על פי המקורות, אין דבר כזה תפילה שאינה נענית או שחוזרת ריקם. גם כאשר נראה שתפילות שנישאו מקירות הלב (כמו למשל בזמן הגירוש מגוש קטיף או בעת חטיפת שלושת הנערים) לא התקבלו כפי שביקשנו, הן עדיין פועלות ומשפיעות על המציאות בשני אופנים מרכזיים:
1. התעלות ושינוי פנימי של האדם המתפלל התפילה נועדה בראש ובראשונה לשנות את האדם. כאשר אדם נקלע לצרה ומתפלל בכוונה, נשמתו מתעוררת ומתעלה. התפילה עובדת עליו ומשנה אותו לטובה, כך שהוא פשוט הופך להיות "מישהו אחר" – מרומם וקרוב יותר לקדוש ברוך הוא, בלי קשר לשאלה האם בקשתו הספציפית התגשמה או לא.
2. איסוף התפילות והורדת שפע לעולם הקדוש ברוך הוא אינו מתעלם מהתפילות, אלא אוסף ואוצר אותן ואת הדמעות שלנו ב"אוצר". תפילות אלו יוצרות עוצמה נשמתית אדירה ומורידות שפע אל העולם. למרות שאולי התפילות לא התגשמו בדיוק במובן ובצורה שאליהם התפללנו באותו הרגע, השפע עצמו אכן יורד לעולם, והקדוש ברוך הוא הוא זה שבוחר את הכלים והזמן המדויק להשתמש בו לזכותנו, כך שבסופו של דבר התפילות תמיד פועלות את פעולתן.
תפילת הציבור נשמעת תמיד ואינה נדחית על ידי הקדוש ברוך הוא, אפילו אם יש בתוך הקהל אנשים חוטאים (כפי שפוסק הרמב"ם).
הסיבה לכך היא שבתפילה ציבורית יש ממד ייחודי שאינו קיים בתפילת היחיד: המתפלל אינו עומד מול ה' רק בשם עצמו, אלא הוא ניצב כחלק מעם ועומד בשם הקולקטיב. כאשר אנו מופיעים לפני הקדוש ברוך הוא כקבוצה שלמה, הוא אינו מדקדק ובוחן באופן פרטני כל אדם כדי לבדוק מי חוטא ומי לא. העוצמה והזכות של הציבור ככלל גוברים על חסרונותיו של היחיד, וכך התפילה מתקבלת.
