ירי הפצמ"רים לעבר עוטף עזה מדאיג את כולנו אבל כל ירי כזה הוא חץ בליבו של תא"ל (מיל) אילן ביטון. ביטון בן ה 58, כיום מנהל מפעל טכנולוגיות בחטיבת מערכות, טילים וחלל של התעשייה האווירית לישראל, היה עד שנת 2007 ראש מערך ההגנה האוירית של צה"ל ובתוקף כך היה אחראי שטילים מהסוג הזה לא יחדרו לחלל האוירי של ישראל אבל גם כיום הוא עושה כל שהוא יכול כדי למצוא פתרון לבעיה הזאת. "אנחנו יודעים להגן על עצמנו מכל סוג של ירי טילים, יש לנו תשובה ברורה לכל סוג של איום רק לנשק הפרימיטיבי הזה שמה שמאפיין אותו שהוא שייך לארגוני טרור ולא למדינה מתוקנת ושהוא אפילו לא יודע להתכוונן אלא נופל באקראי, רק לזה אין לנו תשובה, לא דאגנו לזה מספיק".
כל השנה כולה יישובי עוטף עזה סובלים מהפצמ"רים. לתודעה שלנו הם מגיעים רק בעיתות מלחמה, אבל עוד קודם לכן תושבי העוטף מכירים את פגיעתו היטב. אי אפשר אפילו להרתיע מפניו. בשבועות האחרונים שבועות 'הפסקת האש' עשו ארגוני הטרור בנשק הזה שימוש נרחב והשבוע הוא אף גבה קורבן אדם, דניאל טרגמן ילד בן 4 מאחד הקיבוצים בעוטף עזה. הריגתו של הילד העלתה שוב לתודעת הציבור את חוסר האונים שלנו מפני פצצות מרגמה כאלה. "לא חיכינו עד למותו של הילד, אנחנו מודעים היטב לעניין ואני יכול להעיד שכל התעשיות הצבאיות עוסקות במציאת פתרון לצרה הצרורה הזאת ולא ננוח ולא נשקוט עד שפתרון כזה לא ימצא", אומר תא"ל (מיל) ביטון, "זה לא יקרה עכשיו ולא גם בחודשים הקרובים, אנחנו נמצאים בהליך של פיתוח מואץ, אבל יקחו מספר שנים עד שנוכל לבשר שאנו מוגנים מפני הירי הזה, זאת המציאות לצערי", אומר ביטון
למה צריך היה להמתין עד עכשיו, איך יכול להיות שמדינת ישראל הגדולה אינה מוגנת מנשק פרימטיבי כזה?
ההסבר הוא פשוט, אם כל הצער שבדבר, הפגיעה של הטיל הזה, על אף מחיר הדם שהוא גבה השבוע, בשל המרחק הנמוך שאליו הוא מסוגל להגיע הפגיעה שלו במרכזי אוכלוסין נמוכה יותר. האזורים שאליהם הוא מכוון, פחות מאוכלסים. אנחנו כמדינה חייבים לקיים סדרי עדיפויות. כמובן שטיל בעל ראש נפץ גדול שיכול לגרום לאסון גדול הרבה יותר במקום צפוף הרבה יותר יש לו קדימות על טיל שלא יכול לעבור את עוטף עזה
אם כך צודקים תושבי עוטף עזה, תל אביב קודמת
זה כמובן לא בא מהזווית הזאת של תל אביב יותר אשכנזית ולבנה ויותר נוגעת לכולנו ולכן היא קודמת, כלל וכלל לא, זה בא מחשיבה של מה שעושה יותר נזק ויכול לגרום לאסונות כבדים יותר. עכשיו עמלות התעשיות הבטחוניות על מציאת פתרון לבעיה הזאת
מאז 1975, אז התגייס ביטון התגייס לצה"ל ושירת במערך המתנייע של כוחות הנ"מ, הוא חי ונושם את המערך ההגנה האוירי של ישראל. ב-1991 מונה למפקד יטנ"מ 138 (יחידת טילי נ"מ הוק ופטריוט), ב-1993 מונה למפקד קורס קצינים בבית הספר לנ"מ וב-1995 לראש ענף תורה והדרכה במפקדת כוחות הנ"מ. באוגוסט 2003 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד כוחות הנ"מ, כיהן בתפקיד עד ספטמבר 2006, כולל בתקופת מלחמת לבנון השנייה.
לאחר שחרורו, מונה ב-2007 למנהל מפעל טכנולוגיות בחטיבת מערכות, טילים וחלל של התעשייה האווירית לישראל. הוא גם בעל תואר ראשון בהצטיינות בהנדסה אווירונאוטית מהטכניון, בוגר המכללה לביטחון לאומי ובעל תואר שני בהצטיינות במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה, ובעל תואר שני במנהל עסקים בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב, מה שמאפשר לו לעקוב יותר
"יחד עם חוסר האונים שלנו מאיום הפצמ"ר תראה עד להיכן התקדמנו", אומר ביטון, "בזמן מלחמת לבנון השניה הייתי סגן מפקד גדוד וולקן (תותח בעל ששה קנים, היורה קליעים בקוטר 20 מ"מ הוא מורכב על פלטפורמות רבות, בהם מטוסי קרב , רכב קרבי משוריין וספינות מלחמה. הוא מורכב על מטוסי חיל האוויר האמריקאי במשך למעלה מיובל, ושימש בהצלחה גם את מטוסי חיל האוויר הישראלי) הגענו עד בירות, ירינו אש שטוחת מסלול, ירינו לאוויר, כתוצאה מכך נפלו מטוסי אוייב. אז זה היה כל הידע והאמצעים שלנו נגד איומים כאלה לא היה לנו עדיין את הידע לסכל פעולות אויריות עוד בטרם הגיעו לשטחי ישראל. באותה תקופה למי שאינו זוכר, אלפי רקטות נורו לעבר ישובי הגליל, לא ידענו באותה תקופה ליירט טילים כאלה וישובי הגליל נפגעו. המענה לאיום הזה הבשיל מאוחר יותר. לעומת זאת תראה מה קורה לנו במבצע הזה. התחלנו את המבצע כשהעולם מצדיק את אותנו ואת המלחמה בעזה ומבין שאי אפשר לחיות תחת איום של אש, אבל תוך כמה שבועות הכל השנתה, לפתע מגנים אותנו, עורכים הפגנות נגדנו ועזה היורה הפכה להיות האנדרדוג של העולם. אתה יודע למה? משום שהעולם רואה שעזה נחרבת ואאילו לנו כמעט לא קורה דבר, אומנם לא הכל שגרתי אבל התושבים למדו לסגל לעצמם שגרה מתוחה, לעיתים שגרה של כמעט התעלמות מהירי עד כדי סכנת חיים. אנשים מתרגלים שלא קורה כלום. אומנם המשק קצת במיתון אבל כלכלת ישראל אינה משותקת לחלוטין. מידי שעה מחרידה עוד אזעקה את ישראל, אבל הטילים של החמאס פוגשים עוד לפני שניכנסו למרחב של ישראל, את טילי כיפת ברזל שמשמידים אותם, לרוב הטילים נופלים בשטחים פתוחים. אומנם בתים סופגים פגיעה ישירה אך לרוב אין נפגעים. רוב הטילים מושמדים עוד לפני שעשו את פעולתם. זה לא בא סתם כך, מישהו עשה את העבודה מישהו פיתח טילים כאלה .אבל מאידך גם האויב אינו פריאר גם הוא הולך ומשתכלל ביכולותיו הרקטיות. בכל פעם אנחנו מופתעים מחדש לגלות עד כמה הוא התקדם צריך לדעת גם את זה". ביטון אינו מתעלם מיכולתיו של האויב. "בעת מלחמת לבנון השניה התרברב מזכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה שהחיזבאללה יוכל לעבור את חיפה. כולנו התחלחלנו, אמרנו לעצמנו אם הוא יעבור את הקווים האלה נהיה במצב ביש. היום המשגרים של האוייב עוברים בכל הארץ. אזעקות נשמעות ברחבי הארץ לאורכה ולרוחבה. אז למה אנחנו לא מזדעזעים, כמה אזעקות נשמעו בתל אביב והאזור? אז למה אנחנו לא מזדעזעים? משום שהטילים מטיירטים עוד באויר, משום שהם לא באמת נוחתים בתל אביב ולא באמת הורסים בתים, הם אפילו לא מגיעים לשום מקום. אם כל אזעקה היתה מתורגמת לנפילה והרס בתים, מדינת ישראל היתה נראית אחרת ומתנהגת אחרת
אם אנחנו יודעים לתת את התשובות לאיומים אז אולי בכלל לא צריך להיכנס לעזה קרקעית?
תא"ל ביטון שולל את התאוריה: "מניסיוני אני יכול לומר לומר שיש צורך בשליטה קרקעית. שליטה קרקעית היא גם יכולת אחיזה מרשימה ויכולת לפעילות בשטח בעיקר פעילות קרקעית נגד משגרים ופגיעה אישית במחבלים, אין לשליטה בשטח שום תחליף.
עם תא"ל אילן ביטון קבענו להיפגש באחד מבתי הקפה באזור התעשיה של יהוד, קרוב למקום עבודתו של ביטון מתוך הקפדה שעין עדשת המצלמה לא תשזוף חלילה משהו מהמראות הנשקפות ממשרדו. גם באזרחות, ביטון הוא גורם בעל משקל בבטחון המרחב האוירי של ישראל. עד לפני כמה שנים עשה זאת כשהוא לבוש מדים ועונד דרגות תא"ל ואילו כיום הוא עושה זאת בכובע אחר, על אזרחי. ממרפסת בית הקפה ניתן לראת את ההמראות והנחיתות של מטוסים במרחב האוירי של ישראל. אלפי פעמים במסגרת טיסותיי בשליחות 'משפחה' ראיתי את הכביש הזה מגובה נחיתה של מטוס, עכשיו אני רואה אותו בגובה העיניים. גם למי שטס הרבה, המראה מרהיב. אבל גם החששות. "אתה בטוח שהם לא ינסו לפגוע במטוסי נוסעים להפיל אותם"? אני שואל לפתע. ביטון מחייך: "אנחנו ערוכים ומוגנים. הם ניסו בעבר אבל כמובן שבחסדי שמים הם לא מצליחים. חברות התעופה מגיעות לכאן, גם הן מודעות לסכנה אבל כנראה שאנחנו מתוחכמים יותר והם לא מצליחים. אנחנו עם יד על הדופק וברוך השם.
המלחמה הסבה את תשומת הלב מאיומים אחרים לא פחות מסוכנים מצד מדינות אחרות המאיימות על המרחב האוירי של ישראל. מתברר שמי שהיה אחראי על התחום הזה, אינו ישן בלילות. "אנחנו מוגנים מכולם, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך. ההיסטוריה של התקפות רקטות היא בת מאות בשנים. הבריטים השתמשו ברקטות נגד פורט מקהנרי במלחמת 1812. הגרמנים השתמשו ברקטות וי.1 ו-וי.2 נגד אנגליה במלחמת העולם השנייה. ישראל סבלה ממתקפות רקטות וטילי סקאד מצריים ב- 1973, מטילי סקאד עיראקיים במלחמת המפרץ ב-1991, מרקטות קטיושה מהחיזבאללה ומרקטות קסאם מהפלשתינים.
אחרי מלחמת לבנון השנייה, האיצו אויבי ישראל את הרכש של רקטות וטילים מתוך רצון לנצל את הפגיעות לכאורה של העורף הישראלי בפני איומים אלה. פרק זה מפרט על איומים אלה.

איום הרקטות על ישראל החל בעצם בשל העליונות האווירית של חיל האוויר הישראלי, מדינות ערב וארגוני הטרור לא יכלו לעמוד נגדנו והם החלו להפעיל מערך רקטי שהיה אמור להיות תשובה לחיל האוויר. האיום החל בקטן אבל הוא הלך והתפתח עם השנים. מי די מערכה המתנהלת מול האוייב אנחנו מגלים שהם השתכללו עוד ועוד.
אין ספק שהמאורע המכונן בתחום זה היה ליל הגלשונים המפורסם שהתרחש ב 25 בנובמבר 87. על הגלשנים האלה היו שני מחבלים מהארגון של אחמד ג'יבריל. אחד מהם אומנם נחתתי ליד כפר יובל ונהרג על ידי כוחות צה"ל אבל השני הצליח להגיע כמעט עד קרית שמונה והרג שני נוסעים שנסעו בטנדר בסמוך. המחבל המשיך לעבר בסיס צבאי של נח"ל. הש"ג ברח כשזיהה שמדובר במחבל המחבל הסתובב אפוא בתוך הבסיס ועשה בו כבתוך שלו

ת נהגו, קצין צה"ל, ופצע חיילת נוספת שישבה לצידו. לאחר מכן הסתער המחבל על מאהל צבאי קטן סמוך (בקרבת בסיס "גיבור"), אשר אויש בחיילי נח"ל. השומר שבשער המחנה נס מעמדתו כשזיהה את המחבל, ואפשר בכך למחבל לחדור למאהל ללא קושי. המחבל פתח בירי והשליך רימוני יד אל עבר החיילים ששהו במקום. המחבל הספיק להרוג עוד 5 חיילים ולפצוע 7 נוספים עד שנהרג מאש שירה האפסנאי גדעון בשארי (שנפצע אף הוא במהלך האירוע)‏[3]. בשל האנדרלמוסיה הכללית, מתנדב מקיבוץ סמוך נורה ונפצע, לאחר שזוהה בטעות כמחבל.

מה אתה יכול לספר לנו על עייט?
איך פועל בדיוק מנגנון ההגנה, טיל עולה לאוויר ואז מה?
קצרים יותר במקביל החל האיום הרקטי טרור מהאיר גלשון המחבלים הכדור הפורח מקיבוץ מנרה סוגים שונים של טרור עוקף גדר משגרים חימוש מעבר לגדר, עם השנים הגשיה המקומית שוכללה והטווח הלך והתארך והגיע עד מרכז הארץ באותה מידה שהטילים התפתחו הם נעשו ארוכים יותר וקצרים יותר מערך רקטי והגיע לריכוזי אוכלוסיה
הטווח עם השנים הלך והתארך
בספו של דבר מדינת ישראל עם השנים כשאנו מסתכלים האיום המרככזי שלה הוא איום הטילים והרקטות בכל קשת הדרכים והזירות מאוד ברורות בצפון לבנון וסוריה איראן עזה ואולי גם מסיני בעתיד יש כאן מספר זירות האיום המרככזי הוא הטטילים ככל שהוא נעשה קצר יורת נשק של פחות מדינה יותר ארגון גם פחות מדויק הוא האיום המרכזי לא מהמקום של להקים שם מטוסים שתוקפים בתוך שטח המדינה גל אחרי גל זה לא אומר שהמטיוסים לא יכולים לחדור וצריך להתגונן גם נגדם מזלטי טרור שזה כביכול שזה חיל האויר של ארגון הטרור במבצע הזה ניסו לחדור עם מזלטים איום הקוטבם הוא רלוונטי
ההגנה כנגד הטילים טילי הרקטות היא ההתמודדות היא התמודדות במספר מרכיבים אתה רוצה יכולת להתריע שמשהו כזה מגיע שאתה רוצה לגלות אתה רוצה להתריע לכוחות לכל מי שצריך מרכיב השני יכולת ליירט מרכיב שלישי רוצה להיות מסוגל לתקו אחרי השיגור ואחרי השיגור לטפל במקום שלא ישגר היית רוצה להיות שאתה לא עושה שימוש בכל אחד מהמאצעים כי אתה מספיק הרובד שאנחנו מדברים מכל מה שאמרנו זה הגילוי וההתרעות והייירט מהקרגע
זה מה שהציל
אני אשאל על מרגמות ואני אומר אם הייתי נשאל היום אם לא היתה לנו אפשרות על מערכת כיפת זל המדינה השכילה עם השנים ואני לא רוצה לומר יותר מקודם יותר מאוחר מה שרלווניטי שהמדינה השכילה לבנות מערך היודע הלתמודד עם כל קשת הטווחים מאיראן דרך טילי הסקאד השונים יש לנו יכולת בכל קשת הטווחים והיא הנקודה החלשה הגיע העת לטפל גם בה.
אני יכול להעריך אתה מסתכל על כל קשת האיומים ובונה את כל מערך הפתרונות אני מניח שלא ניתן לטפ בכל הצרכים בו זמנית אילוצי משאבים בהנחה כזאת סדר עדיפוית לא תל אביב חיפה היכן אם לא תהיה יכולת ההקיף של הנזק במערכים של כמות נפגעים במקום שבו הצפיפות גדולה יותר וטווחים ארכוים מגיעים ראשי נפץ במשקל כבד יותר אל מול תוכלת הנזק קודם כל רוצים להגן על טילים ארוכי טווח מאיראן בעדפיות על מרגמה קצרת מרחק ילד נהרג ואני לא מתיימר לדעת את כל התושבות נראה שזה עניין הכולת צריך לקבוע סדר עדפיות אני ל אחושב היום שתהיה מגבלה טכנולוגית למצוא פתרון כנגד רקטות אני חושב שזה עניין של משאבים ועניין של מיקוד.
אני איש התעשיה האוירית התעשיות משקיעות מאמץ בלבנות יכולות התשובה כן. אין דילמה לגבי הצרכים אין מומחיות יוצא תדקופן האתגר פתיר לא הבוקר אבל אפשר למצוא פתרון יכולת בעתיד בפרק זמן קצר זה פונקציה של כמות אנשים ומיקוד זה עניין של שנים ספורות נהיה במצבע הזה אנחנו חשופים בהקשי היירוט זה לא יקרה. מרחב שלם של העוטף ברמת הסתברות גבוהה מערך כיפה התחושות שהוא יוצר השיג יוצא דופן אני דובר על פתרון שלם לסכל.
מטפלים במי שמירה
מענה משולב רוצה הרתעה שאף אחד לא יתחיל אם שיגרו אתה רוצה להרתיע רוצה יכולת גם לספוג את עיקר המתכים בלי נזק ויחד עם זה לגבות מחיר משולב מהצד השני צריך יכולת התקפיות וזה שבקרקע לא הייתי רוצה רק שההתרעעה עצמה תנצח.
לפעול נגד מטוסי נוסעים
ינמצאתי באשר, לשיקולים הנשרלים חיל האויר ער לפגיעה בהלתי מעורבים חוקר בודק עד, כדי ביטול משימה חיל האויר על טייסיו מבין לעומק טפאת המשמעות כעל שניתן לצמצם את הדור המדינה צריכה להתבצע תחת האחלוץ ככל שניתן לבוא ולהשליך על אוכלוסיית הטייסים כחייל סינטטי היושב מול מסכים לא הוגן הם מבינים לעומק מה משמעות מעשיהם הם מבינים שוקלים נכון .
אנחנו מוגנים מפני ירי איראן אנחנונערועים ןנערכים להתמודד עם ההגנה גם כנגד האיום האיראני
עייט היא עמותה על סדר היום הלאומי טילים רקטות פעם כולם חשבו שלא צריך לבנון השניה פעם ניו ולא צריך כמות המצטרפים כמות התומכים יכולת הגנה נגד רקטות חשבו שזה, קצר