מה עובר על אסיר שלפתע נשללת חירותו והוא ממיר את דירתו הקבועה בתא הכלא, מה סדר יומו, כיצד הוא מתמודד עם בני משפחתו ואורח חייו החדש. שירות בתי הסוהר אפשר לאהרן גרנביץ - גרנות ואוריה תדמור להתארח יום שלם בתאו של פ' וכמה מחבריו באגף התורני בכלא באר שבע ולהיות חלק מתוך האוכלוסייה במשך יממה שלמה. השניים ניהלו שיחות נוקבי נפש עם פ' וחבריו, שמעו על הגעגועים, על הבכי, על החרטה וגם על נקודת האור הלימודים התורניים במדרשה ובאגף התורני. לקינוח נפגשו השניים עם רב השב"ס, הפעם מהצד השני של הסורגים. מסמך אנושי מצמרר.

לילה טוב, כל האסירים באגף 7 האגף התורני של כלא באר שבע, ניכנסו לתאיהם, כיבוי אורות. אחרוני החברותות גמרו ללמוד בבית הכנסת, רק שקשוק המפתחות של הסוהר התורן וטריקת הדלת המתכתית של דלת הסורגים נשמעו ברקע. אחרוני האסירים תיזזו במהירות ממסדרון האגף אל תאיהם. משעה זאת של לילה אסורה הסתובבות של האסירים, הם חייבים להיות במיטות. ואז, כשאיש לא לידך, כשאחרונת הספירות נגמרה, כשאפילו הסוהרים כבר לא איתך, כשהחברים האחרים המרצים איתך את עונש המאסר עלו אף הם על יצועיהם, מתחילים הגעגועים הביתה, מתחילות המחשבות לנדוד מה עושים עכשיו הילדים, איך מתמודדת עקרת הבית בהעדר אב הבית ואיך הגעתי למצב שבו אינני אדם חופשי, מה חושבים עלי הילדים שלי? אבא שלהם בבית הסוהר. הכאב צורב עמוק בבשר, דוקר בנפש, עובר בכל הגוף ומעלה אל הגרון את הבכי והדמעות הפורצים מעליהם. רק הכרית ורק היא סופגת אותן, דמעות רותחות מכאב, דמעות של צער ואובדן של אדם הכועס על עצמו ועל המצב שהביא אותו לידי אובדן חירותו וכניסתו אל מאחורי הקלעים.
גם עכשיו בשעת בוקר מקודמת למדי, כשפ' אסיר באגף התורני יושב בתאו ומתאר לי את המצב, הוא מתעטף בשתיקה ועיניו מצטעפות בדמעות. באדיבות שירות בתי הסוהר, הייתי אורחו של פ' באגף 'נס', הוא אגף 7 האגף התורני, התלוויתי אליו ואל חבריו במשך כמעט יממה, ניסיתי לחוות ביחד עמו את החוויה שאי אפשר לכתוב עליה באמת בלי לחוות אותה. אומנם בגדי אסיר לא אישרה לי מפקדת השב"ס ללבוש, זה אינו חוקי, אך פרט לכך עשיתי יחד עם אוריה תדמור כמעט את הכל. היינו אורחם של האנשים המקווים שתא הכלא היא הדירה הכי ארעית שלהם וכי מהר מאוד הם ישובו לבית הקבע שלהם, כל איש במקום שלו.
שעת בוקר מוקדמת, רוב העולם עדיין מתהפך על משכבו, מנסה לגרד את הדקות האחרונות של שנת הלילה לקראת קימה לעוד יום של עשייה, אבל המסדרון של אגף 7 כבר רוחש פעילות. אסירים נוטלים את תיקי הטלית והתפילין שלהם וממהרים לחדר בית הכנסת. זה לא מכבר נגמרה ספירת הבוקר שבו עברו הסוהרים וספרו את 'אזרחיהם', "אנחנו חייבים", התנצלו, "מטרת הספירה", יסביר לי לאחר מכן סגן מנהל כלא באר שבע סגן גונדר בני גבריאל שפר, "להיות בטוחים שכולם שלמים ובריאים שכן במסגרת החוק, אנחנו מחויבים לשלומם וביטחונם של כל האסירים.
בכל אגף בכלא יש בית כנסת, אבל באגף התורני הוא פעיל במיוחד. מניין תפילת שחרית ב 6.30 אינו המניין הראשון, קבוצה ראשונה קמה והתפללה עם נץ החמה. בית כנסת בהחלט מושקע. הוא פעיל כאן מבוקר עד ערב, אחה"צ מתקיימים כאן שיעורים וחברותות של לימוד. אם לא היו כאן סורגים והאסירים לא היו מסתובבים במדים הכתומים של שירות בתי הסוהר וללא הסורגים בחלונות הייתי נוטה לחשוב שאני בפנימיה של ישיבה בתחילת חודש אלול, אבל עד מהרה יתבררו לי ההבדלים המהותיים שבין פנימיה של ישיבה לאגף של בית כלא.
במעבר המסדרון נמצא הטלפון הציבורי, מוקד הקשר המרכזי של כל אסיר עם ביתו, מכאן הוא מקיים קשר עם בני משפחתו, מתעניין בשלום ילדיו, מנסה לאסוף את השברים שהותיר כשבנסיבות לא נעימות הפך מאזרח חופשי לאסיר הנתון כל כולו למשמעת של אחרים. מול הטלפון הציבורי, לוח מודעות ועליו תקנות בית הסוהר. "בית הסוהר מעצם טבעו אינו מסגרת נוחה ונעימה", נכתב שם בהקדמה, כמה עצוב וכמה נכון.
"אוכל אוכל", מכריז אחד האסירים וקולו מהדהד בכל רחבי המסדרון, מכל תא יוצא אסיר תורן עם כלים למטה אל המטבח, והוא מקבל אוכל בשביל כל חבריו בתא. על אף הכשרות שעל סדריה נעמוד לאחר מכן בשיחה עם רב שירות בתי הסוהר, יש המקפידים יותר והם מקבלים לתאם אוכל בהכשר הבד"ץ, 'הבד"צניקים' מכנים אותם באגף התורני. במסדרון אני גם מגלה אסירים בעלי חזות חרדית 'היימישערס', המראה שלהם במדי השב"ס צורב את הנשמה.
בתא 3, הוא התא שבו אני מתארח, אנו יושבים לארוחת בוקר קלה: גבינות, ירקות, לחם שחולק אתמול, מישהו מטגן לעצמו על גבי מתקן החימום בתא חביתה ריחנית, מישהו נוסף מכין עבור כולם קפה. עוד מעט יצאו רוב יושבי התא לתעסוקתם – המדרשה התורנית.
ליד השולחן הנמוך הערוך לארוחת בוקר מתפתחת שיחת הנפש. לפ' המארח שלי, תושב אחד הישובים בצפון, 4 ילדים. על נסיבות הגעתו לכאן הוא אינו מעוניין לדבר. שנים הוא כבר יושב בכלא, לאגף התורני הוא הגיע בעקבות חזרתו בתשובה. רוב היושבים באגף בכלא באר שבע הם חוזרים בתשובה. "צורת השיקום הדתי היא הטובה ביותר", יאמר לי בשיחה סגן מנהל הכלא.
פ' מקיים קשר יום יומי עם ילדיו, הקטנה בת 7 הגדול בן 13
# ואיך אתה מחנך אותם, איך אבא שיושב בכלא יכול להוות דוגמא לילדים שלו?
"אתה צודק", אומר פ' ונוגס בפרוסת הלחם שלו, "נגעת בנקודה הנכונה, אני כאב היושב בכלא איני יכול לשמש דוגמא לילדי ואיני יכול לדרוש מהם דבר, לא היה פשוט להתמודד עם הדבר הזה. אני מנסה להחדיר ערכים בדרכים עקיפות. רק אתמול היה כאן יריד ספרים, ספק עם יש כלא בעולם המארגן ירידי ספרים עבור אסיריו, בישראל זה קיים. קניתי לילדים ספרים חינוכיים, אני מדבר עיתם המון אך איני יכול לדרוש מהם דבר".
ככל שמתארך זמן הכנת החביתה לארוחת הבוקר פותח פ' את סגור ליבו, לא כל האסירים הם כאלה, הוא נאות לספר לי על אותו רגע שבו הוא הבין שחירותו נשללת ממנו: "ברגע המעצר, כששמעתי את חבטת דלת הפלדה הנסגרת מאחורי, הבנתי שעולמי השתנה באחת. הלילה הראשון היה הקשה ביותר"" הוא מספר, "היה לי כל כך קשה שחשבתי על התאבדות, מה לי בצע בחיים כאלה רק שלומם של בני משפחתי החזיק אותי בחיים, בלילה הראשון בכיתי כל הלילה. אני יושב שנים ארוכות", הוא מספר, "הלילות, כל הלילות, עדיין קשים כשאתה יודע שאינך בביתך והרחק ממך יושבת אישה ועמה ארבעה ילדים המחכים לך, כשאינך יכול להיות מעורה כראש משפחה בחיי המשפחה הדבר הזה כואב במיוחד.
# והזמן הקשה ביותר
שבתות וחגים, אין ספק אז הדקירה פולחת את הלב. המשפחה שם ואתה כאן.
זמן ארוחת הבוקר קצר, אינו מותיר זמן רב לשיחת נפש ארוכה שאותה נמשיך לאחר מכן. האסירים מתארגנים למטה, בקומה התחתית. כולם לבושים במדים הכתומים. מפקד האגף אלדר, בחור צעיר וסימפטי, יחד עם שני סוהרים ממתינים גם הם. הם ייקחו את קבוצת היוצאים אל המדרשה התורנית הנמצאת בסמוך. במדרשה לומדים אסירים מאגפים נוספים שאינם תורניים, אך רוב הלומדים במדרשה הינם אסירים באגף התורני שאחד המאפיינים אותו הוא העדר מכשיר טלוויזיה במועדון.
האסירים נספרים וגם נבדקים במגנומטר, לוודא שאיש מהם לא לקח משהו שאסור לקחת. אנחנו מתחילים לצעוד לכיוון המדרשה. הצעידה אינה ארוכה, אבל שיחת הנפש ממשיכה. גדרות התייל מקיפות אותנו מכל מקום אפשרי, ניידות שירות בתי הסוהר, אלה המכונות 'זונדות' חונות בכל מקום. רחבת הכלא מטופחת נקייה. בין גדרות התיל צומחים להם פרחים. מעין ניסיון להוסיף קצת סוכר למשקה המר.
אנחנו צועדים. "תגיד לי", אני שואל את פ', "איך הודעת לילדים שלך שאבא שלהם הופך להיות אסיר, אתה מנסה לזכור את הרגע הנורא ההוא?
פ' נאנח הנחה עמוקה, "זה לא היה פשוט בכלל", הוא ניזכר, "יש כאלה המנסים להסתיר את זה, הם אומרים שהם בעבודה שהם בחו"ל, שהם במילואים. אני בעצה אחת עם אשתי החלטתי להיות גלוי. בסופו של דבר שקר מתגלה. יום אחד האמת תוטח לילדים שלי בפרצוף, אבא שלכם ישב בכלא, אז עדיף שהם ידעו את זה ממני. כינסנו את הילדים, עשינו את זה בנוכחות עובדת סוציאלית ופסיכולוג שהסבירו לילדים שלעיתים אנשים עושים טעויות והם אינם מושלמים וכי יש לכבד את החלטת בית המשפט
# והילדים מתביישים
הילדים לפחות אינם מסתירים, בישוב שלנו כולם יודעים היכן אני נמצא זה מסייע בהליך השיקום. כולם יודעים שאני משלם לחברה את המחיר על מה שעשיתי זה עדיף מלהסתיר, כך החלטנו אני ואשתי בראשית הדרך, אנחנו שנינו לא מתחרטים
# צריכה להיות לך אישה חזקה מאוד
הקב"ה באמת בירך אותי באשת חייל מיוחדת, היא אומנם נכה אבל רק בגופה ולא בנשמתה והיא מתמודדת בגבורה עם מה שעוללתי לה", דמעות חונקות את גרונו של פ' כשהוא מדבר על מה שהוא עצמו עולל למשפחתו, אבל את זאת אסור לכתוב.
כל המשפחה של פ' עוברת יחד עמו את הליך התשובה. ילדיו נרשמו למוסדות חינוך חרדים והמשפחה מנסה לקיים אורח חיים חרדי.
במדרשה ממתינים לנו רב בית הכלא כלאי הרב שי גוב ארי וגם סגן רב שירות בתי הסוהר סגן גונדר הרב שלומי כהן אלורון. כ- 50 מדרשות פועלות ברחבי בתי הכלא בארץ ובהן לומדים כ 950 אסירים, הרב שלומי (שלומי ולא שלמה) כהן הוא מפקדן של כל המדרשות והוא מכין להן את תוכנית הלימודים וגם מבקר בבתי הכלא לוודא את תפקודן התקין של כל המדרשות המתפקדות כבית ספר לכל דבר. בכל חודש מוציאה רבנות שירות בתי הסוהר חוברת מהודרת ובה תוכנית הלימודים המלאה במדרשות לאותו חודש. התלמידים לומדים את מגוון מקצועות היהדות: הלכה, פרשת שבוע, משניות, מדרשים ויש כאלה המשלימים את השכלתם ומתחילים ללמוד גם גמרא. סגל ההוראה מורכב בדרך כלל מאברכים או ממורים פנסיונרים המלמדים את האסירים כמעט בהתנדבות מתוך תחושת שליחות גדולה. יש מהם המתחילים את יומם במדרשה אך אחרי הצהרים הם באים לבית הכנסת של האגף התורני שם הם ממשיכים ללמד אסירים צמאי דעת תורה.
המדרשה אף קיימה קורס מקצועי של משגיחי כשרות שהסתיים זה לא מכבר. בוגריו מועסקים במטבחי השב"ס כשמשגיחי כשרות המקבלים שכר על עבודתם. הביקוש הוא כה רב עד שברבנות שב"ס שוקלים עתה לפתוח מחזור שני של הקורס הזה.
"מסגרת המדרשה", מספר הרב שלומי כהן, "נחשבת כמסגרת תעסוקתית לכל דבר, מידי שבוע נערכים כאן מבחנים, ניתנים כאן ציונים ואף תעודות שליש. מסיבת סיום השליש", מוסיף הרב גוב ארי, היא מסיבה מרגשת לכל דבר. האסירים מביאים לכאן את בני משפחותיהם הגאים בהם מאוד. עד עתה הביאו להם בן המשפחה רק צרות ייסורים, פקודות מעצר וביקורי שוטרים. לפתע מגיש להם בן המשפחה האסיר תעודת שליש המעידה כי הוא סיים בהצטיינות לימודים תורניים. בתעודה גם כתובים הציונים בכל מקצוע, ממש כמו בבית ספר. "אסירים שלא למדו שנים רבות מגלים כאן שקדנות גדולה", מעיד הרב גוב ארי, רב בית הסוהר. זהו רגע הנחת בתוך סבך הצרות, האסירים נפגשים כאן עם בני משפחותיהם נשותיהם וילדיהם הגאים בהם סוף סוף.
בכיתות הם יושבים כתלמידים לכל דבר קשובים למורים שלהם אין כאן בעיות משמעת. לפתע אתה רואה את הפושעים הגדולים ביותר שהיו מבוקשים על ידי המשטרה, שהיו אימת הסביבה שבה הם חיו לפתע הם נראים ככבשים תמימות ואולי צמאות למה שאף פעם לא היה להם וכאן הם נתקלו בו בפעם הראשונה: התורה. כזהו מ' אחד התלמידים יוצא ובא בבתי הסוהר משחר נעוריו, מגיל 14 הוא כלוא עוד כשנאלץ לגנוב כסף מהפנימיה כדי שיוכל לחזור הביתה ומאז הוא לא מפסיק לגנוב, עכשיו הוא יושב כאן על שוד. זקנו ארוך לו עד ברכיים וגם פיאות הוא גידל, עד לא מכבר נחשב גם בתוך הכלא לאסיר בעייתי במיוחד עכשיו היטיב את דרכיו.
"הרגע הקשה ביותר היה שבוע המעצר", הוא מעיד, "כשהבנתי שלא אהיה עוד חופשי, בכיתי כל אותו שבוע, כמעט ולא ישנתי, לא אכלתי לא קמתי מהמזרון, זה היה שבוע קשה במיוחד". אבל אז הוא גילה את המדרשה והחל ללמוד בה, "המסגרת הזאת היא המחזיקה אותי בחיים, היא נותנת לי טעם בחיים והיא גם מחזיקה בשפיות הדעת את רעייתי שחזרה אף היא בתשובה". בנו הקטן עדיין בין שנתיים ואינו מבין את המשמעות של ישיבת אביו בכלא. ע' מקווה שעד שיגדל בנו כבר מזמן הוא ימיר את דירת הארעי שלו בכלא לדירת הקבע שלו עם בני משפחתו.
ב 10 הפסקה במדרשה. חלק מהתלמידים מכין לעצמו שתייה חמה. את המים מקבלים כאן, את הקפה או התה וגם את הסוכר מביאים מה'בית'. אסירים רבים מקיפים אותי ואת אוריה בסקרנות תוהים על האסירים החדשים שהגיעו ל'ביתם'. לרוב חוששים האסירים, מטעמים מובנים, מעיתונאים. איש אינו רוצה להיחשף בבושתו, אבל מעיתונאים חרדים הם חוששים פחות.
ב 11 ספירה שנייה, האסירים מתייצבים, הסוהרים סופרים, מוודאים שכולם נמצאים. רק אחרי שנגמרת הספירה בכל רחבי בית הסוהר, ובכל האגפים מוודאים שאין איש שנטל את חירותו בידיו, רשאים האסירים להתארגן לחזרה לאגף לארוחת צהרים. שוב הם נאספים בקבוצה ואלדר מפקד האגף ועמו שני סוהרים, באים ללוות את האסירים 'שלהם' לאגף.
בקומה התחתית כבר מחכים להם קבוצת האסירים הנקראים 'חוליה' הם הממונים על נקיון האגף וגם על חלוקת הארוחות. בקומה שלמטה פועל גם המטבח, שם מחממים את האוכל. באגף נפרד מחממים את מנות הבד"ץ לאסירים המקפידים על כך. גם ארוחת הצהרים נאכלת בתאים. פ' נוטל את מנתו ויחד אנחנו נכנסים לתאו, התא שבו התחלנו את היום. ליד מיטתו של פ' ממוקמת ספריה קטנה. ספרי תהילים, סידור, חומשים, מדרשים. פ' קורא בהם בכל עת, זוהי נחמתו בחייו המרים. על השולחן הקטן שבו אכלנו את ארוחת הבוקר, אנחנו אוכלים עכשיו את ארוחת הצהרים: היום הביאו דג, מקרוני ברוטב עגבניות, סלט ושי גם תוספות שהאסירים מוסיפים.
על מיטתו של פ' פרוסים כלי המיטה הנאים. "כלי מיטה נאים מספק לכם המלון הזה", אני מעיר בציניות. פ' מגחך, "אנחנו מביאים אותם מהבית או קונים אותם בקנטינה. שתי צרכניות הנקראות בלשון השב"סית 'קנטינות' פועלות בתוך הכלא. בידי האסירים אין כסף אבל יש להם חשבונות בנק המוזנות משני מקורות: או המשפחה מפקידה סכום מידי חודש בחודשו וגם האסיר עצמו מרוויח כסף או במסגרת עבודה שהוא עובד בה בתוך בית הסוהר או במסגרת המדרשה ש'אברכיה' מרויחים מלגה סמלית מאוד. ויש גם אסירים ניזקקים שלהם עוזר שירות בתי הסוהר באופן מיוחד. פ' אינו נמנה על האסירים הנזקקים אלא על אלה שעבדו במסגרת שירות בתי הסוהר ואף שלחו כסף לבני משפחתם. יש גם כאלה. במסגרת מאסרו הספיק פ' להשתתף בעשרות קורסים ולעבוד בכמה עבודות. בתוך כותלי בית הכלא הפך פ' לרצף מקצועי בוגר קורס של משרד העבודה. "אני משתדל לנצל כאן כל דבר, למצות מכל דבר את הטוב", הוא אומר ופורס בפנינו בגאווה אוסף מרשים של תעודות המעידות על השתתפותו בקורסים, ביניהם אגף קורס למשגיחי כשרות.
# מתי השעות הנוראיות ביותר שבהן הגעגועים הם בלתי אפשריים? אני מעז לשאול
שבתות וחגים, או אז כשאתה נמצא בשבת כאן ויודע מה עובר על בני המשפחה שם, כשהם בלעדיך, אינך יכול שלא להזיל דמעות. הרגשת הגעגועים הזאת מפלחת את כל האסירים ולכן השבתות כאן הם מיוחדות מאוד. כולם נמצאים ביחד, שרים ביחד, משתדלים שתהיה כאן אוירה של שבת למרות כל הצרות".
"ישנה הנחיה ממפקד הכלא", מעיד רב בית הסוהר הרב שי גוב-ארי, "בשבתות להקל מהלחץ, אנחנו יודעים ששבתות וחגים הם זמן רגיש במיוחד ואנחנו משתדלים מאוד להיות רגישים באותם זמנים", הוא אומר.
"הוא צודק"" משלים פ', "בשבת הסוהרים מתחשבים במיוחד, שבת זה זמן של משבר, אז אנחנו מתפללים שתא הכלא יהיה כמה שיותר דירת ארעי, וכמה שיותר מהר נוכל לחזור הביתה לדירת הקבע שלנו.
ב 3 אחה"צ מתחדשת הפעילות באגף. בית הכנסת הומה באנשים, למקום מגיע לכאן הרב יונה. את יומו הוא החל במדרשה עד הצהרים, אחרי מנוחה קצרה הוא בא לכאן על מנת ללמד באגף התורני גמרא. עשרות משתתפים בשיעור, הגמרא הנלמדת מסכת יומא לקראת יום הכיפורים. לולא הסורגים שעל החלונות וללא המדים הכתומים ניתן היה לחשוב שאנחנו נמצאים בכולל. השעות חולפות במהירות, קבוצות מתפללות מנחה בדבקות. "מענייין על מה הם חושבים ומה הם מבקשים מהקב"ה כשהם מתפללים", אני חושב. "כשאני מבקש מהקב"ה שיוליך אותי קוממיות לארצי, אני חושב על הבית שנפל כשעשיתי את מה שעשיתי", מספק לי פ' את התשובה, "ובשמע קולינו אני מוסיף תפילה למצוא חן בעיני וועדת השליש, זוהי הוועדה שבפניה אני אמור להופעי בעוד חודשיים והיא זו שתחליט האם אהיה אזרח חופשי או אשאר כלוא", הוא מספר.
ב 5 מתחילות החברותות ללמוד, בפינות בית הכנסת מתכנסים חבורות ללימוד שיעורים בדף היומי, לאחריהם תפילת ערבית, ארוחת ערב המתנהלת באותה צורה ונאכלת בתאים ושוב ספירה. בלילה הם לומדים תניא, ליקוטי מוהר"ן ושאר ספרי חסידות.
# אתם עושים כאן גם התבודדות?
"התבודדות", צוחק פ' בטרם יעלה על יצועו יחד עם שאר חבריו וייפרד מאיתנו לשלום,
"כל החיים שלנו כאן הם התבודדות, יש לנו כאן המון זמן לחשוב על עצמנו, ואם הקב"ה זימן אותנו לכאן על מנת שנחזור בתשובה, זה התיקון שלנו בעולם, אז אנחנו מקבלים את זה באהבה, מקוים מהר ככל האפשר לסיים עם התיקון הזה כמה שיותר מהר.