ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה: בונה בארות הנפט באיראן הפך לבונה בארות המקווה
כששימש בוריס לפשיץ כמהנדס לכריית בארות נפט ברחבי העולם מטעם הצבא האוקראיני, הוא לא העלה בדעתו שאת הידע שלו הוא ינצל לכריית באר המקווה בעירו סבסטופל, אבל בוריס לפשיץ התחזק ביהדותו, עשה חייל וקריירה במקצועו ודווקא גירושו מאיראן עקב המצאות התפילין בתיקו והחשדות נגדו כאילו הוא מרגל ישראלי, עשו את שלהם והוא התקרב עוד יותר ליהדות. ר' ברוך לפשיץ, הממשיך לעשות קריירה בהנדסה, הוא מעמודי התווך של הקהילה היהודית. ומתכנן ובונה את מקווה הטהרה של הקהילה. אהרן גרנביץ- גרנות ואוריה תדמור האזינו מרותקים לסיפור הלא שגרתי
בנימין בוריס לפשיץ שהיה עד לא מכבר מהנדס הנפט הראשי של חברת 'דזינידרו' החברה הבינלאומית התמחה בכריית בארות נפט תת ימיים, לא ישכח את הרגע המכונן הזה לעד רגע שקריב אותו עוד יותר ליהדות,. "היינו אז באמצע פרויקט חשוב באיראן", הוא משחזר, "אני תכננתי ובניתי מספר בארות נפט במקום. באחד הבקרים כשהתייצבתי כדרכי במקום שבו חצבנו את הבורות על מנת להתקין בהם את המשאבות הנפט, אל תשכח", אומר בוריס ברוסית המתורגמת על ידי הרב וולף לעברית, "שמדובר במקום בטחוני ראשון במעלה וכי האיראנים שומרים על המקום בקנאות גדולה, כל מי שניכנס למקום עובר תחקיר בטחוני רציני. והנה בראשית ביצוע העבודה, בעודי עומד עם התוכניות שאני עצמי תכננתי ומפקח על הפועלים האיראנים, נקראתי לפתע לאחד האחראים על האתר. באתי אליו, בחדר ישבו שוטרים. לא העליתי על דעתי אפילו ברמז לאיזה דרמה אני עתיד להיכנס.
"אתה לפשיץ", אמר האחד.
"כן", השבתי
וכאן החלו להגיע בזו אחר זו שאלות על קשרי עם ישראל, על היותי יהודי הקשור למדינת ישראל. באותה תקופה בקושי ידעתי משהו על מדינת ישראל, נכון, הייתי מודע במשהו על חיים יהודיים, מעולם לא הייתי מנותק לחלוטין, קצת לפני כן, למדתי מעט עברית ומפעם לפעם הייתי מנסה לשבור את השיניים ולקרוא תהילים. משנת 2000 התחלתי גם להניח תפילין מפעם לפעם והם היו איתי בכל מסעותיי בחו"ל, כולל כאן באיראן. בכל אופן, ספר תהילים בעברית תמיד הלך איתי. מתברר, כי בחיפוש שהם עשו בין חפצי, נמצאו התפילין וספר התהילים והם החלו לחשוד".
בוריס לפשיץ אמר את האמת: נכון, הוא יהודי, הספר שנמצא בתיקו הוא ספר תהילים, ספר יהודי עתיק יומין והוא אכן מקפיד מעט על מצוות דתו אין לו במה להתבייש, הוא מניח תפילין. "לא רק שאמרתי זאת", מספר בוריס. "אפילו הראיתי להם את מה שאני עונד תמיד, מגן דוד, אני יהודי גאה", הוא מספר. אבל למרות זאת אין לו כל קשר עם ישראל, בוודאי לא קשר של ריגול, הוא עובד החברה בסבסטופל וככזה הוא היה בכל מדינות ערב. אבל זה לא עזר לו. "יש לך מזל שאתה עובד חברת 'דזינידרו', אחרת היינו משליחים אותך לכלא ואף הורגים אותך, עכשיו תן תודה לאלוקיך שאתה רק נדון לגירוש", אמרו לו השוטרים.
חברת 'דזיניזרו' עמדה על רגליה האחוריות, היא איימה לתבוע את האיראנים על נזק בלתי הפיך לעבודות, "לא יתכן שהמהנדס הראשי של התוכניות לא יהיה כאן ותפסיקו אותו באמצע עבודה, לפשיץ חזר הביתה מבפחי נפש ואכן נתן תודה לאלוקיו אלוקי אברהם יצחק ויעקב, "זאת הייתה הדחיפה הראשית שהגיע העת לעשות משהו עם יהדותי מעבר לניסיון לאמירת 'תהילים' ומפעם לפעם הנחת תפילין", הוא אומר, "לולא הגירוש המחפיר הזה הייתי קשור לדת אבל באופן קליל לחלוטין".
ר' ברוך לפשיץ אומנם אינו שומר שבת באופן מלא, אבל הוא מגיע שלש פעמים ביום לתפילות בבית הכנסת, הוא מאזין קבוע לכל שיעוריו של הרב וולף, מטבחו כשר לחלוטין, הוא נשא אישה יהודיה כדת משה וישראל והם שומרים על טהרת המשפחה. ומי שהיה המהנדס הראשי של חברה העוסקת בהתקנת משאבות נפט במעמקי הים, פתח חברה פרטית להתקנת משאבות. מי שתכנן את התוכנית של חלק גדול מבארות הנפט במדינות המפרץ הפרסי וגם באיראן, הוא היום המהנדס המתכנן ואף בונה את מקווה הטהרה המשוכלל של הקהילה היהודית המתחדשת בסבסטופל ובכלל זה משאבה משוכללת שתשאב את האוצר היישר לבריכת המקווה. "זה היה בחסדי שמים, הכרתי היטב את בוריס, הוא בא לשיעורים שלי. באותה תקופה התחלנו לתכנן את המקווה", הוא מספר, "פניתי לחברה ענקית המתמחה במשאבות והמזכירה שם כששמעה שמדובר על מתקן דת יהודי, אמרה לי "המהנדס הראשי שלנו הוא אומנם יהודי", כשניכנס רבה הראשי של סבסטופל הרב בנימין וולף למשרד המפואר של מהנדס החברה, הוא שפשף את עיניו מתדהמה כשאת כורסת המהנדס אייש תלמידו הצעיר בוריס לפשיץ.
הוא בן 35, נשוי ללנה ויש להם בת אחת הלומדת אף היא במוסדות החינוך היהודיים בסבסטופל, קרי מוסדות 'אור אבנר' שם. הוא נולד באירקוצק להורים יהודיים, מעבר לעובדה שהוא יהודי, הוא לא ידע דבר. אלא שבניגוד לחבריו היהודיים שהיו מנותקים לחלוטין, בגיל 13 סיפרו לו הוריו שהעובדה שהוא יהודי אומרת משהו מעבר. "אבל ידעתי שזה משהו מסתורי שאני לא יכול להתמודד איתו", מספר בוריס.
מאז ומתמיד התעניין בוריס בהנדסה ימית. "סבסטופל כידוע לך היא חתיכת אי ליד הים, הים על מטמוניו משך אותי מאוד והנדסה המשולבת בברזל וחיפוש מטמונים בים משכו אותי יותר. הורי, כמו רבים מתושבי העיר, עבדו בחברת ספנות, אבי היה יורד ים ונמשכתי לזה".
בגיל צעיר הוא נשלח לפנימייה המכשירה את תלמידיה לעיסוק במקצוע הזה, במשך מספר שנים הוא מתמחה במקצוע ובמסגרת זאת הוא מתגייס לחיל הים לצי האוקראיני המתחדש. "היו אלה הימים של התפרקות ברית המועצות", הוא ניזכר, "כל מדינה קיבלה עצמאות והיתה צריכה לבסס את מפעליה, בין הרוסים לאוקראינים מתנהל כאן מאבק קשה, כל אחד מהם היה צריך צי מבוסס, כוחות ומהנדסים. הם החתימו אותי בתנאים מצויינים ובלבד שאסכים להתגייס, לא הייתה גם סיבה שלא להתגייס.
כשהתגייס בוריס לצי האוקראיני כמהנדס ימי, הוא כבר היה יהודי גאה, לא שומר מצוות אך בהחלט מודע ליהדותו. "ימי נפילת הקומוניזם, נתנו לזה דחיפה גדולה", הוא מספר, "התחלתי להתעניין במשמעות האמיתית של מה זה להיות יהודי. שערי בית הסוהר הענק שנקרא ברית המועצות נפתחו, לאוקראינה ולבסטופל החלו להגיע חומרים גם בעברית. למדתי עברית, כבר לא צריך היה לעשות זאת במחתרת, והתחלתי להביא הביתה חומרים שהגיעו לקייב, חומרים יהודיים שהגיעו לרבנות העיר היישר מישראל. התחלתי לקרוא על יהדות גם ברוסית וגם בעברית. "קצת שברתי את השיניים", הוא אומר בעברית סדוקה, "אבל הצלחתי".
הוא אינו היחיד. בורס מוקף בחברים יהודים שהתוודעות ליהדותם הופכת להיות תופעה מאוד 'אינית', בזה אחר זה הם מתייצבים במשרדי הקהילות הסמוכות (בסבסטופל באותם ימים לא היה רב) ותובעים לעשות להם ברית מילה. בכללם גם בוריס שעושה ברית מילה. בשנת 2000 הוא עושה כברת דרך נוספת, הוא מבקר בקייב, רוכש חמישה חומשי תורה ומקבל על עצמו הנחת תפילין. "טוב, לא כל יום אבל מפעם לפעם וזה גם היה כברת דרך יפה", מספר בוריס.
במצב הדתי הזה הוא מתגייס לצי האוקראיני, יהודי גאה, על צווארו הוא עונד מגן דוד, בין יתר חפציו תפילין, חומש ותהילים והוא גם יודע קצת יותר ממשהו בעברית, "עד היום אני לא ממש דובר עברית בטח לא עברית שוטפת, אבל מילים אני בהחלט יודע", הוא אומר ברוסית המתורגמת כל העת על ידי הרב ולף לעברית, "וכשאצא לפנסיה ואולי אהפוך לבחור ישיבה בכולל של הרב וולף, יהיה לי זמן ללמוד עברית שוטפת. כרגע אני עסוק ואין לי זמן", הוא אומר בחיוך.
שנים רבות הוא עושה קריירה בצבא, הוא עולה בשרשרת בדרגות בשרשרת הפיקוד, עובר קורסים רבים בהכשרה ועד מהרה מתפרסם שמו של הקצין היהודי כאחד המומחים הגדולים בארצו לתכנון ובניית משאבות נפט במעמקי הים. "לא הייתה מדינה כמעט שבה לא ביקרתי, "הדרכון שלי עמוס, מרוקו תוניס, ויאטנאם, פורטוגל, הייתי גם בעיראק ובאיראן. מעולם לא הסתרתי את יהדותי ולא הרגשתי שזה מהווה מכשול באיזה שהוא מקום עד הגירוש הזה מאיראן", הוא מספר. לכל מקום הוא נושא עמו את ספר התהילים ואת התפילין. "גם אם לא יצא לי לקרוא את ספר התהילים שאז לא הבנתי כמעט מילה אחת ממה שקראתי, ידעתי שהספר הזה שומר עלי מכל צרה. גם אם לא הנחתי תפילין באותם ימים עמוסים שבהם עבדתי בחו"ל ידעתי כי הם סגולה. תמיד הם היו איתי", הוא מספר.
בוריס מאמין שהתהילים והתפילין אכן הצילו אותו לא פעם ממקרים של מוות בטוח, ולא רק אותו אלא גם שאר אנשי הצוות שהיו איתו. "פעם אחת", הוא מספר, "וזה היה כבר אחרי שעזבתי את הצבא וכבר עבדתי כמהנדס אזרחי בחברת 'דזינירו', "היינו מספר ימים בלב ים כדי לחפור לבצע עבודת התקנת משאבה באזור מקסיקו, לא הצלחנו לגמור את החיבורים כשלפתע פרצה סערה אדירה בים וחשבנו שעוד רגע נהיה מאכל לכרישים. זאת הייתה הסופה שנודעה לאחר מכן כקתרינה 2, שעברה בכל רחבי ארה"ב והגיע גם למקסיקו, האוניה שלנו הטלטלה מצד לצד, הרוחות ניתקו את הקשר, מזג האוויר הסוער לא איפשר לשום מסוק לבוא לעזרתנו ולמשות אותנו מהים, האוניה שלנו נחבטה בסלעים, היה חשש שהיא תחורר ואז נהיה אבודים לחלוטין. לא ידענו מה לעשות", הוא מספר "ואז נזכרתי בסיפור של יונה הנביא בנינוה שהיה מצוי באותו מצב והבנתי כי הדבר היחיד שנותר לי הוא להתפלל.
ירדתי לתאי, העלתי לסיפון את ספר התהילים שהיה תמיד עימי, סיפרתי לאנשי הצוות את מה שהם ידעו שאני יהודי וכי הספר שאני מחזיק כתוב בשפה העתיקת יומין שלנו והוא ספר תפילות. הבהרתי להם שאני עצמי למרות שאני יודע לקרוא בספר, אני לא ממש יודע מה אני קורא ואין לי הסבר למילים, אבל במצב הזה זה מה שאפשר לעשות לקרוא לבורא עולם שהקשר איתו לא מתנתק כל כך מהר.
# מה הם הגיבו?
קודם כל תשאל איך אני הגבתי, פתאום נהייתי מטיף דתי, מי היה מאמין שזה מה שיקרה לי אבל זה מה שקרה. וכמובן שכולם היו בהלם אבל במצב שבו היינו מצויים הם גם היו מוכנים בעצמם לקרוא 'שמע ישראל' ולקבל על עצמם ללמוד בכולל רק אם ינצלו. ראינו את המוות מול העיניים, הכרישים כבר פערו את פיהם בניסיון להציל איזה נתח טוב לארוחה דשנה. התחלתי לקרוא את הפרקים בקול בוכים, לא הבנתי מה כתוב אבל הבנתי שאני עושה את הפעולה הנכונה. עד היום אני לא מבין איך ומדוע, אבל הדבר עשה את פעולתו, אחרי שעה של קריאה בספר התהילים הים החל להרגע, אחרי שש שעות אימה הספינה עמדה על המקום, לאיש לא ארע כל נזק. אבל הנס האמיתי ארע רק לאחר מכן, כשקרבנו אל משאבת הנפט, היינו בטוחים שבמקרה הטוב נוכל למצוא את השברים שלה רק במקרה הטוב, לא רק שהיא לא ניזוקה היא אפילו לא נתקה ממקומה, החיבורים היו שלמים כאילו לא היה כאן כלום. כולם תלו את הנס שלנו בספר התפילה עתיק היומין של העם היהודי.
לפני 4 שנים עשה בוריס סיבוב נוסף בחייו, בסבסטופל נחת הרב בנימין וולף וכצפוי אחד היהודים הראשונים שהוא פוגש הוא את בוריס לפשיץ. "רב מסודר וקהילה מסודרת, זה בדיוק מה שהיה חסר לי אז", הוא מספר, "לא האמנתי פתאום גם לנו יש רב, רב של ממש עם זקן כובע וחליפה שמלמד יהדות ומפעיל בית כנסת, עבורי זה היה התגשמות של חלום". הקשר בין בוריס לרב הצעיר הוא קשר טבעי. במקביל, פרש בוריס מהחברה הבינלאומית והצטרף כשותף לחברה מקומית שהתמחתה בהנדסת בניין. "המסעות הרבים בחו"ל הרסו את המשפחה שלי, כבר הייתי נשוי, חיכינו לפרי בטן, הצטרפתי לשיעורים של הרב, רציתי סדר יום מובנה ולא נסיעות ברחבי העולם", הוא מתודוה. "הייתי צריך לעשות הסבה מקצועית, אבל כמהנדס ימי זה לא היה קשה, הייתי צריך להוסיף עוד מספר קורסים אבל זה דומה לנהג מכונית שהופך להיות נהג אופנוע, אין צורך בהסבה גדולה, די במספר קורסים ומבחנים ואתה מקבל את ההסמכה.
"הכרתי את בוריס, ידעתי את עברו, ידעתי שהוא מהנדס ראשי באיזו חברה לא קישרתי במאומה בין החברה לבין החברה שאליה פניתי כשהתחלתי לבנות את המקווה, השגחה פרטית היא שסידרה לנו את בוריס כמהנדס ראשי של המקווה. כמובן שבוריס תרם את חלקו למקווה ובעקבות זאת פחתה עלות המקווה, המהנדס בחינם.
רק ה' אחד יודע איך הפך בונה בארות הנפט מאיראן לבונה בארות המקווה בסבסטופל, "בניית מקווה היא בהחלט אתגר חדש", הוא מודה, "אני משתמש בידע שרכשתי בבניית בארות הנפט על מנת לבנות את בראות המקווה בצורה המקצועית ביותר, אין ספק שהעובדה שאני עושה משהו לטובת הדת שלי מרגשת כפליים. עוד מעגל יהודי שנסגר, עוד מסמר בארון המתים של הקומוניזם שניסה להשמיד את הרוח היהודית ולמרות זאת היא כל הזמן מתחזקת.
