"לפתע הרגשתי רוח שהחלה מנשבת הצטמררתי, נזכרתי בכל הסיפורים שליוו את אלה שניסו להיכנס", מספר ר' משה יעקב האיש שראה במו עיניו את קברי אבותינו

לפני שלושים שנה בדיוק בערב ראש השנה תשמ"ב, ירדה קבוצה של כ 15 איש לתוככי מערת המכפלה. בין היורדים היה גם ר' משה יעקב שעליו הוטלה המשימה לנתץ את האבן הענקית שחסמה את הגישה לתוך המערה עצמה, משניתץ את האבן, התגלתה לפניו המערה העליונה. בניגוד לחבריו שעלו מייד, המשיכו הוא ואבישי בן יעקב לרדת. הם היו היחידים שראו במו עיניהם את מערות הקבורה האמיתיים שבהם קבורים אבותינו ואמהותינו. שלושים שנה לאחר מכן, מספר ר' יעקב משה על אותה ירידה מצמררת ועל הגילויים שהביא עמם. מי כתב את החרסים העגולים והמוזרים ומה כתוב עליהם ומדוע ציוו הרבנים הצדיקים יצחק כדורי ומרדכי אליהו זכר צדיקים לברכה לקבור אותם באישון לילה

"הפחד היה נורא, קשה לתאר זאת למי שלא היה בפנים. לפתע הרגשתי הרגשה מוזרה מאוד, נשיבה חזקה של רוח מבפנים, התחלתי לרעוד מפחד, ניזכרתי בכל הסיפורים על הרוחות שנשבו מתוך קברי האבות ו'העיפו' את כל אלה שניסו להיכנס לשם. זה היה אחרי ששעתיים תמימות עסקנו בשבירת המצבה הגדולה שבנו הצלבנים, האבן שלמעשה חסמה את הכניסה למערה התחתית. התעקשנו לשבור אותה. מלמעלה, שמענו אני וחברי אבישי בן יעקב את הצעקות של שאר חברי הקבוצה שחייבים לצאת מהמערה כי הערבים רוצים להיכנס, אבל משהו משך אותי להישאר בפנים. קראתי לאבישי, שהביא לי דלי מתכת אני מילאתי שתי דליים של עפר והוא שופך. חשבתי שאמצא מערה גדולה, לא הייתי מודע לעובדה שבעצם אני נמצא בתוך המערה..
התחלנו לחפור כמו מטורפים והוצאנו את העפר מתוך המערה. ואז כשגמרנו לפנות את שברי המצבה הצלבנית, התגלה לעיננו לפתע החריץ בתוך האבן. הנחנו את הלום בתוך החריץ כדי להרים את האבן שכנראה חסמה את הכניסה למערה נוספת, תחתית. שמנו לב שהאבן עצמה זזה בתוך המסילה. כשהזזנו את האבן גילינו פתח כגודל אדם. מחילה צרה הוליכה אותנו לתוך חלל מערה גדול. ולפתע גילינו שאנו אכן נמצאים בתוך מערה גדולה ובה חצובות שלש מערות קטנות בתוך הסלע, הן היו חצובות בצורה של קשת כלפי מטה. כל מערה בגודל 60 ס"מ כגודל אדם. בדיוק כפי שכתוב בגמרא, חיל ופחד אחז בנו, הבננו שאנו ניצבים בפעם הראשונה ורואים בעיני אדם את מקום קברות אבותינו ואמותינו: רק לאחר שיצאנו ומיפינו את מה שראינו בעזרתם של המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי, הגאון רבי מרדכי אליהו והמקובל האלוקי רבי ברוך שפירא, אני יכול לומר שבמערה מצד ימין היא מקום קברות אברהם ושרה, המערה האמצעית היא מקום קבורת יעקב ולאה ומצד שמאל מקום קבורת יצחק ורבקה. הרגשתי הרגשה מוזרה שאסור לי להמשיך לחפור. הרגשתי שאם אמשיך לחפור לא אצא מכאן חי"
זה אולי נשמע פרק מתוך סיפור מתח דמיוני, אבל הדובר הרב משה יעקב, כיום סופר סת"ם במקצועו, היה אחד מאלה שירדו בשעתו יחד עם הקבוצה לתוככי מערת המכפלה. אלא שבעוד ששאר חברי הקבוצה הסתפקו בביקור ארכיאולוגי קצר, החליט ר' משה יעקב, אז אברך כולל בישיבת 'שבי חברון', לחפור עוד קצת. הוא וחברו אבישי בן יעקב היחידים שאכן ראו במו עיניהם את מערות הקבורה של האבות והאמהות. על שולחנו של ר' משה, חרסים עגולים ועליהם כתובים אותיות בכתב מוזר בצורת מגיני דוד. חרסים אלה הם שחזור מדויק של החרסים שמצא ר' יעקב שם, במקום קבורת אבותינו והם נחשפים עכשיו בפעם הראשונה. את החרסים האמיתיים צוו הרבנים הצדיקים יצחק כדורי ומרדכי אליהו על רבה של הכותל המקובל רבי מאיר יהודה גץ לקבור באישון לילה.
גם שנים רבות לאחר מכן, בביתו בבית שמש, הנשימה נעתקת כשבעל הבית ר' משה יעקב ממשיך לספר את סיפורו המדהים:
"מלמעלה שמענו את חברי הקבוצה צועקים שעלינו לעלות למעלה כי הערבים מאיימים לפרוץ לתוך אולם יצחק, אחד הקצינים שהיה אז אחד ממפקדי הכוח, סיפר לי שנים לאחר מכן על הניסיונות שלו למנוע מהערבים לפרוץ את הדלתות ולהתפרץ משום שאם זה היה קורה, כל הניסיון שלנו היה מסתיים באסון גדול. אבל אנחנו התעקשנו להמשיך, חשנו כי אנו נמצאים בתוך רגע היסטורי ששוב לא יחזור על עצמו. "מדדנו את המערה וגילינו שעומקה כ 10 מטר. חברנו למעלה דאגו לנו מאוד משום שחשבו שלמטה אין חמצן, אבל למטה נשבו רוחות. המשכנו להצטמרר מפחד. תיאורים על רוחות מנשבות מקברי אבות מופיעים כל העת בכל תיאורי הכניסה הקדמונים למערת המכפלה. אני חושב שגם הרחתי ריחות מבושמים. התחלנו למדוד את גודל שלשת המערות שראינו. גודל חלל שלשת המערות החצובות בסלע, היה מטר וחצי בדיוק. לאחר מכן בעזרתם של גדולי ישראל נבין גם את הסוד של הגודל הזה. המרחק בין שלשת המערות היה בדיוק כמרחק המצוין בזוהר הקדוש שבין קברי האבות, מטר אחד בדיוק – שתי אמות.
הזזנו את האבן ולפתע אנו גילינו פתח כגודל של אדם. לאחר מכן יגידו לנו המקובלים שעל פי המסורת שלנו רק לאבות הקדושים היה מותר להיקבר במערה. הנקבר האחרון במערה היה יעקב אבינו שאותו קבר יוסף . בזוהר הקדוש נאמר שכשבאו השבטים לקבור את יעקב אבינו, הייתה המערה קטנה מדי, אלא שמייד נעשה נס, והמערה גדלה וכולם יכלו להיכנס בה. משנסתיימה קבורתו, שבה מערת המכפלה לגודלה הטבעי.
ואז, סמוך לפתח המערה הימנית, זאת שלאחר מכן הבנו כי היא פתח מערתם של אברהם ושרה, גיליתי את החרסים. על שכמי היה תרמיל צבאי גדול, לא ידעתי מהם החרסים אבל אספתי אותם ושמתי אותם בתרמיל שלי בלי לדעת איזה אוצר בעצם מונח בתיקי", ממשיך ר' משה לספר. בתוך המערה התחתית זו שבסלעיה היו חצובים שלשת מערות קבורות אבותינו, מצאנו גם כמה כדים ובתוכם עצמות. את הכדים האלה נתתי לנעם ארנון והם מצויים היום במוזיאון חברון", מתאר ר' משה יעקב.
את שחזור הירידה למערה כבר בשנה שעברה, ביוזמת העיתון התקבצו ובאו כל יורדי המערה, ובתוכם גם ר' משה יעקב, אלא שעכשיו, בפעם הראשונה מגלה ר' משה יעקב, היחיד מבין החבורה שהעמיק לחקור גם הלאה, מה הוא עצמו מצא. "למדתי אז בישיבת 'שבי חברון' סיפר ר' משה יעקב, "נעם ארנון יזם את הירידה הזאת", הוא מספר, "וביקש ממני להשתתף בה. באתי אל הגר"מ אליהו זצ"ל להיוועץ בו, הוא אמר לי שאני חייב לחפור את המצבה הצלבנית הגדולה החוסמת למעשה את הכניסה למערת הקבורה של אבותינו. הוא זה שייעץ לנו לתקוע בשופר במערת המכפלה לפני הכניסה שלנו. תקיעות בשופר מפחידות את הערבים המרגישים הרגשה של יום הדין, וכך בדיוק קרה. תקענו בשופר וכל הערבים נמלטו מהמקום וכך יכולנו לחדור פנימה".
כל מה שידענו עד אז שמשה דיין הוריד ילדה לתוך המערה והיא גילתה מדרגות. איש לא ידע היכן נמצא הפתח המקורי. התפקיד שהועיד לי נעם ארנון הוא שבירת המצבה. ירדנו ראשונים", הוא מספר, "אני וחברי אבישי בן יעקב, שברנו את הפתח, התחלנו לרדת מדרגה אחר מדרגה. התברר כי אלה הם המדרגות שגילתה הילדה ששלח משה דיין. לאחר מכן יסבירו לנו גדולי המקובלים את תפקידם של המדרגות האלה שנקראו בכלל 'מעלות' משום שהעלו לדרגת רוח הקודש את הבאים לקברי האבות.
בחוץ כבר החלו להישמע הקולות הראשונים שקראו לנו לצאת משום שהערבים החלו לדרוש להיכנס, לא תהיה זאת הפעם האחרונה שנשמע במהלך החדירה ההיסטורית הזאת את קריאתם של חברינו לצאת, אבל אנחנו החלטנו שעד שכבר הגענו לכאן, לא נוכל לוותר", משחזר ר' משה את הביקור היסטורי ההוא
"ירדנו את כל המדרגות וגילינו את המערה הראשונה, זו הנקראת 'עליה', מדדנו את הכניסה, גודל הכניסה למערה הפנימית של מערת המכפלה היא כגודל הכניסה לאבן השתייה בירושלים מדוע? כי אסור היה לעמוד בקומה זקופה לנוכח המקום הקדוש, צריך היה להשתחוות כלפי השכינה, הלכנו 18 מטר, הגעתי למדרגה בגובה של 40 ס"מ. בתוך המערה ראינו את מגש הנרות ובתוכו קופסאות של שמן שאליו מורידים הערבים שמן מידי יום דרך פתח צר מאוד, הפתח שדרכו ירדה הילדה הקטנה. ואז ראינו שלשה מצבות שגם משה דיין מתאר אותם. היו שם שתי מצבות קטנות ועל גביה מצבה גדולה שעליה כתוב בלטינית. את המצבה בנו הנוצרים ששלטו במערה, ועליה הדביקו המוסלמים שבאו לאחר מכן מצבה בערבית. מייד ידענו, זוהי המצבה שלמעשה מפריעה לגישה למערת המכפלה האמיתית שבה קבורים האבות, את המצבה הזאת עלינו לשבור על מנת להגיע למקום הקדוש. את המצבה הזאת שברנו שעתיים שלמות. מתחת למצבה הזאת התרחשה הדרמה הגדולה, מתחתיה גילינו את המערה העליונה הנקראת עליה ואת שלשת המערות החצובות בסלע המערה שמתחתיה, שלשת מערות הקבורה של האבות והאמהות.
לפנות בוקר, כשהם מלוכלכים מעפר, עלו משה יעקב ואבישי בן יעקב ממעבה המערה והצטרפו לשאר בני החבורה שעלו הרבה קודם לכן, הם ארזו את תיקיהם ותרמיליהם, סידרו כלאחר יד את השטיחים, ניסו לנקות את העפר ומיהרו להימלט מהמקום. בתיקו של משה יעקב היה אוצר יקר מאוד, אז הוא לא ידע זאת. לנעם ארנון הוא נתן את הכדים. את החרסים השאיר לעצמו.
בתוך שעה קלה סערה חברון הערבית כולה והיתה כמרקחה. הערבים לא התקשו לגלות שמשהו קרה הלילה במערת המכפלה וכי היהודים העזו לשבור את כל המוסכמות ולחדור לתוך המקום שבו היו קברות אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. אף אחד, כולל היהודים לא ידע עד כמה גדולה הייתה החדירה. כשכולו נרגש, נסע נעם ארנון לארכיאולוג המחוזי והראה לו את הממצאים שבידו, כדי החרס שהעצמות שבתוכן הוכיחו שמסורת שבידינו לגבי מקום קבורת אבותינו אכן נכונה. אבל התגלית האמיתית הסוערת יותר נותרה בידי משה יעקב.
"הבאתי את החרסים לבית הורי, והשתדלתי לשכוח מהכל, הצבא והמשטרה רדפו אחרינו, ידעתי שיש לי ממצאים בתיק, לא רציתי למסור אותם", הוא מספר.
שנתיים וחצי לאחר מכן, כשכל העולם כבר נרגע מהסיפור, החליט ר' משה יעקב לגשת אל החרסים שגילה ולהוציאם לאור עולם. החרסים שלמעשה שפכו אור חדש על סודה של מערת המכפלה, ועל סוד החרסים שמצא ר' משה ששפכו אור גדול יותר על תפקידה של מערת המכפלה בימי קדם. "עד אז ראיתי מה שראיתי, זה היה כמו סרט בלי פס קול, גדולי ישראל שעמם ישבתי 'הלבישו' פס קול על מה שראיתי ולפתע מערת המכפלה קיבלה חיות חדשה", הוא מספר.
הוא ניקה את החרסים שהיו מלאים בחול ואבק ושכבות בני אלפי שנים. עם החרסים הגיע לביתו של גדול המקובלים הצדיק רבי יצחק כדורי ששלח אותו לגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, "הרב מרדכי אליהו הביט בחרסים ושלח אותי מייד לצדיק נסתר, שהיה חברותא של בעל הקהילות יעקב מרן הגאון רבי יעקב קנייבסקי זצוק"ל הלא הוא הסטייפלר. הוא היה ידוע בתור מקובל אלוקי הלא הוא הצדיק רבי ברוך שפירא זצ"ל. "באתי לביתו סיפרתי לו את כל סיפור החדירה למערת המכפלה והראתי לו את החרסים שהיו עגולים ועליהם כתב לא מובן, גילוי האבק מעל החרסים האלה היה גם גילוי אבק מעל הסטוריה וגילויים הרי גורל. כשהבאתי לו את הכדים, הוא ביקש לשתות מים שבתוכם עפר מאותם כדים "יש כאן עפר מגן עדן", אמר לי המקובל, הצטמררתי
כשראה בפעם הראשונה רבי ברוך את התמונות שצילמנו במערת המכפלה הוא הגיב בהתפעלות עצומה "ההשגחה העליונה זיכתה אתכם בזכות שבה לא זוכים בני תמותה רגילים", הוא אמר והביט שוב ושוב בתמונות. "אלה אינם מערות רגילות", אמר רבי ברוך, "אדם הראשון חצב במקום מערכת מוזרה ושונה לגמרי. הזוהר הקדוש מסביר שהמערכת עצמה היא תלת מימדית, מערה לפנים מערה ועל גביה עליה, החציבה היא של 60 מעלות. כל מערה חצובה כנגד ציר אחר בארץ ישראל ומגיעה ב'כינון ישיר' לחלק אחר ומכוון של הארץ שבו אירעו לאחר מכן מאורעות הסטוריים שונים הקשורים במישרין לאב או לאם הקבורים באותה חלקת אדמה.
שלשת המערות החצובות בסלע הם אכן שלשת קברי האבות. בכל מערה קבור זוג אחד. מצד ימין, הסביר הרב שפירא על פי הנאמר בזוהר, ובספרים נוספים, "קבורים אברהם ושרה שהם כנגד החסד, וחסד הוא מים. גשם הוא חסד, בצד שמאל קבורים יצחק ורבקה שהם כנגד אש וגבורה. באמצע קבורים יעקב ולאה. יעקב הוא רוח והוא המפריד בין האש לבין המים. זאת ועוד, תחילה קברו את הנשים: שרה, רבקה, ולאה ולאחר מכן נקברו בעליהם אבותינו אברהם יצחק ויעקב.
ועכשיו לתעלומה הגדולה שהתגלתה: מה היה במקום לפני שנבנה המבנה המונומטלי? האם היה במקום בית קברות, ובכלל מדוע במקום זה נקבר אדם וחווה ואחריו שלשת האבות. חשיפת התעלומה הזאת תחשוף בפנינו את התפקיד המיוחד שמילא האתר שבו קבורים אבותינו.
על פי מדרש הזוהר: מקום קברות אבותינו הוא למעשה פתח גן עדן, שם נקבר אדם הראשון שם גם נקברה חווה אשתו וזו הסיבה שאברהם אבינו מתעקש לרכוש מידי עפרון החיתי דווקא את חלקת האלוקים הזאת על אף שעפרון מציע לו חלקות אדמה אחרות בחינם, אבל דומה כי אברהם אף ידע את ערכה האמיתי של חלקת האדמה הזאת, הוא ידע שכאן הוא פתח גן עדן מקום קבורת אדם וחווה. מתברר, שכמה שנים קודם לכן, הוא כבר ביקר במקום. היה זה בעת ביקור המלאכים אצלו (בפרשה הקודמת) כשהלך לשחוט את בן הבקר, ברח בן הבקר ואברהם רודף אחריו. בן הבקר ניכנס לפתח המערה ולנגד עיני אברהם אבינו הנפעמות מתגלה אדם הראשון וחווה אשתו "נר דולק למראשותם וריח גן עדן בוקע לפניהם", כלשון המדרש בזוהר. מני אז החליט אברהם אבינו כי ירכוש את המקום ויהי מה וכאן הוא רוצה להיקבר.
"הרב שפירא אמר לנו ולאחר מכן סמכו את ידיהם על אמירה זאת גם הגר"מ אליהו והגר"י כדורי כולם זכר צדיקים לברכה", מספר ר' משה יעקב, "שהאתר הזה שימש בעצם מקום התעלות בקודש של כל פרחי הנביאים, כאן הם היו עובדים על רוח הקודש שלהם בטרם צאתם להתנבאות, פתח גן עדן היה המקום המתאים לכך, המקום שבו מתנקזות כל הנשמות בטרם עלייתם השמיימה, המקום שאליו מגיעות כל התפילות מכל העולם טרם הם יעלו לכיסא הכבוד.
15 המעלות, 15 המדרגות שגילתה הילדה שהחדיר משה דיין, שגילינו לאחר מכן גם אנחנו, הם 15 המעלות שעליהם על פי מה שנאמר בזוהר הקדוש, אמרו פרחי הנביאים את פרקי השירה, שרו והתעלו בשמחה לרוח הקודש, בדיוק כמו שהיה בשירת הלווים על 15 המעלות של בית המקדש", מגלה ר' משה. את הפרט הזה מגלה גם מרן רבי יוסף קארו בספרו 'מגיד מישרים' וכך גם מספר רבי ישמעאל בספרו 'פרקי היכלות' המספר שהנביאים היו מתנבאים ושמחים על מדרגות אלה עד אשר נשמתם הייתה עוזבת אותם והיתה מגיעה לפתח גן עדן עצמו.
המערה העליונה, זו שהפכה את המערה ל'מערת המכפלה' חצב על פי הזהר הקדוש אדם הראשון בעצמו כשניסה להגיע חזרה למקום שממנו גורש, אדם הראשון חצב עד שיצאה בת קול ואמרה לו דייך, כך על פי מקורות הזוהר.
את מקום הכניסה למתחם הקברים, טרם נבנה המבנה, גילה פרופ' דניאל מיכלסון, מדען חרדי מהטכניון, פרופסור למדעי המתמתיקה העוסק כל העת בחישובי התורה ומגלה את אתריה. פרופסור זה אף ערך לפני 7 שנים מסע לגילוי המקום האמיתי של הר סיני ושל מסלולי הנסיעה של השבטים. מקום הכניסה נמצא ממש במקום שבו נמצאת המדרגה השביעית, אותה מדרגה שעד אליה הגיעו יהודים והעליה למדרגה השמינית נאסרה עליהם. "היהודים היו עוצרים להתפלל סמוך למדרגה השביעית משום שהייתה להם מסורת שמכאן הכניסה האמיתית למערת המכפלה, לפיכך גזרו השלטונות הגויים שהיהודים יעצרו דווקא במדרגה השביעית משום ששם היו עוצרים מימלא את עצירתם הראשונה לפני שעלו לתוך המבנה הגדול המכונה מבנה ההרודיאני.
"הוא אמר לי להשאיר לו את החרסים ולחזור אחרי שבועיים. וכך עשיתי, כשחזרתי הוא שפך לי אור על כל מה שראיתי ועל החרסים שהשארתי", מספר ר' משה יעקב, "את החרסים הצטוותי להפקיד בידי רב הכותל הרב יהודה גץ והוא הטמין אותם במקום סתר לא לפני ששחזרתי בדיוק אחד על אחד את החרסים שמצאתי ואת מה השהיה כתוב עליהם, "אסור לבן תמותה רגיל לראות את החרסים האלה", הסביר הרב שפירא. שלב אחרי שלב 'קילף' המקובל רבי ברוך שפירא את סודות המערה וגילה אותם לר' משה יעקב.
הגה"צ רבי ברוך שפירא בדק את החרסים. אני לא ידעתי מה הם בכלל, כשבאתי אליו אחרי שבועיים הוא אמר לי החרסים האלה גילו לנו דברים מדהימים. תמיד ידענו שציור החושן של הכהן הגדול אינו ציור נכון אלא פרי דמיונו של הצייר הנוצרי שצייר את התנ"ך, ידענו שהחושן היה נראה אחרת, ידענו שהוא לא היה מרובע אלא בצורה משולשת. כך כותב רבו של הרמח"ל הרב ואלי שלימדו את תורת הקבלה, התורה משתמשת במילה 'טור' בהתייחסה לצורת מבנה החושן, וטור הוא משולש לא מרובע החרסים האלה שהתגלו לראשונה במערת המכפלה שופכים אור ראשון על התעלומה.
בכתב שונה מהכתב העברי, כתב המיוחס לחנוך הצדיק שהפך למלאך, כתובים שמותיהם של 12 השבטים על גבי חרסים עגולים. מידת החרסים הם כמידות האפוד של הכהן הגדול. השבטים מחולקים לשני גושים, גוש אחד שיצא מלאה אמנו וגוש שני שיצא מרחל אמנו. הם כתובים בצורה מיוחדת היוצרת את צורת המגן דוד. בתווך בין המגיני דוד כתובים האותיות מתת. המלאך בשמו של המלאך 'מתת' מסתתר חנוך שהפך למלאך. על פי המקורות הקבליים, אותו מלאך 'מתת' תפקידו הוא לשמור על פתח גן עדן מאז שגורש ממנו אדם הראשון. הוא ניצב למעשה בשערי גן עדן וכתב ידו נמצא עכשיו בפתח מערת המכפלה ליד קברו של אברהם אבינו. על פי השערותו של רבי ברוך שפירא, השערה שנסמכת על מקורות רבים, את החרסים האלה כתב בכתב ידו חנוך שהפך למלאך, אותם הוא השאיר בפתח גן עדן הרבה לפני שנקברו בו האבות, החרסים שעליהם כתובים שמות השבטים בסדר הנכון, שימשו את הנביאים הרבים שהיו באים להתעלות ברוח הקודש בפתח מערת המכפלה טרם התנבאתם.
באישון לילה לפני כשלושים שנה נקרא בדחיפות רבה של הכותל המערבי המקובל רבי יהודה גץ לביתו של המקובל האלוקי הגר"י כדורי, במקום היה גם הגר"מ אליהו. "קח בבקשה את החרסים האלה שלעין בשר ודם אסור לראות אותם, קבור אותם בבקשה במקום סתר, שם יהיו טמונים עד בוא המשיח" ביקשו ממנו הצדיקים.
ואת החרסים ההם, טמן על פי הבקשה רבו של הכותל המערבי. איש אינו יודע היכן ואת סודו לקח עמו אף הוא אלי קבר, עד בוא ביאת גואל צדק.