בתוך שלשה חדרונים קטנים פועלת אחת היחידות הנועזות ביותר בישראל, הם חודרים בנחישות לכל כפר ערבי או חור נידח אחר כדי לחלץ משם בנות ישראל שנישאו שם לערבים ולעיתים אף העמידו צאצאים, כל קריאה מקפיצה אותם, אין בית שלא נפתח בפניהם היחידה למניעת הטמעה של 'יד לאחים'. במשך שעות ארוכות ישב שם אהרן גרנביץ- גרנות ושמע מהפעילים כיצד הם חודרים לכפרים, באיזו דרך מוצאים אליהם את הדרך כל המתקשרים, מי מתקשר ומתי כיצד מחליטים האם לחלץ או לא ומתי התקשר אליהם גם ערבי שיבואו לחלץ מכפרו יהודיה ובעיקר באלו שיטות הם משתמשים. שבעה פניות מתקבלות כמעט מידי יום. מסמך מצמרר ומפחיד
בתוך שלשה חדרונים קטנים כמו קופסאות גפרורים בלב ליבה של בני ברק יושבים עשרות פעילים ומנהלים את אחת המחלקות שהסיפורים המונפקים מחדריה יכולים היו לפרנס מותחנים עוצרי נשימה. לכאן מגיעות הקריאות מהכפרים הערבים, מכאן יוצאים רכבי החילוץ לכפרים הערבים ומחלצים משם את הבנות הממתינות. כאן גם פועל המטה המפנה את הבנות למקומות מסתור, כאן נותנים מענה לבעיות שמדינת ישראל אינה יכולה להתמודד איתן. בתוך החדרים יושבים הפעילים. על הרצפה בערבוביה מוצרים כמו במבה, ממתקים הנשק הסודי של המחלצים את הממתקים האלה מחלקים לילדים המחולצים שלא יפריעו בפעולת החילוץ. על הרצפה מונחים גם ילקוטים מפוארים ובתוכם גם מערכת עפרונות, יומן, מחברות, ספרים הכל מהשורה הראשונה. המוצרים האלה מחולקים אף הם לילדים המחולצים, זה התיק הראשון שלהם במוסד החינוך הדתי. קודם לכן למדו כולם בבית ספר ערבי.
היחידה מורכבת גם מגברים המשמשים כמחלצים, גם מנשים הקולטות את המחולצות ולעיתים בלית ברירה ועל פי היתר הלכתי, יוצאים בעצמן לחילוצים. הם יושבים בחדרים נפרדים לחלוטין בשני אגפי משרדי ''יד לאחים'' והם מלאי מוטיבציה להציל עוד ועוד נפשות בישראל. הסיפור האחרון שבעטיו מצא מישהו את מותו אינו מפחיד אותם כלל. "אנחנו נמשיך לפעול בנחישות ונלחם נגד ההתבוללות", אומרים במשרדי היחידה למניעת טמיעה בארגון ''יד לאחים'' וממהרים להדגיש כי הם עובדים רק בתיאום עם המשטרה ועל פי חוק.
הסיפורים נוזלים מהם כמים, הם לא צריכים להתאמץ הרבה בשביל להיזכר בהם.
התקשרה אלינו בחורה שקיבלה את מספר הטלפון שלנו מהעובדת הסוציאלית. היא חיה עם ערבי ברשות הפלסטינית, עזבה אותו בעקבות מריבה עם אחת מנשותיו הקודמות ועברה להתגורר בתוך שטח הקו הירוק עם שתי בנותיה. יום אחד הגיע האב. ברגע של שטות השאירה האם את הבנות בידי האב וירדה לקנות דברי מאפה. כשחזרה הביתה היא לא מצאה את הבנות ואביהן, כשהתקשרה אליו הוא אמר לה שיותר לא תראה את הבנות וכי הוא בדרך איתן לכפר שממנו ברחה. כשהגישה תלונה במשטרה אמרו לה כי אין זו חטיפה משום שמדובר באביהן. היא הבינה היטב למי היא צריכה להתקשר ושיחת הטלפון שלה הגיעה למטה המשרדים ב'יד לאחים'. לרשות היחידה למניעת טמיעה עומדים מיטב אנשי המקצוע, בין היתר גם עורכת דין מהשורה הראשונה במעלה והיא הוציאה מייד מבית המשפט צו משמורת המורה כי הילדים חייבים לחזור לחזקת האם. על מנת ליישם את הצו ולהחזיר את הילדים לאמן, פנה 'יד לאחים' עם צו של שופט ובסיועו של ר' יעקב כהן שהיה אז חבר כנסת מטעם 'יהדות התורה', אל שלטונות הביטחון כדי שיסייעו להם להוציא את הבנות מרשות האב. הצבא והמשטרה אכן התגייסו למלאכה. "זה היה אחד החילוצים הקשים והמרתקים ביותר", נזכרים ביחידה. "נכנסנו אל הכפר בלווי יחידת מילואים, 2 נגמ"שים, וג'יפים. יחד איתנו הייתה גם האם שהצטרפה אלינו על מנת שהתינוקות לא ייבהלו. נכנסו לכפר כיתרנו את הבית לאחר שהאם זיהתה את הבית שבו היא חיה קודם לכן. עוד קודם לכן הגיע מידע לידי ''יד לאחים'' שהילדות הופרדו וכל אחת מהן נלקחה לאישה אחרת של הבעל הערבי. האחת נמצאה מייד כוחות הביטחון יחד עם אנשי ''יד לאחים'' עלו לגג לחפש את שאר הילדות., "מצאנו את הילדה בועטת בתוך חבית ענקית שם הוא החביא אותה. עכשיו היו בידיהם שתי בנות. התינוקת הקטנה טרם נמצאה ויחידה אחרת ירדה לדירה בקומה הראשונה למצוא את התינוקת. המתח היה נורא. האם הודיעה כי לא תעזוב את הכפר ללא התינוקת שלה, נערך חיפוש בבית ולא נמצא דבר, ברגע האחרון, כשעמדו לצאת, גשש משטרתי שם לב שמשהו במבנה החדר לא נראה לו תקין. הוא הלך לעבר ערימת שמיכות ומזרונים שהייתה מסודרת מדי, ומתחת לכל המזרונים הוא מצא את התינוקת בת השנה שבקושי נשמה בשל השמיכות הרבות ששמו עליה, "בקשר שמענו את הצרחות 'הילדות אצלנו' הכוחות שבו לבסיסם בשלום כשעימם שלשת הבנות.
# אתם לא מפחדים אני שואל את מ' האברך שהוא אחד המחלצים?
מ': "אם היית שומע את האם כשהתקשרה לכאן, היא ממש בכתה וצעקה בואו להציל את הבנות שלי היית מדבר אחרת. תמיד יש חששות אבל כשראינו את הבנות היוצאות חיות והאם מחבקת אותם, הסיפוק הזה מכסה את כל חשש. אל תשכח שאנו מפעילים מודיעין לפני שאנו יוצאים שאין שום גורם עויין היכול להפריע לנו, אנחנו גם אומרים פרקי תהילים לפני שנכנסים לכפרים, מקבלים גם שיחת חיזוק מהרב לפשיץ וכל הדרך אנחנו עירניים ודרוכים. בדרך כלל המידע שאנו מקבלים הוא מדויק שאין איש מבני הבית והבחורה נמצאת עם הילדים או לבד. בכל פעם כשאנו רואים את הילדים המתחברים לאמם כל החששות מתפוגגים.
ברגע שמתקבלת פניה מספר מ', אנחנו יושבים עם הרב לפשיץ הוא מנחה אותנו מתי לצאת לחילוץ ומתי לא, הכל לפי הדחיפות. בודקים האם האשה בסכנת חיים? האם הוא מאיים עליה מסתכלים על כל מכלול הסכנות שיש. צריך להדגיש", אומר מ', "שהכל אנחנו עושים במסגרת החוק, אנחנו מיידעים את המשטרה כי אנו יוצאים, ועושים הכל בתיאום איתם.
כשמחליטים לצאת לשטח, מתחילות ההכנות המעשיות לקראת הפשיטה. צוות חלוץ של היחידה יוצא מייד לכפר לבדוק את תוואי השטח, מאתרים את הבית שממנו עומד להתבצע החילוץ בודקים דרכי כניסה, דרכי מילוט, בוחנים את הבית עד כמה שאפשר, מנסים להתחקות אחרי מנהגי הבעל, מתי הוא בבית, מתי הוא חוזר מהעבודה, האם יש לו אישה נוספת מתי הוא אצלה? מתי אפשר יהיה להיכנס הביתה בלי לפגוש אותו? הצוות חוזר, צוות החילוץ הרחב מתכנס, יושבים על הנתונים עורכים תוכנית מיידעים את הרשויות, בדרך כלל את המשטרה, מקבלים שיחת חיזוק מהרב לפשיץ, אומרים כמה פרקי תהילים ויוצאים.
בכל יום מגיעות 7 פניות בממוצע ליחידה. מקרים דחופים מועברים לעובדות סוציאליות של היחידה היושבות בתורנות חירום. העובדת הסוציאלית עושה הערכת מצב ראשונית ראשונית לדעת מה הסיכון והסיכוי מאחר והעומס על המחלקה גדול מאוד, אי אפשר לטפל מייד בכולן. למחלקה פונים או המחולצת בעצמה, או הורים שלפתע נודע להם על הקשר והם מאוד לחוצים, פונות גם חברות, מורות בבית הספר, מעסיק שראה שאחת הבנות מקיימת קשר עם ערבי ואפילו אדם שישב באוטובוס וראה בת המפטפטת עם ערבי. ביחדה יודעים לספר גם על ערבי שהיה בקשר עם יהודיה ואחיו של ערבי פנה למחלקה. אף אחד לא עזר לו פרט ליחידה למניעת הטמעה ביד לאחים. הפונים נמנים על כל המגזרים החל מחרדים והמשך בדתיים חילונים ספרדים ואשכנזים
שאנו יוצאים לחלץ בנות אנו עושים זאת בשמחה רבה אנחנו חוזרים מאושרים עם הבחורה פעם אחת היא מסכימה להודות, הרגשתי פחד כשניכנסנו לשטחי יו"ש עם הצבא ומשטרה פעמים רבות שמפקד בצה"ל ניכנס לג'יפ המשטרתי ושאל את השוטר האם יש לכם אלונקות בגי'פ רק כשהוא אמר
דבי ס' היא אחת מהמחלצות היא עובדת במחלקה מזה 9 שנים וסיפוריה מדהימים. היא מכירה כל נקיק וכל בית בכל כפר ערבי. "קיבלנו פניה מאישה שאמרה כי היא נמצאת בכפר ערבי היא סיפרה כי לצורך יצירת הקשר איתנו היא חיברה שתי חוטי טלפון משום שהוא לא נותן לה להתקשר ולעבוד. היא סיפרה שהיא בקשר עם ערבי מזה מספר שנים וכי ילדה לו מספר ילדים. בעברה הייתה חרדית, למשפחתה הקודמת אינה יכולה לחזור כי שם ינדו אותה ואין לה לאן ללכת. אנחנו היינו הכתובת האחרונה היא מאוד חששה להישאר בארץ ורצתה לצאת לחו"ל. היא פנתה למשטרה אך זו לא עשתה דבר. הקשר עמה נותק ולא היה לנו אתה כל קשר או קצה קשר. זמן קצר ללאחר מכן פנתה אלינו אחותה.
לפני שאנחנו מחלצות, אנחנו משתדלות להיפגש עם הבנות כדי לברר מה המיקום של הבית מה רמת הסיכון שהיא נמצאת, מתי הוא חוזר מהעבודה האם יש לו עבר פלילי, כל הפרטים האפשריים שיאפשרו לנו את החילוץ בצורה הטובה והבטוחה ביותר. לא תמיד מתאפשרת פגישה אבל הפעם היא התאפשרה.
במקרה שלנו הבחורה יצאה בתואנה שעליה לפגוש את אחותה שנישאה רק חודש קודם לכן, הפגישה התקיימה במסעדה חרדית. קבענו יום לחילוץ אולם אחותה התקשרה יום קודם לכן וטענה כי אחותה חטפה מכות ונמצאת בסכנת חיים והיא בדרך אליה להוציא אותה בעצמה. קבוצה של פעילים יצאה לכיוון הכפר. נפגשנו מחוץ לכפר לתיאום אחרון ובעודנו מתאמים בינינו, קיבלנו לפתע טלפון מהאחות שדיווחה כי הם במכונית שלה וכי הערבי רודף אחריהן ברכבו. לא ידענו פרטים על הרכב של האחות התקשרנו למשטרה שהציבה מחסומים בכל הכפר. לפתע קלטנו אותה ברכב יחד עם ילדיה בוכה ורועדת. מולה היו אומנם ניידות משטרה אך מרוב פחד היא לא הבינה שהניידות בעצם באו להציל אותה, העברנו אותם לניידת משטרתית ומשם המשכנו להגשת תלונה בתחנת משטרה. אחרי מספר שעות של חקירות הצליחו לתפוס גם את הבעל, העברנו אותה ואת הילדים לבית מלון ומשם לדירה שכורה, ציידנו אותה בביגוד בריהוט אפילו עגלה לתינוק לא היה לה, היא שהתה בדירת מסתור. הילדים נקלטו בבית ספר דתי. היו לה המון חששות מהילדים הקטנים שלא דיברו עברית בכלל אבל מהר מאוד הם למדו את השפה היא שוחחה עם עובדות סוציאליות של היחידה, וכרגע היא עוברת שיקום יחד עם ילדיה.
לא פעם ולא פעמיים הסיפורים מרגשים עד כדי דמעות כך היא סיפורה של בת שרק בימים האחרונים חגגו במחלקה את חתונתה
הפניה לחלץ את הבת התקבלה מאמה לפני כשנה וחצי הבחורה הייתה אם לתינוקת ורצתה לברוח מהכפר אחרי שסבלה קשות מידיו האכזריות של בעלה הערבי. קשה היה לה לעשות זאת בעצמה, זה היה מסוכן מאוד. אנשי היחידה תיאמו עם הבחורה את מעוד הגעתם. "הגענו קבוצה של מחלצים בשני כלי רכב", מספרת דבי, "אני הייתי ברכב שהיה אמור לאסוף את הילדה. קודם לכן נעשתה עבודת שטח שבאמצעותה ידעו המחלצים היכן בדיוק ממוקם הבית, מה הרגלי בעלי הבית וכיצד ניתן לחלץ אותה. בחילוץ השתתפו רכב מסחרי אחד ושניים פרטיים. בקומת הקרקע מתגוררים הוריו של הערבי, כלי הרכב התפצלו אחד המתין למטה בהמשך הרחוב בין שני כלי הרכב התקיים קשר טלפוני, רכב אחר ובתוכו אני עלינו למעלה.
אלא שכאן ציפתה למחלצים הפתעה לא נעימה: בניגוד למצופה בעלה היה בבית. היא לא יכלה להודיע שהוא בבית. הוא חשד במשהו כי היא לקחה את הארנק.
אז מה עושים במקרה כזה?
הצבנו אותו בפני העובדה שאנחנו מוציאים אותה. מול הגברתנים של 'יד לאחים' הוא שתק ולא אמר דבר. הוצאנו אותה לדירת מסתור של 'יד לאחים', הכנו טיטולים מטרנות ואוכל לקחנו אותה לארוחת ערב כדי שתירגע. למחרת הגיעו בני משפחתה ולאחר תקופה בדירת מסתור היא עברה לגור בבית הוריה, היא קיבלה את זכויותיה מול הממסד ליווינו אותה בתהליך השיקום של התרת הנישואין עם הערבי שהוא תהליך מסובך בבית הדין השרעי. היא השתקמה די במהירות ולפני כחודש הגיעה הזמנתה לחתונתה מחדש משפחת החתן קיבלו אותה באהבה על אף עברה עם ערבי. אנחנו כאן ביחידה בכינו מהתרגשות. זה נדיר מאוד שבחורה כזאת מתחתנת מחדש.
לעיתים נוקטים ביד לאחים בשיטות בלתי שגרתיות כדי לחלץ עוד נפש יהודית, כך למשל הסיפור הזה: קיבלנו טלפון מהורים מבוהלים שסיפרו לנו שבתם בת ה 16 נפגשת עם ערבי שאותו הכירה בדרכים לא דרכים ההורים גילו כי הבחור ערבי הם לא ידעו מה לעשות. הילדה איימה עליהם כי תעבור לכפר ותתאסלם והם יעברו לגור בחו"ל. במקרה הזה החלטנו לנקוט בשיטה מעניינת. נסענו לכפר הערבי בצפון בלי להודיע מראש. הצגתי את עצמי כדודה של הבחורה וביקשתי לדבר עם האם הערביה כאם לאם. סיפרנו על הקשר הלא בריא, הם קיבלו אותו בהבנה. הבן שלהם רותק, נילקח ממנו מכשיר הפלאפון כך גם עשו לבחורה. כל שיחה העצימה את הרצון שלה להיות עם הבחור שלחנו את המשפחה לייעוץ משפחתי. וכיום היא לא בקשר וההורים בקשר איתנו ומודים לנו על ההתערבות הזאת.
אם חשבת שהמחלקה ב'יד לאחים' זה רק הליכה לכפרים ערבים טעית", אומר לנו ר' אלכס הלטובסקי מי שנחשב כרב מג של חילוצים. ר' אלכס, בוגר משטרה וחמוש בנשק אבל הוא טוען שעיקר המאבק לא במחוזות הרחוקים בכפרים הערבית אלא דווקא כאן בערים החרדיות מתחת לבית. "אם פעם היו הבנות מתחתנות בחדרי חדרים בתוך הכפרים הערבים, היום עיקר המאבק הוא כאן. הדבר הזה הגיע לתוך הערים החרדיות ופוגע בבתים הטובים ביותר. הסכנה מוחשית הרבה יותר. אם אתה שואל אותי", הוא אומר, "הסכנה היותר גדולה היא דווקא כאן. בתוך הכפר אני יכול לשלוף נשק, כאן אני פחות חופשי וזה גורם להם להיות יותר חופשיים וגם הרבה יותר אגרסיביים", טוען ר' אלכס.
"הבעיות הקשות ביותר הן תעסוקת הערבים בתך הערים החרדיות. פנינו לאנשים לבעלי הרשתות לקבלני בניין אבל הם מתנהגים אלינו כמו טרדנים הבאים להפריע להם", מתלוננים אנשי היחידה.
רוצים דוגמאות? בערב חג הסוכות הגיעה למחלקה פניה ששתי בנות מדברות עם פועלים באתר בניה בעיר. אחת הפעילות הגיעה לשטח הבניה ואכן ראתה את בנות הסמינר משוחחות עם הפועלים הערבים היא פנתה לבנות וסיפרה להן על הסכנה המוחשית שעלולה להתרחש כתוצאה מקשר כזה. הן הכחישו וטענו כי הן גרות כאן ועברו כאן לגמרי במקרה ובתמימות. בהמשך נוצרו קשרי אימון בין הפעילה מהיחידה לבנות והן בעצמן יצרו קשר וסיפרו כי הקשר בין הפועל הערבי לבנות החרדיות נמשך כבר שבעה חודשים ואלו פועלים העובדים ברחוב שבו הן גרות. הבנות בסך הכל בנות 13.5 ולומדות באחת הסמינרים הטובים בעיר. אחת המשפחות אמורה הייתה לנסוע לנופש באחד המקומות בארץ שם גם התגורר הפועל הערבי שידע על הנסיעה והתכוון לבוא לבקר את הבחורה. "'יד לאחים'' ניכנסו לפעילות. עוד באותו יום פוטר הפועל מעבודתו תודות להתערבותו של ראש עירית בני ברק יעקב אשר. מתברר כי הוא שוהה בלתי חוקי בארץ. במקרה זה הסיפור הסתיים בשלום אך הנערות עודן מטופלות על ידי עובדים סוציאלים של 'יד לאחים'. אנשי 'יד לאחים' מציגים בפני שוב ושוב את קריאת הקודש של הגרי"ש וואזנר והגר"נ קרליץ שחתמו ביוזמת 'יד לאחים' על קריאה לציבור שלא להעסיק ערבים בעבודות. "הערבים האלה יושבים לפתחנו", אומר אנשי ''יד לאחים'' "הם יושבים כאן ומחפשים טרף".
לפני מספר חודשים", מספר ר' אלכס, "פנו אלינו בקשר לעולה חדשה מעיראק . משפחות רבות עזבו את עיראק. הורי הבחורה נסעו ללונדון והיא הגיעה לארץ כעולה חדשה. כאן למדה באחד ממוסדות החינוך החרדים וקשרה קשר עם ערבי. הקשר הוביל לנישואין. בעלה התעלל בה. היא עבדה בחנות של בעלה. צריך היה לחלץ אותה. כשתכננו את החילוץ הכל היה פשוט, אנחנו נעצור ליד החנות שבו היא עבדה והיא תכנס. אלא שהביצוע לא היה כל כך פשוט, חיכינו להזדמנות שהיא תהיה לבדה בחנות, היא הייתה אמורה לשבת במכונית מאחור, ברגע שראיתי כי היא יוצאת מהחנות, התקרבתי, היא החלה להיכנס לתוך המכונית וידיה פתחו את הדלת, לפתע ראיתי יד של מישהו אחר השולף אותה החוצה וגרר אותה. לא יכולתי לעצור בגלל שהכביש היה צר. אם הייתי עוצר ורץ היו רודפים אחרי עשרות. כמו כן חשבתי באותו רגע, והתברר כי לא טעיתי שהערבי אינו יודע שהיא רצתה לברוח. הוא רק חשד כי היא מדברת עם יהודים בטלפון ונס שהוא לא ראה שהיא ברכב. ראיתי את האכזריות שהוא מגלה כלפיה כשהוא גרר אותה, יצאתי מהמקום ופניתי למשטרה. באותו ערב היא חולצה על ידי המשטרה.
# אינכם יודעים פחד מהו?
יש בהחלט ממה לפחד, הבחורה שאנו מחלצים קשורה לבעל מסוים שלא רוצה לוותר ומדובר לעיתים על כניסה לשטח מאוד עויין ופרט לכך אנחנו גרים בארץ שבה כל אחד מכיר כל אחד, המשרדים שלנו ללא שמירה, אבל הקב"ה עוזר לנו מאוד. רק שוטה לא מפחד אדם בר דעת מפחד. אבל זהו תפקידינו אני מרגיש שליחות ויש לי איזו תחושה של שלוחי מצווה אינם ניזוקים.
כשהפעילים יושבים ביחד הסיפורים זורמים כמים ללא הפסקה. "אתם זוכרים שהמחלקה קבלה פניה מטיפת חלב בכפר ערבי בדרום מאחות יהודיה"? מזכירה מישהו ומספרת לנו, האחות ספרה על אישה אם לארבעה ילדים בהריון הזקוקה לעזרה וחילוץ מהכפר. תיאמנו יום שבו האחות תפנה את המשפחה כולה לטיפול מומחה. באותו יום הגענו לטיפת החלב הבחורה הייתה לבושה ברעלה מכף רגל ועד ראש, הצגתי את עצמי, הכנסנו את הילדים לכלי הרכב, העברנו אותה למקלט לנשים היא הייתה זקוקה להגנה. היא חזרה לחיק משפחתה הקודמת עם הילדים שנרשמו למוסדות חינוך דתיים
"פעם", מספר מוטי, "נסענו להוציא אישה עם תינוק ממזרח ירושלים, נכנסנו לתוך מזרח ירושלים, אומנם היה חשש והיה פחד אבל בכל זאת הגענו לשם. המידע היה מדויק. לא היה איש מבני הבית בתוך הרחובות הצרים הגענו עם כלי הרכב עד לבית האישה, העמסנו אותה ונסענו
למחלקה התקבלה פניה על אישה ששני ילדיה נמצאים בג'ואריש ברמלה, אצל הורי האב הערבי, האם עצמה נשואה כיום לבחור יהודי ויש להם ילדים היא ביקשה עזרה להוציא את הילדים. החלטתי לנסוע איתה", מספרת דבי. החננו את המכונית קרוב לתחנת מוניות, אמרתי לה שתתקשר למשפחת הבעל ותגיד שהיא נמצאת עם דודתה המעוניינת לקנות צעצועים לילדים בקניון ברמלה. משפחת הערבי הסכימו ואפשרו לנו לקחת את הילדים. ואש לקחנו אותם במונית אמרנו לנהג סע לקניון. כשעברנו את הרחוב אמרנו לו תחזיר אותנו לתחנה, שם חיכתה המכונית שלי. נתתי לו שטר של 50 ₪ החלפנו מכוניות ורצנו עם הילדים ישר למשטרה ומשם נסענו לבית האם לצפון הארץ. המשפחה כבר הבינה שאת הילדים לא תראה לעולם
"היה לי מעשה", מספר זעליג, בבחורה שהייתה בקשר עם בחור ערבי. השניים נישאו נולדו להם שני ילדים, לאחר החתונה החלה בין השניים אלימות מילולית ופיזית, האישה פנתה למוקד החירום של 'יד לאחים', בהדרכת 'יד לאחים' היא הגישה תלונה במשטרה נגד בעלה. בלחץ של 'יד לאחים' המשטרה עצרה אותו והגישה נגדו כתב אישום. הבחור נשלח לכלא למספר שנים. במשך הזמן הזה החלה האישה בחיים חדשים בלווי עובדת סוציאלית של 'יד לאחים'. הילדים למדו בבתי ספר דתיים של ש"ס, האישה החלה להתחזק ולהתקדם ביהדות. בשבוע שעבר התקשרו לבחורה מהמשטרה והודיעו לה שבעלה השתחרר. לאחר מספר שעות התקשר אליה הערבי אבי ילדיה ואמר לה אני יודע היכן את גרה, הוא אף ציין את הכתובת ואיים עליה שאם עד מחר בבוקר את היא לא מוסרת לי את הילדים אני רוצח אותך. הבחורה פנתה למשטרת ישראל שביקשה ממנה כי תתייחס לאיום ברצינות. ושתבוא להגיש תלונה.
בצר לה היא פנתה שוב באמצע הלילה למוקד החירום ואף ציינה כי המשטרה ביקשה ממנה להגיש תלונה. "פנינו למשטרה", מספר זעליג ושאלנו אם לקחת את האיום ברצינות הרי אסור לה לצאת מהבית. המשטרה אכן שלחה קצינים לקבל את התלונה מהאישה. שוב בלחץ חזק על צמרת המשטרה נעצר הערבי והובא לפני שופט ששחררו למעצר בית. יו"ר 'יד לאחים' הגאון רבי שלום בער לפשיץ החליט לאור ניסיונו העשיר לא לקחת סיכון ואחרי שיחידת המעקב של פעילי 'יד לאחים' גילו כי הערבי מפר את הוראות צו המעצר בהוראות הרב לפשיץ הועברה האישה עם ארבעת ילדיה למקום אחר. חברת ההובלה דרשה 3000 ₪ במזומן על ההתראה הלילית, האישה נמצאת כיום בדירת מסתור. בשבת האישה השתתפה בסעודת שבת הילדים הלכו לתפילות בבית כנסת כאילו לא היו דבר. בעצם הימים האלה נרשמים הילדים למוסדות חינוך דתיים במקומם החדש.
בחדרו בארגון יושב יו"ר הארגון הגאון הרב דב לפשיץ שהוא הרוח החיה כאן. חמישים שנה הוא עובד כאן ללא שכר. הוא האיש המחזק את הפעילים בדברי תורה טרם צאתם למשימה המסוכנת.
# מה אתה בדיוק אומר להם?
שהמחלץ צריך להרגיש כאילו הבת שלו נמצאת שם. יש הלכה בהלכות שבת שאדם שהגיע לידיעתו כי בתו עומדת לשמד, מותר לו לחלל שבת על כך. ספק האם יצילו את הבת או לא אבל גם על ספק חייבים לחלל שבת. וזה המצב אצלנו זה עניין של הצלה שדוחה שבת, מחללים שבת על דבר כזה מתוך איכפתיות כל מחלץ מרגיש כאן כאילו הבת שלו שם, אם הם יישארו שם ויגדלו שם הם עלולים להאבד מעם ישראל ולהיות ערבים את זה אני אומר למחלצים על מנת לחזקם. .
יש לנו סייעתא דשמיא בלתי רגילה", טוען הרב לפשיץ, "התומכים הכספיים בפעולות האלה אינם עשירים אלא יהודים שמונעים מילדיהם לאכול גלילה ובמקום זאת תומכים בנו ולכסף הזה יש כוח אדיר. לא עושים זאת בגלל משכורת אלא בשביל הצלת עם ישראל. כל סיפור הצלה אינו מובן בדרך הטבע. מצד שני יש בכפרים אלפי בנות כאלה לא מאה לא עשר זו מגיפה ממש. הציבור צריך לדעת שמדובר בשמד ומדובר אחרת.
# אתם לא מרגישים קצת מצחיק לעזור למי שהביא זאת על עצמו שהרי אם היא לא הייתה הולכת אחריו היא לא הייתה שם מדוע להשקיע אנרגיה כל כך רבה", שאלתי את אנשי היחידה ותשובתם שגורה על פיהם.
"כולנו עושים טעויות וסולחים להם גם להם מגיעה ההזדמנות לפתוח דף חדש, 'יד לאחים' היא הכתובות האחרונה אחרי שכולן התנתקו מהן, ופרט לכך שמאחורי כל אם מסתתרים ילדיה שאינם אשמים בדבר ואם לא נעזור הם יגדלו כערבים ויתכן שאפילו יגדלו כמחבלים".
המקרים שבהם מצאו את מותם מחלצים אחרים, אינם מרתיעים אותם. כל אחד מעם ישראל או מבנות ישראל, חשובים לנו", הם אומרים, "ונמשיך לעשות מאמצים להחזיר את כולם לעם ישראל".
