רק כשעמד ר' שחר זגורי ומטייליו ליד בניין בית המקדש הם הבינו את המשמעות
מה נהדר היה מראה כהן גדול.....
בבת אחת התגלה להם הבניין במלוא הדרו, בניין בית המקדש המדומה שבנתה חברה הסרטים לטובת אחד העלילות שצילמה, אבל רק כשאתה עומד ליד הדבר הכאילו אמיתי ואתה נחשף ליופי, אתה מתחיל באמת להתגעגע לבניין בית המקדש ולסדר העבודה המתואר בתפילות יום הכיפורים. "עמדנו שם ולא הפסקנו להתרגש, רצנו מחדר לחדר מעזרת הנשים לעזרת הגברים, מהקודש לקודש הקודשים, חשנו שעוד רגע יגיע הכהן הגדול בכבודו ובעצמו וכל העם ישיר לו 'מה נהדר היה מראה כהן גדול'. בית המקדש הזה לא התגלה בירושלים עדיין אלא במדבר סהרה במרוקו לשם הזדמן ר' שחר זגורי מדריך הטיולים עם מטייליו. ובכל זאת, גם ביום כיפור זה כשהוא יאמר את סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים יעמוד בדמיונו הדגם האמיתי של בית המקדש שראה במרוקו

לפתע פתאום נתגלה הבניין במלוא תפארתו, לא האמנתי למראה עיני, ממש כמו בתמונות, כמו שלמדנו, עמדנו איזה חמש דקות נפעמים לא יכולנו להוציא הגה מפינו, זה היה הדבר הכי מדהים שראיתי במו עיני. בבת אחת חלפו לנגד עינינו כל הקטעים שכן ידענו על בית המקדש בתפארתו. בעיקר חלפו לנגד עיני הקטעים שאנחנו אומרים ביום הכיפורים על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. דימיתי בנפשי שהנה עוד שניה יצא מפתח בית קודשי הקודשים הכהן הגדול לבוש בבגדי לבן, האפוד והחושן על לוח ליבו ושירת 'מה נהדר היה מראה כהן גדול' התנגנה ברקע וגרמה להתרגשות אדירה. הסתובבנו בין החדרים הלומי רעם, לא מאמינים למראה עיננו, האומנם ראינו בעיננו, או היה זה חלום"
התיאור הנלהב הנ"ל נשמע מפיו של ר' שחר זגורי, מוסיקאי במקצועו, המשמש מדריך טיולים מקצועי במרוקו לשם הוא לוקח יהודים המעוניינים להשתטח על קברות הצדיקים ולהתפלל. יחד עם זאת הוא גם מספר למטייליו על מרוקו והטבע שלה כדי שהמטיילים יחושו שהם מצויים בתוך טיול מקצועי על אף שהמטרה המרכזית היא השתטחות על קברי צדיקים.
"באחד הטיולים האחרונים", הוא מספר, "נסענו לשתי מטרות, המטרה הראשונה הייתה ההילולא של רבי יצחק אבוחצירא הקבור המדבר סהרה, המטרה השנייה הייתה ההילולא של רבי יחייא בן ברוך הקבור בכפר טיפֵל טוט, כפר נידח ביותר סמוך לוורזאזאת. צריך מייד לומר", אומר ר' שחר, "שאזור זה הוא טבעי ויפייפה, שהכפר נמצא בדיוק בין מורדות האטלס לחיבור במדבר סהרה ויש בו אזורים שלמים שנותרו כפי שנבראו ביום בריאת העולם, לפיכך חברות הפקה רבות משתמשות במקומות האלה כשטחים שבהם הם מפיקים סרטים שלמים.
אחד הבחורים שהיה בטיול, הוא נפתלי צמח. עוד לפני הטיול, הודיע צמח לר' שחר שהמטרה המרכזית שלו בטיול זה הוא לבקר בבית המקדש. הוא סיפר לר' שחר ההמום שבמקום שבו הם עומדים לבקר, נמצא בנו חברות הסרטים בית מקדש במתכונתו, בדיוק כפי שמכירים אותו מכל האיורים והציורים, וכי הוא מבקש מאוד לבקר במקום הזה, "לא הבטחתי לו דבר", ניזכר ר' שחר, "מה עוד שמעולם לא שמעתי על בית מקדש מעין זה, ולא חשבתי שהוא בכלל קיים, עשרות פעמים הייתי במקום ולא ראיתי ואף לא שמעתי על מבנה מסוג זה". אבל נפתלי לא ויתר הוא לא הפסיק 'לנדנד' למדריך ולהזכיר לו את מטרת בואו האמיתית לטיול זה.
"מאוחר בלילה הגענו בוורזאזאת", ניזכר ר' שחר, "הינו אמורים לטפס להרי הטלקסיינו, זמננו היה מאוד קצר, ושוב ניגש נפתלי ואמר, הגענו, ומה עם ההבטחה. השבתי לו שאם נקום מחר ותיקין ונצא מייד לאחר התפילה, נספיק. היינו חייבים לצאת ב 8 בבוקר משום שהיינו חייבים לטפס על ההרים. מ 200 מטר מעל פני הים היינו צריכים להגיע לגובה של 4000 מטר מעל פני הים והכל בדרכים שאינם דרכים", הוא מספר.
השניים קמו ותיקין, ומייד לאחר התפילה יצאו לדרך, "קודם לכן שאלתי חבר וותיק האם שמע על דבר כזה, הוא השיב בחיוב, יש דבר כזה והוא נמצא לא הרחק מכאן, חצי שעה נסיעה. במרוקו", אומר שחר, "אין GPS שכן שיטת ה GPS שונה לחלוטין. זהו אזור מדברי, הניווט בו מתבצע על פי כיוון משוער בלבד. החבר סימן לי בידו את הכיוון ועל פי זה היינו אמורים לתמרן, וכך עשינו.
התחלנו ללכת", הוא מספר, "לא מצאנו כלום, הלכנו בכה, טעינו בכה ודבר לא היה, התחלתי לאבד את הסבלנות, אמרתי לעצמי, אם תוך חמש דקות לא נמצא, נוותר. צריך הרי להמשיך בדרך.
ואז זה הגיע, כמו פאטה מורגנה בלב המדבר, "ראינו מבנה מרוחק, הוא היה נראה קטן, אמרתי בוא ננסה. אם זה לא זה, נוותר. ככל שהתקרבנו הבניין הלך וגדל, ככל שהתקרבנו הרגשנו כאילו אנחנו בתוך חלום, שפשפשנו עיניים לראות האם איננו חולמים זה היה מהמם. פתאום כל מה שראינו או ידענו, כל התמונות שראינו בחומשים, הציורים ב'מכון המקדש', הכל פתאום קם לתחיה והכל בגודל אמיתי וטבעי. ההתרגשות הייתה עצומה, נכון שהביטוי הלב עמד מלכת הוא נדוש, אבל האמן לי זה בדיוק מה שהרגשנו. פתאום הרגשנו את קצת את מה שהרגישו עולי הר הבית בזמן שבית המקדש היה קיים, כשהם היו עולים לרגל ורואים את הכהן הגדול בעבודתו.
ההרגשה הראשונה שאתה מרגיש, החיבור הראשוני שלך למקום הזה הוא ללא ספק עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. את סדר העבודה של הכהן הגדול אומרים כל העדות, איש איש בנגינתו ובסלסולו. התיאורים דומים. כהלומי רעם התחלנו להסתובב בין החדרים, הנה לשכת הגזית, עזרת הנשים, עזרת הגברים. הנה מזבח הזהב, המנורה עומדת כאילו הייתה שם מאז ומעולם. הנה 15 המעלות לפני המזבח שעליהם עמדו הלווים בעת שירתם במקדש. רק הלויים לא היו שם, המעלות כן. רצים מהמזבח לעזרה ומשם לחצר החיצונית לקודש הקודשים פרטים רבים קטנים לא היו שם. חיפשנו ולא מצאנו את כל הכלים ופרטיהם, אבל בגדול, הדברים שהעידו שהמקום הוא בית המקדש, כל הדברים היו.
היו גם כמה טעויות", ניזכר שחר, "העליה למזבח הייתה באמצעות מדרגות ולא באמצעות כבש כפי שהתורה מצווה, הרי העליה למזבח לא הייתה באמצעות מדרגות. אבל לפתע ראיתי את המזבח מולי, בגודל מלא טבעי. גם הכניסה לבית קודשי הקודשים הייתה מושלמת. בפנים לא היה ארון ברית משום שבמציאות אף אחד לא ראה את ארון הברית וקודש הקודשים היה סגור כל הזמן.
הצער הכי גדול שלי היה באותו רגע, שכל ידיעותי על בית המקדש לקוחות רק מאותה תפילה של יום הכיפורים ושלא למדתי מספיק את מסכת יומא כדי לעמוד בעיון על כל מה שיש בדגם, הבטחתי לעצמי שעד הביקור הבא, אלמד את מסכת יומא כדי להסביר לעצמי מה אני רואה בדגם.
היינו שם יותר משעה, לפתע הגיעו הפועלים הם משפצים את המקום לקראת פתיחתו לקהל מבקרים. החברה שבנתה את המבנה מפיברגלס פתאום הבינה את הפוטנציאל הטמון באתר זה, והם מבקשים להפוך אותו לאתר תיירותי. הוא טרם נפתח לרשות הציבור, אבל בקרוב הוא יפתח.
קשר הדוק רקם ר' שחר זגורי, בעל תשובה, שלא נולד במקום, עם ארץ הצדיקים במרוקו.
הכל החל כאשר אחד מרבני ברסלב מורו ורבו הצדיק רבי איתן באזל מנתיבות, הורה לו לארגן מסע בעקבות הצדיקים במרוקו שעל גדולתם של צדיקיה שמע וחפץ היה להשתטח על קברם. הרב באזל ידע כי לתלמידו החדש שחר זגורי יש גישה ללימודי טבע וגאוגרפיה ותכונה נוספת, על אף שמעולם לא היה במרוקו, דובר זגורי על בוריים את השפות מרוקאית ערבית.
בשלב ראשון הוא החל ללמוד את לימודי הגאוגרפיה והטבע של ארץ זו בעזרת איש הטבע ניסים קריספיל שהתמחה בגיאוגרפיה ובצמחי מרפא שמציעה מרוקו למטייליה. למעשה בנושא זה הוא נחשב לחוקר מס' 1 בארץ, ואף פרסם מספר ספרים בנושא.
בשלב השני הוא החל ללמוד את נושא צדיקי מרוקו במכון המחקר'מלכי רבנן' העוסק בחקר הקברים של הצדיקים הקבורים במרוקו. עד 1200 שנה לאחור. המכון הממוקם באשדוד ראיין מאות יהודים זקנים יוצאי מרוקו שגרו בכל רחבי ארץ זו מהצפון לדרום. הם סיפרו למראייני המכון על הצדיקים שהיו קבורים בקרבת מקום מגוריהם ועל הסיפורים הקשורים אליהם.
"עד היום לא היה כל ספר הדרכה בנושא מרוקו, לכן הכנתי לעצמי מסלול, אספתי את כל הסיפורים על הצדיקים שעל קבריהם התעתדנו להשתטח, את כל ההדרכות הברורות כיצד להגיע לקברותיהם וכך יצאנו לדרך.
"האמת היא", מספר שחר, "שהדרכים במרוקו די פשוטים, קל מאוד לנווט בהם, הדרך הייתה קלה והמטיילים לא האמינו שזאת הפעם הראשונה שבו דורכות רגלי במרוקו, אלא שבצדיקי מרוקו, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. אם הצדיק מזמין אותך, אתה תגיע, ואם לא, לא תזכה להגיע, ויש באמתחתי סיפורים רבים על מנת לאמת את מה שאני אומר.
כך הוא מספר על אחד מצדיקיה המפורסמים של מרוקו, רבי אהרן אבוחצירא הקבור בהרי האטלס במקום שבו גדלו הוריו של זגורי. "יותר מחמש פעמים הייתי במרחק של 20 ק"מ מהקבר, כל אותם פעמים ניסיתי להגיע למקום אבל לא עלה בידי. כל פעם מסיבה אחרת. פעם הקבוצה הייתה בלחץ, פעם הנהג היה לחוץ, פעם הייתה בעיה של מזג אויר. אף פעם לא יצא.
באחד הפעמים שבהם היינו סמוכים, גמרתי אומר בליבי, הפעם אגיע. את הקבוצה שלחתי הלאה למרקש. קברו של רבי אהרן אבוחצירא נמצא בלב הוואדי, ניתן להגיע אליו רק בגיפ' 4X4 וכזה לא היה מצוי ברשותי. אמרתי לעצמי, אין ג'יפ אלך ברגל, ואכן, התחלתי ללכת ברגל כשבתוכנית שלי להגיע לקבר בתום צעידה של 3 שעות. לפתע עוצר לידי גיפ' מפואר ביותר, בתוך הג'יפ ישבו כל רבני משפחת אבוחצירא, הם בדרך להילולא. לגמרי במקרה ראו אותי ועצרו. כעבור מחצית השעה כבר הייתי בקבר. יחד עם רבני אבוחצירא ערכנו את ההילולא, ואף השתתפתי בסדר ט"ו בשבט כהלכתו עם כל שבעת המינים שכולם הובאו לשם מארץ ישראל גופא. מאז פעמיים בשנה אני מוציא לשם קבוצות להילולת רבי אהרן אבוחצירא, כשהוא רוצה אתה מגיע, כשהוא לא רוצה כל התוכניות לא יועילו.
ר' שחר עצמו בעל תשובה, נולד בנתיבות אך התחנך בקיבוץ בארי של התק"ם משם קיבל את כל ידיעותיו ביהדות. לאחר שירותו הצבאי, כמו כל צעיר אחר, יצא למסע בעולם. לאחריו תכנן להגיע ל... אומן. "לא חשבתי כלל מה זה אומן, תיארו לי את זה כמקום מפגש הזוי של כל אלה המטיילים בעולם. איש בעולם לא סיפר לי שמדובר בקיבוץ היהודי הגדול בעולם שבו מתפללים בראש השנה, בקושי ידעתי מה הוא ראש השנה שלא לדבר על רבי נחמן שעליו לא ידעתי מאומה. באתי לאומן מתוך מקח טעות של ממש.
אתה רק יכול לתאר לעצמך מה עבר בראשי כשהגעתי לראשונה לאומן וראיתי את כל אלפי הדוסים השחורים האלה שמהם סלדתי, עומדים שם. היה דוחק עצום ולא ידעתי בתחילה מה הם בכלל מחפשים שם. כשהבנתי, כבר היה מאוחר מדי, הייתי בפנים.
שחר זגורי לא יכול להבין זאת לעולם וועד. תוך כמה דקות הוא כבר עמד ליד ציונו של ר' נחמן מברסלב מתמוגג בדמעות שליש שהוא לא מבין מהיכן הם באו, מתחרט על עוונות העבר ומקבל על עצמו עול תורה ומצוות בלי שהוא יודע כמעט על מצווה אחת. "באותם כמה דקות לימד אותי רבי נחמן מה זה להיות יהודי, סמינר שערכים עושים בכמה ימים, עשה לי רבי נחמן בכמה דקות.
איך זה קרה
לא יודע להסביר איך זה קרה, כשיצאתי משם, לא יכולתי לסבול את המושג 'חטא' פתאום תקף אותי צמאון עז לחזור למקורות ליהדות שאותה מעולם לא הכרתי, הבנתי שאני יהודי המחוייב לבוראו. באומן קיבלתי לב חדש.
באומן הוא גם הכיר דרך חבר את מורו ורבו אחד מרבני ברסלב המתואר על ידו כצדיק יסוד עולם החי בצניעות וכל מגמתו אינה אלא עבודת ה' בסילודין, הצדיק רבי איתן באזל
מאומן הגיע לגרעין שייסד הרב איתן, יחד איתו עקר לנתיבות שם הקים הרב באזל את ישיבתו שעסקה בקירוב רחוקים שהתקרבו ליהדות באומן, שם החל לעשות את צעדיו הראשונים בעולמה של תורה. "הרב באזל נשא אותי בחיקו עד היום. כמה שנים לאחר מכן, כשהוא כבר 'ותיק' בעולמה של תורה, נשא אישה ונולדו לו ילדים, "חיי כאברך היו קשים מאוד", הוא מספר, "הייתי מוסיקאי והפיתוי היה גדול, אבל רציתי להמשיך ללמוד תורה, ועל מנת שלא אתפתה עברתי דירה לצפת. רק שם, חשבתי, אוכל ללמוד בלי להתפתות לצאת לעולם העבודה. אלא שכיום, בעצת רבותיו הוא יצא לעולם העשיה, ועתה הוא עוסק במלאכת המוסיקה ובהדרכת טיולים למרוקו.
"מגיל 16 אני על במות", הוא מספר, "בגלגולי הקודם הייתה לי להקה ששמה היה 'פרלמנט'. הלהקה הפכה לחסידית ואף את שמה שינתה ל'נחל נובע'. בהיותו בצפת השלים לימודי תואר במוסיקה יהודית במסגרת מכללת צפת והוא החל לכתוב מוסיקה יהודית. עתה הוא עובד על אלבום חדש של מוסיקה יהודית שיצא ממש בקרוב.