לילה אחד ב'טקסים' שינה את פני טורקיה

"בעודנו בכיכר פתאום ירו עלינו החיילים אש תופת", סיפר מוכר התירס, "אללה הוא אכבר, מוות לבוגדים", שאגו ההמונים בכיכר ותלו דגל ענק על פסל הרפובליקה. "תיזהר לא לדבר עברית שלא יגלו שאתה ישראלי בטח לא עיתונאי", הזהיר אותי איש הקהילה היהודית. כשהוא במרכז כיכר 'טקסים' סביבו אלפי תורכים בוערי עיניים חלקם מגודלי זקן איסלמיסטים בילה שליח 'משפחה' לילה בכיכר הסוער. בשעות היום לא נשאר בו אפילו הטנק. כפסע היה בין הממשל הנוכחי למרחץ דמים. וגם: כך עושים ישראלים עסקים בבירת תורכיה, שני ישראלים שלא מפסיקים לסחור גם בשעות הקשות ביותר

לפתע נשמעו צרורות של יריות אל תוך ההמונים, ירי חי לעבר המפגינים. אנשים רבים נמלטו לכל עבר, במקום החלו להישמע צריחות מבוהלות והסטריות, עד מהרה התברר כי מקור היריות הם חיילים במדים שירו לעברנו ירי חי, השטחתי מיד על הרצפה רעדתי מפחד, אנשים התמוטטו וזעקו לעזרה, שלוליות של דם ניקוו בכל מקום, הירי המשיך דקות ארוכות. היורים לא הבחינו במי הם יורים, הם ירו כדי לזרוע פחד ומהומה והם הצליחו. בתוך דקות הגיעו לכיכר גם כוחות ההצלה, סירנות התערבו בקולות הירי, צוות האמבולנסים פינו את הפצועים ועשרות ההרוגים, הייתה אוירה של בלגאן גדול, לרגע חשבתי שאני מאבד את המדינה שלי שאני לא יודע היכן אני נמצא". עשרים שנה ניצב נאג'י קוצ'וק בדוכן התירס שלו בכיכר טקסים שבמרכז איסטנבול, מעולם לא חווה כדבר הזה, שנים ארוכות שהתחלפו כאן משטרים, שהפגינו כאן הפגנות שכן הכיכר הזאת שימשה מאז ומתמיד כמוקד של הפגנות. גם בשנת תשל"ז ירו צלפים בכינון ישיר לעבר מפגינים בכיכר, אבל אז הוא היה ילד. הפעם הוא ראה זאת במו עיניו והוא לא ישכח את הזוועה. את חוויותיו הוא מספר לי בתורכית המתורגמת לעברית שבורה על ידי המלוה שלי. "צבא המורדים יצא לירות על אלה שנענו לקריאתו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ויצאו לכיכר והפרו את העוצר שעליו הכריזו המורדים בכך הוכרע גם גורל המרד לכישלון, ההמונים לא נענו לו ובאו בהמוניהם, "נגמרו הימים שבהם אפשר היה לעשות הפיכות, אנחנו דמוקרטיה", אומר נאג'י בלא מעט גאווה.
משירדה החשיכה על איסטנבול, ואורות הועלו בפנסיה משנה כיכר טקסים את פניה ההמונים מתחילים לנהור לכיכר הכיכר המרכזית שבכרך הענק הזה, בידיהם דגלי אדום שסמל הסהר המוסלמי מצויר עליהם, הם מניפים תמונות של רג'פ טאיפ ארדואן הנשיא שהפך עכשיו באמת לנשיא הכל יכול של האימפריה התורכית. עובדיה יוחאי יהודי מקומי שליווה אותי לאורך כל היום הזה אינו מש ממני לרגע. אומנם ניסיון ההפיכה נכשל, אבל החשש והפחד עדיין קיימים. "שלא תעז לצלם", הוא מפציר בי, "גם לא בטלפון, יש לך זקן גדול של חרדי, אתה חשוד מראש, אל תוריד את הכובע ואנחנו לא נדבר בעברית חס חלילה", הוא לוחש באוזני טרם צאתנו לכיכר בשעות הערב, "על אף שניסיון ההפיכה נכשל, השלטונות עדיין חושדים ובודקים היטב, יש כאן משטרה סמויה, כל אחד חשוד ברצון לסייע לקושרים, מבחינתם האיום עדיין לא סר , לא חסרות לנו צרות".
בגבעה שמעל לכיכר, שומרים מרחק מה, ניצבות ניידות השידור של התקשורת האלקטרונית. ביניהם גם ניידות השידור של תקשורת ישראלית. אני מתחיל לחוש בבית: מסביבי מפגינים שיותר דומים לשכנים שאני מכיר בחברון, מגודלי זקנים חלק חובשי כיפות צמר. ביננו, לא ברור שהכובע שאני חבוש בו אינו מיותר, אני די נראה כמוהם. ובכל זאת ואני עומד משותק כמעט צופה במחזות שיותר מזכירים מסיבת ניצחון של אחת המפלגות החרדיות כשנודע לה שזכתה בעוד מנדטים בבחירות, אם תרצו חגיגות של אוהדי קבוצות ספורט החוגגים את ניצחון קבוצתם. אלא שהפעם מדובר בעם זר לא במפלגת בית לא כולם חובבי ציון. הקריאות 'אללה הוא אכבר' מזכירות יותר עליות מוסלמים משולהבים להר הבית, מפחיד.
הכיכר שעד לפני רגע הייתה רדומה מתמלאת בהמון אדם צוהל מתמלאת באנשים נשים וטף. במרכז הכיכר וקריאות קצובות מתחילות להישמע. לא הבנתי הרבה רק מילה אחת וחזרה ונשנתה בקול גדול וללא הרף 'ארדואן', ועוד קריאה מקפיאת דם למי שגר ביו"ש, "אללה הוא אכבר", המפגינים רוצים את תורכיה כמו שארדואן רוצה אותה, דתיה ודבקה בדת האיסלאם הם חזרו והשמיעו ונופפו היטב בדגלי הענק התורכיים, חלק עטופים בדגלים. בחוץ חם ולח, לחות מזרח תיכונית, בקצה הכיכר ניצבת צבת אנדרטת הרפובליקה לזכרה של מלחמת העצמאות של טורקיה. האנדרטה, מתנשאת לגובה 11 מטרים ועשויה אבן וברונזה. ממנה מתחיל רחוב האיסתקלל, הוא רחוב העצמאות. בשל גובהה היא משמשת מרכז להפגנה. שני צעירים מיוזעים ובידיהם דגל ענק מטפסים למרומי האדרטה לצהלת ההמונים ותולים אותו. כמה אבסורד שהאנדרטה נבנתה לזכר אלה שרצו אותה יותר מכל חילונית ואילו הם תומכי ארדואן הדתי. מעולם לא ראתה איסטנבול מפגן פטריוטי כזה, מעולם לא נהנה ארדואן מגלי אהדה כה רבים מאז שיריביו החליטו לנסות להשתלט על המדינה. קריאות קצובות נשמעו ברקע, קרבתי. "מה הם אומרים", שאלתי בלחישה את עובדיה המלווה שלי. "הם זועקים מוות לבוגדים", תרגם עובדיה בשקט שלא ישמעו, "מבקשים שיאסרו את המורדים ולא יסתפקו בעונש סתם אלא יבצעו בהם עונש מוות. עוד קודם בואנו לכיכר שמענו את אזהרות אירופה שגזירות עונש מוות על המורדים דבר שהוא לא מן הנמנע בתורכיה תגרור אחריה יציאה מהאיחוד האירופי, לאו מילתא זוטרתא היא אבל את המפגינים בכיכר אזהרות אירופה אינם מעיינות הם רוצים לראות נקמה ומייד. כל מי שלא כאן כנראה אינו תורכי נאמן
אין דובר אחד, או מארגן אחד, היציאה לרחוב ספונטנית מלבד ארדואן שקרא לתומכיו לצאת לרחוב מאחר ושלטונו עדיין בסכנה וחייבים לתמוך בו. הוא קרא להמונים לא להישאר בבתים אלא לצאת החוצה וההמונים אכן מצביעים ברגליהם ובאים. הכיכר ריקה מחיילים. חיילים במדים נחשבו כאן עד לפני יום לבוגדים הקשורים למורדים. מעבר לכיכר, על הכביש הסובב את הכיכר נוסעות מכוניות ועליהם מתנופפים דגלי תורכיה ענקיים מצפצפים ללא הרף, מרגע לרגע נהיה צפוף בכיכר הרועשת. הי הלו, האם היה כאן ניסיון הפיכה או שזה בכלל יום חג.
"אתה יודע שעבור התורכים זה יום חג", עידכן אותי עובדיה, "ארדואן החליט על שלשה ימי חג, במסגרתם כל התחבורה הציבורית בחינם. "זה לא רק הניצחון לכשלון המרד", הוסיף כרים צ'רלישקאן, "היינו מאוד עצובים ומדוכדכים מאז הפיגוע הענק בנמל התעופה אתאתורק, זה מן התפרצות כזאת של שמחה על הכל, על זה שאנחנו אומה גאה ושמחה", אמר. צ'רלישקאן הוא בעל קיוסק גדול בכיכר והוא אחד המרוויחים העיקריים מהחגיגות כאן, הוא תגבר את מצבת העובדים שלו ורושם קופה יפה, "אנחנו מתמודדים עם זה בדיוק כמו אצלכם. אתם מתמודדים עם הפלסטינים, גם אנחנו. חשבנו שהתיירות תחזור בעקבות הסולחה עם ישראל ובגלל שנהיה אצלנו יותר רגוע פתאום בא הפיגוע הזה והכל נעצר בבת אחת, לא הייתה תקווה"
הכיכר צפופה לעייפה, צעירים עומדים ומוכרים במחיר מוזל דגלי תורכיה ענקים שנחטפים כאן כמו לחמניות טריות.. פה ושם אפשר למצוא גם דגלים של מדינות אחרות. פה ושם הרחק מאוזן האח הגדול אפשר לשמוע גם ביקורת קלה על ארדואן, אומנםכל מתוחי הבקורת מגינים את ניסיון המרד מקיר לקיר ובכל זאת מנסים להסביר את המניעים שלהם. מטבע הדברים הם גם מבקשים לשמור על עילום שם. אף אחד מאלה ששוחתי עמם לא ידע שאני עיתונאי, עובדיה הציג אותי כבעל עסק מתל אביב שבא לעשות כאן עסקים. הדברים גם לא נרשמו מחשש שיזהו את מקצועי ובכלל אם הייתי מקליט או רושם הייתי נחשד מיד גם כשייך למשטרה החשאית התורכית.
"ארדואן הוא בסך הכל בסדר", פותח המבקר, יהודי חבר של עובדיה, בשבחיו, "הוא איש עסקים וקידם מאוד את תורכיה, אבל הכל אצלו העיקר זה כסף. הנה תראה את כיכר טקסים, יש כאן גן יפיפה ממש אויר לנשימה לאיסנטבול הענקית אבל הוא הולך לעקור אותו ולבנות כאן קניונים, תורכיה נמצאת בתנופת פיתוח אבל זה בא על חשבון דברים אחרים, הוא גם שינה את האופי של תורכיה שהייתה חילונית והפרידה בין דת ומדינה, הוא הכניס לכאן את הפליטים הסורים וזו בעיה גדולה מאוד אבל עם היהודים הוא בסדר גמור. הוא תמיד מגיע לכנסים של הקהילה היהודית גם בתקופת המריבה עם ישראל הוא לא שינה את יחסו ליהודים, בכל פיגוע הוא מיד שולח שוטרים לשמור על המרכזים היהודים. הוא מגיע אלינו תמיד בראש השנה לאחל שנה טובה, אבל הכיוון האיסלמיסטי שאליו הוא הולך, לא מביא תוצאות יפות לתורכיה", אומר האיש המבקש להישאר כמובן בעילום שם. "ארדואן מבקש מהאנשים לצאת החוצה כי הוא צריך לייצר כוח פוליטי שיתמוך בו", אמר לי מישהו אחר אף הוא בעילום שם כמובן. עכשיו החלה תקופת צייד מכשפות כשארדואן רודף אחרי מתנגדיו ומתכוון לחסל אותם. אלה שהתנגדו לו ספונים בבית. בתורכיה בטוחים שארדואן יתחיל עכשיו 'לטהר' את הצבא ומערכות השלטון השונות ובכללם מערכת המשפט ממתנגדיו.
איסטנבול קידמה את פנינו אבלה מצד אחד וצוהלת מצד שני. תושבי העיר הובילו באותו יום לקבורה 265 אנשים שנהרגו כתוצאה מניסיון ההפיכה. ואפילו בעיר ענקית כמו איסטנבול זה הורגש גם בחסימות הכבישים בדרך להלוויות אבל גם בבתי הקברות המלאים ובעיקר באווירת העצב שאפפה את כולם, איסטנבול גם קידמה אותנו כשהיא עטופה בדגלי הלאום שלה ותמונותיו של ארדואן תלויות בה בכל חלון ומרפסת כמו ברפובליקה שבה שולט רודן שמפחדים ממנו. עכשיו הוא סופית השליט הכל יכול של האומה התורכית. אפילו על המבנה הסמוך לכיכר טקסים מרכז התרבות על שמו של אתא תורק, אבי האומה התורכית תלויים תמונותיו של ארדואן. בדרכנו משדה התעופה 'סביחה' (על שם בתו של אתא תורק) הנמצא באסיה אל עבר החלק האירופאי של העיר אנחנו עוברים באחד הגשרים של הבוספרוס הוא הנהר המבדיל בין אסיה לאירופה. כאן על הגשר זה ניצבו הטנקים, כאן נערכו הקרבות וכאן חוסל נסיון המרד. הצבא של ארדואן הגיע מהבסיסים האסיתיים שלו וכאן על הגשר הצליח להרוג את החיילים שהשתתפו במרד, עד אתמול עוד היו כאן טנק או שניים לרפואה ועכשיו בעיקר חזרה להתנהל בו תנועת כלי רכב בעצלתיים בחלק שבין אסיה לאירופה. הממשל התורכי מנסה לשדר שהעסקים חזרו להיות כרגיל, כולל הפקקים באיסטנבול.
"אתם הלקוחות השניים שלי היום", התלונן בפנינו נהג המונית שלקח אותנו, "כל היום אני מסתובב כאן לא היו לקוחות., אין תיירים אז לא נוסעים", הסביר, נהג המונית חושש מאוד מהבאות, "מקווים שתורכיה תהיה שקטה ושאתם הישראלים תחזרו אלינו ואז תהיה לנו פרנסה, אחרת מה נעשה, אני צריך לשלם שכירות לבעל הבית של המונית ועוד לא הרווחתי את הלחם שלי. כרגע העיתונאים נותנים לי פרנסה, עוד מעט הם ילכו אנחנו נשאר עם הצרות וחוסר הפרנסה. "אלה שעשו את המרד הם בוגדים בעם שלנו, הם צריכים למות יש לנו צרות גם כך ובסך הכל ארדואן שהיה גם ראש עירית איסטנבול הוא נשיא טוב. אין אדם בלי טעויות אבל בסך הכל הוא רק משפר את מצבה של תורכיה. ההפיכה הזאת גרמה לנו נזק עצום", הוא אומר ומפלס את דרכו לעבר כיכר תקסים
כיכר טקסים שבמרכז איסטנבול שבה פתחנו את הביקור רק יממה לאחר ניסיון ההפיכה שנכשל, נראית ביום שלמחרת ההפיכה כמו כיכר רגילה. אנשים ממהרים לעסקיהם, חנויות פתוחות רק טנק אחד בודד שנותר בכיכר מזכיר שהיה כאן משהו. עכשיו הוא משמש בעיקר אטרקציה לילדי תורכיה ולתיירים לא ישראלים שאינם רגילים לחנייוני יום העצמאות שמקים צה"ל. הם מעלים את הילדים לטנק ומצטלמים למזכרת בדיוק כפי שאנחנו עושים כשצה"ל מקים חניונים "אתמול היה כאן חייל אפוא הוא", מתלוננת אם אחת שהביאה את ילדיה להצטלם עם החייל. אפילו הציוד לפיזור הפגנות של משטרת תורכיה כבר נאסף רק ניידות השידור הרבות הממתינות כאן מעידות שמשהו עוד עומד להתרחש כאן. |"חכה לערב תראה מה יהיה", מנחם אותי כרים צ'רלישקאן אחד מבעלי 'הפיצוציות' במקום שעושה, כך נראה כסף טוב מהתקבצות ההמונים הנוהרים . לקיוסק שלו הוא הביא הערב משמרת מתוגברת. כרים הוא יוצא איראן וככזה גם שימש מתורגמן ליהודי אף הוא יוצא פרס בעל חנות בדים בתל אביב שבא לעשות עסקים בתורכיה. הוא לא מצא מתורגמן מעברית לתורכית אז הוא ביקש מכרים שיתרגם מאיראנית לתורכית ועל שום ידידו הישראלי הוא חש קרבה לכל ישראלי והוא שמח להדריך אותי
"הייתי בבית הילדים שלי היו בחנות", מספר כארים, "פתאום שמעתי יריות, אחרי עוד כמה דקות מטוס חולף מעל הגג שלי ממש על הגג. בהתחלה חשבנו שמדובר בעוד פיגוע אבל אחרי כמה דקות עידכנו אותנו בחדשות על מה שארע
מה הדבר הראשון שחלף בראש?
העסק שלי בנוי על התיירות. יש תיירות באים לכיכר קונים, אין תיירות יש בעיה, כל פיגוע כזה פוגע לנו בפרנסה, לא חשבתי כמובן שיבואו המונים לכיכר ושאמכור הרבה, חשבתי על עוד כמה חודשים של שממון כי במצב כזה תיירים לא באים. בכל מקרה שמעתי על המקרה ורצתי לחנות לא רציתי להשאיר במצב כזה את הילדים לבד.
"היינו אחרי סעודת ליל שבת", ניזכר עובדיה יוחאי אחד מיהודי הקהילה הבודדים שהסכימו לדבר בשמם, "פתאום שמענו יריות, לא ידענו מה קרה, הם היו ברורות ומוחשיות, אנחנו מנותקים בשבת מהחדשות אבל פתאום ראינו שמטוסי קרב מנמיכים טוס מעל הבית, ידענו שקרה משהו דרמטי לא ידענו מה. עוד באותו לילה עידכנו אותנו השכנים שלנו שידעו שאנחנו לא שומעים חדשות במה שקרה. היה מתח נורא ברחוב", ניזכר עובדיה, "חיילים הסתובבו ברחובות. פתאום ראינו טנקים ונגמ"שים, גשרי הבוספורוס לא רחוקים מאיתנו והיו שם יריות נוראיות. התלבטנו האם לצאת לבית הכנסת לתפילת שחרית או שמא המצב מסוכן מדי וכדאי להישאר בבית, מאחר שאני גר לא רחוק מבית הכנסת החלטנו ללכת. אנשים רבים בחרו להישאר בבית ולא לבוא, בית הכנסת היה חצי ריק, כמובן שהתפללנו מהר וחזרנו הביתה לפני שיהיה משהו ברוך השם הכל נגמר", אומר עובדיה החושש מאוד לעתידו "אני מדריך תיירים", הוא אומר "מחכה לתיירים שכל פעם שקורה משהו מיד זה פוגע בתיירות לא יודע מה יהיה. "היינו בנופש שלנו במלון", סיפר ג'עבר ערבי ישראלי שבא לנפוש באיסטנבול, "פתאום שמענו יריות ברחובות, ראינו טנקים, מטוסים הנמיכו טוס מעל למלון, פחד אלוקים. באנו לנופש מצאנו את עצמנו במלחמה, עברו עלינו כמה שעות של פחד עד שהבנו מה קורה" הוא מספר.
בקצה האחר של איסטנבול, במנותק לחלוטין מהמאורעות בתוך שכונה שכוחת אל מפעילים שני ישראלים שרגא וחנוך מפעל ובו 20 פועלים המייצרים עבורם כלי כסף שאותם הם מוכרים בישראל ובארה"ב, "אנחנו הבאנו את השטנצים והדוגמאות והם עושים מה שצריך, הם עובדים נאמנים ועושים מה שאנחנו אומרים להם", אומר חנוך. "בהתחלה עבדנו עם מפעלים קיימים בתורכיה ואז אחד מהם היה גונב מאיתנו כספים, עברנו למפעל אחר ושם עשו בשבילנו עבודה ואחר כך שלחו אותם בשמם לארה"ב. הגענו למסקנה שאין ברירה ואם רוצים לייצר, צריך 'לכבוש' מפעל שיעבוד רק עבורך", הוא מסביר, וכך קם המפעל הזה, הקמנו את המפעל הזה רק בשביל לייצר עבורנו מוצרי כסף
אתם לא על הכוונת של התורכים ושל ודאעש?
אנחנו יודעים שאתה מחפש 'אקשן' אבל מה לעשות, אין. מעולם לא יצאו נגדנו לא איימו עלינו הם רוצים לעבוד ויודעים שהם מקבלים את הכסף בזמן, לא בא להם לערב כל מיני גורמים נוספים. במה שקשור למסחר ולצורכי הקיום הם מתנהגים אחרת. לא אומר שלפעמים לא נזהרים קצת, אבל זה אחרת ממה שחושבים, גם הממשל יודעים שיותר ידיים עובדות פחות זמן מרץ ומחשבה על המרד הבא, וכך מסתובבים להם השניים בהשקט ובבטחה ברחובות איסטנבול ועושים עסקים. עם המקומיים. אחת לשבועיים הם באים למפעל למספר ימי יצור, המפעל עובד 6 ימים בשבוע עבור חנוך ושרגא המעסיקים אותו. "הם למדו שאנחנו מזמינים את העבודה ומשלמים בזמן. בחיי היום יום פוליטיקה לא מעסיקה אותם וזה כולל את כל האנשים שאנחנו בקשר איתם ועושים איתם עסקים. "היינו בזמנים הכי קשים", מספר שרגא, "גם בימי משט המרמרה כשדעת הקהל ממש עיינה ישראלים אז קצת פחות התבלטנו אבל מעולם לא היה מצב שבו סגרנו את המפעל בגלל המצב. בזמן המבצעים של צה"ל הרחוב מלא הפגנות ומחאות אלינו זה מעולם לא הגיע, אף ספק לא הפסיק לספק לנו סחורה גם בתקופות הקשות. אגב, קשרי המסחר בין תורכיה לישראל מעולם לא פסקו גם בתקופות השפלות ביותר שהיו לאחר
בתוך אולם לא גדול עמלים בעבודת כפיים נפלאה כ 15 פועלים תורכיים מקומיים. חנוך לוקח אותי מעמדה לעמדה בהתפעלות רבה. הפועלים שלו יודעים לעצב פמוט שמורכב מאלף פריטים שכל אחד מהם נחצב בכסף בעזרת מכבש מיוחד ופועל אחר שחותך את הסטנאצ' במיומנות מדהימה סטאנץ' לסטאנץ' מיוצר נחתך במיומנות ומולחם האחד לשני כך בכמה מילים תיאור על איך מייצרים פמוט. במחלקה אחרת חורטים במחרטות של יד ובעבודות יד קישוטים לגביע. במקום אחר במכונת כוח ובעזרת כוח שיש לפועל, הוא לוקח פלטת ברזל והופך אותה במכונה לגביע כסף לקידוש. הפריטים שעליהם אתם משלמים לא מעט כסף, ועכשיו שתדעו למה, בינתיים נמצא על הריצפה המאובקת של המפעל התוסס הזה, "אין לנו דגל, מבחוץ אף אחד לא יודע שיש לנו מפעל כאן ולכן המקום הזה מעולם לא היווה מוקד לאנטישמיות
וזה יקרה
הכל יכול להיות אנחנו לא חושבים על זה, עד כמה שזה נראה עכשיו זה לא יקרה
בין יתר הפועלים גם עוקבה, פועל פליט שהגיע מסוריה. שהותם של הפליטים מסוריה המגיעים לתורכיה הוא חוקי, הם אינם חייבים באשרת כניסה ומייד נהנים מכל הטיפולים שיכול לתת להם הממשל התורכי. עקבה בן ה 20 ברח מדמשק לפני 4 שנים. "הם מדברים כאן על הפיכה? זה גן עדן לעומת מה שהלך אצלנו ברחובות סוריה שבה יורים זה על זה בלי חשבון ואין באמת שלטון. היו צריכים לגייס אותי לצבא הסורי אז ברחתי, נסעתי לעיירת הגבול באוטובוס ושם כבר חיכו לי מבריחים מקצועיים שיודעים לעקוף את משמרות המשטרה וחצינו בריצה את הגבול לכיוון תורכיה כך קיבלתי גם זכויות של פליט ומאז אני כאן עובד במפעל ומאוד מרוצה גם מהעבודה וגם מהמשכורות.
שרגא וחנוך שהו בשבת בקרבת מקום לכיכר טקסים כשהחל המרד. "פתאום שמענו יריות רבות מהגשר, ראינו מטוסים שנוסעים נמוך לא ידענו מה קורה, מה הבעיה, ראינו שהשתלטו על הגשר. לאחר מכן אשתי התקשרה" מספר שרגא, "שאלה מה קורה והאם הכל בסדר. כולם אומרים לנו אתם משוגעים מה אתם עושים עסקים עם התורכים, אני שואל אותך? אתה כאן כבר יום וחצי, כל כך מסוכן כאן? הרגשת משהו לא בסדר? שיבואו ויראו. אומנם יש קצת בלגן, לא שקט אבל בסך הכל הכללי תורכיה חיה ונושמת ויחסית אין בה סכנה אפילו אנחנו שלא נמצאים דווקא במרכז העיר אלא ברובעים היותר עניים של איסטנבול אזור תעשיה, גם אצלנו הכל שקט. חיפשת אקשן? לא אצלנו.