13.500 בתי אב נעזרים בארגון החסד הותיק ביותר בארץ ישראל
ממלכת החסד של 'משמחי לב
המשבר הכלכלי שהתרחש בעולם, הותיר אחריו אלפי אנשים רעבים שפוטרו מעבודתם. המשבר הזה לא פסח גם על הציבור החרדי, אנשים עובדים וגאים בפרנסתם הפכו למובטלים והם מחפשים מקור לסיוע ויש מקור כזה 'משמחי לב' שהוקם לפני 40 שנה מוכר עופות במחירי סבסוד ומחלק אותם חינם בערבי חגים, כך נתגלה שישנם ילדים שלא ידעו שאת הנעליים מקבלים בקופסא, ומשפחה שלא שלחה טפסי בקשה משום שלא היה בידה כסף לבול וגם מה עשה הרב זלמן אשכנזי כשגילה שהילדים נשלחים לבית הסבתא. כי חוץ מחלוקת הנעליים והבשר שפרסמו את דבר קיומו של הארגון, עוסק הארגון בפתרון צרכיהם הכלכליים של מאות רבות של משפחות במצוקה. קלסרים עבי כרס אוגדים מאות רבות של טרגדיות וסיפורים מרגשים שנעזרו על ידי הארגון

נהרה הייתה שפוכה על פניה של ג' כשבחרה לעצמה נתחי עוף קפוא מתוך המקרר, היא ביררה מחירים אודות חלקים אחרים של בשר, הזמינה את הזמנתה לשבת ולאחר מכן ניגשה למוכרן והגישה לו את כרטיס האשראי. כרטיס האשראי שהיא הגישה אינו כרטיס אשראי רגיל, 'משמחי לב' כתוב עליו במקום שבו אמור היה להיכתב שם הבנק, כי 'משמחי לב' הוא לא בנק רגיל, הוא בנק של חסד.
אחריה ניכנס אברך, בידו רשימה שציידה אותו ביתו. גם הוא ניכנס לקנות בשר לכבוד שבת קודש. הוא אברך כולל שהמצב הכלכלי החדש שחלחל לתורמים של הכולל שלו, הביא ישירות לקיצוצים במלגה הדלילה בלאו הכי. האברך בחר בדרך של תורה ולא יצא לעבודה למרות שהאישה עובדת האברך היה נותר ללא אוכל בביתו, לולא העזרה שהעניק לו 'משמחי לב' שאפשרה לו להמשיך ללמוד תורה בשקט וללא הפרעה. "לא יאמן עד כמה אפשר לחמם את הלב במוצרים קפואים" – הוא אומר לי בהתרגשות אחרי ששמע את מטרת בואי. האברך, אב למשפחה גדולה, שלא יודע את להתחיל את החודש, לאחר שהפריזר שלו התמלא בכל-טוב, בשר עופות ודגים, לקראת מועדי תשרי.
נכנסים לכאן הרבה", אומר המוכרן, איש יקר וחביב, "כל לקוח שניכנס לכאן, הוא תיק בפני עצמו. מהסיפורים שהם מספרים לי יכולתי לכתוב רב מכר סוחט דמעות. כל לקוח שניכנס לכאן הוא עולם מלא. הוא מאור עיניים שבא לחנות, חיוך שמרחיב את השפתיים, אחרי שהפנים קדרו ולא ידעו מדוע לא יזכו לקבל עוף לשבת.
לכאורה מדובר בעוד חנות לצורכי בשר בירושלים, דוכן, מקררים ובהם מאוחסנים מוצרי בשר ודגים קפואים, גם בשר טרי והכל בהכשר מיוחד, כאלה יש עוד רבים בירושלים ובערים אחרות. אלא כשמתחילים להתבונן בלקוחות ולשמוע את סיפוריהם, מבינים עד מהרה כי מה שמחזיק את המקררים האלה אינם רצון לעשות 'ביזנס' אלא אנשים שאכפת להם שלא יהיה עני בישראל. וכך אני עומד באמצעה של חנות לממכר בשר ודגים ולפתע הכל מקבל בעיני משמעות חדשה. דוכן המכירה הוא דוכן של עשיית מצוות, המקררים מלאים אף הם לא רק בסחורה טובה אלא גם בזכויות. כל לקוח שמגיע הוא עוד אחד שלולא הארגון לא היה בביתו לא בשר ולא דגים. הזכות לחיות בכבוד.
בעוד רשויות הרווחה בישראל רבים ביניהם מי יטפל במצוקת העוני וכיצד, יש אנשים שאינם מחכים להחלטות והם מטפלים בבעיה ונלחמים בה ללא עזרה משום גורם ממשלתי והכל בעזרת תורמים. נא הכירו את חנות הבשר והדגים של ארגון 'משמחי לב'. החנות חדשה, זה עתה נפתחה למכירת בשר במחיר הקרן בכל ימות השנה. אולם נושא חלוקת הבשר והדגים למשפחות נזקקות כבר פועל מאז הקמת הארגון אלא שהדבר מתרחש בעיקר בערבי חגים ואז החלוקה חינם. החנות החדשה מפסקת בשר ודגים בכל השנה במחירי קרן.
החלוקה בערבי חג הכוללת בשר, עופות ודגים מתקיימת בעיקר בירושלים וסביבותיה. אלפי משפחות של לומדי תורה ומשפחות ברוכות בילדים, זוכים לקבל את הסיוע, המאפשר להן להכניס את החג בשמחה ובכבוד. מדובר בחלוקה חינם של כמות עצומה: יותר ממאה וחמישה טון (!) של בשר, דגים ועופות: חמישים טון עופות, שמונה עשר טון בשר-בקר, ארבעים טון דגים. אלה מחולקים בחנות שבה ביקרנו. זאת לצד חלוקת המחאות לאלמנות ולמשפחות נזקקות.
סביב החנות והחלוקה הצטברו סיפורים רבים מהם מצמררים. מנהלי הארגון יספרו לי לאחר מכן על אנשים שהתקשרו אליהם לבדוק האם אכן תהיה חלוקת בשר ודגים משום שאם לא תהיה, לא יהיה להם מה לאכול, עד כדי כך ויותר מזה.
בנוסף לחלוקה של מזון, מוענקים המחאות כספיות מכובדות לאלפי משפחות ולמאות אלמנות. הכסף נועד לתת למשפחה יכולת לקבל את החג בשמחה, עם מטעמים ובגדים מהודרים ומכובדים, ומבלי שירגישו חלילה מסכנים. העלות לחודש החגים בלבד היא כמיליון ומאתיים אלף דולר.
התופעה המיוחדת של חלוקת "משמחי לב", היא לא רק בהיקפים העצומים של החלוקה, אלא גם ואולי בעיקר, בדרך שבה היא מתבצעת. חלק בלתי נפרד מהיצירתיות של הנתינה, היא הדרך לתת אותה בכבוד. לא רק שלא לבייש, אלא גם לכבד. משום כך, מתקיימת חלוקת הבשר, העופות והדגים, בחנות ייעודית מיוחדת, שהקים "משמחי לב" בשעתו ברחוב רבינו גרשום בירושלים (ליד הדואר).
לאחר מכן, במשרדי 'משמחי לב' מראים לי מנהלי הארגון את כרטיס הפלסטיק דמוי כרטיס האשראי שראיתי בחנות ומסבירים, "בכרטיס זה מוזנים נתוני המשפחה, עם כמויות הבשר, העופות והדגים אותן זכאית המשפחה לקבל בחנות המיוחדת (או שאר המענקים בפסח, למשל). מכאן ואילך הכל פשוט. מגיעים לחנות, "מגהצים" את כרטיס האשראי במחשב, ומקבלים את כל מה שהוכן עבורם.
"משמחי לב" עושה את עבודת הקודש זה שנים, לאלפי משפחות של מה שמוגדר בעיקר "עניי ירושלים", אך מבלי לפסוח על עניי ערים אחרות. הנה, למשל, משפחה צפתית יקרה, מודה על הסיוע: "משמים תבורכו בכל מילי דמיטב, על כך שאתם משמחים אותנו", ומבקשת סיוע נוסף, שכן בצפת יש הוצאות חימום במזג האוויר הצונן.
חלוקת הבשר והדגים והסיוע הרב למשפחות במצוקה שעליהן עוד נרחיב את הדיבור, אינן התחום היחיד שבו מסייע ארגון 'משמחי לב'. דומה כי מה שפרסם בעיקר את הארגון הוא מבצע חלוקת הנעליים שהם מקיימים מידי שנה בערב פסח. "אתה יודע", אמר לי אחד הלקוחות שפגשתי בחנות הבשר והדגים, "אני חדש בארץ, מזה כמה שנים ששמתי לב לעובדה שמאז שהחל המבצע של הארגון, אני לא רואה ילדים חרדים המהלכים בנעליים קרועות, הדבר הזה פשוט נעלם". וזה נכון.
מי שלא ראה את צהלת הילדים הממתינים בתור הארוך לחלוקת הנעליים בערב פסח, לא ראה צהלה מימיו. בתור לחלוקה עומדים עשרות אנשים המצפים לצאת משם כשנעליים חדשות בידיהם. הם מוכנים להמתין משום שהתוצאה לעולם אינה מאכזבת. משפחות שלמות יוצאות משם כשהם אוחזים בעשרות זוגות נעליים יוקרתיות שהם קיבלו באוהל החלוקה של הארגון. יד אחת אוחזת בשקיות שבתוכם קופסאות הנעליים והיד השניה אוחזת בילד הצוהל למראה הזוג החדש שיקבל לקראת החג. לולא ארגון 'משמחי לב' הוא לא היה מקבל נעליים חדשות. "יש ילדים שלא ידעו שנעליים חדשות באות בקופסה. את הנעליים שהם קיבלו עד היום מהגמ"ח הם קיבלו בתוך שקית", מספרים לי מנהלי הארגון.
אלפי אנשים מקבלים את זוגות הנעליים בשבוע החלוקה, אבל התור אינו ארוך שכן אנשי הארגון דואגים לכך שהבאים לקבל את הנעליים לא יעמדו זמן רב בתור ויצאו משם לכל היותר אחרי חצי שעה כשהנעליים החדשות בידם.
גם ההכנות הלוגיסטיות לקראת החלוקה אינם קלות. משאיות ענקיות מגיעות לשם בכל יום ופורקות עשרות אלפי זוגות נעליים, לקראת החלוקה המתבצעת לפני חג הפסח, מקים הארגון אוהל חלוקה. אין לו מקום קבוע, בכל פעם החלוקה מתבצעת במקום אחר. "מאחר ואין לנו כסף אנחנו משתדלים לשכור את המקום הזול ביותר למרות שאנו לא מוותרים על כבוד של אנשים, הכל צריך להיות בדרך של כבוד. אלפי משפחות במצוקה, משפחות של אברכים בכולל ועוד מקבלים את הנעליים האלה.
הרעיון להקים אהל חסד ענקי, מומש על ידי "משמחי לב" בשנים האחרונות, לאחר שחלוקה באולמות שמחות גדולים בירושלים, הובררה כבעיה ארגונית, בשל היות המקום קטן מהכיל. בשנים האחרונות הוקם אוהל החסד ברחוב יפו פינת שרי ישראל, על שטח של 1500 מ"ר.
באוהל הענק חולקו כמויות כמעט דמיוניות של נעליים משובחות לילדים לשבת ולחול (40 אלף זוגות!) אולם הניסיון של השנים הקודמות, העלה כי המקום הזה עדיין קטן. למרות הסדר המופתי והמיחשוב, התברר שחלוקת כמות כה גדולה של נעליים במספר מצומצם של ימים, היא בעיה טכנית ולוגיסטית.
המשפחות הזכאיות, קיבלו הודעות מפורטות על כמויות הנעליים והמצות, העופות הבשר והדגים, היין ועוד, אשר הם זכאים לקבל. החלוקה מתבצעת באמצעות כרטיס האשראי המיוחד של "משמחי לב", ב"גיהוץ" הכרטיס בכל תחנת חלוקה.
עשרות מתנדבים עובדים בחלוקת הנעליים, מהשכם בבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה. "הכוח שלנו לעבוד כאן", מספר לי אחד המתנדבים, "הוא הנעליים הקרועות שאנשים משאירים כאן אחרי שהם לקחו את החדשים. כל לילה אנחנו רואים כאן מחזה לא יאומן של מאות זוגות קרועות שלא ניתן היה עוד להלך בהם. אנחנו יודעים שבהם ילדי מצוקה בירושלים היו אמורים להלך, וזה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך".
"פעם אחת ראיתי כאן ילד שהשאיר נעליים קרועות, אפילו החורים המחזיקים את שרוכי הנעליים כבר היו קרועים הילד מחדש את הנעליים מפסח לפסח".
"פעם אחת", מספר אחד המתנדבים, "באמצע חלוקת הנעליים צלצל אלינו מישהו וביקש נעליים. חלוקת הנעליים מצריכה הרשמה מוקדמת כדי שנדע להכין את הנעליים. שאלתי את המתקשר מדוע הוא לא שלח טפסים קודם לכן, מה הפריע לו. תשובתו הממה אותי ונתנה לי תמונת מצב אמיתית על הסיבות שבגינם אנחנו קיימים, הוא אמר לי "האמן לי שאין לי בבית כסף לקנות אפילו בול לשלוח את הטפסים כמובן שהוא הוזמן אחר כבוד לקבל נעליים לילדיו".
קשה להאמין ששני החדרים הקטנים שברחוב נחמיה בירושלים מנפקים פעילות כה עניפה בכל כך הרבה תחומים, כאן שוכן המטה של הארגון. 24 שעות ביממה רוחשת כאן פעילות יומם ולילה. צוותים של אנשים במשך כל ימות השבוע יוצאים ונכנסים, עומס אדיר של אלפי משפחות במצוקה מוטל עליהם. בחדר מרוהט בפשטות מדהימה יושב הרב יעקב שלום אשכנזי המנהל את הארגון בארץ. הוא בנו של מייסד ויו"ר הארגון הרב זלמן אשכנזי.
מכאן אנו מתחילים את סיורינו לתוך עולם קסום של אנשים שכל כולם קודש לטובת עם ישראל, סיור המנתק אותך מחיי היום יום, ומכניס אותך לקודש הקודשים של אנשים שאין להם בעולמם אלא לעזור לאחרים, ממלכת החסד של 'משמחי לב' ארגון העונה על השם שהוענק לו.
13,484 משפחות נעזרות על ידי 'משמחי לב', הנתון הזה מצוי במחשב המונח על שולחנו של מנהל הארגון, מתוך רשימה שהם עורכים
המשרד מלא ועמוס בתיקים. כל דף בתיק הוא עולם מלא, כל מכתב מסתיר מאחוריו טרגדיה גדולה הזקוקה לעזרה, 'משמחי לב' יעשו הכל על מנת לעזור. על המדפים מסודרים כמו חיילים בשורה התיקים ובהם שוברי הצ'קים הנשלחים לזקוקים להם. העובדים כאן לא יצטרכו הוכחות בבית דין של מעלה. די בתיק כזה המונח על כף המאוזניים כדי להכריע את דינם ואולי את הדין של כל העולם כולו לכף זכות. מנהלי המקום מדפדפים לנגד עיני הנדהמות בדפים ואני רואה את הסכומים האדירים הנשפכים כאן לטובת חסד. "אין אלמנה יתום, חולה ומסכן, מישהו הזקוק באמת הפונה אלינו ולא מקבל סכום כל שהוא", הם אומרים. "לכל אחד אנו משתדלים לתת מענה. כשיש כסף יותר, אבל גם כשאין אנחנו נותנים אבל פחות.
זאת לצד מאות קלסרים ובהם מכתבי תודה מרגשים ומעוררי דמעות. אנשים שלא ידעו כיצד להלך בעולמם, כיצד יחתנו את ילדיהם, כיצד ישלמו חובות, פנו ונעזרו על ידי הארגון והם לא נותרו חייבים, את תחושותיהם הם העלו על הכתב ושלחו לארגון, מינימום של הכרת הטוב. אני מגלה 4 כרכים ומעיין בהם בהשתהות, אבל הרב אשכנזי הבן הצעיר מיסב את ליבי מייד, "מה שאתה רואה כאן 4 כרכים זה רק לפסח אחד, בכל שנה מגיעים אלינו מכתבים בסדר גודל שכזה.
40 שנה פועל ארגון 'משמחי לב' שהוקם על ידי הרב זלמן אשכנזי שהיה עד אז מלמד בחיידר סאטמר. לאחר חתונתו עלה ר' זלמן לארץ ישראל ונוכח שלשכניו אין מה לאכול בבית ואין במה להכין צורכי שבת והחל לאסוף עבורם מצרכי מזון. הוא חזר לארה"ב והמשיך לשלוח להם כספים. לאט לאט נאספו הבקשות ובשנת תשל"א הוא ייסד את ארגון 'משמחי לב'.
מאז הארגון עוזר לכולם בלי הבדל עדה ותנועה, כל הצריך יבוא ויטול. הארגון מטפל בכל סוגי הבעיות: משפחות נזקקות, הכנסת כלה, אלמנות, גרושות, מצרכי מזון, הנעלה, ביגוד טיפולים רפואיים, כל אדם במצוקה יכול לפנות ולקבל טיפול בבעיותיו.
"אנחנו הארגון היחיד המטפל תחת קורת גג אחת בכל מגוון הבעיות של המשפחות הנזקקות. אחוזים ניכרים מהאנרגיות שמשקיע הארגון הוא בכך שהמשפחות יקבלו את המצרכים בדרך של כבוד ובלי להתבזות", מתגאים מנהלי המקום.
אבל עיקר גאוותם נסובה סביב מייסד ומנכ"ל הארגון הרב זלמן אשכנזי שכבר בהיותו ילד צעיר נמשך לחסד ואהב לעזור לאנשים, כשביקש כ"ק מרן האדמו"ר בעל 'ויואל משה' מהבחורים לאסוף כספים להכנסת כלה. ר' זלמן החליט לעבור את הגשר ל'איסט סייד' על מנת לבקש מפוסק הדור הגאון ר' משה פינשטיין גם הסכמה וגם כסף. כשנכנס לביתו, פתח הגר"מ פיינשטיין את הדלת כשצהלה על פניו ושאל לרצונו הרב זלמן סיפר לו על המשימה ושהוא רוצה הסכמה. על מנת שיאמין לו, ביקש ר' זלמן להראות להגר"מ פיינשטיין המלצות אחרות שכבר קיבל. אלא שהגר"מ פיינשטיין לא היה צריך את ההמלצות. הוא ניגש אל המגרה והוציא סכום של 20 דולר שהיה סכום נכבד באותם ימים ואמר לו "ממך אני לא צריך המלצות שכן אני רואה על פניך שאתה גבאי צדקה נאמן. אם זה יעזור לך אכתוב לך המלצה".
הרב זלמן כה קנאי לעזור לכל החוגים בלי להבדיל כלל עד שאחד מעובדי הארגון שהדפיס את שמות כל הנעזרים בארגון, התבקש להדפיס זאת שוב בשל העובדה שליד כל שם הופיע החוג שאליו הוא משתייך, "אני לא רוצה אפילו שיהיה לי נדנוד של מחשבה להעדיף חוג אחד על פני השני", אמר.
ר' זלמן הנחשב לחסיד סאטמר קנאי עוזר לכל יהודי באשר הוא בלי לדעת את השתייכותו. הרב זלמן אינו מתפרנס מהארגון, אין לו אפילו דירה והוא חי בדירה צנועה בדמי שכירות סוציאלים מטעם העירייה. על אף שמגיעים אליו מזה 40 שנה מאות מכתבי בקשה בכל יום ובהם טמונים מאות סוגי צרות וייסורים של אנשים, וליבו צריך היה להיות כבר גס בהם, מסוגל ר' זלמן לבכות עם יהודי שבא לספר לו את צרותיו. הוא בעצמו הולך לקבץ נדבות עבור עניים במסירות נפש עצומה ממוצאי שבת ועד יום שישי, בחורף ובקיץ בגשם ובשמש, ללא מנוחה וללא הפוגה רוב שעות ביממה. גם כשאין בידו די כסף הוא אינו מסוגל לדחות יהודים שפונים אליו לעזרה והוא ממשיך לשמוע את הצרות שמספרים לו, "יהודי צריך לב לא רק כסף כשליהודי יש לב יש לו הכל", הוא אומר. ומכאן גם שמו של הארגון 'משמחי לב'
"אתה יודע שהוא נמנע מלבוא לארץ בעת חלוקת הנעליים"? מספר אחד העובדים, "פעם שאלתי אותו מדוע דווקא כשחזוו מתגשם הוא אינו טורח לבוא לראות אותו, הוא השיב לי שהוא אוסף כסף אך לא רוצה ליהנות ממנו אפילו בהנאה מסוג זה, הוא לא רוצה שיראו אותו ויאספו סביבו.
הוא אינו ממתין עד שמישהו יבוא אליו", מספרים לי עובדיו, "הוא יודע לאתר את העניים ולאתר את צרכיהם ולפעול בהתאם. "בכל פעם שהוא בארץ", מספר בנו הרב יעקב שלום, "הוא פוקד משפחה של עניים החיה עם 21 הנפשות שלה בתוץ 40 מטר. אלא שראש המשפחה הוא כה ביישן וצנוע עד שהוא לא מוכן לפעול לטובת עצמו. המעניין ביותר הוא איך הוא גילה אותו. יום אחד הוא התפלל בבית הכנסת ושם לב כי באופן קבוע שניים מילדיו הולכים לאכול אצל סבתא ולא חוזרים הבית. בטביעת עינו המיוחדת הוא הבין שיש כאן משהו מוזר ביותר והוא החל לערוך בירורים מדוע זה קורה. התברר לו שלאיש אין מקום בסלון ביתו. ר' זלמן החליט לקחת זאת כפרויקט חיים. הוא אסף כסף וקנה למשפחה דירה גדולה בכסף שאסף במשך כל הקיץ. הדירה הקודמת נרכשה על ידי מישהו אחר, מאז, בביתו החדש נולדו לאיש עוד ששה ילדים.
פעם דפק על דלתה של משפחה לצורך כל שהוא, זאת הייתה שעה שבה כל ילד נורמלי נמצא במוסד שבו הוא לומד, אלא שכל ילדי המשפחה היו בבית. הדבר עורר את חשדו, מייד הוא ערך בירור על המשפחה והתברר לו כי למשפחה אין די כסף לשלם למוסדות החינוך. עד היום מממן ארגון 'משמחי לב' את שכר הלימוד של המשפחה ואת הכסף שהם אמורים לתת למוסד החינוכי שבו לומדים ילדיהם.
יומו מתחיל מוקדם בבוקר בלימוד ותפילת שחרית אבל לאחר מכן כבר ב 7.30 בבוקר, הוא מתחיל את סבבי יומו כשמטרה אחת יש לו בחיים – לאסוף כספים רבים עבור העניים. הסובבים אותו יודעים לספר על איש עקשן שאינו מוכן לוותר וכי אי אפשר לצאת ממו בלי להשאיר סכום כל שהוא עבור עניי ארץ ישראל. מספרים עליו כי הוא עקשן בלתי נדלה. לעיתים הוא מצליח ולעיתים פחות. פעם פגש אותו גביר אחד ושאל אותו כמה הצליח לאסוף היום? 300 דולר בכל היום כולו", התפלץ הגביר, ולאחר מכן אמר "ואני יודע אלה השפלות וביזיונות עברת היום, אני מוכן לקנות את חלקך בעולם הזה בשל תרומת", אמר. לכאורה הוא אל ביקש ממנו דבר חריג, אבל ר' זלמן אשכנזי לא היה מוכן למכור בשום פנים ואופן. זה חלקו וזה עמלו תחת השמש.