באספקלריא ילמדו בדחנים להצחיק בחתונה בצורה מקצועית

הייתם פעם בחתונה והגראמען היה עלוב מדי? הבדיחות לא היו מצחיקות? יש לכם כשרון ואתם מחפשים עבודה? בבית הספר למשחק יהודי עומדים לשנות את כללי המשחק שם פתחו מגמה מיוחדת לבדחנות שבהם ילמדו גראמענים להיות בדחנים טובים יותר. אהרן גרנות-גרנביץ ישב איתם במשך מספר שעות ולא הפסיק לצחוק, אבל גם קיבל שיעור רציני מה ההבדל בין לץ שאינו נמנה על כת מקבלי שכינה לבין בדחן העוסק בשמחת הבריות שיש לו חלק לעולם הבא ועל הדרך גם טעם כמה דוגמאות של בדיחות לחתונה ולכל נושא. הכינו את הבטן וצאו לדרך

אתה יודע בוודאי כמה קשה להתחתן, זהו מעבר רציני שבין חיי הרווקות לבין חיים שלפתע יש לך בהם שותף, בעצם למה אני מדבר כל כך הרבה, לכל דבר יש בדיחה: האריה מלך החיות הזמין את כל חיות היער לחגוג את חתונתו. אחד האורחים היה עכבר קטן.
העכבר הסתובב בין האורחים ואיחל לאריה, "כל טוב אחי !! שיהיה הרבה מזל טוב !!"
תחילה האריה לא התייחס אליו, אבל העכבר השיכור צעק לכל עבר, וברוב חוצפתו קרא לאריה "אחי".
האריה תפס את העכבר ושאל בכעס, "מי אתה חושב שאתה?! איך יכול להיות שאני האריה מלך החיות אחיך? אתה בסך הכל עכבר קטן."
"תירגע אחי", ענה לו העכבר, "גם אני הייתי אריה לפני שהתחתנתי…
מצחיק אותך נכון, אנחנו רוצים להצחיק את כולם.
מעולם לא שמעתי שיחה כה רצינית על ה...צחוק, אבל מעולם גם לא צחקתי כפי שצחקתי באותה שיחה המרואיינים טיבלו את דבריהם הרציניים בים של בדיחות על כל נושא שבעולם. הכירו את ר' מיכאל ויגל, ר' חגי לובר ור' יוסף עופר ישראלי העומדים לשנות את עולם הגרמן החרדי, במגמת הבדחנות שהם פתחו באספקלריא, בית הספר לתיאטרון יהודי של ר' חגי לובר, הם יחנכו דורות חדשים של חרזנים ובדחנים שישפכו את המחותנים מצחוק והומור ויחד עם זה יעבירו מסר של תורה וקדושה לזוג הצעיר המתחיל את חייו. הבדחן שיעבור את הקורס הזה, ידע לעמוד טוב יותר לפני קהל, להתמקצע בבדיחות וגם בהעברת המסר למשפחה. הם גם מקווים להרחיב את מוסד הבדחנות ולהביא לידי כך שהמנהג הנאה הזה יגיע גם למגזר הליטאי הספרדי והדתי לאומי הגיע הזמן שגם הם יהנו מהמוסד הזה. בעזרת ה' כמובן ובעזרת המקצועיות של תלמידי בית הספר ייהנה כל המגזר החרדי מתוספת משמעותית לחתונות שלו.
חתונה זה עסק בכלל לא מצחיק, לפעמים המחותנים באים עם פנים של תשעה באב, עול ההוצאות הגדול מעיק עליהם, לפעמים הם לא ממש חושבים שהשידוך שהוצע להם הוא הנכון למעמדם הגבוה. בחתונה הם לא יכולים לומר את זה אבל בליבם הם חושבים כך, אנחנו צריכים להפוך אותם למאושרים, אם נלמד את הטכניקה הנכונה, נדע להפוך את הערב הזה למאושר לשני הצדדים, ללמד אותם להסתכל על החיים קצת אחרת", נאום מורי ומנהלי בית הספר לבדחני החתונות.
השידוך לא מתאים? זה ממש מזכיר לי בדיחה:
ישיבע בוחער מתקשר אל אמו הפולנייה אחרי הרבה זמן שלא התקשר.
"מה שלומך, לאן נעלמת לי?", שואלת האמא.
"אני לומד בישיבה אמא וזה ביטול תורה, ויש לי משהו לבשר לך."
"נו, מה?"
"הציעו לי שידוך… עם פרענקינע."
"אההה, נו, יופי ילד שלי, אתה הבן שלי ואתה כזה צדיק ואני אוהבת אותך והיא בטח בת של תלמידי חכמים, אז מילא!"
"רגע, אבל יש עוד משהו."
"מה עכשיו?"
"ההורים שלה רוצים שנבוא אליהם במוצאי שבת לעשות את הווארט."
"נו טוב, נעשה את זה, מה לעשות. אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך. והם בטח משפחה חרדית טובה אם הציעו אותה לך, אני רק מקווה שהם לא מרוקאנערס כאלה, יהיה בסדר."
"אבל איך ניסע כולנו במכונית אחת, אמא?"
"אהה, לא בעיה, אתה תשב ליד אבא, שלשת אחיותיך מאחור."
"אמא, ואיפה את תשבי?"
"אני? עד מוצאי שבת אני כבר אמות…
# "תשמעו", אמרתי להם, "אני מרגיש לא בסדר שאני כתב בשבועון הפסול ומחטיא את הרבים, יכול להיות שאני צריך להחליף מקצוע, להיות בדחן"?
"ועכשיו במקצועך הנוכחי אתה לא בדחן", שאלו שלשתם במקהלה עליזה, "אולי תהיה רב מחתן", הציעו לי, "יש לך זקן, הדרת פנים, כובע עגול, חליפה ארוכה אפילו התחפושת מוכנה, "הרבנים האלה לוקחים כסף", לחשו לי ומייד סיפרו בדיחה.
רב אחד הגיע לחתונה על מנת לחתן את החתן והכלה.
לפני החופה, לחש החתן באוזנו של הרב, "תגיד לי כבוד הרבה, כמה אני צריך לשלם לך?"
"אתה צריך להחליט לבד", לחש הרב חזרה, "לפי שוויה של הכלה בעיניך."
"הבנתי אותך", אמר החתן. הוא הכניס את ידו לכיס והוציא בעדינות מטבע של שקל ונתן אותו לרב.
באמצע החופה, כשהגיעו לחלק שבו החתן מרים את כיסוי הפנים של הכלה, הרב הכניס ידו לכיס הוציא בחזרה מטבע של חצי שקל, הביא לחתן ואמר, "קח את העודף…"
# אז מה היה כל כך רע עד עכשיו? שאלתי
"בציבור החרדי", אומר ר' מיכאל ברצינות, "יש זילות למקצוע הזה, כל מי שקצת יודע לעוות את פניו או להגיד משהו מוזר, מייד עושים ממנו בדחן. יש בשוק החתונות בדחנים טובים שאם היו לומדים את המקצוע בצורה מסודרת הם היו משמחים בצורה טובה הרבה יותר. יש בדחנים שפשוט גוזלים את בעלי השמחה לעיתים אני נמצא בחתונות, שומע את הבדחנים שלעיתם צרור הבדיחות שלהם היא עלבון לאינטליגנציה, הוא עושה חיקויים עלובים, מגרד בראש בצורה מוזרה, עושה קולות מוזרים ומפגיש לכאורה בין דברים בלתי אפשריים שכאילו מעוררים גיחוך, לעיתים אני שומע אותם ושואל את עצמי האם אני בחתונה או בלוויה ובכלל מתי אומרים 'קל מלא רחמים", אומר ר' מיכאל שהוא בעצם עומד בראש המגמה. מאחורי ר' מיכאל וייגל, רקורד מקצועי עשיר. לפני שחזר בתשובה הספיק להיות מפקד תיאטרון צה"ל, שחקן ב'הבימה' ואף שיחק במספר סרטים ששודרו בתקשורת. עכשיו הוא מנהל את מגמת הבדחנות בבית הספר 'אספקלריא' "אנחנו באתי ממשפחה מסורתית,' הוא מספר, "היינו עושים בליל שבת קידוש מהסרטים, עושים קידוש ומייד רואים סרט, יום השישי ויכולו השמים ותעבירו מייד לערוץ שתיים", "אמא שלי תמיד אמרה לי", הוא מספר, "אם ללמוד משחק אז כמו שצריך, וכך עשיתי.
"אנחנו נשנה את העניין", אומר מייד ר' חגי לובר, "העובדה שאדם יודע להצחיק היא נחמדה אבל לא מספיקה, אין לך גם מושג מה שעושה הצחוק לגוף עצמו, כמה זה בריא וכמה זה מועיל ומוסף לבריאות הנפש והגוף, אבל זה לא מספיק, אם פרט לצחוק הוא ירכוש יותר מיומנויות איך להצחיק, איך להוסיף תנועות גוף יותר טובות, איך לספר את הבדיחה בצורה טובה יותר, אם אדם ילמד לשים את עצמו במרכז הבדיחה שבאה בעצם למתוח ביקורת על תופעה, הביקורת תתקבל הרבה יותר ברצון הצחוק יהיה רב יותר, העונג לבעלי השמחה המרגישים כי הם קיבלו תמורה לכספם יהיה רב יותר.
וזאת תורת בדחנות החתונות על רגל אחת או יותר נכון על שלש רגליים:
אז הנה הטיפים הראשונים לבדחן המתחיל, על שלש רגליים עומד עולם הבדחנות. האחד הוא הבדחן והנייר. טרם החתונה על הבדחן להכיר היטב את הנפשות הפועלות. את החתן והכלה, הורי החתן והורי הכלה, אחיה של הכלה ואחיו של החתן. את הסבים והסבתות. ככל שהוא יעמיק חקור, ככל שהוא ידע יותר, כך יש סיכוי שהקשר שלו עם הקהל יהיה טוב יותר והצורה שבה הוא יוכל לשמח את בעלי השמחה תהיה טובה יותר. אחרי שיש לו את החומר באה הרגל השנייה: ראיה בדחנית וזה עיקר הלימוד, כיצד לוקחים את החומר הזה והופכים אותו לחומר שממנו יתגלגלו הקרואים מצחוק.
# תן דוגמא
בשביל לתת לך מושג אקח דוגמא מעולם אחר. אם נכנסתי לצרכניה ולפני הקופה תור ענק. אפשר להתחיל להסתכל ולומר אוי ואבוי, איזה תור ארוך, מה אעשה עכשיו, אבל אפשר גם אחרת. אפשר להתחיל להביט על הכל במבט של עין צוחקת, לראות את זה שמנסה לעקוף את התור, לראות איך אנשים נכנסים לצרכניה כדי לקנות לחם וחלב אבל יוצאים עם עגלה עמוסה כי יש מבצע ותוך כדי כך גם לבקר את התופעה של ההשתעבדות שלנו למבצעים ולחומרנות ולהעלות את השאלה האם כך היה נוהג הקונה גם בבית המדרש, שהיה ניכנס ללמוד חברותא של רבע שעה אבל היה יוצא אחרי שעתיים כי יש מבצע בשמים. אפשר לדבר על כך עד אין סוף, כשאדם מסגל לעצמו ראיה בדחנית הוא יכול לעשות המון.
הרגל השלישית היא העמידה מול הקהל. בדחן צריך ללמוד איך לגרום לקהל לרצות לפעול. כשבדחן ניכנס לאולם, כולם צריכים להריח שהוא הבדחן, שהוא הולך לתת את השואו. זה מתחיל בעמידה המדושנת עונג במיוחד שהבדחן צריך להיכנס יש כל מיני טכניקות שאותן אנחנו מלמדים המכשירים את הבדחן לסגל לעצמו 'כניסה בדחנית'
# נו, אז אני מתאים? הוספתי לשאול
"התקבלת" פסקו השלשה
נו, ומה אתה יודע על היחסים שבין הכלה לחמותה, הם מטיחים לעברי את השאלה הראשונה הכל כך קריטית לאוצר הידיעות של הבדחן, וזה לא יכול לבוא בלי בדיחה. שני צעירים נפגשים ברכבת, לשניהם נודע כי הם מיועדים לנסוע לאותה עיר, לייפציג. אלא שלחרדתם נודע להם כי הם נוסעים לכלה הנושאת את השם שרה בת מרים. מייד הם מחליטים כי מדובר באותה כלה וכי כנראה הייתה טעות של השדכן. מיד הם מחליטים כי התלמיד חכם היותר גדול הוא יזכה בכלה. אחד מהם יורד והשני ממשיך ללייפציג. בבואו ללייפציג חושכות עיניו, בתחנת הרכבת אכן חיכו שתי כלות שכל אחת מהן נשאה את השם שרה בת מרים. עכשיו החלו שתי הכלות לריב שלי מי החתן. הלכו לדין תורה. אמר הרב, כמו משפט שלמה, שיחתכו את החתן. קפצה אחת המחותנות ואמרה 'כן תחתכו את החתן' מייד פסק הרב, זו השוויגער.
"הגמרא מספרת רבות על המחלוקות שבין הכלה לחמותה, זה דבר שצריך להתכונן אליו. אפשר לדבר על זה בכובד ראש נוראי, אבל אפשר להעביר את זה בטוב טעם ובמה שנקרא בלשון מקצועית 'סטנד אפ קומדי'. לעומת הצגה שהיא מעין הצצה לתוך חדר שבו מתרחשים דברים, כנוכח נפקד, בסטנד אפ קומדי אנחנו מדברים עם הקהל ואל הקהל, אנחנו יוצרים קשר עם הקהל.
אז הנה למשל דוגמא לבדיחה נוספת: צעירה הגיעה הביתה אחרי שיצאה עם שידוך הגון שהוצע לה מאחת הישיבות המהוללות עם בחור שהוגדר כאחד השפיצים של הישיבה והייתה עצובה מאוד.
"דווקא מצאתי חן בעיניו", היא סיפרה לאמא שלה.
"אז למה את עצובה כל כך?" שאלה אותה האם.
"אמרו לי שהוא למדן ושפיץ גדול מאוד אבל בפגישה הוא אמר לי שהוא לא מאמין במציאות ה' בעולם, הוא עושה חטאים כששאלתי אותו על גהינום הוא אמר לי שהוא לא מאמין שיש גיהנום."
"תתחתני איתו בכל מקרה", אמרה האמא בהחלטיות, "אנחנו שתינו ביחד, נראה לו כמה הוא טועה…"

מעמד החתונה הוא לא פשוט, אמר פעם גדול משגיחי גור הגאון החסיד ר' גד אייזנר זצ"ל, חתונה, זה לא כל כך טוב כמו שבחורים מתארים אבל גם לא כל כך רע כמו שאברכים מתארים. וכמובן שגם בעניין הזה יש בדיחה
אברך אחד פנה לאישתו בשעות הערב: "רבצען, הזמנתי את החברותא הצעירה שלי מהישיבה לארוחת ערב, הוא מגיע לכאן בכל רגע!"
אישתו: "מה?! אנחנו לא במצב להביא לפה אורחים! כל הבית מבולגן, לא שטפתי את הכלים, לא עשיתי קניות, ואני עייפה מידי בשביל להכין עכשיו ארוחה שלמה!"
האיש: "זוגתי, אני יודע."
אישתו: "נו, אז למה הזמנת אותו?!"
האיש: "כי האידיוט הזה חושב שהוא אלטער בוחער ורוצה להתחתן…"
ומדוע מומלץ להתחתן בבוקר, אתה יודע, הם שואלים
לא השבתי נבוך
"כדי שאם הנישואים ייכשלו, זה לא יהרוס לך את כל היום…" הם משיבים
טרם הספקנו להתאושש מהבדיחה הזאת וכבר מגיעה הבאה:
בחורה מגיעה לשדכנית, ואומרת, "תשמעי יש לי בעיה איומה, כל הזמן נודף ממני ריח של בצל, כל השידוכים שהוצעו לי דחו אותי."
השדכנית מבסוטה, מחבקת אותה וקופצת משמחה.
"מה קרה לך", היא אומרת, "זו בעיה נוראית, מה את מאושרת?"
"את לא תאמיני, לפני שבוע הגיע אלי בחור תתרן, בלי חוש ריח, לא מוצא בחורה, אתם שידוך משמיים! זה הבאשערט שלך"
היא שידכה ביניהם קיבלה כמקובל 1000 דולר מכל צד והם התחתנו.
אחרי חודשיים היא פוגשת את החתן ושואלת אותו, "נו תגיד איך השידוך?"
החתן עונה לה, "תראה היא בסדר וההורים שלה נתנו לי 'סידור מלא' אבל אנחנו מתגרשים."
"למה?"
"אני לא יודע למה, אבל כל פעם שאני מתקרב אליה אני מתחיל לבכות…
כולנו מתפקעים מצחוק כיוין שנפתח אוצר הבדיחות שוב אינו נסגר:
רב מספר לחברו: "אתמול חיתנתי שלושה זוגות וזה עשה לי הרגשה טובה לשמח שבעה לבבות."
מתקן אותו החבר: "אתה מתכוון לששה לבבות!"
עונה לו הרב: "לא, התכוונתי לשבעה. מה אתה חושב שאני עובד בהתנדבות?!"
בדחן שיצא מכאן", אומר ר' חגי לובר, "יצויד בצרור תובנות מהספרות התורנית שאותם נעביר בצורה של בדחנות, אנחנו נלמד את הבדחן כיצד לבנות את ההופעה שלו בצורה טובה ומושלמת יותר, כיצד ללוות את הבדיחה בתנועות ידיים ופרצוף מתאימות שיעבירו את המסר. הקהל ישכב על הריצפה מרוב צחוק, אבל המסר יעבור
# כל העסק הזה של תאטרון ומשחק אינה תרבות של גויים?
חגי לובר: "יש ליהדות כל כך הרבה מה לומר, החידוד והבדיחה הוא חלק מהאמצעים להעביר אותה, התיאטרון היווני גנב לנו את ההצגה, לא אנחנו ליוונים. שנינו בגמרא בתענית כב ע"א שאליהו הנביא התגלה לרבי ברוקא חוזאה בשוק של לפט. שאלו רבי ברוקא: האם יש בשוק זה בן העולם הבא, אמר לו: אין כאן אדם שהוא בן העולם הבא. הגיעו שנים, ואמר לו אליהו הנביא: אלו בני העולם הבא הם. הלך אצלם ושאל מה מעשיהם. אמרו לו: אינשי בדיחי אנן, אנשים שמחים ומשמחים אחרים. כשאנו רואים אדם עצוב אנו משמחים אותו, וכשאנו רואים שנים רבים משכינים אנו שלום ביניהם.
יש הבדל בין לץ הנמנה על הכת שאינה מקבלת פני שכינה ואין לה עולם הבא שכן הליצנות סוגרת את האדם ו"מגנה" עליו בפני ביקורת, לבין בדחן הגורם לצחוק ולעיתים על ידי הריכוך ניתן לעכל את דברי המוסר שלו בקלות. המסילת ישרים מגדיר היטב מהו לץ: "כמו המגן המשוח בשמן, אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם, כן הלצון מפני התוכחה והמרדות. כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות, מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה." (רמח"ל, מסילת ישרים ה, מפסידי מידת הזהירות). לץ", מסביר חגי, "הופך עקרונות ערכיים לקלים על ידי שהוא מגחך אותם עושה מהם צחוק ולכן כל ליצנות אסורה פרט לליצנותא דעבודה זרה. לעומת זאת השמחה באה ממקום הרבה יותר עמוק. בדחנות כשלומדים כיצד לעבוד אתה לוקחת את החיים בצורה הרבה יותר אמיתית ומאירה. "לעיתים", הוא אומר, "החיים אכן מצחיקים".
ר' מיכאל: "בדחנות לא מיועדת רק לחתונות. אומנם עיקר המגמה שלנו היא להכשיר בדחנים לחתונות, אבל יש אין ספור דרכים ומקומות שאפשר להשתמש בזה, פעם אחת הזמינו אותי לערב אבות ובנים, עשיתי שם הצגה שהייתה מיועדת לילדים קטנים, ההצגה הייתה בנויה על פי הלכות דעות של הרמב"ם ועסקה בתיקון המידות. אחרי ההרצאה ניגש אלי אחד האבות, אברך היושב כל היום ב'כולל' ולומד וסיפר לי שכל היום התלבט האם להגיע להצגה או לאו שכן מדובר בביטול תורה, אלא שאחרי שכתוצאה מההצגה הוא הפנים כל כך הרבה ערכים שנתנו לו כה הרבה לחיים, שהוא לא היה יכול לקבל אותם בכל דרך אחרת. השתמשנו בדרך ההצגה כדי להביא את המסרים העמוקים האלה".
# וזה לא גורם לביטול תורה, במקום ללכת להצגה אדם יכול ללמוד תורה
זה בהחלט נכון", אומרים השלשה, "יש לפעמים שאדם חייב לנוח מעמל התורה, לשם כך ניתנו ימי 'בין הזמנים' למשל, אז, כשהוא לא מסוגל לשבת בצורה נורמלית ולהתרכז בלימוד תורה, בא התפקיד שלנו להעביר את המסרים האלה בדרך אחרת, שונה.
עופר יוסף ישראלי הוא אחד התלמידים במגמה, אף הוא בעל תשובה חסיד ברסלב, "הייתי מספר סיפורים לילדי", הוא מספר, "אשתי 'הלשינה' עלי לרדיו קול הנשמה שאני יודע לספר סיפורים, באתי לקול הנשמה, קיבל אותי יהודי בשם יהודה רונן וביקש שאקריא לו סיפור. כל השאר הסטוריה מאז אני מספר סיפורי חסידים. כששמעתי על המגמה החדשה החלטתי ללמוד בא. אז אם המנהל ר' חגי הוא הסבא והמורה ר' מיכאל הוא הבן אז אני הנכד", הוא אומר. אני מספר סיפורי חסידים וסיפורים בעלי תוכן לאו דווקא בחתונות, בעיקר לא בחתונות. בסיפורים שלי אני ניכנס לדמות של גיבור הסיפור. אם אני מספר סיפורי פרשת השבוע לילדי החיידר, אני ניכנס לדמותו של הגיבור בסיפור שלי, "אצלי", הוא אומר, "כל השנה פורים. אני מתחפש כל השנה. את הכישרון שלי לעבוד עם קהל, אני יפעיל בחתונות. אני יודע להפעיל קהל. אני אביא לחתונה תחפושות ותלבושות, הקהל יהיה מוכרח לשתף איתי פעולה. אני יכניס את הקהל לדמות שעליה אני רוצה לספר.
יש שני רבדים בצחוק", אומר ר' מיכאל, "יש סתם צחוק של ליצנות שבא כתוצאה מעצם ההצחקה, האם חשבת פעם מדוע אדם המחליק על בננה גורם לצחוק? מאחר ואנו רואים אדם שאיבד שליטה על עצמו. האם חשבת מדוע חיקוי של דמות מוכרת מצחיק? מפני שעצם השמעת קולו בגרון אחר הופכת אותו למגוחך. בדרך כלל החקיינים גם מגחיכים עד צחוק כשהם מגזימים בכל מיני נקודות חולשה באותה אישיות שאותה הם מחקים. אנחנו לא מצחיקים, אנחנו גורמים לבת צחוק. זהו המקום שממנו אדם יכול לקבל ביקורת באהבה. הוא מפעיל את הגלגלים במוח וצוחק ואז הוא מבין שהוא בעצם צוחק על עצמו, על דברים שהוא עצמו צריך לעשות בהם תיקון.
יש המון בדיחות עם מסר, אומר ר' מיכאל, "ניכנס שלד לרופא, אומר לו הרופא 'עכשיו באים'. בשניה הראשונה זה לא מצחיק, לאחר מכן מבין המאזין שזו ביקורת על עצמו, המסר הוא שאדם צריך לתקן את עצמו ואת מידותיו לפני שהוא מגיע לעולם הבא. אני משתמש בבדיחה הזאת כשאני מספר את סיפור חזרתי בתשובה", הוא אומר.
"לא תמיד צריך להוציא חיוך מהקהל בכל מחיר", מוסיף ר' עופר, "לפעמים אדם צריך להביט על הקהל שסביבו ולפעמים בתנועה אחת אדם יכול לגלגל אנשים מצחוק, אם תחפושת קלה, תנועה קלה, אפשר להצחיק. כשאני רוצה להצחיק את עצמי אני הולך למראה. בחתונה הדבר החשוב ביותר הוא לתת לחתן ולכלה את ההרגשה שהם הזוג המושלם ביותר. אשה באה לביתה מהמרכול ובפיה תלונות, מדוע לא באת לעזור לי", לבעל יש שני דרכים, הראשונה הוא לתרץ את עצמו והויכוח ימשיך, אבל הוא גם יכול לומר משהו כמו "את היית האשה הכי מושלמת שם, כולם לפנייך היו קופות בחולם ובעצם להתכוון לקופות בק' שרוקה. זה ממש מצחיק? לא! אבל ברגע זה הויכוח נמוג לחלוטין.
מספרים על זוג שבא לרב לעשות שלום בית אחרי 27 שנות נישואין. "מה ניזכרתם עכשיו" שאל הרב, "אנחנו חיים כמו זוג יונים", עוני בני הזוג, "בכל יום מישהו אחר עף מהחלון". המסר הוא שלעיתים אתה לא ממש יודע מה קורה בין בני הזוג בתוכם, וכי בני זוג חייבים לעבוד על הזוגיות שלהם.
"יש גם הרבה בדיחות יהודיות. הם לא ממש מצחיקות אבל הם יהודיות. למשל: קוסם מופיע בפני קהל משולהב באוניית פאר, הוא לוקח בידו את מקל הקסמים ומנחית אותו בעוצמה על השולחן, ברגע זה בלי קשר להופעתו אחד מהדוודים של האוניה התפוצץ, כל האוניה התפרקה, כל הנוסעים קפצו לים. בעוד כולם מנסים לסחוט בים הרטוב ולהינצל, שוחה אחד היהודים אל הקוסם ואומר לו "נו, אה-חוכמע'. זאת בדיחה יהודית.
אדם יושב בביתו ושומע יהודי צועק בכל מה דקות 'אי' ולאחר מספר שניות אנחת רווחה, שוב צועק אי, ושוב אנחת רווחה. יורד האורח לחדרו של הנאנח ומגלה אותו שהוא דופק עם פטיש על בהונו, "מה אתה עושה אתה גורם לעצמך כאב", זועק האיש, "כן" עונה הסדיטס היהודי, "אבל אתה לא יודע כמה נעים כשזה עובר".
יש בדיחה שבה אני משתמש כשאני מספר את סיפור התשובה שלי, "בתחילת דרכי בתשובה קראתי בשולחן ערוך שאדם צריך לכרוע עד שיתפוקו עצמותיו. הייתי די גמיש ובשביל שיתפוקקו עצמותי ,הייתי צריך להגיע כמעט עד הריצפה עד שאחד המתפללים העיר לי שאני לא נמצא בחדר כושר. כך אני צוחק על עצמי וקונה את הקהל בסיפור התשובה שלי. מרצה היודע לצחוק על עצמו, יש מה לשמוע ממנו.
במסעדה יושב יהודי שרוצה לאכול מרק חם, אלא שהמרק היה חם מדי, מה עשה? הוא קירר בשפתיו את המרק תוך כדי השמעת קולות נוראים, לפתע הוא גם התעטש וכתוצאה מכך גם מכנסיו התפוצצו. ניגש אליו יהודי ואומר לו 'נו ר' ייד, ועם האוזניים אתה גם יודע לעשות משהו"?
"אתם יודעים מהו הנס הראשון במגילה", שואל לפתע ר' עופר
אף אחד מאיתנו לא ידע את התשובה.
אני שואל אותה אנשים רבים, אנשים מתחילים לחפש בתוך המגילה מהו הנס הראשון אבל אף אחד לא מעלה דעתו שהנס הראשון שפרסי עשה סעודה.
"מגיע מישהו לשמים", מספר ר' מיכאל, "מדוע באת", שאלוהו המלאכים, "באת בטעות לפני הזמן, אבל בוא נעשה לך סיור. ערכו לו סיור בגן עדן וראה שם יהודים יושבים ולומדים, ערכו לו סיור בגהינום והנה הוא מלא באנשים האוכלים ושותים ונהנים מהחיים. ושלחוהו חזרה לעולם הזה.
בהגיע ימיו הוא שב לשמים, גילו וראו כי עברותיו ומצוותיו שוות, אמרו לו תבחר אתה גן עדן או גנהינם. אמר להם הבר מינן, 'כבר הייתי כאן בסיור והאמת היא כי אני מעדיף את הגניהום שם יושבים אוכלים ונהנים'. בהגיעו לגהינום החלו לפתע המלאכים להרביץ לו ולענות אותו. הוא החל לצעוק 'מה קרה כאן, כשהייתי כאן בפעם הקודמת כולם אכלו שתו ונהנהו מה השתנה עכשיו'? 'אז', השיבו לו, 'היית לקוח פוטנציאלי, עכשיו אתה בידיים שלנו".
ומה קורה כשחבדניקית וברסלבר מתחתנים", שואל ר' מיכאל, "כשהילד מתחיל לדבר הוא שואל זה נ-נכ-נכון שהרבי הוא מלך המשיח"?
ואם כבר הזכרנו את השילוב של חב"ד וברסלב אז "חבדניק וברסלבער מגיעים לשמים, מייד מתחילים להתווכח רבו של מי יבוא להוציאו מהגהינום. חסיד ברסלב זכה מייד להארה. יד משכה אותו והוציאה אותו החוצה. "ומה איתי", שאל בבכי חסיד חב"ד את רבו שבא לבקרו, הניף הרבי את ידו ואמר בביטול "אתה נמצא כאן בשליחות".
ר' מיכאל: "אני יושב בבית אבות שבו חיים אנשים קצת ותיקים. הם ישבו שם והסתכלו האחד על השני, החלטתי לעורר אותם על ידי כמה בדיחות, אבל במקום כזה אני לא יכול לספר סיפורים על עולם הבא ועל גהינום.
והנה סיפור שבו אני כן יכול להשתמש, זוג זקנים מגיע לשמים, מכניסים אותם היישר לוילה המפוארת ולה גם בריכה ומלאכים מגישים להם את כל מעדני העולם, משרתים אותם ומענגים אותם. מתסכל האיש על רעייתו אומר לה "אוי שיינדל שיינדל את ומזון הבריאות שלך כבר יכולנו להיות כאן לפני עשר שנים"
"הגעתי מהעולם הרבני", מספר ר' חגי לובר, עד היום מרצה מבוקש ביותר בסמינרים לקירוב ליהדות ובעבר מג"ש במספר ישיבות, "מי חלם שאגיע אי פעם לתאטרון, מעולם לא הלכתי לשום דבר הקשור לתרבות ההתבלות", הוא מספר, "החלומות שלי היו להיות רב בישראל, מגיד שיעור, השקעתי יומם ולילה בבית המדרש בישיבה מעולם לא דרכה רגלי לא בתאטרון ולא בכל דבר הדומה לו, אלא שבסמינרים לקירוב ראיתי שכל הרבנים ומגידי השיעור שיש להם המון מסר להעביר לעם ישראל, לא יודע כיצד לעשות את זה, חסרה להם המיומנות. יש לנו תוכן כל כך משמעותי, תורת אלוקים חיים תורה וקדושה ואנחנו לא יודעים כיצד לעשות את זה. רציתי להיות רב שיודע לעמוד במקצועיות מול קהל. חיפשתי קורסים העוסקים במתן כלים למגידי שיעור. לא מצאתי קורסים במקומות המתאימים ליהודים שומרי תורה ומצוות. בהתיעצות עם רבותי למדתי במקום אחר על מנת לפתוח מקום מתאים, שיתאים ליהודים שהתורה וההלכה היא נר לרגליהם. וכך גם בית ספר אספקלריא.
וכך נפתח הקורס לעמידה בפני קהל המיועד בעיקר לרבנים. קורס עמידה לפני קהל המיועד בין היתר למרצים ליהדות מקיים חמש פגישות של אימון שבהם לומדים בעזרת טכניקות משחק וסימולציות מעולם הבמה כיצד להעצים את הביטחון העצמי, לשפר את התדמית, ולרכוש כלים שיאפשרו לדבר בביטחון בפני קהל ובמצבי מבחן אחרים. התלמידים מחזקים את הביטחון העצמי שלהם בכל התחומים, אני מלמד אותם לשלוט בשפת הגוף בכל התחומים, גם לפני קהל ובתקשורת בין אישית, התלמידים רוכשים נסיון בדיבור שוטף ובטוח ויכולים להעביר באופן בהיר ומנומק את המסר שלהם. אפילו אנחנו מלמדים להתשמש באופן נכון בעוצמות הקול וכך גם הקהל יהיה מרותק יותר לדברי המרצים. לפתע נוכחים התלמידים לדעת שכן, גם הם כריזמטים והם לא ידעו זאת בכלל. היו לי תלמידים שהצליחו להעביר ערבי דיון בצורה מרתקת הם לא חשבו שהם יכולים לעשות זאת. אנחנו עוזרים להם לבנות את ההרצאות שלהם בצורה מסודרת ולפתע גם הסביבה מגלה שנולד כאן 'כוכב' חדש ואם משתמשים בכל אלה לעבודת ה' ולהעברת מסר תורני אז בכלל הרווחנו
אט אט כבש חגי לובר את האומנות, הוא כבר הוציא דורות של תלמידים היודעים להעביר את המסרים שלהם בכלים מקצועיים, כשהתכנים לרכישת המיומנויות הם תכנים מעומקה של תורה "מתוך עומק בית המדרש והנחלת ערכי היהדות", הוא מספר, ועכשיו יצא המיזם החדש, הכשרת דור של בדחנים שירכשו מיומנות ומקצועיות לשמח את החתן והכלה והמוזמנים.
והמסר המרכזי: הוא בא דווקא מתוך הרמב"ם באגרת קידוש ה': "וממה שראוי שתדעהו, שהאדם אין ראוי לו לדבר ולדרוש באוזני העם, עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושנים ושלוש וארבע, וישנה אותו היטב, ואח"כ ידבר. וכן אמרו ע"ה ב"ר פכ"ד, והביאו ראיה מלשון הכתוב: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה"