שב"כ שלום

גורמי ימין טוענים: כך מנסה השב"כ לגייס בכוח מלשינים בישובים היהודיים ביש"ע
שב"כ שלום
התמורות האידיאולוגיות שעובר ציבור חובשי הכיפות הסרוגות שאינו שם עוד את טובת השלטון בראש סדרי העדיפויות מקשה מאוד על המחלקה היהודית בשב"כ לגייס סוכנים חדשים לשירותם. מתברר שאפילו טובות הנאה כספיות ואחרות אינם מדברות עוד אל תושבי יש"ע המעדיפים לפנות לפעילי הימין ולפרסם כיצד ניסו לגייס אותם. לטענת גורמי הימין, לעיתים מנסה המחלקה היהודית בשב"כ 'לתפור תיקים' לסרבני הגיוס, כפי שהיה בפרשת 'המחבל היהודי' חיים פרלמן שהתגלה כחף מכל אשמה וכך גם במקרים אחרים. לאחרונה הם החליטו להוציא את כל המידע החוצה. הצצה לתיקים שמנסה השב"כ לתפור מדהימה, תיקים באפלה

א', נכדו של אחד מבכירי מנהיגי ההתיישבות, לא האמין שזה קורה לו. בבוקרו של יום העצמאות האחרון, כמו ביקשה המדינה להראות לו כמה היא כבר לא 'ראשית צמיחת גאולתינו', בבוקרו של יום, הקיפו כוחות משטרת 'ראשית צמיחת את מאחז 'שבות עמי' הסמוך לקדומים, מאחז שאותו רודפים השלטונות כבר לא מעט זמן ועצרו שם שלשה נערים קטינים באמתלה כל שהיא. במשך כל יום חגה של המדינה, בעוד חבריהם חוגגים, הוחזקו השלשה בתא המעצר. ממש כמו בסיפורים הנלקחים מהמשטרים הטוטוליאריים, ההורים של שלשת העצורים הקטינים, לא ידעו דבר על המעצר ואף חיפשו את ילדיהם שנעלמו. למחרת שוחררו השלשה ללא תנאי בבית המשפט והתברר כי המשטרה עברה על החוק וכי היא אינה יכולה להחזיקם בלי להודיע להורים על המעצר והדיון.
אלא שכאן הסיפור לא הסתיים, הוא רק החל.
לאחר שחרורו, פנה א', כאמור נכדו של אחד מבכירי מפעל ההתיישבות ביש"ע לעובדי עמותת 'חננו', עמותה של עורכי דין שהקים שמואל מידד העוסקת במתן סיוע משפטי מיידי בהתנדבות לעצורים על ידי השלטונות ב'עוונות של אהבת ישראל' כהגדרתם, לכל מי שהסתבך עם החוק כתוצאה מהתחככות עם פלסטינים. א' סיפר לעורכי הדין של העמותה כי רכז בשב"כ ניסה לגייס אותו לעבודה כמודיע. "כשהיינו עצורים בחדר", סיפר א' לעורך דין, "ניכנס לחדר אדם שהציג עצמו בשם 'צ'רלי', וטען כי הוא רכז במחלקה היהודית בשב"כ. בידיו אחז א' קלסר צבעוני שבו ריכז פעילויות תורניות שאותן הוא מעביר לחניכיו בישוב. 'צ'רלי' ניסה להתעניין בכתוב בתיק, בחשבו שהוא עלה על 'דג שמן' וכי כאן בתיק הצבעוני הזה מרכז א' חומר חתרני אסור. מאחר ונכון לכתיבת שורות אלה, חומר יהודי לא מוגדר עדיין כחומר 'חתרני עויין', לא היה בתיק שום דבר שעשוי היה להפליל את א'. לאחר שהבין צ'רלי כי שום תועלת לא תצמח לו מחקירת הנער, הוא החל לדבר על ליבו שיתגייס לשב"כ.
"הוא ניסה לדבר איתי על כל מיני עניינים אישיים ואמר לי שהם מעוניינים לשמור איתי על קשר ושאני אוכל לעזור להם", סיפר א' לעובדי העמותה, "הוא התחיל לשאול אותי על דברים שהחבר'ה עושים בשבות עמי אבל אמרתי לא שאני לא יודע על מה הוא מדבר". בסיום השיחה אמר צ'רלי לא' כי הם ידאגו לשמור איתו על קשר, "השבתי לו שאני לא מעוניין לשמור איתם על קשר אבל הוא אמר לי שבכל זאת הם ידאגו להישאר איתי בקשר", אומר א'.
לקראת סיומה של ה'שיחה' ניסה רכז השב"כ להפחיד את א' והזהיר אותו לבל יעז לספר על השיחה לחבריו. "הוא ניסה להפחיד אותי ואמר לי שאם אספר שדיברתי עם השב"כ, כולם יחשבו שאני שב"כניק, ולכן כדאי לי לשמור על השיחה בסוד".
את א' לא הרשימו אזהרותיו של צ'רלי והוא הזדרז ולא זו בלבד שהוא סיפר על דבר השיחה לעובדי עמותת 'חננו'. אלא שהוא אף דאג לפרסם על דבר השיחה אצל כולם על מנת שידעו להיזהר ועל מנת לגרום למחלקה היהודית בשב"כ שלא לגייסו לעולם.
משהו רע קורה למחלקה היהודית בשב"כ, או כפי שאוהבים פעילי הימין להגדיר, "המחלקה נגד היהודים', בעוד שפעם די היה להתייצב לפני צעיר ממלכתי לוהט מהתלהבות פטריוטית, ולספר לו עד כמה חשובה עבודתו למדינה שהוא כה מעריץ, ראשית צמיחת גאולתנו, וכל מה שנדרש ממנו זה רק לפקוח עיין על חבריו הטובים ולגרום להם שלא להסתבך בצרות ושלא לסבך גם את האחרים בצרות, כדי שזה האחרון יעמוד דום, ישיר את 'התקווה' ויתחיל לזמר על חבריו. אלא שהיום לאור התמורות האידיאולוגיות החדשות שחלו בשנים האחרונות בציבור חובשי הכיפות הסרוגות, המדינה שאיכזבה, גרשה והרסה, אינה כבר תמיד בראש סדר העדיפויות ונימוקי 'זה טוב למדינה שלנו' כבר לא עובדים עליו. פנה זיווה והומהם הדרה של מדינת היהודים שאפילו לנוער הדתי לאומי כבר נראית פחות התגלות אורו של משיח. ההתגייסות לשורות השלטון לשמש מודיע ומלשין על חברים, כבר לא כל כך מובנת מאליה, בוודאי לא מטעמים אידיאולוגים.
המחלקה היהודית בשב"כ מתקשה מאוד להשיג אנשים שישמשו לה כאנשי מודיעין. והיא בלחץ משום שהתוכניות המדיניות העומדות לפתחינו כוללות גם 'ויתורים כואבים' שיולידו התנגדויות עתידיות כואבות עוד יותר, ואלה מניבות את הצורך המיידי בגיוס מודיעים ומלשינים מבפנים. המחלקה היהודית אובדת עצות ואפילו לא לומדת לקח.
אז מה עושים? הולכים לנסות אצל החלשים אצל אלה שפתחו או תפרו להם תיק במשטרה ובפרקליטות, שאפשר להבטיח להם סגירת תיקים, סיוע כספי, אלה שהפיתוי להיענות לקריאת ההתגייסות תמורת הבטחות, גדול מאוד. אנשים אלה, נערים בדרך כלל, מטופלים על ידי עמותת 'חננו' המגישה להם סיוע משפטי ולכן סיפורים רבים עולים על שולחן עורכי הדין העובדים שם.
"אני שמח שהנוער שלנו לא מתפתה", אומר שמואל מידד מקים העמותה ומנהלה, "הנוער כבר לא מאמין למדינה ואי אפשר לקנות אותו בנזיד עדשים, אי אפשר גם להפחיד אותו, ולכן מרבית הסיפורים מגיעים אלינו. במרבית המקרים אנחנו גם מעניקים סיוע ועיצה לאותם נערים ובזכות העצות האלה הם מצליחים לעמוד גם באיומים שכן פעמים רבות לקריאת ההתגייסות מתלווים הצעות מפתות מאוד אם התשובה תהיה חיובית אבל גם איומים נוראים אם התשובה תהיה שלילית. כתוצאה מעצות שהם מקבלים מאיתנו הם יודעים שעדיין הם יכולים להינצל. בית המשפט אפילו למראית עיין עדיין לא יכול להיות לגמרי איתם.
הגורו של איתור וניתור של מגייסי סוכני שב"כ הוא ללא ספק פעיל הימין איתמר בן גביר הדואג שאל שולחנו מגיעים מקרים רבים. לאחרונה הוא אף דאג לפרסם מדריך לעצורים העוברים חקירת משטרה, מדריך שבו השתמש גם חיים פרלמן, מי שהוצג כ'המחבל היהודי' בקול תרועה רמה אך ירד מהבמה בקול דממה דקה אחרי שהתברר ללא ספק שכל קשר בינו לבין המקרים שניסו לייחס לו הוא פרי דימיון מזרחי פורה. חיים עצמו לא שש לדבר היום, את סיפורו שמענו מבן גביר
חיים פרלמן היה בעברו רכז הנוער של תנועת 'כך'. כשבגר, הקים בית ומשפחה בישראל, החליט להתנזר מכל פעילות פוליטית ולהתרכז בחיים נורמלים ורגילים. הוא החליט ללמוד הוראה במכללת 'גבעת וושינגטון' לשם עקרו בני הזוג וחיים החל בלימודיו. הוא אף לקח הלוואה מותנית ממשרד החינוך לממן את לימודיו. הלוואה זו מותנית בכך שהמורה המשתלם ילמד בתום לימודיו במשך שלש שנים בעיירת פיתוח. והיה אם הוא עושה כן, ההלוואה הופכת למענק ואם הוא לא משלים את לימודיו ולא הופך למורה מסיבה כל שהיא או שהוא לא מלמד במקומות המוגדרים כעיירת פיתוח, ההלוואה בעינה עומדת ועליו להחזירה.
חלפו שלש שנות לימוד וקצין הביטחון של משרד החינוך הודיע לפרלמן כי עקב עברו ה'בעייתי' הוא לא יוכל להיות מורה בישראל. מעבר לעובדה שלחיים לא נקשרו כל תיקים פליליים וכי פעילותו בתנועת 'כך' לא כללה עברות על החוק, נותר חיים פרלמן בבעיה כלכלית שכן הוא גם לא יוכל לעבוד כמורה, שלש שנות לימודיו ירדו לטימיון והלוואה מה תהא עליה, שכן הוא יצטרך להחזירה? מעבר לכך שמצבו הכלכלי של פרלמן גם כך לא היה שפיר.
זה המקרה שלו אורבים בפינה מגייסי הסוכנים במחלקה היהודית. הטלפון אכן לא איחר להגיע. "מדבר חבר שלו ממגרש הרוסים", אמר הקול מעבר לקו ואשתו שלא חשדה בדבר העבירה את הטלפון לבעלה. חיים הוזמן לפגישה עם מפעיל שרק ביקש לדעת דברים כלליים ולא מסגירים. חיים חזר הביתה עם תשלום בסך 500 ₪. לאשתו הוא הסביר כי הוא החל להעביר חוגים לילדים באשקלון. הוא הוזמן למלונות מפוארים שם סעד עם מפעיליו סעודות פאר שאחריהם היה מביא הביתה סכומים של 1500 ₪. כשהחלו לדרוש ממנו יותר, החליט לגלות לאשתו. בעיצה משותפת החליט חיים להתנתק מהקשר הזה ולא לשתף איתם פעולה.
בפגישה האחרונה הם אמרו כי הם מצטערים מאוד על החלטתו של חיים אך מכבדים אותה. אמרו אבל למעשה לא ויתרו. מספר ימים לאחר מכן מצא חיים בקרבת ביתו מודעת דרושים למדביקי מודעות בלילה. חיים חיפש עבודה כזאת. כך יוכל לעבוד ביום בעבודה רגילה ולהדביק מודעות בלילה. הוא הציג מועמדותו ונקרא לראיון עבודה. החשדות החלו להתעורר מייד, לקבלני ההדבקות לא היה מה להדביק ויותר מזה לא היה להם מושג ירוק איך מדביקים מודעה. "הם שבכניקים", אמר לאשתו והתייצב לעבודה עם מקליט MP3 בכיסו, שם היה מקליט את 'בעלי הבית' החדשים שלו שניסו להדיחו לבצע דברים שלאחר מכן היו מסבכים אותו לחלוטין. "אחד מהם שכונה בשם 'דדה' סיפר לי באקראי כאילו באיזו קלות ניתן לרצוח את שיך ראדה", סיפר חיים לאחר מכן לאיתמר בן גביר וזה היה שיא בסדרה ארוכה של ניסיונות לשדלו לבצע עברות על החוק, הכל מוקלט.
יום אחד החליט להפסיק את הקשר, לא לפני שיצר קשר עם בן גביר ומסר לו העתקים מכל ההקלטות, העתקים שיצילו אותו לאחר מכן מלהינמק במרתפי השב"כ. בלילה הודיע ל'בעלי הבית' של חברת ההדבקות שלא יבוא לעבודה מפאת מחלתו. "עכשיו רק חיכיתי שיבואו לעצור אותי, לא היה לי ספק שכך יהיה. וכך אכן היה.
באותו לילה הגיעו לפתע אנשי שב"כ וערכו חיפוש בבית. הם חיפשו את ההקלטות וגם מצאו, הם לא ידעו כי פרלמן חכם מהם וכי העתקי הקלטות כבר מצויים במקום אחר. פרלמן נעצר מייד וכלי התקשורת מיהרו לפרסם את הודעת השב"כ על מעצרו של המחבל היהודי שיחסו לו מעשים שלמעשה לא היו ולא נבראו. פעם אחר פעם מנעו את שחרורו. ההקלטות שביצע פרלמן ובהם נשמעו מפעיליו כשהם מנסים לשדלו, הופצו בכל כלי התקשורת ועוררו תשומת לב מיוחדת. גם בית המשפט לא יכול היה להישאר אדי. פרלמן שוחרר ללא שהוגש נגדו כתב אישום כל שהוא והכל בזכות הקלטותיו
"זאת המכה הקשה ביותר שהמחלקה היהודית הוכתה", אומר בן גביר, "כבר חשבנו שהם למדו לקח ולא יעשו זאת אבל המציאות אחרת לגמרי, המחלקה היהודית נמצאת במצוקה אמיתית הגורמת לה לעשות טעויות המתגלות חיש מהר על ידינו".
ולפרשת פרלמן אפ היו ספיחים תושב השומרון א', נחקר לפני מספר שבועות במשרדי היחידה הארצית לחקירת פשיעה כלכלית, בחשד שפרסם את תמונת הסוכן "דדה" שהיה בקשר עם חיים פרלמן, א', תושב השומרון ואב לשניים, קיבל שיחת טלפון מפקד אלון כהן, חוקר מהיחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ). פקד כהן ביקש מא' להגיע לחקירה במשרדי היאל"כ בלוד.
א' שלא הבין מה לו ולפשיעה כלכלית שאל באיזה נושא החקירה אך פקד כהן השיב שאסור לו להשיב כיון שזה ישבש את החקירה אך זה עניין דחוף. א' הודיע לחוקר שיגיע לחקירה ביום ג'
הוא הבין שלחקירה אין קשר לשום נושא כלכלי אך יש לה קשר לנושאים אחרים, מיהר ליצור קשר עם עמותת חננו והוא אכן תודרך ע"י עו"ד עדי קידר מ"חננו". ואכן כשהתייצב א' במשרדי היאל"כ והופתע לגלות שהוא חשוד בפרסום תמונתו של המכונה "דדה" שנטען שניסה להדיח את חיים פרלמן להרג ערבים.
החוקר כהן אמר לא' כי הוא חשוד שפירסם את התמונה ברשת האינטרנט אך לא פירט היכן וכיצד נעשה הדבר. לחקירה נכנס גם סנ"צ רון גפני שהציג את עצמו כממונה על החקירה.
א' טען כי העובדה שהיחידה הארצית לחקירת פשיעה כלכלית חוקרת את העניין וקצין בדרגת סנ"צ ממונה על החקירה מראה כי יש פה פן פוליטי מובהק ולכן הוא שומר על זכות השתיקה. א' שאל את החוקר והסנ"צ מה הקשר ליחידה הכלכלית ולפרסום תמונה של סוכן שב"כ אך לא זכה למענה.
"בחודשים האחרונים חלה עלייה בנסיונות הגיוס של מתיישבים בידי אנשי השב"כ ומדי שבוע מגיעים לטיפול העמותה ניסיונות גיוס בידי רכזי המחלקה היהודית, שהעומד בראשה יש לציין מתגורר באחד מישובי יו"ש. מטבע הדברים רוב מהסיפורים אינם מגיעים לידיעת הציבור", אומר איתמר בן גביר.
במקרה נוסף שאירע לפני מספר שבועות ניסה רכז שב"כ בשם "מאיר" לגייס את י', תושב אריאל שהתגורר בעבר באחת מגבעות שילה.
"מאיר" הגיע לחנות בה עובד י' בעיר אריאל והציע לו סכומי כסף תמורת מידע על חבריו. "אני יודע שקשה לך לפרנס את האישה והילדים ואני בטוח שיהיו לנו הצעות מעניינות בשבילך" הוא רמז בבוטות. י' סירב בתקיפות להצעה, התקשר לקבל יעוץ מעמותת חננו והפיץ את הסיפור בין חבריו.
"יש להדגיש כי לעיתים מדובר באנשים שכלל לא קשורים לפעילות כלשהיא. לפני מספר חודשים ניסה רכז שב"כ המכונה "אמיתי" לגייס אדם העובד כרכז נוער באחד הישובים הגדולים ביו"ש. לאחר מפגש אחד עם "אמיתי" הוא הבין כי ל"אמיתי" אין כוונות טובה ופנה אף הוא לעמותת חננו ליעוץ", אומר שמואל מידד מנכ"ל 'חננו'.
"לשמחתנו הציבור מבין יותר ויותר את מטרותיהם הנילוזות של אנשי השב"כ ומסרב לשתף עמם פעולה. אנו קוראים לכל מי שנתקל בניסיון גיוס כזה או אחר מצד אנשי שב"כ לפנות למוקד המשפטי של עמותת חננו ואנו נשמח לסייע לו תוך שמירה על פרטיות מלאה במקרה הצורך.
חשוב לזכור כי כוחם של אנשי השב"כ הוא במיסתרים ולכן הדרך הטובה ביותר היא לפרסם ניסיונות גיוס ככל שניתן. פרשת פרלמן תוכיח מה יכול לקרות למי שנכנס למערבולת של קשר עם שירות הבטחון הכללי. ללא עזרה משפטית וציבורית מאומצת והרבה סיעתא דשמיא יכול היה חיים פרלמן לשבת בכלא ארבעה מאסרי עולם על לא עוול בכפו.
נסיונות אלה הכרוכים פעמים רבות גם בתפירת תיקים, הביאה את נעם פדרמן, מי שנחשב לעילוי משפטי שרק סירוב עיקש של לשכת עורכי הדין מונעת ממנו, בוגר הפקולטה למשפטים, לשאת בתואר 'עורך דין', לפרסם את החוברת 'דע את זכויותיך'
"יש בחוברת שני חלקים", מסביר נעם פדרמן. "החלק הראשון נודע לחקירות משטרה פשוטות. החלק הזה מסביר לנחקר איפה הוא עומד מבחינת הזכויות שלו. המטרה היא למנוע בלבול מנחקר שנמצא בהלם ולא מודע למותר ולאסור. אף אחד במשטרה לא טורח לומר לו את הזכויות שלו".
עוד אומר פדרמן כי בהיעדר המידע ההכרחי הזה "אנשים הפלילו את עצמם למרות שלפעמים לא עשו דבר". פדרמן נותן דוגמא למציאות שכזו – "אם יש הפגנה שבשלב כלשהו עוברת את שלב הצעקות והשלטים לחסימת כביש, מגיעים המשטרה והיס"מ והחוסמים בורחים. לפעמים דווקא מי שלא בורח הוא מי שלא היה בחסימה. לפעמים הוא בטוח שבגלל שהוא לא היה שותף לאירוע הוא יצליח להיחלץ באמירה כזו או אחרת בחקירה, אבל אחר כך שואלים אותו אם היית במקום. הוא עונה שכן, וכבר זה מהווה עילה עבורם להתחיל נגדו בהליך משפטי".
על חלקה השני של החוברת מספר פדרמן: "נתקלתי בכמה מקרים של אנשים שהודו במעשים חמורים כמו רצח עקב חקירות אינטנסיביות של השב"כ למרות שלא ביצעו את הפשע", הוא אומר. "יש לשב"כ אמצעים וזמן בלתי נגמרים, מה שאין לחוקרי משטרה. חוקרי שב"כ יושבים 16 או 17 שעות ביום, ולפעמים יותר, בחקירה של אדם תוך שימוש באמצעים קשים כמו כבילה של נחקר לכיסא נמוך, כיסוי עיניים ועוד, וכל זה כאשר הרבה פעמים הם יודעים שהנחקר לא ביצע את המעשה והמטרה האמיתית שלהם היא להגיע למבצע המעשה דרך הנחקר".
דוגמא למצב הזוי בו אדם מודה ברצח שלא ביצע נותן פדרמן בסיפורו של מלמד תינוקות מוערך מאוד תושב קריית ארבע, הנחשב לצדיק שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ואף צורת מטבע אינו יודע, שבאירועי פרשת האחים קהלני, לפני למעלה מעשור שנים, נחקר על ידי השב"כ שעות רבות והודה בביצוע רצח שלא ביצע. "לאחר מכן חוקרי השב"כ אמרו לו 'אנחנו יודעים שלא ביצעת את הרצח, אבל יש לנו את ההודאה שלך. אם לא תלך לנחקר השני, תושב קריית ארבע גם הוא, ותאמר לו להודות אתה תיכנס לכלא בעקבות ההודאה הזו'. האדם השני שהכחיש את המעורבות שלו במעשה מצא את עצמו במצב בלתי אפשרי שבו חבר אומר לו 'אני אשב במאסר עולם על מעשה שאתה ביצעת'. זה לחץ לא פיזי אבל זה מצב מסובך נפשית, ויש לכך עוד דוגמאות רבות".
לדבריו בגלל אירועים מעין אלה החליט לכתוב את חלקה השני של החוברת ובו "הסברתי את התהליך מ-א' ועד ת', מרגע הכניסה למתקן של השב"כ, איך מתנהלות החקירות, מה ייעשה בו וכו', כדי שלאדם יהיה ידע בסיסי בקשר למקום שאליו הוא הולך. הידע הזה כולל זכויות פגישה עם עו"ד, מי לוקח אותו ממקום למקום, מי יהיה איתו בתא ועוד ועוד".
וכלל אחד מוצא פדרמן ככלל החשוב ביותר לטעמו והוא השתיקה. "ההמלצה המרכזית היא לא לדבר מילה וחצי מילה עם אנשי השב"כ. יש לזה גם סיבה חוקית. השב"כ אינו גוף חוקר אלא גוף מסכל. אמירות בפני השב"כ אינן מחייבות את החשוד כמו אמירות בפני המשטרה. אין אזהרה של הנחקר מהפללה עצמית, אין טופס חקירה מסודר, החוקר כותב מה שנוח לו ובעבר פסק בית המשפט שהנייר הזה לא מספיק".
המוטו של החוברת הוא לא רק שיטות החקירה, אני מניח שיהיו חדשות, אלא להכניס אדם להבנה לאן הוא הולך. אין חובה בחוק למסור גרסה, אין חובה לדבר איתם".
עתה בעקבות פרשת פרלמן ופרשות אחרות שנוצרו כתוצאה מניסיונות השווא של המחלקה היהודית בשב"כ לגייס סוכנים, מתכוון פדרמן לעדכן את החוברת שלו והוא יכתוב חוברת שבה יסביר כיצד להימנע מפגישות עם אנשי שב"כ המבקשים לגייס אדם לשורותיהם כסוכן, "איך לא להגיע למצב שבו אדם מוזמן להיות סוכן שב"כ".
"בכל יום מגיע אלי סיפור של ניסיונות שכנוע להיות סוכן. בשנה וחצי האחרונות יש ניסיונות (לגייס סוכנים) מכל גווני ההתיישבות בשומרון, בימין ואצל החרדים".
האמת שלא קשה לאתר סוכני שב"כ", אומר ברוך מרזל, "יש מספר סימנים ותמיד הם חוזרים על עצמם, הם מנסים להדיח את חבריהם לעבור על החוק, הם עצמם עוברים על החוק ללא מורא ופחד שכן יש להם חסינות בתוקף היותם סוכנים. לפתע אתה מגלה כי לאיש יש כסף. הוא רוכש מכונית חדשה, מיטיב את חייו הכלכליים. גם אם הוא עושה זאת בזהירות ואט אט ואפילו יש לו הסבר להטבה במצבו הכלכלי, עדיין אפשר לזהות אם מדובר בסתם תושב שהוטב מזלו או בתושב שיצריו הכלכלים גברו על הלויאליות לחבריו", אומר מרזל. "ותמיד צריך לזכור שקשרים כאלה נגמרים רע, אם אתה לא יכול עוד לספק את רצונם של מפעיליך. אתה גם נזרק כמו כלב על ידי השב"כ המפקיר אותך לאנחות וגם מנודה על ידי חבריך שגילו שאתה בסך הכל סוכן שב"כ", מזהיר מרזל.

מסגרת
נ' הוא בחור חרדי שהחליט לצאת אחרי שנים של לימוד תורה, לעולם המעשה. הוא עזב את הישיבה, דיווח לצבא על סיום מעמדו כ'תורתו אומנותו וציפה בקוצר רוח לטלפון משלטונות הצבא.
הטלפון הגיע, לא משלטונות הצבא, אלא משלטונות משרד הבטחון. הזמינו אותו לשיחה. "הייתי בטוח שהולכים לגייס אותי מינמום למסתערבים", נ', אלא שכאן נכונה לו הפתעה, "אתה תלך לסוסיא וגם לחוות מעון ותעביר לנו דיווח על יושבי הישובים האלה, זה חשוב מאוד לבטחון המדינה", הסבירו לו.
בהתחלה נ' סירב. הוא ציפה לשרת בצבא לא להיות מלשן על המתנחלים. אבל לשב"כ יש את השיטות שלו לשכנע. הם ניסו לעבוד עליו בכל דרך אפשרית שאין מעשה יותר חשוב ממה שהוא יעשה. מכל פגישה יצא הבחור כשבכיסו דמי כיס נאים ביותר, רבים הרבה יותר ממה שיכול חייל להעלות על דעתו. בשלב מסויים הם אף ציידו אותו במכשיר סלולארי חדש ומשוכלל. העבודה הפסיכולוגית עשתה את שלה, הבחור השתכנע. הוא הגיע לסוסיא ולאחר מכן לחוות מעון, השתלב שם בין העובדים והפך למודיע של השב"כ. אלא שעד מהרה הוא הבין כי אין זה רצונו. הוא ניסה לשכנע אותם שיניחו לו לנפשו. בשלב מסויים הוא גם החל להקליט את השיחות. מתמליל השיחות ניתן לשמוע כיצד מפעילו מנסה לשכנע אותו בצדקת המעשה שהוא עושה.
כשהבין שאין שום דרך אחרת להיפטר מאנשי השב"כ, הוא גילה את אוזנו של יהושפט תור, ראש החווה מי שלח אותו. תור לא התמהמה ושלח אותו לאיתמר בן גביר עם הקלטותיו. "אתה שומע את ההקלטות ולא יודע אם לצחוק או לבכות", סיפר לנו בן גביר, "הבחור היה כה תמים ושאל שאלות שמתוכו אתה מבין שהוא פשוט לא מודע למה שהוא עשה. בן גביר פרסם מייד את ההקלטות והשב"כ 'ירד' מהבחור
# אתם לא חוששים לתגובה הפוכה, ברגע שמודיע מסגיר את עצמו לידי אלה שנגדם צריך היה לרגל, הוא לכאורה עובר על החוק, הוא יכול להענש, יש אלף דברים לפעול נגדו?
הפוך", עונה בן גביר, "כוחו של השב"כ היא הפעולה במחתרת. אם הוא לא היה נחשף הם היו יכולים להושיב אותו בתא אפל לזמן רב הוא לא היה רואה אור יום. ברגע שהעניין נחשף, אם יעצרו אותו ויתפרו לו תיק, יביאו אותו לפני שופט, ברור כשמש שהשופט לא יוכל להעלים עיין. הציבור מודע לעניין, הציבור יעשה את ההקשר המתבקש בין פעולותו לנקמת השב"כ ובית המשפט לא יוכל להתעלם. דוקא החשיפה לאור השמש היא זו שמעניקה חסות לסוכן שהחליט להתגלות.
"זה גם המקום להעלות שאלה נוספת", מוסיף בן גביר, "השב"כ משקיע הון עתק בגיוס סוכנים, בהפעלתם, במימונם. מאות אלפים מושקעים בעניין הזה ללא כל תוצאה. הלא אם הסוכנים היו חושפים איזו מחתרת חדשה, איזו פעילות מסוכנת שבשבילה שווה היה להשקיע את הסכום הזה, לא היתה כל בעיה. אבל המאמצים האלה אינם נושאים פרי, שום דבר לא נחשף משקיעים את הכסף במקומות הלא נכונים. התוצאה היא שבמקרים חשובים פי כמה הם מודים שאין להם מודיעין. כך בפרשת חציית הגדר במג'דל שאמס, נציג השב"כ הודה שלא היה להם מודיעין ומדובר במקרה שהיה לו פרסום מוקדם בכל הרשת החברתית המקוונת והעובדה שלא 'עלו' על זה היא כמעט מחדל יום כיפור. כך פעלה גם ענת קם בשקט וללא הפרעה. כשמדובר בהפגנות בכפר בילעין שהצבא אינו יכול למנוע, גם כאן טוען השב"כ כי אין לו די מידע. יתכן שחוסר המידע הזה נובע מהשקעת הכסף ברדיפה אחרי יהודים במקום להשקיע אותו במקומות הנכונים"? שואל בן גביר