שומר ישראל

הם אינם מוגדרים כאנשי ימין ולפעמים הם אפילו אנשי שמאל הם בכירים במשק, עורכי דין עוצמתים, רופאים אנשי עסקים וסטונדטים. בשעות היום. בשעות הלילה הם מסירים את בגדי הייצוג הרשמיים, לובשים בגדי שטח, ועולים על רכבי שטח הם מתייצבים בחוות חקלאיות בדרום ובצפון, בישובים ובמקומות אחרים, מדליקים מדורות וממתינים לגנבים הערבים המבקשים לגנוב את עדרי הבקר ולחתוך את הגדרות. למחרת הם חוזרים לבית החולים, למשרד, לאוניברסיטה מחכים ללילה הבא. אהרן גרנות ושלומי כהן נדדו מעמדת השמירה לעמדת שמירה, שוחחו עם השומרים וחזרו ולשמור על שטחים חקלאיים בנגב והגליל

החושך שעטף את ההגדרות של בית לחם הגלילית היה סמיך במיוחד, אף נפש חיה לא נראתה בסביבה. אורות הג'יפ של שלמה קרעו את סמיכות החשיכה. זאת השעה שבה הערבים באים לבדוק את נוכחות היהודים, זאת השעה שבה הם מנסים לגנוב את עדרי הבקר, זוהי שעתם של מתנדבי ארגון 'השומר החדש' להוכיח את יעילותם. אין להם נשק, אין להם מדים והם באים מכל שדרות העם. תמצא שם אקדמאים גם ברמה של פרופסורים ולאו דווקא מחוגי הימין. תמצא שם סטודנטים, אנשי עסקים , מנהלי חברות עורכי דין. ביום הם מנהלים את חייהם כאנשים רגילים לכל דבר אבל אחת לחודש ולעיתים גם יותר הם נוטלים את רכביהם, ממירים את החליפות במדי שטח ואת המקלדות במקלות יוצאים לשטחים חקלאיים מבעירים מדורות וממתינים לרגע שבו יעז ערבי כל שהוא לנסות לגנוב תוצרת חקלאית, עדרי צאן או בקר או אפילו שטחי מרעה. אהבת האתגר הספורטיבי יחד עם אהבה עזה לארץ ולחקלאות מניעים אותם לעשות זאת.
אנחנו צועדים לאורך גדרות בגבולות מושב בית לחם הגלילית. ברקע הידיעה שפשטה כאש בשדה קוצים על הירצחו של החקלאי דוד בר כפרה לא נעים לומר אבל ממש כאילו מישהו תיזמן את הרצח הזה למועד שבו נבקר בשטח. ידיעות מסוג זה מגבירות מיד את המוטיבציה והעניין והופכים את האירוע לאקטואלי במיוחד.
מלווה אותנו שלמה למפרט מהארגון. "שים לב שהגדרות חתוכים וזה לא סתם הערבים המתגוררים בסמוך מנצךים את העובדה שאנשי המושב אינם נמצאים זהו מאבק הקרקעות התמידי בין היהודים לערבים, מבחן נאמנות, מי שיהיה נאמן לאדמתו ויהיה נוכח בה, סופו שגם יישאר. מי שימצמץ ראשון לא ישרוד. זאת התורה הסוחבת את אלפי המתנדבים שבשעות היום הם פרופסורים באוניברסיטה, מנהלי חברות, פועלי יצור, עורכי דין, רופאים ובשעות הערב הם 'מתחפשים' ללוחמים ומרתיעים ערבים מלגנוב את עדרי הבקר.
רכב עוצר בחריקת בלמים. שלשה אנשים בתוכו. על פי חזותם הם ערבים. "מה אתם עושים כאן", הם תובעים לדעת. הם אומנם מדברים בנחת אבל צליל המתח נשמע בקולם. שלמה למפרט לא נבהל הוא הרי רגיל בהיתקלויות מסוג זה "הכל בסדר יא זלמה", הוא משיב בלשון בוטחת וממשיך להראות לנו את טוואי הגדר החתוכה כאילו הערבים לא היו קיימים". "אתם בטוחים"? מופתעים הערבים מהנחישות שבה אומר שלמה את הדברים, "לא מתרחש כאן משהו מיוחד"? הם חוקרים. "לא", משיב שלמה "אנחנו סתם מסתובבים כאן".
הערבים פונים לדרכם "מה שקרה כאן היה להראות בעלות", הוא מסביר, "שנים רבות אנשי המושב המשלמים על השטח הזה דמי חכירה לא עשו מעשה. הערבים התנכלו לשטחים שלהם חתכו את הגדר הזאת, הבוקרים חשו שהם לבד ועזבו את המקצוע שפירושו הפקרת השטח לידיים ערביות.כשהערבים חזרו על המעשה היהודים התייאשו. אבל לא עוד עכשיו הערבים מתרגלים למציאות חדשה, אנחנו כאן בשם החקלאים האלה. הם מתרגלים שהאדמות לא שלהם. ככל שנרבה כאן את הנוכחות הערבים ידעו את זה יותר.
מי שמצפה לראות מרדפים ליליים אחרי ערבים, התנגשויות דמים, אקשן, שלא יבוא. המשחק כאן הוא אחר - נוכחות. באים לשטח, מדליקים מדורה, מסיירים מדברים והערבים מבינים את הרמז. עבור רבים מהמתנדבים מדובר במפגש חברי, לילה לבן של חופשה מהחיים עם תמהיל של אהבת הארץ וערכים שנשכחו בתהום הנשיה של החברה הישראלית.
שלמה למפרט כיום תושב אמירים ובעבר תושב מעלות מנהל את מערכת מתנדבי השמירה בארגון. הוא המלווה אותנו מעמדת שמירה לעמדת שמירה הלילה הזה: "הגעתי לארגון מייד אחרי השחרור שלי מהצבא, מה שעניין אותי זה עתיד העם שלנו ועתידה של ארץ ישראל והחקלאות. אני יליד מעלות ונושא יהוד הגליל היה מאוד חשוב לי. התחלתי כמתנדב אבל היום אני עובד שם.
"פעם חקלאי היה מרגיש שהוא עוסק במשהו חשוב לקיומה של האומה. בכל ההסטוריה היה הקשר של העם עם האדמה קשר שהחזיק את האומה על אדמתה היום החקלאי מרגיש שהוא נותר לבד
שלמה נשען על הגדר החתוכה שהייתה אמורה לתחום את ראשי הבקר של המושב לבל יצאו החוצה מחוץ לשטחי המרעה, גדר שנחתכה על ידי ערבים בניסיון לקבוע עובדות בשטח. "תראה איך הם חותכים את הגדר באיזה הדקות די בכמה חתיכות בגדר כדי שהיא תפסיק לתפקד והערים ימלטו", הוא מסביר. מפעם לפעם עוצרת מכונית בחריקת בלמים ובתוכה ערבים. הם נעצרים וכולם שואלים מה אנחנו עושים כאן "תאר לך מחזה כזה בתל אביב", אומר שלמה "אתה מסייר בתוך שכונה בתל אביב ותושבי השכונה שוב ושוב שואלים מה אתה עושה כאן וכאן לא מדובר בשכונה שלהם אלא בקרקעות של קיבוץ אלונים שממנו הם היו רגילים לגנוב שטחי מרעה או עדרים. "שתבין כמה אנחנו חשובים אספר לך סיפור מעניין במושב גבעת נילי ברמות מנשה זהו סיפורו של דניאל קלינהורק שעלה מארגנטינה והחליט להעתיק את התרבות של ארצו לארץ ישראל. הוא לקח שטח מרעה ענק פי שתיים מכאן והחל לגדל עדר של 17 פרים. את השטח הוא הקיף בגדר שבנה בעמל גדול והוא קיווה לטוב . בוקר אחד הוא השכים והנה הגדר חתוכה לכל אורך 50 הק"מ שלה עקבות של 17 פרים בדרך. עקבות העדר הובילו אותו למטען הזיתים של כפר כרה שם הוא מצא 17 ראשי בקר שחוטים. כוחם נשחטו ונמכרו ביום אחד.
קליינרוק לא התייאש. הוא הביא את בני משפחתו הקרובים ויחד איתם שוב בנה את הגדר. במשך שנה שלמה לא הוציאו את העדר למרעה מה שהיסב להם הפסדים כבדים. המדינה כמעט ולא סייעה אבל הם לא אמרו נואש האמינו במה שהם עושים עוד יש אנשים כאלה היום. לאחר שנה סיימו בשעה טובה את הכל. הביאו את המרעה שוב אל השטח המגודר. הוא קיווה לטוב אבל באותו לילה תנחשו מה קרה? שוב הערבים חתכו לו את הגדר הפעם עשו לו אנחה לא את כל הגדר 'רק' שבעה קמ אז מה הוא יעשה עכשיו? אף אחד לא עוזר לו אף אחד לא איתו הוא מרגיש שהוא לבד אז הוא החליף מקצוע אמר לחקלאות שלום ושוב מדינת ישראל איבדה שטחים חקלאיים.
אחד אחרי הגניבה כל שטחי המרעה א מסיים בהפסדים שלא לדבר על הנזק הכלכלי מליון ורבע מטר עולה 25 חלק מרשות מרעה אזרחי מדינת ישראל משלמים מכספם על קילומטרים. הולך לישון 7 קמ נחתכים. מה עושים. מחליפים מקצוע עוזבים. הןא הרגיש שהוא לבד בשטח.
רוצה סיפור נוסף אומר שלמה תוף כדי הליכה ליד הגדר החשוכה תוך כדי הפגנת נוכחות עוד מכוניות ובתוכם ערבים עוצרות יושביהם שואלים למעשנו עכשיו זה כבר פחות מפחיד "אספר לך עוד", אומר שלמה.
קח את קיבוץ כפר הנשיא לפני שש שנים הם באו למדינת ישראל ואמרו לה גמרנו עם המרעה ומסרו את המפתחות לעוד 3000 דונם. מה תעשה המדינה עם שטחים רבים כל כך? מסרו אותם לחקלאים בטובא זינגיריה הם לקחו את הקרקע "
העדרים הגנבים
אתם מגישים תלונות במשטרה ו...
מרבית התיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור את אף אחד זה לא מעניין באמת המשטרה מרשה לעצמה לזלזל כי אתה בתור צרכן תקשורת לא ממש מעניין אותך גניבות חקלאיות לא מעניין אותך מטר ממה שקורה בחצר הבית שלך אז למה שהמשטרה לא תסגור את התיקים? החלטנו לעשות לזה סוף
כך קם ארגון השומר החדש שכמו אחיו המבוגר השומר הצעיר שכבר מזמן אינו צעיר וגם עבר כמה גלגולים קרא לעם ישראל לבוא ולשמור על הקרקע לעזור לחקלאים שלא יהיו לבד. 1500 איש נענו לקריאה המתנדב המבגר ביותר הוא בן 84.
והוא רץ אחרי הגנבים?
זה לא הסיפור כאן", אומר שלמה ולוחץ על דוושת הדלק של ה 4X4 האבנים נרמסות תחת גלגלי הג'יפ "הסיפור כאן הוא הנוכחות שלנו בשטח אם אנחנו נוכחים הם לא באים לא צריך לרוץ אחריהם רק להראות שאתה כאן. יש פעילים שנהנים לעזוב את הבית. הגיפ ממשיך לנוע העיניים דרוכות מנסות לקלוט מהיכן יבוא הגנב הבא עכשיו תקופת הרמאדן הגניבות מרובות הם צריכים כבשים לחאפלות שאחרי הצום והם מוצאים אותם אצל היהודים מי בקניה ומי בגניבה הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל 700 ק"מ של חיתוכי גדרות תפסו אנשי השומר החדש. אנחנו מתגלגלים לנקודה הבאה
דיר עיזים ובו כמה מאות ראשים ולידו מבנה לא גדול ובו ארבעה נערים צעירים שהחליטו לדחות את שרותם הצבאי ולשמור במקום זאת על הדיר
החקלאים במקום החזיקו את העדר והוציאו אותו למרעה מידי יום. כמובן שהם סבלו מהתנכלויות של ערבים שחתכו את הגדרות וגנבו את הבקר. החקלאים שזעקו לעזרה שלא נתנה להם החליטו לזנוח את המרעה וכמעט האדמה נמפלה כפרי בשל לידיהם תאווי האדמה של הערבים "שמענו על כך והחלטנו לא לוותר", מספר למפרט. הם הציעו לישוב לקבל מנהל דיר והביאו למקום את מתניה קארו משדה יעקב הסמוך שהחליט לא לוותר. ארבעה צעירים שהחליטו לדחות את שרותם הצבאי בשנה ותחת זאת הם עוסקים בטיפול בדיר הם אלה המוציאים מידי יום את העיזים למרעה והם אלה השומרים שבלילה הם לא יפלו טרף לידי הערבים עכשיו 2 לפנות בוקר וליד הדיר אנו מוצאים מדורה וסביבה ארבעה בחורים. אלה ישבו כאן כל הלילה וישמרו לבל יעזו הערבים לגנוב את הצאן "לגנוב עיזים זה תהליך פשוט ביותר חמש דקות לא היית כאן והצאן כולו נגנב", הם אומרים
ולא מסוכן לשבת כאן כך כל הלילה?
הארבעה מגחכים: מסוכן, אהת רואה כאן איזו סכנה אפוא הסכנה כל העניין כאן הוא הנוכחות אנחנו מדליקים מדורה, משוחחים ביננו, מראים נוכחות והערבים כלל אינם באים הם לא יסתבכו", משיבים הארבעה. הכפר הערבי כאביה הוא הכפר שהופתע מהנוכחות היהודית המסיבית ומחוסר יכולתו לעשות באדמות המרעה ככל העולה על רוחו. "התושבים משלמים כאן דמי חכירה למדינה לא כדי שערבים ירעו את הצאן שלהם אנחנו גורמים לכך שהערבים לא יבואו
ליעד המדורה פגשנו את מנחם גולדנברג בוגר תיכון 'המילפרב' בירושלים שהחליט להקריב שנה מזמנו ולשמור על הצאן הוא אינון מוכן להגדיר את מה שהוא עושה כהקרבה "אני מקבל בששנה הזאת הרבה יותר משאני נותן", הוא מספר, "למדתי בשנה הזאת לחיות למען אדיאל, לחיות למען משהו ולהיות יותר ממוקד. בעוד החברה שמסביב רחוקה מאוד מהאידיאל הזה. יומו של מנחם יחד עם שאר חבריו מתחלק בין לימוד אישי, עבודה עם הצאן ושמירה בלילה. לידו מצאנו את ליאור אופיר מנשר. ליאור הוא בוגר התיכון המקומי "תמיד רציתי לעזור לחקלאים הנושא משך אותי באתי בשביל זה נשארתי בגלל האדיאל", הוא מספר לידו ניושב עומר מגן יבנה. עומר בא מבית חקלאי אומנם הוא גר בעיר אך בבעלות משפחתו חוות סוסים ונושא החקלאות משך אותו מאוד.
בוודאי שהיו היתקלויות עם הערבים אבל אנחנו כבר לא בשנת 1948 יש מדינה ויש משטרה ואם יש התקלויות ההוראה היא מייד לצלם ולתעד אנחנו מעביריםן את החומר למי שצריך והדברים מטופלים כבר מזמן עברנו את הימים עיקר המשחק הוא לתעד ככל שיש תיעוד כן יש סיכוי שהדברים יטופלו", הם מספרים. "לא פעם הערבים מופתעים מעצם הרעיון שלנו נערים יהודים חצופים לרעות את הצאן במקום שהוא כביכול הוא שלהם עד כדיע כעך הם התרגלו. הם באים עם הצאן שלהם אנחנו מבקשים מהם לצאת לוקח להם זמן להבין שאנחנו מתכוונים ברצינות. לעיתים הם יוצאים מייד כי 'נופל להם האסימון" שמה שהיה שוב לא יהיה אבל לעיתים הם מתנגדים
ואז
ואז אנחנו מאיימים שנקרא למשטרה זוהי השגת גבול ועבירה פלילית גם המשטרה לא הבינה בהתחלה איך זה נפל עליה בצורה כזאת ויהודים מתקשרים להתלונן על פלישות של ערבים אבל בסופו של גבר הערבים הבינו שמשהו חדש מתחיל באזור והטיפולים החלו. כיום הם הגיעו למצב שהערבים אינם מעיזים להתקרב לשטח לרעות אבל גם הגניבות פסקו לחלוטין "למה להם להסתבך הרי אנחנו שם", הם אומרים. "בסך הכל, מסכם מנחם "קיבלתי תכלס לחיים העיסוק בנושא הזה נתן ערך לחיי וכך חשים גם שאר חברי".
ככל שהעמיק הלילה העמקנו גם אנחנו בשטח. הג'יפ של שלמה למפרט ובו אנחנו ממשיך להתגלגל בין ישובי היהודים הגליליים אנחנו עוצרים במצפים ומבקרים שומרים נוספים המסייעים לחקלאים דומה כי המאבק כאן הוא על יהוד הגליל. מאחורי הכפר ראס אל עלי משתרעים אדמות הכפר רמת יוחנן שעל אדמותיו שומרים מתנדבי השומר החדש. גם כאן אותו סיפור, עדרי צאן ובקר הרועים באדמות שעליהם משלם המושב ואם הם לא יהיו כאן אז הערבים של ראס אל עלי יקחו את השטח הזה. שיר לוינגר (לא, אין קשר למשפחה המפורסמת לא של הרב ולא של הרופא, הוא ממהר להדגיש) הוא סטודנט למחשבים באוניברסיטת באר שבע הגר במושב שדמות דבורה ליד כפר דרום הוא למד בכדורי ופעמים בחודש הוא עוזב את כל אשר לו ובא לשמור על ישובי היהודים בגליל. "למה? זה די פשוט", הוא משיב, "אני מושבניק, לא פעם ולא פעמיים באו לשדוד את הבית שלי. הבדואים גונבים כל דבר, הם לקחו לנו ציוד חקלאי, לקחו דברים בעשרות אלפי שקלים שוב ושוב. בתור ילד טעמתי את טעמה המר של גניבה חקלאית והתגבשה בי ההכרה שחייבים לעשות משהו, אם לא היתה תנועת 'השומר החדש' צריך היה להמציא אותם", הוא אומר. בדרך כלל שומר שיר במרחב דרום של התנועה, "כאן בצפון צריך יותר להקריב, יותר להסתובב בשטח, הסכנה יותר מוחשית אצלנו בדרום זה משחק ילדים", הוא מספר. מששמע על התנועה החדשה ומצביע השמירה שלה, החליט להצטרף " מעבר לאידיאל יש גם הנאה גדולה לנקות את הראש פעם בשבועיים לשבת כל הלילה ליד החברים ולדבר על כל הנושאים שבעולם ותוך כדי כך לאפשר לחקלאים לישון "לפעמים מה שמכריע זה לא האידאולוגיה מצאנו כאן משהו שאין בשום מקום", הוא מספר, בשמירה הוא הכיר את דימה עולה ותיק מחבר העמים שגם הוא החליטו להתנדב "אנחנו באים לשטח", הם מספרים, מקבלים תדריך קצר ומתחילים לעבוד, "רק כאן אפשר לקחת פסק זמן מהחיים השוטפים, לעזור לעם ישראל ולהתייחס לחיים באמות המידה הראויות להם. לדעתם עם ישראל כולו צריך להיות כאן.
לא פעם ולא פעמיים כשאנחנו מסיירים בשטח, אנחנו מגלים פתאום שיירי מדורה, בגדים, נייר עיתון, מישהו היה כאן, מישהו תצפת, מישהו חיכה לרגע שאנחנו השומרים הצעירים לא נהיה כאן זאת המלחמה, הנוכחות. הם מבינין לאט לאט שאנחנו כאן, הם מתצפתים עלינו ואנחנו מגלים את זה זה כל הסיפור", הם אומרים, "אנחנו לא מחכים עד שהם יעשו מעשה, עצם העובדה שאנחנו כאן מונעת מהם לעשות מעשה", אומרים הצעירים.
אבל לא רק צעירים יש בארגון, ערן סלמון משמש בחיי היום יום שלול מנהל האיכות של חברת 'יסגר' בכפר וורדים, אבל פעם בחודש הוא לובש בגדי שטח והולך לשמור על השטחים החקלאים של החברים שלו, "אנחנו נאבקים על שהגליל יישאר יהודי, זו הדרך היחידה למנוע את העברת האדמות לידיים זרות ואיבוד חזקתנו בא, אי אפשר היה שלא לעשות את זה וחוץ מזה החברים שלי עושים את זה הצטרפתי אליהם. כשערן אומר החברים הוא מתכוון לחבורת הלוחמים הותיקה שלחמה לצד האלוף במילואים עוזי דיין, יש בהם מכל קצות הקשת של הפוליטיקה הישראלית אבל גם נאמנות לחבורה היחודית הזאת.
בעמדת השמירה פוגש ערן גם את זאב רונן מגבעתיים מעטים מאוד מלקוחות חברת השילוח הבינלאומית שהוא מנהל היודעים שפרט למשלוחים בינלאומיים הוא גם משלח ערבים מהאדמות שעליהם הוא שומר אחת לחודש. "כבר חמש שנים שאני עושה כן", מספר זאב רונן, "אנחנו שומרים היכן שיש צורך היכן ששולחים אותנו, לרוב אנחנו שומרים ליד בית השיטה", הוא מספר, "אומנם לא נותנים לנו נשק, אבל למי שיש נשק בא עם נשקו האישי. בדרך כלל בשמירות שלנו לא נרשמים אירועים מיוחדים", אומרים השניים, "אנחנו גם לא באים בשביל האירועים המיוחדים. כמובן שערכי השמירה על ארץ ישראל מניעים אותנו לעשות כך, אבל גם הגיבוש החברתי, מי שלא חווה את זה לא יבין אותנו, אנחנו פשוט נהנים להיות ביחד להתנתק קצת מחיי היום יום השוטפים ולחזור לימים האלה שבהם שרתנו יחד בצה"ל תחת פיקודו של עוזי דיין גם זה עומד כשאנו נמצאים ביחד. "בימים האלה אנחנו מקפידים על כך יותר, אין ספק שימי הרמאדן מספקים יותר עבודה. "הם מנסים לגנוב יותר בימי הרמאדן ואין ספק שהנוכחות שלנו מונעת רבות מהגניבות אנחנו מרגישים סיפוק עצום כשחקלאי העוסק כל השנה בחקלאות שהעבודה גוזלת את כל זמנו יכול ללכת לישון ואנחנו שומרים במקומו"
"אנחנו לא מקבלים מהארגון דבר, אנחנו באים עם רכב מהבית, מביאים איתנו ערכת קפה, יוצאים לשטח, יושבים שם, מכינים קפה, מדברים בקול, מתווכחים על פוליטיקה ונהנים מכל שניה, אומנם אנחנו כבר מבוגרים אבל אל תסתכל עלינו ככה גם הערבים מריחים שאיתנו לא כדאי להם להסתבך הם פשוט לא מתקרבים, אוי לערבי שינסה להתחיל איתנו", הדובר אלי קינן מרעננה. אלי הוא מנהל חברת ביטוח שלא מגדיר את עצמו כימיני, "יש שם ליד המדורות המון ויכוחים בין ימין ושמאל, אבל על דבר אחד אין ויכוח שעתידנו בעתיד אדמותינו וזה מאוד תלוי בעתיד החקלאות בארץ, לכן אנחנו כאן. כולנו חושבים שארץ ישראל שייכת רק לימין והשלום רק לשמאל, אז זה פשוט לא נכון, גם מי שהוא איש שמאל מבין שבלי שטחים לא תישאר לנו מדינה, השאלה כמה שטחים והיכן", אומר קינן. "העיקר שאנחנו מעניקים כמה שעות של שקט לבוקרים וחוואים. כששמע קינן על החבורה והחליט להצטרף אליה הוא עורר ויכוחים רבים האם המעשה נכון או לאו. אחד המתנגדים החריפים היה צבי מאור, כיום גימלאי אבל בעבר סמנכ"ל קופת חולים כללית "צחקתי על קינן", הוא מספר תוך כדי ישיבה על האדמה, "אבל היום אני צוחק גם על עצמי וגם עליו, יום אחד החלטתי לבוא לראות מה עושה החבר המשוגע שלי שחשבתי שהגעגועים שלו לתקופת הצבא הביאו אותו לעשות את מה שהוא עושה ולא שום דבר אחר, הצצתי ונפגעתי הבנתצי שהוא באמת עושה מעשה חשוב. הצטרפתי גם אני מאז אני לא מפספס מפגש אחד. בינתיים פרשתי לגמלאות אבל אני ממשיך לבוא נהנה מאוד מעצם העובדה שגם ממרומי גילי אני עוד יכול לעשות משהו בטחוני בארץ הזאת, אני גם מבין כמה הוא חשוב וכמה המפגש החברתי לא אכחיש כל החבורה שאתה רואה כאן שרתה ביחד בשריון יחד עם עוזי דיין, אנחנו נשארנו חברים ואנחנו מאוד נהנים להיפגש פעם בחודש בשמירה, לא נכחיש", אומר אבל מצד שני רק היום נרצח חקלאי רק בשל העובדה שהוא חקלאי, מה שמאוד מדרבן אותנו להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים.
הוא לא היחיד שבא מרקע רפואי המתנדב בארגון. גם ד"ר אבי מזרחי מגדרה, רופא בבית החולים אסף הרופא שעושה לא מעט לילות בטיפול נמרץ ובחדר מיון (גם זה בהתנדבות משום שרופא במעמדו כבר פטור ממשמרות) לאחר שהוא מסיים את מלאכת התורנויות הוא פושט את חלוקו הלבן ולובש את בגדי השטח של השומר, "בני ביתי מבינים שזה לא נגדם", הוא אומר, "אין לי ברירה, אני חייב לסייע לחלקאים, מישהו שעובד איתי היסב את תשומת ליבי לארגון ולפעילותו, באתי הצצתי ונפגעתי", אחת לחודש מתייצב ד"ר מזרחי בחוות השקמים, זו השייכת לאריק שרון ז"ל ושומר עליה "לא היו לי התקלויות עם ערבים", הוא מודה, "אני גם לא מחפש את זה, אין ספק שאני מונע מעוברי אורח לא רצויים לבקר בחווה, בעבר הם ניסו לגנוב ממנה, אבל אני בא לשטח עם חברי, אנחנו מדליקים מדורות, מאירים בפנסים מראים נוכחות ובזכות זה לא קורה כלום. אם אתה מחפש אקשן עם ערבים זה לא כאן", הוא אומר, "כאן מחפשים שלא יהיה אקשן, שהשמירה תעבור בשקט, שלא יהיו גנבים. אנחנו לא מחליפים את המשטרה ואת רשויות החוק", מבהיר ד"ר מזרחי.
אתם לא מוגדרים כאנשי ימין
השאלה מה זה איש ימין ומה זה איש שמאל, הם עונים במקהלה, איבדנו קצת את הפופורציות. נכון שאנחנו אנשי עבודה, של פעם, לא של היום אנשי העבודה של פעם דגלו בהתיישבות בארץ, דגלו בחקלאות ולא התביישו להחזיר מלחמה שערה גם כשמדובר בערבים, הם לא נכנעו לא אחד והבינו שקודם כל העם הזה בארץ שלו ואחר כך כל השאר. כן גם השלום חשוב מאוד, אבל מה הוא קשור לגנבות קרקע בדרום, מה הוא קשור לתמיכה בחקלאים שעושים בשבילנו את השמירה על אדמת הלאום, למה העובדה שאנחנו לא מזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית צריכה למנוע מאיתנו לעשות את השרות החשוב הזה לעם ישראל"?
יחד איתם במעגל יושבים גם צעירים השומעים באוזניים כלות אחרי סיפורי השריונאים המבוגרים אחד מהם הוא רפאל אלבז הלומד במכללת אורט אף הוא שמע מחבר על ארגון השומר החדש והחליט לבוא להתנדב לשמור על שטחים חקלאים. אחת לחודש הוא מתייצב עם חברים אחרים אף הם סטודנטים, בחוות אוריה שם הם שומרים על השטחים החקלאים. "אני לא חושב שאחרי מה ששמעת מהמבוגרים כאן שיש מה להוסיף, פשוט אנחנו לא יכולים לשבת בשקט במכללה וללמוד כשחקלאים מתקשים לשמור בעצמם על הארץ שלנו, אנחנו מאלה שחוששים שאם יעבור שנות דור ולא נעשה שום דבר נמצא את ארץ ישראל כולה בידיים של ערבים בלי קרב ובלי מלחמה אנחנו רואים מה קורה כבר היום באזורי הנגב והגליל ומבינים שאי אפשר יותר לשבת בשקט", אומר רפאל וחבריו מסכימים, "חבר חזר משמירה וסיפר לנו על הארגון, הציע לנו לבוא פעם אחת ולראות. באנו, קיבלנו תדריך, הבננו שיש לנו עם נפלא שאנחנו נוהגים להתלונן עליו אבל הוא עם נפלא ואין לנו מה להתלונן, ראינו כאן את הערבות ההדדית כל ישראל ערבים זה לזה, ראינו שבאמת אין לנו מה להתלונן", מסביר רפאל
בר היא רכזת המתנדבים של אזור הצפון, "יש לנו 1500 מתנדבים", היא אומרת, "כפי שנוכחת לדעת באים אלינו מכל רחבי הארץ ומכל גווני הקשת הפוליטית החל מבעלי מקצועות חופשיים עורכי דין, רופאים, אפילו חיילים בשרות פעיל באים להתנדב, הם באים בהתחלה להכשרה מצטרפים לשמירה באחד המצפים לאחר מכן אנחנו יוצרים איתו קשר, מבררים איתו באיזה איזור הוא היה רוצה לשמור והאם יש שטח מסויים שיש לו עדיפות אליו

בר אלפי רכזת מתנדבים שני סוגים רגילים סטודנטים כולם מתנדב לכל דבר
מתנדבים רגילים שני חלקים דרום צפון מקצועות חופשיים חוקרים פרטיים חיילים עורכי דין כל בעל מקצוע יהןדה מרמור בוקר עדיין סובל מעריצות וגנבות הכשרה מקבלת אותו מזמינה להכשרה 4 שעות במצפה ידע או נרחב השומר החדש הצד המשפטי חולצה מזדהה עם הארגון אוריה רשף בנטור ברמת הגולן ההתקשרות עם הארגון מולי יוצרת קשר באיזה מצפה מתי שמירה.
מסגרת
אין זאת הפעם הראשונה שאני מלווה את ארגון השומר החדש. ארגון השומר החדש שהוקם בשנת 2007 ע"י יואל זילברמן ואון ריפמן במטרה לסייע לחקלאים, לבוקרים ולכלל אזרחי המדינה בשמירה, עבודה חקלאית והחזקת השטחים הפתוחים בנגב ובגליל מתוך תפיסת ערבות הדדית ואחריות משותפת. אז ליוינו את יואל ואון בימיהם הראשונים. כיום בעיניים בורקות מסביב למדורה אחת ב3 לפנות בוקר יחד עם חבורה וצעירה של סטודנטים שישבו עמנו למעגל אומר יואל: "כמו שאמרתי לך לפני שבע שנים, שום דבר לא השתנה. הצרכים גדלו וגם מספר החברים גדל נהיינו ארגון גדול העוסק בחיבור של עם ישראל לא רק לאדמתו אלא גם למורשתו. זילברמן, חילוני, תושב צור הדסה העובר בעוד כחודשיים למשק ברמת הגולן מחזיק בידו ספרי קודש שמהם הוא שואב את האנדרלין להפעלת הארגון שלו ומודה לי באוזני הצעירים השומעים בשקיקה את דבריו: "בלי עבר אין עתיד, בלי לינוק מהמורשת אין לנו מה לחפש כאן
הארגון ממשיך את דרכה של תנועת 'השומר', שקמה בתחילת המאה 20 ועסקה בחידוש של שמירת האדמות בעם היהודי. השומר החדש שואף ליצור שינוי תודעתי ואסטרטגי בחברה הישראלית, לחזק את הקשר לאדמה ולחשיבות החזקת הקרקעות בנגב ובגליל ולפעול לחידוש הרעיון הציוני והטמעת ערכים של אומץ אזרחי וערבות הדדית. שמירה היא לא המעשה היחיד שנחנו עושים, במקביל לזה אנחנו פועלים למען חקלאים, בוקרים, בעלי אדמות ואזרחי מדינת ישראל, במטרה לסייע בשמירה ביום, בערב ובלילה, בעבודה חקלאית הכוללת שתילה, עבודה בכרמים ובניית טרסות ובהחזקת השטחים הפתוחים בגליל ובנגב באמצעות רעיית צאן ובקר. ובד בבד אנחנו לומדים ביחד לימודים יהודיים ערכיים שהם למעשה הדבק של כל האנשים לארץ הזאת ולקרקע הזאת", אומר לי יואל