית הכנסת שבו אנו יושבים", מספר יהודה, הגיע גר בשם עובדיה שתיאר את הקהילה הענפה במסעותיו ותוך כדי גילה לנו פרט חשוב נוסף: בבניאס הייתה קהילה נוספת, קהילה קראית בשם 'אבלי ציון'. הם לא אכלו בשר, לא אכלו לחם כי אם ביצים ופירות מתוך אבלות על בית המקדש. קהילה זאת היתה קשורה לקהילה בירושלים ומאבקי הגאונים היו רבים נגדם. יום אחד, פנה אל עובדיה, שלמה, מראשי הקהילה הקראית, ושאל אותו לאן ימשיך במסעו. עובדיה ענה שהוא יורד למצרים אך שלמה ניסה להפציר בו שלא ירד כי המשיח יבוא בעוד חודשיים. מששאלו מהיכן הוא יודע, השיב לו שלמה בלי היסוס "אני הוא המשיח". עובדיה מספר שלאחר תחקור ושאלות נוספות הוא לא השתכנע שלפניו עומד משיח צדקנו והמשיך במסעו למצרים.
הקהילה בבניאס חרבה על ידי הצלבנים שהגיעו לירושלים וטבחו ביושביה כ 20 שנה לפני, בתאריך י"ז בתמוז לא פחות ולא יותר יהודי הבניאס הפליטים ברחו לקהילה בדמשק וכך הסתיימו כ 1000 שנים של ישיבה יהודית בבאניאס.
לא רק עובדיה הגר עבר בבניאס, אפילו משה רבינו ביקש לעבור בבניאס. מעיינות הבניאס הפליאו בכמותם את החוקרים הקדמונים שטענו שמברכת רם הנמצאת ליד החרמון יש מערה נסתרת המובילה מים לבניאס ולחמי טבריה. יוסף בן מתתיהו אף מתאר לנו 'בדיקה מדעית' שערכו הקדמונים, הם שמו מוץ בברכת רם ומצאו אותו יוצא במעיינות הבניאס, על אף שהיום הוכח שאין כל קשר בין שני המקומות. אותה מערה גם מוזכרת בקשר למי המבול שנשארו בעולם. המדרש אומר: שמשה רבינו ביקש מהקב"ה לעבור במחילות של קיסריון על מנת להגיע לארץ לא בדרך רגלית. גם רבי אליעזר בן הורקנוס חי בבניאס. בגמרא מסופר שחכמים עלו לבקרו (אולי בבין הזמנים)
העיר אומנם היתה מפוארת, אך התברר שלא תמיד היה קל לגור בה משום שהיתה מעורבת מיהודים ונוכרים ונטתה משום מה לטובת הנוכרים עד שהיהודים הרגישו בה מקופחים. אפילו נכדו של הורדוס לא הגן על היהודים כשהיה צריך.. ראש העיר בניאס, שנקרא באותם ימים שר העיר, ורוס, הוציא 70 יהודים להורג שהעזו לדבר סרה ברומאים. לא רק זאת, הוא אירח בתוך העיר את הצורר של אותה תקופה, מי שנחשב לאחמדניג'אד, להיטלר של אז, הלא הוא אספניוס מחריב הגליל, אביו של טיטוס, ומממן לחייליו שבועיים חופש על חשבון העיריה. לאחר החורבן כשטיטוס חוזר ומנצח הוא עורך לקראתו משתה בעיר ועל מנת לשעשעם שילחו הרומאים עבדים יהודים שיאבקו בתאטרונים מיוחדים באריות ובדובים וימצאו שם את מותם, שעשוע מוכר באותם ימים.
קשה להבין מהי עיר רומאית מפוארת בלי ללכת בתוך הארמון הזה ולצידו בית הכנסת. מי הבניאס מפכים ממש מתחתינו, על המרצפות בנות ה 2000 שנה שעליהן אנו מהלכים, רק צריכים להתכופף אל הברכות שלפננו לשטוף את הפנים במי המעיין המפכים ולשתות את המים הזכים, המתוקים הקרירים. מי יודע אם לפני שנים רבות כשהתפללו כאן לפני התפילה ירדו אל הארמון ונטלו את ידיהם. מעלינו המבנים המפוארים שבנה הורדוס בבניאס השתמרו כמעט בשלמותם, שבתוכם נמצא גם בית הכנסת. תקרות מקושטות, אבני גזית נהדרות המקיפות אותנו מכל עבר, תפארת ימי העבר עוד ממשיכה להחזיק מעמד גם אחרי 2000 שנה.
"אלו הם הרומאים", מסביר יהודה, "הם הינדסו את הטבע, היטו את מעיינות המים לשטח שלהם, והביאו מים ממרחקים רק על מנת לשבת בנעימים בארמונות ובבתים מפוארים ולהנות ממנעמי הטבע שהם שינו לטובתם".
ליד הארמון עצמו עובר הגשר החוצה את הבניאס לכיוון סוריה. "כאן אפשר להבין את המימרה של רבי שמעון בר יוחאי שהרומאים בנו לעצמם גשרים רק על מנת להיטיב עם עצמם. בגשר הזה עמדו מוכסים וגבו 'דמי מעבר', אף אחד לא יכול היה לעבור את הבניאס בלי לעבור בגשר הזה והיה מוכרח לשלם דמי מעבר לרומאים שבנו אותו", אומר יהודה.
כמה מילים על מעיין הבניאס עצמו הבניאס
מי הבנייאס היו ידועים מימות עולם כמים מיוחדים חז"ל אומרים כי הם המים שנשארו מהמבול יחד עם חמי טבריה מותר להשתמש לאפר פרה אדומה. לעומת הירדן שבו המים מעורבים הרי שהבניאס מוזן ממי השלגים המחלחלים בתוך החרמון ויוצאים בבניאס.
שבט דן קיבל את ברכתו מיעקב: "דן גור אריה יזנק מן הבשן ורשי מפרש במקום: זהו בניאס. שמורת הבניאס היא שמורה בתשלום המאפשרת ללכת לאורך המים לצפות במפל השוצף. שימו לב, אסור להיכנס למים. ובקטעים יותר תחתונים של הנחל (ליד הישוב שאר ישוב אפשר להיכנס לבריכות רדודות אך יש להיזהר מסחף. בכל הקשור למעיינות ומסלולים חשוב להתייעץ עם מדריך טיולים.
תחנה מס' 3 - מוזיאון עתיקות הגולן שבקצרין
במוזיאון עתיקות הגולן שבעיר החדשה קצרין, אסופים ממצאים מכל בתי הכנסת והמדרש שברמת הגולן. בקומתו התחתית ניתן לראות אבן גדולה שנותרה מבית מדרשו של רבי אלעזר הקפר שבבית מדרשו נבקר מאוחר יותר הכתובת על האבן מספרת כי זהו בית מדרשו של רבי אלעזר
כאן מרוכזים האבנים המקוריות ועליהם ציורי מנורות מכל מיני בתי רוב המנורות אינן בעלי שבעה קנים אלא בעלי מספר שונה של קנים. והסיבה לכך פשוטה: בממאה השלישית מתחילה הנצרות לשלוט ולהיות דת. וגם הם מתחילים לסמל את קבריהם וחפציהם בתשמיש של עבודה זרה. גם היהודים צריכים סמל משלהם כדי להבדילם מהנוצרים. היהודים החליטו שהמנורה שתשמש להם כסמל. אלא שהרבנים והחכמים שישבו כאן החליטו שעל היהודים לשמור על הייחוד של מנורת המקדש ולכן לא ליצור מנורה בעלת שבעה קנים שהיא כמו מנורת המקדש אלא מנורות בעלי מספר שונה של קנים. החלטה זאת אגב הייתה תקפה רק ליהודי רמת הגולן שכן יהודים אחרים במקומות אחרים כן השתמשו במנורת שבעה קנים ולא חששו לעשות כמנורת בית המקדש.
ממצא מעניין לא פחות נמצא בתוך ארון מטבעות שבו מוצגת בסך הכל מטבע אחת המספרת על אנשי העיר גמלא העתיקה. בגמלא נמצא בית הכנסת העתיק היותר בארץ ישראל מזמן בית המקדש השני. סביר להניח שמתפללי בית הכנסת עלו לרגל שלש פעמים בשנה והביאו מהזיתים המשובחים שגידלו בסביבות העיר שמהם ייצרו שמן זית למקדש. כשהגיעו הרומאים, ואגריפס מושל הגליל, נתבקשו היהודים להחליט האם להיות רומאים או להישאר יהודים. הם החליטו למרוד. ירושלים תהיה משוחררת מכל השפעה פוליטית, החליטו היהודים. אך מה לגמלא ולירושלים? תושבי גמלא ידעו שאם הם לא עוצרים עת הרומאים כאן הם יגיעו לירושלים. הם גם הבינו שגמלא היא רק ההתחלה וירושלים היא היא העיקר. הם נלחמו למען ירושלים. במטבעות שטבעו המורדים שנמצאו במצדה ובמוזיאון, מצויר על מטבע בזיך כלי להקרבת נסכים, בדיוק כפי שאנשי ירושלים תבעו. על המטבע נכתב 'לגאולת ירושלים הקדושה'. הגולן הוא לא רק עיר נופש, הוא המגן הקדמי של ירושלים. בתום מצור הארוך של הרומאים, נהרגו רבים מאנשי גמלא ומכאן המשיך המסע לעבר ירושלים שחרבה שנה לאחר מכן. הביקור בעיר מחזיר אותנו 2000 שנה אחורה, כאן אנחנו נפגשים בחומה המקורית של העיר, כאן אנחנו רואים את הנחלים המזדקרים משני צידי העיר, שאליהם קפצו המגינים ואפילו שיחזור של מכונת הירייה. במוזיאון עתיקות הגולן אפשר לראות את אבני הקלע של הרומאים, מטבעות של היהודים ומיצג מדהים המספר את סיפור גמלא בירושלים.
עכשיו מוליך אותנו יהודה לארטקצייה מיוחדת במינה הנמצאת בתוך הפארק המדהים הנמצא בקצרין. אנחנו נכנסים למבנה העשוי מאבני חימר מבזלת. בבת אחת קמה המשנה לתחייה. בית המשוחזר בשלמותו, כך בדיוק גרו בתקופת המשנה והתלמוד. "עכשיו תפתחו משניות ותבינו למשל מה זה הבית והעליה", אומר לנו יהודה מייד. אל העליה מוביל סולם מעץ ועכשיו ניתן לראות בדיוק מהי העליה. זהו חדר עילי הקבוע בתוך הקיר כמו בוידם בגודל חדר של ממש מרוהט
בתוך הבית ניתן למצוא חפצים וכלים מתקופת המשנה. בכניסה לבית אנו מבחינים במתקן מתבן מעורב בבזלת ולידו אבני ריחיים מבזלת זהו התנור. מתחת לרצפת הבית מונחים קנקנים מחרס השומרים על הקור בתוכם אוחסנו יינות. יהודה מצביע על מתקן שתיאורו מופיע בתוספתא שהוא מעין מדף התלוי לשמירה מפני העכברים. על המדף התלוי שלא היה נגיש לעכברים הניחו מוצרים המועדים לפורענות כמו קמח בצק להטפחה ועוד. בתוך הבית העשוי מאבני בזלת לא ממוקצעות המרוצף בשטיחים מצמר גס מונחים ספסלים נמוכים שסביבם נתאספו בני המשפחה בערב לסעודה ומפגש משפחתי.
"הספסלים בבית", מספר יהודה, "היו עשויים מקורת עץ המונחת על שני אבני בזלת הצמודים לקיר, כשרואים את הספסלים הממוחזרים המונחים בטבעיות בתוך הבית, אפשר להבין את המדרש שהקב"ה בחר את מסדר הספסלים בבית מדרשו של משה רבינו, להיות ממשיכו, תפקידו של יהושע בין נון היה להניח קורות עץ על אבנים וכך ליצור בית מדרש, וזהו התפקיד של מסדר הספסלים בבית המדרש.
גם הדיון בגמרא על חמישה שישבו על ספסל אחד, ובא האחרון והספסל נשבר מי צריך לשלם? מובן היטב כשרואים את צורת הספסלים שבבית אבון. ולמה נקרא בית אבון? החופר דן הורמן מצא בין כותלי הכפר העתיק קצרין שהפך ברבות הימים לכפר סורי כתובת ובה נאמר: 'רבי אבון משכבו בכבוד. רבי אבון היה אחד מחכמי ישראל שגר בעיר קיסרין הלא היא קצרין. "כאן בעיר היה בית וועד לחכמים לישוב יהודי גדול.
במקום עומד גם בית כנסת מדהים ביופיו, וגם הוא כמו רבים מבתי הכנסת בגולן התגלה באקראי. וזהו הסיפור: לפני 40 שנה לאחר מלחמת ששת המים חיפשו החוקרים שרידים פתע ניגש אדם בעל חזות ערבית ושאל מי מהחוקרים יודע לדבר ערבית. מייד הפנו אותו לשמריהו גוטמן שידע לדבר ערבית על בוריה. "מה רצונך", שאל גוטמן, "יש ערבי זקן בכפר קצרין שצריך להודיע לו שעליו לעבור את הגבול לסוריה משום שהגולן נכבש. גוטמן לקח את הג'יפ ונסע לגמלא. לפתע הוא גילה משקוף גדול העומד על תילו בגובה 4 מטרים. הוא שכח מהערבי והחל לסייר בבית הכנסת כך נחשף בית הכנסת מהמפוארים בגולן. גודלו וגובהו של בית הכנסת, מעיד לא רק על אשרם של התושבים בקצרין שעסקו בחקלאות ייצור שמן הזית, אלא בחשיבות הגדולה שראו בבית הכנסת שלהם הוא היה מרכז החיים ומרכז הכפר, לעומת בתי התושבים הבנויים בפשטות או אפילו ברישול. בית הכנסת היה גבוה בנוי מאבני גזית ובעל שתי קומות. והעבודה עם אבני הבזלת היתה קשה במיוחד כך שהתושבים השקיעו המון זיעה כוחות עבודה וכספים בבניין בית הכנסת שלהם. בית הכנסת לא נבנה פעם אחת בלבד. ארבע פעמים הוא עבר שיפוץ ובאחד המרצפות שוהספו נכונה לחוקרים הפתעה. מטמון זהב עם מאות מטבעות בערך קטן מתברר כי היו אלה מטבעות מעשר שני שלמקדש כבר לא יכלו להביאם אך הם נגנזו מתחת לבית הכנסת.
ואי אפשר שלא לדבר על המעיין הסמוך לעיר קצרין ליד צומת נשוט זורם 'עין סלוקיה' (עינות עדן) שמהם שואבים את מי עדן המפורסמים. המקום מטופח ויש בו מספר בריכות רדודות ונעימות לכל המשפחה עם שירותים פתוח עד שעות הערב. ,
תחנה מס' 4 - מפל דבורה ובו בית מדרשו של רבי אלעזר הקפר
האטרקציה האמיתית עוד לפנינו. היא התגלתה לפתע, בלי התראה מוקדמת.אחרי שירדנו למפל דבורה שם פגשנו בבחורי ישיבה שלאחר רחצה הגונה במי המפל, התישבו על האבנים שלגדתו האחת, מצוידים בכלי נגינה ושרו להם שירי נשמה וכיסופין, עלינו אל שרידי הכפר הסורי דבורה (ב' דגושה ושרוקה) ואז לפתע הוא התגלה, בניין אדיר מימדים, ספסלי אבן מחוצה לו ושרידי עברו המפואר עדיין שרו את שיר עברם שאיננו. "הגעתם לבית מדרשו של רבי אליעזר הקפר", הפתיע אותנו יהודה. ואכן האכתוב במפורש 'בית מדרשו של רבי אלעזר הקפר'. המשקוף האמיתי נמצא במוזיאון כמובן. המבנה עשוי מאבני בזלת רבים. על אחת מהן חרוט נשר מחזיק דגים הבזלת מה שמעיד שהבניין היה מפואר במיוחד. אם מתבוננים היטב מגלים כתובת עברית לפני 1500 שנה, 'עבד טרעא' כלומר עשה שער. מי עשה את השער? מישהו כנראה תרם את השער הזה לבית מדרשו של רבי אלעזר הקפר. המישהו הזה צויין כי הוא עשה את השער, אך מהכתובת לא נותר אלא ציון העובדה שהוא עשה את השער. התרגשנו. כאן היה בית מדרשו של רבי אלעזר הקפר, כאן הוא לימד תורה, וכאן הוא כתב את המימרות הנפוצות בכל המשנה והגמרא.
רבי אלעזר, שפרנסתו היתה מהחמצת צמח הקפריסין ומכאן שמו 'הקפר', המוגדר כ'צמח עז', הירבה לדבר על השלום והמתינות. מאמרותיו הידועות: הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם", "אהבו את השלום ושנאו את המחלוקת" וכן דיבר רבי אליעזר על התנהגות נורמלית המעורבת עם הבריות ואמר שהנזיר צריך להביא קרבן כי הוא הזיר עצמו מהיין.
כשמסתובבים בין בתי הכפר שדומה כי לא חרב מעולם, אפשר להבין מהיכן שאב רבי אלעזר את משליו. במימרא א "אל תהי כמשקוף העליון שאין בני אדם יכולה ליגע בה, (אל תתרחק מן הבריות) ולא כאיסקופא העליונה שמבלה פרצופות (משקוף שבני אדם מתנגשים בו והנמשל אדם שמחרחר ריב) ולא כאיסקופא האמצעית שמגפת את הרגליים (מפתן גבוה מדי - אדם שמכשיל אנשים( אלא הווי כאיסקופא התחתונה שהכל דשין בה וסוף כל הבניין נסתר והיא במקומה עומדת". כשמתסכלים על הבתים העומדים כבר 1500 שנה אנו רואים כמה צדק רבי אלעזר. רבי אלעזר מאוד אהב את ארץ ישראל הוא זה שאמר, "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נוכרים ואל ידור בחו"ל בעיר שרובה ישראל.. שכל הגר בארץ ישראל דומה כמי שאין לו אלוה". אבל המימרא המרגשת ביותר הקשורה לבית מדרשו, היא זו: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל שיקבעו ארץ ישראל. מעטים בתי כנסיות ובתי מדרשות בארץ שאפשר לשייכם לחכם זה ודווקא רבי אלעזר שרצה שבתי הכנסיות יגיעו לארץ ישראל עשה זאת באמצעות בית מדרשו שלפתע חזר להיות שטח בידי עם ישראל יחד עם הגולן.
בין בתי הכפר נמצאו כתובות רבים מפוזרים המזכירים אנשים שתרמו לבית הכנסת ולבית המדרש של רבי אלעזר. הכפר דבורה, לא סתם התייחד בבית מדרש שכזה, שכן בתרגום יהנותן לשמות ערי המקלט, הוא מתרגם במילים 'את גולן והבשן' גולן - דברה. כלומר העיר זאת היתה עיר מקלט. אך התברר כי העיר הזאת היתה גם אבן שואבת לתלמידי חכמים לא רק לרוצחים בשוגג
מהו בדיוק הקפר, מקצועו של רבי אלעזר
הגמרא במסכת ברכות, מחלקת את הצלף לשלשה חלקים: קפריסין, אבניונות ותמרות, לפי חלק מהפירושים הקפריסין הם הניצנים. מאז מעולם כבשו אותם ועשו מהן מעדן מיוחד. הגמרא במסכת ביצה אומרת: "שלשה עזין הם: ישראל שבאומות, תרנגול שבעופות ועז שבחיות ויש אומרים אף צלף שבאילנות. עזותו של הצלף ניכרת מיד הוא מלא קוצים, פריחה מיוחדת ומפוארת. ותוספות במקום מוסיף שהמיוחד בפרי הזה הוא שאוכלים את כל חלקיו מה שלא קיים בפירות אחרים. בנוסף לכך כל יום בפיטום הקטורת אנחנו אומרים 'יין קפריסין ששורין בה את הציפורין כדי שתהא עזה". במסכת שבת מובא סיפור על חסיד שנזהר בשמירת השבת ולא היה מהרהר בדברי חול. פעם אחת עבר בכרמו וראה בו פרצה, חשב לסתמה. מייד התחרט שחשב דברי חול בשבת וקיבל על עצמו לא לסתום את החור לעולם. הקב"ה עשה לו נס וגדל שם צלף. מעניינת הערת אחד המפרשים שהחסיד הוא גלגול של צלפחד שחילל את השבת מתוך עזות והחסיד שמר עליה בעזות לכן גדל לו צלף שממנו יכול היה להתפרנס. רבני אלעזר הקפר בניגוד לשאר אנשי הגולן שגידלו זית לשמן, גידל צלף לשם קפריסין. ומכאן כנראה שאב את אמרותיו על על עדינות ואהבה.
בסמוך לכפר דבורה העתיק ניתן למצוא את אחד המסלולים היפים בארץ: נחל גלבון המתחיל במפל ומסתיים במפל מתחתיו בריכות עמוקות מאוד ובין המפלים מחבר מסלול בתוך המים מתחת לקני הסוף. מפל הגילבון הוא המפל הזורם בין הגבוהים בארץ.
אז כשאתם מזדמנים כבר לגולן כדי לטייל במעיינות ולהנות מהנחלים והמפלים, דעו, ליד כל אחד מהם היה גם בית כנסת או בית מדרש, כאן היו חיים יהודיים תוססים. אפשר לבוא ולבקר ולחדש בבית הכנסת איזו תפילה.
