המהפכה האדומה
לאט לאט ומתחת לפני השטח, מתרחשת בארץ 'מהפכת הקיבוצים'. הטיח הסוציאליסטי מתקלף ומתפורר והחומות האנטי דתיות שהוא החזיק, נופלות. סמטאות קיבוצים שמעולם לא ראו דמות של שומר מצוות מתמלאים לפתע ביהודים מזוקנים, בני הקיבוץ ממש. בתוך החדרים שבהם להטה המהפכה של הקמת עם עברי חדש, הופכים לבתי כנסת. מעל גבי המיקרופונים שבאמצעותם הסיתו את החברים נגד היהדות, נשמעים עכשיו דרשות של רבנים. מאחורי ההפיכה הזאת עומדת תנועה אחת 'איילת השחר' שפעיליה חודרים לקיבוצים כשהם ... מחופשים לחילונים. כשמגלים לאחר מכן את האמת, כבר מאוחר מדי. משפחת כהן היא אחת השליחות האלה, בשיחה גלויית לב היא חושפת סיפורים מרתקים ומרגשים על רגעים שבשבילם הכל היה שווה.

הרב יצחק כהן ואשתו נמצאים כבר 7 שנים במושב אי שם בארץ בשליחות ארגון 'איילת השחר', הדברים הם כה רגישים עד שבני הזוג ביקשו מאיתנו שלא לציין את שם המקום שבו הם נמצאים. כשהגיעו הרב יצחק כהן ואשתו למושב, צפתה להם קבלת פנים לא אוהדת במיוחד בלשון המעטה, "האנשים לא רגילים לראות אדם לבוש שחורים ואישה בכיסוי ראש הולכים ברחוב, זה הכניס אותם להלם",אבל החוויה המביכה מכל התרחשה ללא ספק כאשר אשתי לקחה את הילדים בפעם הראשונה לגן המשחקים במושב", מספר הרב כהן, "כל האימהות ללא יוצא מן הכלל קראו לילדיהן ואמרו להם שצריך ללכת הביתה. הילדים אומנם שמחו אך כל הגן הפך לפתע פתאום לשלהם, אך לאשתי זה כמובן לא היה נעים. למרות זאת התחלתי בפעילות והמטרה הראשונית הייתה להחזיר את בית הכנסת לפעילות, ולבסס אותו כמרכז הפעילות התורנית במושב. בהתחלה", נזכר הרב, "התחלתי לייסד מניינים מידי יום וכמובן תפילות שבת שאליהם הגיעו אנשים רק מתוך סקרנות על מנת לבדוק מה יש ליהדות להציע. אך כנראה שבזאת לא תמו תלאותיי, והאנשים מתוך המושב ארגנו הפגנה מול בניין המזכירות בדרישה לסלק אותי מהמושב. ולמרבה האירוניה גם השתתפתי בהפגנה, והם לעגו על כך. לאחר שסיימו להגיד את כל אשר על לבם, אמרתי להם שעד כאן הם דברו ועכשיו תורי לדבר ואני מעוניין להגיד דבר תורה. מיותר לציין שבשלב זה חצי מהמפגינים הסתלקו ואני פתחתי ואמרתי.'בפרשת מכירת יוסף כתוב שכשאשר אחיו של יוסף ראו אותו מרחוק הם חשבו איזה תעלול יעוללו לו הפעם, אך כאשר הוא התקרב הם נסוגו מתוכניתם וכך גם אתם כאשר אתם רואים אותי מרחוק זה נראה לכם מאיים, אך אם תתקרבו תראו שהיהדות היא דבר יפה מאוד, ומאז החלו כל הדברים להשתנות".
למרות ההתחלה הקשה והניכור שחשו התושבים כלפיו בתחילת דרכו, הרב כהן ממשיך לדבוק במשימה החשובה שלקח על עצמו. "אנחנו חשים סיפוק רוחני עצום בעבודה הזו", הוא משתף את קוראי 'יום ליום', "יש הרבה סיעתא דשמיא, אני רק צריך לעשות את שלי הם כבר באים מעצמם. על אף שמחירי הדירות פה יקרים ובשביל בית ספר וחברה לילדים אחרי הצהריים צריך לקפוץ למושב חרדי סמוך. עדיין מה שמחזיק אותנו פה זה הסיפוק הרוחני העצום שאנחנו חשים בעבודה. עוד יהודי שמתקרב, עוד יהודי שקיבל על עצמו מצוות תפילין או שמירת שבת, זה מדהים. ובכל פעם שקצת קשה, כל פעם שנשברים, אני יושב עם אשתי ואנחנו משוחחים על הדברים שהשתנו פה בשבע השנים האחרונות ופתאום אנחנו מגלים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעזוב, כי אם נעזוב מי ימשיך את כל זה".
"והנה למשל יהודי שלפני שהגעתי למושב, לא שמר שבת ולא קיים מצוות וראיתי שהוא היה נוהג להגיע לכל התפילות ולכל השיעורים והתחבר אליהם בצורה מדהימה.לאחר שנה שנתיים החל האיש להניח תפילין ואף לקבל על עצמו עול תורה ומצוות. אלא שדבר אחד היה קשה לו, שמירת שבת.הוא היה נוסע לארוחות שבת במכונית, ולכאורה הוא כיבד את השבת אך לא שמר ויום אחד הוא הגיע אלי בשאלה הלכתית מוזרה במקצת "הרב", הוא פתח ואמר," אני נוסע עם אשתי לטיול בתאילנד, האם אני צריך לקחת עמי את התפילין?" "השבתי לו בוודאי, מדוע שלא? והוא השיב מבויש שהטיסה מתוכננת לשבת,והוא רוצה לדעת האם לקחת את התפילין כי הרי הוא מעוניין להניח תפילין. זמן מה לאחר מכן חזר אלי אותו יהודי ובקש להיות חזן,השבתי לו שאני מצטער מאוד אבל רק אנשים שומרי שבת יכלים להיות חזנים ואז בישר לי אותו אדם". "הרב התחלתי לשמור שבת." "באחד מימי חג הסוכות" מספר הרב "הגיע אלי בחור צעיר בן 22 שסיפר שנסע על אופנוע בצורה מסוכנת וניצל בנס", השבתי לו שאם כך שיבוא לבית הכנסת להגיד 'הגומל'. אלא שאז סיפר הבחור, שלפני כמה שנים, בתקופה של עשרת ימי תשובה הוא עבר תאונת דרכים קשה, והאופנוע שלו התרסק לחלוטין. אך הוא למרבה הנס הוא נשאר בחיים וחוץ מכמה שריטות לא קרה לו כלום. השבתי לו, אם אתה לא מבין מה רוצים ממך מלמעלה אף אחד לא יכל להבין במקומך".
סיפור נוסף הוא על אדם תושב אחד המושבים באזור, שהגיע מבית חסידי אך החליט בכל אופן להעניק לילדיו חינוך חילוני. כאשר נפטר, החליטו במשפחה להתחשב במוצאו, לארגן לו 'שבעה' כראוי ליהודי. לאחר ההלוויה החליטו האנשים שהם מעוניינים שגם אמסור שיעור לעילוי נשמתו, והזמן היחיד שבא בחשבון היה מוצאי שבת. ואני ישבתי עם עצמיי חשבתי, מה אוכל ללמוד איתם דבר שלא ירתיע אותם והם יתחרטו שבקשו את השיעור הזה ולבסוף החלטת להעביר להם שיעור בספר תהלים דבר שהרב האנשים מחוברים אליו ואפילו אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, מקפידים לשאת אותו עמם לכל מקום. באותו מוצאי שבת ישבנו ולמדנו פרקי תהילים עד שעות מאוחרות בלילה כיוון שהיו מרותקים ולא יכלו להפסיק וכשכבר רציתי להפסיק כי אזל כוחי הקהל התחנן שאשר ואמשיך ללמוד עמם".
"וככלל" אומר לי הרב כהן "בקרב הנוער יש ביקוש עצום ללמודי יהדות. באחד מן הימים , הגיע אלי קבוצה של נערים ואמרה לי "הרב אנחנו מעוניינים בשיעור. אנחנו נארגן את הילדים ואתה תעביר את השיעור". בנוסף אנחנו מארגנים להם טיולים לכל מיני אתרי מורשת כגון ירושלים שיכירו ויתחברו לדברים אותם הם לומדים, ובעז"ה אף מתוכנן להם טיול למערת המכפלה".
מתוקף תפקידו משמש הרב כהן לא רק הרב של המושב בו הוא מתגורר, אלא גם של הקיבוצים בסביבה ורבים מבני הקיבוצים מבקשים לערוך בר מצוות וחתונות כדת משה וישראל. "כך למשל סיפורה של משפחה המתגוררת בקיבוץ סמוך שבו מתגוררות בצוותא משפחות יהודיות וערביות, שבקשה לערוך לבנה בר מצווה כדת וכדין. אני כמובן נעתרתי לבקשה, שכרתי חדר בקיבוץ ונסעתי לשבת. לאחר קריאת התורה רצינו לתת לאחד מחבריו לכיתה של הנער את הזכות להיות "גולל" אך לאחר ששאלנו אותו לשמו הסתבר כי הילד הוא בכלל ערבי".
הרב כהן נשוי ואב ל6 ילדים הגיע לשליחות במושב לפני שבע שנים, רק כיוון שחפץ להחליף את חיי העיר בחיי המושב. "באחד מן הימים",] הוא מספר,"צדה את עניינו מודעה בעיתון של ארגון 'איילת השחר' חיפשנו למלא שליחות כלשהי ויש תמיד עניין לטוס לחו"ל לשם כך, אך אני אמרתי לאשתי שיש מספיק מקומות גם בארץ ולא צריך דווקא לטוס לחו"ל. התקשרנו למשרדי הארגון, ולאחר שקבלנו הסכמה ארזנו את מטלטלנו ועברנו לגור במושב. זו הייתה הזדמנות פז עבורנו לעבור למקום שקט יותר ופסטורלי, הניתוק הזה מחיי העיר מאוד נחמד לנו".
.
מטבע הדברים שליחות כמו שמבצעים הרב כהן ועוד זוגות אחרים שעברו להתגורר במקומות חילונים, מביאה עמה הרבה דילמות חינוכיות לא פשוטות בנושא חינוך ילדים. כאשר הילדים נחשפים לכאורה למושגים, ולמראות, שהוריהם לא היו לחשוף אותם אליהם . אך בפיו של הרב כהן יש רק תשובה אחת לסוגיית חינוך ילדיו: "דבר ראשון, לפני שהגענו לכאן הייתה פה הרצאה של אברך מישיבת "מיר", שאמר שאחד שנותן מעצמו למען קרוב רחוקים, ילדיו לא יפגעו. "וכמובן" הוא ממשיך לספר "ערכנו לילדים שיחות בהם הסברנו להם לקראת מה הם הולכים, וערכנו להם שיחות חיזוק באמונה כהכנה לקראת השליחות. היום אני יכל להגיד לך בלב שלם שהילדים יודעים בדיוק למה הם מאמינים במה הם מאמינים, ושלמים עם עצמם הרבה יותר מכל אחד אחר ובי גילם. להפך אני חושב שדווקא השליחות הזו, חיזקה את להם האמונה בצורה מדהימה".
"זכור לי סיפור עם בני הקטן. יום אחד, מישהו נתן לו סוכרייה ברחוב, והילד רץ הביתה על מנת לשאול אותי אם זה כשר ואפשר לאכול את זה. הוא הותיר את האיש שנתן לו את הסוכריה בהלם, כיצד הילד הזה הולך לשאול את רשותו של אביו האם מותר לאכל את הסוכרייה, כל ילד בגילו היה אוכל מיד את הסוכריה מבלי לשאול את הוריו האם מותר או אסור".
סיפור נוסף בו נתקל הרב במהלך שליחותו, הוא סיפור הקשור גם בבנו בן ה-6. כאשר שבת אחת הגיע לבית הכנסת פקח במשרד החינוך, תושב המושב ומתוקף תפקידו נחשף להרבה שחיתויות, אומנם בדרך כלל הוא מגיע לתפילה, אך לא ניכר עליו שהוא מחובר יתר על המידה. ובדרך כלל כדי לפצות את בני על כך שאין לו פה חברה, ובגלל שהוא יודע היטב לקרוא בתורה עם טעמים, אני נותן לו לקרוא בכל שבת בתורה ולאחר מכן חוזר על הקטע כדי שהציבור יצא ידי חובה. לאחר התפילה ניגש אלי אותו אדם ושאול אותי "בן כמה הילד"? "השבתי לו שהוא בן 6 האיש לו האמין למשמע אוזניו. רק בן 6, וכבר קורא בתורה כל כך יפה וללא טעויות. ולא רק זה אלא ששום דבר ששמע עד כה בנושא יהדות לא השאיר עליו רושם מיוחד, והבן שלי כאמור השאיר עליו רושם רב".
ארגון 'איילת השחר' הוקם בשנת 1997 ע"י הרב שלמה רענן שחזר באותה התקופה משליחות בלוס אנג'לס והחליט להעתיק את המודל שראה שם, הקמת קהילות מיוחדות לחוזרים בתשובה במקום לשלב אותם בקהילות החרדיות ששם ספק יקלטו וספק לא. "בלוס אנגלס למדתי שהכי טוב זה לקרב דרך קהילה, זה הוא הדבר הכי טוב בעבור חוזרים בתשובה, זה מאיר להם את הדרך כאשר יש להם דמות של רב להישען עליה. "עשה לך רב וקנה לך חבר", קשה מאוד לחזור בתשובה ללא רב שמכוון", אומר הרב שלמה רענן מנכ"ל הארגון "תחילת הפעילות הייתה בראשון לציון, ולאחר מכן התפשטה הפעילות גם ובמקביל למודיעין, בת ים, רמלה, יפו ועוד. את פרויקט שליחת האברכים להתגורר בקיבוצים חילונים הם החלו כמה שנים לאחר מכן, כאשר פנו אליהם אנשים מתוך הקיבוצים בבקשה שיבואו. כיום ישנם 40 שליחים וכ40 ישובים שונים ברחבי הארץ. והתוכניות לעתיד לראות את 'איילת השחר' גדלה ומתפתחת כשיש לנו 120 קהילות של חוזרים בתשובה והיום זה לא רחוק מכך וכ40,000 חברותות בפרויקט החברותות הטלפוניות, והכי חשוב ללמוד כיצד לגייס יותר כסף על מנת לממן את פעילות הארגון אנשים מתוך הקיבוצים בבקשה שיבואו. כיום ישנם חאברכים הלומדות עם עמיתות חילוניות. בפרויקט החברותות הטלפניות, צוות של עובדים עוקב אחרי התקדמות החברותות, שולחים להם ספרים ללימוד, עוקבים שהמפגשים הטלפוניים מתבצעים לפחות פעם בשבוע. המרגש ביותר הוא כשהחברותות נפגשות פנים אל פנים, אלה מפגשים מרגשים ביותר שבוודאי תורמים לאיחוד הקצוות בעם ישראל, מה שגם מקדם את פתיחותה של החברה בישראל ליהדות. אפשר לומר וזרים בתשובה וכ40,000 חברותות טלפוניות המורכבות מחרדים הלומדים עם עמיתים שאינם דתיים, חברותות של בנים נשות 0שהחברותות האלה הן למעשה המפעל הקירוב הגדול ביותר בארץ.