המקווה שננעל מאחורי שער הכנסייה - בית כנסת השלה

סערה בטבריה
בטבריה המנומנמת פרצה בימים האחרונים סערה שהכניסה לטלטלה את כל העיר, יהודים תובעים שהכנסייה היוונית אורטודקוסית שקנתה לפני מאות שנים את המתחם שבו פעל בית הכנסת של השל"ה הקדוש שם היא מפעילה כנסיה, תממש את החלק השני בהסכם המכירה הקובע כשליהודים יהיה כסף הם יוכלו לקנות בחזרה את הנכס. הכנסייה מתנגדת. לפני כמה שנים ביקר במקום המשגיח הצדיק ר' דן סגל, נין ונכד להשל"ה הקדוש וגילה שבמקום שבו טיהר וקידש עצמו זקנו הקדוש, משתמשים הנוצרים כמקום להטבלת... יהודים לנצרות. אהרן גרנות גרנביץ וינון פוקס ביקרו במקום עם איתן עובד המנסה לתווך בין הכנסייה ליהודים ועם ר' יוסי שפר המסייע לו בכך

המנעול הכבד שעל השער השמיע חריקה כשאיתן עובד הכניס לתוכו את המפתח. השרשרת הכבדה זזה ממקומה והשער נפתח נכנסנו לחצר האחורית של מבנה הכנסייה. נמנענו מלהכנס כמובן לתוך מבנה בית העבודה הזרה, ובמהלך סיורינו במקום לא ראינו חלילה את סמל השתי וערב של הנוצרים. החצר ריקה ושוממת, אין בה איש. הכומר הממונה על הכנסיה היוונית סמוך לטיילת של טבריה אינו בארץ עתה. כשהוא לא נמצא במקום, החצר ועמה הכנסייה עומדים ברוב ימות השבוע שוממים לחלוטין. רק בסוף השבוע עולים אליו לרגל כל מאמיני העבודה הזרה הנוצרית מהכפרים הערבים נוצרים שמסביב, הבאים לתיפלתם. אחד מכהני העבודה הזרה הגר באחד הכפרים שמסביב הזרה מחליף את הכומר הקבוע. גם כשהוא לא נמצא, יכול איתן עובד המקיים עמו קשרים אמיצים להראות לנו את המקום.
ברוכים הבאים לגן עדן התחתון הגשמי שבו חי הכומר היווני. בוסתן של עצי פרי מקיף את הבניין הסגור שיש בו חצר עליונה וחצר תחתונה, רב הנסתר שם על הגלוי, הרצפה שאנו דורכים עליה- כפולה, מתחתיה, כך גילו גאולוגים שבאו בעורמה לבדוק את המקום עם גלאי מתכות, החביאו הנזירים והכמרים את כל הרכוש שגנבו במשך כל השנים מתושבי טבריה. אנו ממשיכים להסתובב בגן העדן שהקימו הנוצרים לעצמם בתוך חצר בית הכנסת של השל"ה הקדוש. אנחנו נעצרים במתחם שמור וחפור. ההתרגשות מגיעה לשיאה, כאן היה בית הכנסת שבו התפלל השל"ה הקדוש רבי ישעיהו הלוי הורביץ, לכאן הגיעו המונים לקבל את ברכתו בעיקר זוגות שלא נפקדו בזש"ק שהיו באים לבית הכנסת הזה ומתברכים. כאן יצר וכתב רבי ישעיהו הלוי הורביץ את חיבורו המפורסם שעל שמו נקרא – שני לוחות הברית - 'השל"ה'. זה המקום שבשל קשיי הקהילה היהודית להתקיים נמכר לנזירים הנוצרים במחיר של לא יותר מ 200 פרוטות ועכשיו הוא נכס המוחזק בידי הכנסייה היוונית אורטודוקסית וכשהיהודים מנסים להחזיר לעצמם את הכנס, אומרת להם הכנסיה להביא את הקושאן המתיר להם לקנות בחזרה את הנכס לכשהיה בידם הסכום, אבל החוזה נמצא בגניזה של דמשק ולך תביא אותו עכשיו.
החומה הדרומית של המתחם, פונה אל הכינרת, בתוך החומה יש פתח הפונה אל המים. בימים טובים יותר, מי הכנרת עלו וניכנסו דרך הפתח אל הבריכה שאליה מובילים שבעה מדרגות. זהו ללא ספק מקווה שבו טבל השל"ה הקדוש. "לפני שש שנים", מספר לנו איתן עובד, "ביקר במקום שבו אתם מבקרים, המשגיח הצדיק ר' דן סגל שהוא עצמו צאצא ישיר של השל"ה הקדוש. הסגתי אישור מיוחד להכניס אותו פנימה ממש. בעת הביקור המרגש הזה", ניזכר עובד, "הפטריארך עמד איתי בקשר טלפוני, הוא רצה לדעת לאן בדיוק ניכנס המשגיח, מה הוא עושה ומה מסבירים לו. בממסד הכנסייתי בירושלים חושדים, ולא מעט בצדק, כי עומדים למכור את 'נכסי הכנסיה' ליהודים. הקיצונים שבתוך הכנסייה אינם מעלים בצל מחשבתם אפשרות שנכס כזה ימכר ליהודים. אז מה אם לפי ההסכם אפשר לקנות מהם את זה בחזרה. שטח משוחרר לא יוחזר! גם עם מדובר בבית כנסת ובמקווה של השל"ה. המשגיח הסתובב במקום כשלש שעות וזיהה את המקום הזה כמקווה המים של סבו, בלי כל ספק", ניזכר איתן בהתרגשות, "ואתה יודע מה עושים בו היום? היום ר"ל מטבילים כאן אנשים לעבודה זרה ממש דרך אותו פתח. העיניים רואות והלב מסרב להאמין.
איתן עובד הנוטל אותנו לסיור המטלטל הזה, הוא חבר מועצת העיר במפלגה של בן דודו ראש העיר זוהר עובד. הוא איש עסקים טברייני שביצע בעיר כל תפקיד אפשרי והכל בהתנדבות. הוא חובב היסטוריה וחוקר את ההסטוריה של עירו העתיקה. בתוך בניין הכנסיה, למטה, הוא מפעיל מועדון חתירה. בשל מיקומו האסטרטגי, מציל מועדון זה פעמים רבות נערים מהתבוללות., "יש כאן נערים בעיקר עולים חדשים מחבר העמים שבאים לכנסיה על מנת להתנצר, לעיתים הם מתבלבלים ומגיעים אלינו, אנחנו בצד האחורי, אנחנו אומרים להם לא התבלבלתם הגעתם לצד הנכון, כשהלכתם להתנצר זאת הייתה ההתבלבלות אבל עכשיו אתם במקום הנכון. אנחנו מתחילים לדבר איתם על עם ישראל והיהדות והם קצת נעצרים", מספר איתן עובד.
יחד איתנו גם ר' יוסי שפר, צעיר שנשלח על ידי כ"ק האדמו"ר מקארלין כדי להחזיק את בית הכנסת האשכנזי של חסידי קארלין. 17 שנה הוא כאן עובד עיריה ומלמד באחד מהתלמודי תורה של העיר המתחדשת מבחינה חרדית הקלטות.
על מנת להבין את הסיבה שבגינה נאלצה הקהילה היהודית למכור נכס כזה לכנסייה חייבים בקצרה לדעת את ההיסטוריה של טבריה, העיר שנבנתה כלא יהודית להנציח את זכרו של הקיסר טבריוס, העיר שבתחילה לא יושבה על ידי יהודים משום שהייתה מלאה בקברים, וזאת למרות ששליטיה הכריזו כי מי שיבוא ליישב את העיר יזכה בנחלה בה, אפילו זה לא משך איש. אולם לאחר שטיהר אותה רבי שמעון בר יוחאי משום שהיה חייב הכרת הטוב לתושביה שהסתירו אותו בבתיהם ובמערותיהם בתקופות שונות של בריחתו מפני הרומאים, הפכה טבריה למעשה לבירת העם היהודי במשך למעלה מ 600 שנה. לעיר החלו להגיע חכמים וסופרים, רבנים ודיינים. תוך תקופה קצרה הפכה העיר ממקום שאין בו יהודים לבירת היהודים בעולם. עד היום נמצא בה המבנה שעל פי המסורת פעלה בו הסנהדרין היהודית שגלתה מירושלים ומיבנה. כאן נכתבו מסכתות שלמות של המשנה, כאן נכתבו ונוצרו סוגיות ודפים רבים בתלמוד הירושלמי שנקרא על שם העיר שבה הוא נערך – ירושלים עיר הקודש.
במאה ה 11 הסתיים הכיבוש הצלבני על ארץ ישראל . השיך דהר אל עומר היכה את הצלבנים בקרב קרני חיטים. הנצרות נעלמה ואת מקומה תפסו המוסלמים. הארץ באותה תקופה הייתה שממה מוחלטת. רוב המטיילים שביקרו בה בתקופה זאת חזרו מזוזעים מההזנחה והשיממון. לא היו בה כמעט אנשים. המוסלמים שהגיעו למקום לא ראו ביהודים אוייב ומתחרה. הפוך, הם העריכו את יכולת העמידה שלהם, את יכולות המסחר שלהם ואת חכמתם והעניקו להם פלורליזם דתי ובתנאי שידעו כי הם נמצאים תחת חסותה של האימפריה התורכית שבה מרוכזים כל המוסלמים של כל האזור. ארדואן רוצה לחזור פחות או יותר למעמד התורכי של סולטאן תורכיה בכלל שהיה ראש האומה הערבית. גם ראש הממשלה של המדינה קצוצת הכנפיים ונטולת מחוזות שלטון רוצה להחזיר את תורכיה לימי תפארתה של אז.
לקראת סוף המאה השמינית, חרבה טבריה ההיסטורית המפוארת בירת העם היהודי וזאת כתוצאה מרעידת אדמה גדולה.
ב 1800 טבריה היא עיר ענייה שבתיה בנויים סמוך מאוד למים, תושביה הם עובדי אדמה ודייגים. יהודי אירופה החיים בקהילותיהם שולחים כסף לקהילה הענייה. העיר בנויה קצה החומה הדרומית העתיקה עד סוף הטיילת. באותם ימים כמובן שלא היתה טיילת ולא היו חומות. הבתים היו אוסף של בתי בזלת זולים. העיר חיה בעוני ובדלות מחרידה העיר קלטה כל מיני נוודים. נזירים סקוטיים ויוונים. שהרי המקום קדוש גם לנוצרים משום שעל פי אמונתם כאן הוטבל אותו האיש ימח שמו. הנוצרים קונים אף הם נכסים ואדמות בזיל הזול מבעלי האדמות העשירים שחיו בכלל בתורכיה וששו למכור את נחלותיהם. את רוב הנחלות הם החכירו לפלאחים אריסים שעיבדו את האדמות והפרישו מעשרות לבעליהם. גם הנוצרים ידעו מי בעלי האדמות הם פנו אליהם. כתוצאה פעולת קניה מסיבית שביצעו הנוצרים בטבריה, שכיום למרבה הצער, כמעט 40 אחוז מאדמות הכינרת שייכות לנוצרים. "אנחנו למשל", אומר לי לפתע איתן, "היושבים עכשיו בשטח הכנסייה היוונית, נמצאים בשטח אקס טריטוריאלי השייך לכנסיה היוונית.
הקהילה היהודית חיה בחרפת רעב מחלות. מצבם היה כה גרוע עד שמטייל המפורסם הסופר מרק טווין המבקר כאן מציין שהוא ניכנס לעיר וכשראה את בלויי סחבות שבהן לבושים היהודים, הוא העדיף שלא להיכנס אליה מרוב העוני והצחנה וחששות התדבקות מאיזו מחלה. הקהילה היהודית שהגיעה לחרפת רעב ידעה את חולשתם של הנוצרים לאדמות במקום. למרות שמדובר היה בבית הכנסת המיוחס של השל"ה הקדוש ומקווה הטהרה, נאלצה הקהילה היהודית למכור אותו לנזירים שהציעו עליו מחיר של 200 פרוטות. הם גם הכלילו פסקה בחוזה האומרת כי כאשר היהודים יצברו כסף, הם יוכלו לממש בחזרה את הרכוש ולקנות אות. דבר שמעולם כמובן לא בוצע מעולם. בית הכנסת המיוחס של השל"ה היה במצב של ריקבון מתקדם, הוא נהרס ברעידת האדמה שפקדה את העיר, נוצרו בו סדקים שאי אפשר היה לתקן, הוא היה לפני חורבן, זאת הייתה הסיבה שבגינה הקהילה היהודית החליטה למכור את הנכס. ולמרות זאת, הקהילה רעשה לגמרי.
ב 1830 המצב מתחיל להשתפר שליט הגליל מטעם העותומנים דהאר אל עומרי מחליט לשקם את טבריה ואף קורא ליהודים לבוא ולבנות את טבריה החדשה. שלש פעמים נחרבה העיר הישנה והבאים אחריהם הקימו את העיר החדשה. אחרי מלחמת העצמאות, כשכל הערבים ברחו מכאן, הרס צה"ל בפקודת הממשלה את טבריה הישנה משום החשש לתביעה על זכות השיבה של הפליטים מפעם.
לטבריה מגיעים לכאן אנשים החפצים לשקם את העיר אל עומרי וביניהם היהודים. מקים את מסגד אל עומרי הגדול. היהודים זה לצד זה, עקב לצד אגודל, מתחילים לשקם את העיר. הוא אף תורם כסף לקהילה היהודית החיה חיי שותפות מלאה עם הערבים. במקביל מתחילה גם עליית שיבת ציון בשל הפרעות שהיו ברוסיה, יהודים רבים עולים לארץ, חלק גדול מהם מגיע לטבריה. בעיר מתחילה להיווצר תקווה ליצירת ישוב יהודי. פריחתה של העיר טבריה מחזירה למרכז הבמה גם את הנזירים המתחילים לבנות את המקום שאותו הם קנו מידי היהודים והזניחו. בהתחלה סגרו את מתחם בית כנסת 'השל"ה' שהחל לשמש כבית תיפלתם. עד היום ניתן לראות את סימני בית הכנסת העתיק בחלון המערבי של הכנסיה. הנזירים היוונים סגרו את הריסות בית הכנסת בתוך המנזר היווני אורטודוקסי. הם הביאו לכאן את כל העבודה הזרה שלהם והחלו לתפעל את המקום כבית עבודה זרה לכל דבר ועניין. כך שנים על גבי שנים פעלה הכנסייה היוונית אורטודוקסית בתוך מתחם בית הכנסת של השל"ה.
וזהו לא הבניין היחיד בטבריה המצוי בידי הנוצרים. אנחנו עומדים מתחת לכנסיה היוונית אורטודוקסית. משמאל לנו בנין יפה המתופעל על ידי הכנסיה הרוסית, למעשה שטח רב מהטיילת הוא רכוש נוצרי. מועדון החתירה הוא אפוא ההיאחזות היהודית היחידה באזור. "צריך לראות כדי להאמין", אומר איתן עובד, "הכנסייה האורטודקוסית שלטה בכנסיה הרוסית. משום שעם עליית הקומוניזם נאסר עליהם להמשיך ולקיים את דתם, הם נצטוו לעזוב את הארץ והיוונים ניהלו את הרכוש הרוסי. לכנסיה למעשה יש שלשה מוקדי כוח: האחד יושב ברוסיה השני ביוון השלישי בירדן או בישראל אולם המוקד המרכזי נמצא באיסטנבול שבתורכיה שם היה מוקד הכוח והעוצמה. לאחרונה עם עלות ארדואן המוסלמי לשלטון קוצץ בהרבה כוחה של הכנסיה היוונית.
אלא שלאחרונה החלו יהודים תושבי טבריה להתעורר ולתבוע מהכנסייה להתפנות מהמתחם הקדוש. הם ביקרו במקום, ראו את החלון המערבי, ראו את בית הכנסת והחלו לקיים סיורי נוכחות כשהדרישה חד משמעית – המקום נקנה על מנת שיוכלו לפדות אותו, אנחנו רוצים לפדות אותו, תתפנו מהמקום.
בנקודה הזאת ניכנס אל התמונה איתן עובד, האיש המוגדר כאן כ'המנוע של טבריה', הוא איש עסקים שפרנסתו באה לו ממכירה בסיטונות של כלי כתיבה וציוד משרדי, במקביל לפעילות זאת הוא עוסק בצורכי ציבור באמונה ודוחף מיזמים רבים. בין הייתר הוא חבר מועדון החתירה של העיר הממוקם במבנה הכנסייה מהצד החיצוני. כך אגב הוא יכול גם לפעול נגד ההתבוללות כאשר הוא קורא לנערים העושים את דרכם לכנסיה, לסור גם אליו. אם מדובר ביהודים הוא מדבר על ליבם להפסיק את ביקוריהם במקום, תחת זאת הוא מציע להם לבוא לפעילויות שלו וקשר עם חבריו בקהילה החרדית של העיר. "הוא הכיר לי את כל צמרת הכמורה החל מבנדיקטוס שהוא כיום האפיפיור והמשך בכל צמרת הכמורה", מתפאר עובד.
איתן עובד מבקש באמצעות קשריו המקומיים פגישה עם הפטריארך היווני בירושלים תמתאוס, הוא היחיד היכול לקבוע מה לעשות עם הרכוש בטבריה, הסמכויות בידיו. לפגישה הוא מגיע עם בן דודו, ראש עירית טבריה זוהר עובד. איתן מגלה שגם בכנסיה יש מאבקי כוח בין המתונים לבין המתנצרים החדשים, ערבים מוסלמים שהם יותר קיצונים מהותיקים והם דורשים בכוח שלא להתפשר עם יהודי טבריה.
הם מאוד חשדנים. כשביקר בטבריה ראש הממשלה בנימין נתניהו, היו צריכים מאבטחיו שהתפרסו על גג הכנסיה כדי לאבטח את המקום, לקבל את רשות הכנסיה. "למרות זאת הגעתי איתו להבנה שאנו נלך לקראת תהליך שבעזרתו לאט לאט יעבור המקום לידיים יהודיות, אבל לא בבת אחת. זה יתחיל בביקורי רבנים ופוליטיקאים דתיים. כעבור מספר חודשים ביקר במקום המשגיח הצדיק ר' דן סגל שהוא כאמור צאצא של השל"ה. אחריו הגיע גם יו"ר אגודת ישראל בירושלים מאיר פרוש, אז הוא היה ח"כ.
הביקור עם המשגיח הצדיק ר' דן סגל לא ישכח במהרה. "הוא הגיע לכאן, כולו אחוז שרעפים. סיפרתי להם את תולדות המקום השזורים עם דברי ימיה של טבריה", ניזכר איתן עובד. "קודם הביקור, הם ביקשו לדעת בדיוק מה יעשו שם, הם הגדילו לעשות ותבעו ממני לאפשר לאנשיהם להיות בתמונה כל הזמן. הארכיבישוף של ירושלים התקשר במהלך הסיור לאיתן, ושהטלפון בפיו הוא ניהל את הביקור כשאוזנו החשדנית והכרויה של הפטריארך בירושלים שומעת כל מילה כדי להיות בטוח שאין קושרים קשר נגדו. "ואין זה פלא", אומר איתן, "שהם כה חשדנים, בעולם שבו כל אחד מהם מחזיק שומרי ראש, מכוניות, לכל אחד מהם יש טועמי מזון מחשש להרעלה, אין זה פלא שהם חושדים גם ביהודים. במהלך הביקור, כאמור, זיהה 'המשגיח' את מקווה הטהרה של השל"ה הקדוש.
"השלמתי היום מעגל", אמר הגה"צ ר' דן סגל לאיתן עובד, "כל ימי רציתי לבקר במקום הקדוש הזה שבו חי התפלל ופעל ישועות זקני הגדול".
איתן חזר לשיחות בירושלים. בינו לבין ההנהלה של הכנסיה סוכם כי מקום בית הכנסת ישופץ ויוקם בו מוזיאון לתולדות יהודי טבריה והוא יהיה פתוח למבקרים כל ימות השנה, ואכן כיום בית הכנסת חפור ושמור היטב רק שאין תיירים יהודים הבאים לבקרו.
בימים אלה מתנהלת מלחמת עולם בתוך הכנסיה היוונית. כאשר הקיצונים מאשימים את המתונים כי הם מתכוונים למכור את שטח הכנסיה לידיים יהודיות חלילה. "אם זה ישאר כך והם יחשדו כי הולכים למכור את הכסיה, נאבד כל יכולת לפדות את המקום שכן הם לא יתנו לנו להתקרב, על מנת שהמקום יחזור אלינו, עלינו לנקוט בכמה צעדים מקדימים", אומר איתן עובד.
ואכן, גם מצד החיצוני אפשר לראות היטב את שרידי בית הכנסת של השל"ה קדוש. אנו הולכים אל מאחורי הכנסיה, "עכשיו", מראה לי איתן "הפעל את הדימיון כאן הייתה הכיפה, וכאן הייתה הכניסה לבית הכנסת איתן מצביע על משהו: אתה רואה את הבית הזה? כל המבנה הזה הנה ראה את האבנים האלה ששימשו כתומך לתקרה. על האבנים האלה יצקו את הגג של בית הכנסת הגג העליון. מכאן פנימה ולמעלה האבנים האלה הם אבני מסד של בית הכנסת.
מהצד האחורי של הכנסיה ניתן לראות היטב את החומה הדרומית הנטויה היא זו שהייתה בעבר החומה הצלבנית שעליה שיפצו התורכים את טבריה המפורזת. פס שחור מצויין על החומה העתיקה, הפס לא צוייר על ידי בני אדם אלא בעזרת המפלס של הכנרת, זה שכבר ירד מזמן. המפלס הזה הגיע יותר מהקו המצוייר ומימיו היו נופלים למקווה של השל"ה הקדוש עכשיו מטבילים כאן ילדים לנצרות.
לפני מספר שנים אירעה רעידת אדמה בטבריה, הקירות של הכנסיה זזו, כך לפחות הכומר חשב, הוא פנה לידידו איתן וזה הציע להביא גיאולוגים לבדוק את יסודות הקיר. הגאולוגים באו לא למטרה זאת, הם באו לחקור את הכנסיה או יותר נכון את מה שמסתתר מאחורי או מתחת לכנסיה.
"גילינו שהרצפה כפולה וגם החומה. בזמן הקצר שהיינו שם יכולנו לגלות כי במקום מצויים חדרים תת קרקעיים שם החביאו הנוצרים את הכספים והאוצרות שהם גנבו מהיהודים ומהפלאחים הערבים", מספר איתן.
ובסופם של דברים: במהלך החודשים הקרובים יגיע איתן עובד ליוון לבית המשפט, הוא יעיד כי הכנסייה היוונית לא התכוונה למכור את הרכוש חזרה ליהודים. איתן מקווה שהכנסיה תסכים לאפשר ביקורי יהודים במתחם בית הכנסת של השל"ה ואט אט אולי יחזור בית הכנסת לידיים יהודיות. ובינתיים, טבריה ממשיכה לסעור.
מסגרת
השל"ה הקדוש
המקובל האלוקי הקדוש רבי ישעיהו הלוי הורביץ, הידוע יותר על שם חיבורו הגדול 'שני לוחות הברית' או בקיצור 'השל"ה הקדוש' נולד בפראג בשנת ה'שי"ח (1558) לרבי אברהם הלוי הורוביץ, שהיה צאצא למשפחת הורוביץ, משפחה מפורסמת וחשובה בפראג ממנה יצאו רבנים רבים.
הוא שימש ברבנות, וכאב בית דין במקומות רבים בפולין, ליטא, גליציה, אוסטריה וגרמניה בקהילות פוזנן, מץ ופרנקפורט דמיין, לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת ה'שע"ד (1614), חזר לפראג ושימש שם ברבנות. אשתו חיה נפטרה בשנת ה'ש"פ (1620), ואז החליט לעלות לארץ ישראל, כדי לבסס ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ, השל"ה יצא למסע רגלי ארוך, והגיע דרך העיר חאלב שבסוריה לירושלים, בשנת ה'שפ"א (1621), ונתקבל בכבוד רב. בירושלים נשא אשה שנייה. לאחר שמוחמד אבן פרוק עצר חמישה עשר מנכבדי העיר ובהם השל"ה, עד שנפדו בסכום כסף גדול, עבר להתגורר בצפת שבה גר כשלוש שנים, ובטבריה שבה חי עוד חמש שנים, ובה נפטר ונקבר. בטבריה התמסר גם הוא ללימוד הקבלה ופנימיות התורה שימשה יסוד לחיבורו הגדול "שני לוחות הברית"
יש הטוענים שהשל"ה בחר את מקום מושבו בצפת לא רק בשל הסיבה שהייתה מרכז יהודי גדול, אלא גם משום שראה בה מקום מרכזי להחשת תהליך גאולת ישראל. כעבור שנים מספר קבע את מושבו בעיר טבריה עד לפטירתו. על פי הכתוב על מצבתו - נפטר בטבריה בי"א בניסן ה'ש"ץ (1628). השל"ה טמון בטבריה, בחלקת קבר בה טמונים אף הרמב"ם ורבי יוחנן בן זכאי. החלקה שופצה לאחרונה, רבים הם העולים לקברו של השל"ה ומתפללים להיוושע בזכותו. על צאצאיו נחשב החוזה מלובלין .
חיבורו העיקרי של השל"ה, אשר התפרסם על ידי בנו שבתאי שפטיל הורוויץ רק לאחר מותו, הינו "שני לוחות הברית", שחובר כשנתיים לאחר בואו לארץ ישראל, כצוואה לבני משפחתו, ובו הוא מצווה אותם להנזר מתענוגות העולם.
המדובר ביצירה חשובה בתחום המוסר היהודי. הספר כולל חידושי תורה, ודברי מוסר, ומדבר אף בשבח הישיבה בארץ ישראל, עקרון שהגשים השל"ה בגופו, על אף קשיים רבים וייסורים. עד היום משמש הספר כספר יסוד ביהדות, ורבה השפעתו על החסידות, ובמיוחד על הבעל שם טוב.