האיראנים
עדויות היישר מהתופת האיראנית: "אנחנו נהנים מחופש דת אבל בפיקוח ממשלתי הדוק, מצבנו הכלכלי טוב אך האנטישמיות גואה ברחובות
מטהרן לירושלים
כשהחל הרב יוסף ברגר, בנו של כ"ק האדמו"ר ממישקולץ את הפצת דפי פרשת השבוע שלו 'פנינים' הוא לא העלה על דעתו שהווארטים החסידיים שהוא מדפיס מהווים טל תחיה לאלפי יהודי איראן שבדרך לא דרך הדף הזה מגיע אליהם כשהוא מתורגם מעברית לפרסית. השבוע נסגר המעגל. שני יהודים תושבי איראן, ששמם שמור במערכת, הגיעו לישראל על מנת לפגוש את כותב הדפים האלה. הם הגיעו לארץ ישראל יום קודם המפגש וחזרו לטהרן יום לאחריו כשהם פוגשים פרט אליו גם חלק מגדולי ישראל עמם נועצו בבעיות המעסיקות את יהודי איראן. אהרן גרנביץ-גרנות היה נוכח במפגש המרתק והמרגש הזה וגם שמע עדויות מצמררות משני היהודים על האנטישמיות הגואה ועל הפיקוח ההדוק שהממשלה מטילה עליהם וגם.. איך הם מבריחים לאיראן ספרי קודש שנדפסו בארץ ישראל
העוברים והשבים בשכונת נחלאות בירושלים הביטו בתמהון על המחזה המוזר שהתרחש השבוע בחצרה של ישיבת המקובלים 'נהר שלום'. שני יהודים זרים ומוזרים התנפלו באהבה על חזהו של יהודי חרדי חסידי חיבקוהו ונשקוהו "תודה רבה כבוד הרב זה היה כבוד גדול בשבילנו לפגוש אותך", אמרו לו בעברית כבדה בניב פרסי כבד ביותר. הרב שנשא עמו קלסר ענק פרס אותו על השולחן והציע לשני היהודים לקחת עוד מהדפים אולם הם סירבו לחלוטין ואף איימו לעזוב הכל ולהמלט על נפשם.
אף אחד לא היה ער לדרמה הגדולה ולא העלה על דעתו ששני היהודים הנ"ל באו אך אתמול מתוך הגהינום בטהרן שבאיראן והגיעו לישראל. לא, הם לא מתכוונים לעלות אלא לחזור חזרה לארצם בטהרן. הם היו מאוד רוצים לעלות לארץ אך מה לעשות שהאחריות מחייבת ואצלם זאת לא ססמת בחירות. אלפי יהודים ממתינים ל'סחורה' שמביאים השניים מהארץ - חומר על יהודים ויהדות. הפגישה עם הרב היא רק אחת ממטרות המסע המסוכן של שני יהודים מוסרי נפש אלה שכל מטרתם בהגעתם לארץ ישראל היא לרכוש כמה שיותר תשמישי קדושה וספרי לימוד על יהדות.
הפחד, זה הדבר העיקרי שיכולת להבחין בפניהם של השניים. לא אמרנו להם מילה על מקצוענו, את הסיפור אנו מביאים ככתבו וכלשונו אולם מבלי לציין כמובן שמות וגם את תמונותיהם שצולמו בלעדית אנו מפרסמים בריטוש פנים שכן כל גילוי שהוא ואפילו קטן על זהותם לשלטונות האיראנים יכול להסתיים בכיכר העיר בטהרן ליד עמוד התליה, ביקור בישראל הוא מהדברים האסורים ביותר בארצו של אחמדניג'ד. הם פחדו מכל תנועה מיותרת, מכל אמירה, בחנו בשבע עיניים כל אחד שדיבר איתם. אפילו לבושי החרדי לא שכנע אותם להאמין שאין אפשרות שאני משירות הביטחון הכללי של שלטונות איראן שהתפש לחרדי רק בשביל לתפוס אותם על חם ולהביאם לשיפוט מהיר בטהרן. הייתי חייב להראות להם את מספר הטלפון שממנו קיבלתי את השיחה לשכנע אותם שמי שנמצא בקו השני הוא לא אחמדניג''אד אלא בני משפחתי שבסך הכל התקשרו לשאול לשלומי.
אבל ראשית מה לרב יוסף ברגר, בנו של כ"ק האדמו"ר ממישקולץ לשני יהודים תושבי טהרן שבאו לארץ ישראל לקנות תשמישי קדושה?
הרב ברגר, מחנך בתלמוד תורה ותושב רמת שלמה, החליט לפני שנתיים כי מרוב עלוני פרשת שבוע אין רואים את היער וכי חסר דף פרשת שבוע שממנו יוכל בעל הבית הפשוט שבסך הכל רוצה ללמוד 'ווארט' לפרשת השבוע כדי שיהיה לו להגיד משהו על שולחן שבת בבית. אמר ועשה. הוא קיבץ מספרי קדמוננו סיפורים וורטים יפים כיד כשרונו החינוכי הטובה עליו, חיבר אותו לדף אחד הכתוב משני עמודיו מזה ומזה אוסף של ווראטלך על פרשת השבוע וקרא לו 'פנינים' והחל להפיצם בבתי כנסת. כשהגיע לעשרת אלפי בתי כנסת שהפיצו את הדף החליט לעשות מעשה. הוא פרסם את תיבת הדואר האלקטרוני שלו בדף וביקש ממי שרוצה לקבל את הדף במייל לפנות אליו הוא מוכן לשלוח.
"הציפו אותי באנשי קשר שביקשו לקבל את הדף בדואר אלקטרוני והמיזם יצא לדרך", מספר הרב ברגר, "הם היו מתקשרים, הייתי מוסיף אותם לרשימת אנשי הקשר שלנו ומוסיף אותם לאנשי הקשר מקבלי הדף
"יום אחד", מספר הרב ברגר, "קיבלתי טלפון מוזר מחו"ל עם בקשה מוזרה עוד יותר - לא לשלוח את הדפים בקצבי PDF כי אם בקובץ וורד רגיל, מאוד חשדתי מי מבקש לעשות דבר כזה הוא רק מי שרוצה לעשות 'העתק הדבק' ולהשתמש לצרכיו בעמלי שעמלתי לטובת פרשת השבוע, לא רציתי להענות להם ובמכתב התשובה שאלתי אותו מיהו והאם יוכל ליצור אתו קשר אף השארתי את מספר הטלפון שלי במייל למקרה הצורך", מספר הרב ברגר
התשובה שקיבל הרב ברגר לתיבת הדואר האלקטרוני שלו היתה מסתורית ותמוהה עוד יותר. "אנחנו לא יכולים לומר לך מי אנחנו ובוודאי לא להתקשר אליך בטלפון, ובכל זאת אנו מתחננים שתשלח לנו את הקבצים ב PDF. הרב ברגר חשד ולא שלח. פעם או פעמיים הוא בכל זאת נעתר לתחנוניהם ושלח. במשך הזמן הם היו מתכתבים והשניים היו שואלים את הרב ברגר שאלות ביהדות. הרב ברגר ענה אך שוב לא ידע מי מסתתר מאחורי תיבת הדואר האלקטרוני. כך במשך שנה שלמה.
בפורים הגיע ההפתעה האמתית משלוח מנות אמיתי. הרב ברגר פותח את תיבת הדואר האלקטרוני שלו וקורא במפתיע את ההודעה הדרמטית שהמתינה לו שם. "רק עכשיו אנחנו יכולים לגלות לך מי אנחנו", הם כותבים, "אנחנו שני יהודים מטהרן המשתדלים לעשות הכל להפיץ תורה ויהדות. הדפים שאתה שולח לנו", מספרים השניים, "מתורגמים מייד לפרסית ומופצים לכל יהודי טהרן. אנחנו זקוקים לקבצי הוורד שכן אנחנו מעתיקים כמות שהם את הפסוקים שעליהם מדבר ה'ווארט' שאתה כותב. את זאת לא ניתן לעשות מקבצי PDF", הם מסיימים
"מעולם לא התרגשתי כל כך", מספר הרב ברגר, "פתאום הבנתי לעומק את מה שאני עושה. דבר שאני כותב כאן בירושלים עיר הקודש, מגיע בדרך לא דרך לעומק מסך הברזל ומתורגם מייד לשפה המקומית, לא יכולה היתה להיות מתנה יפה מזאת", הוא מודה. כמובן שמאז התמסר הרב ברגר שלני מוסרי נפש אלה ושלח להם מידי שבוע את 'פנינים' בקובץ וורד והמשיך לענות להם על שאלות ביהדות
"רעבע יקר", כותבים השניים לרב ברגר לפני כחודש, "אנחנו יצאנו לדרך לכיוון ארץ ישראל בכוונתנו לבקר גם אותך, אנא התפלל שהדרך תעבור בשלום ושנגיע לארץ ישראל", הם מבקשים. הרב ברגר החל להתפלל לשלום יקיריו מאיראן. לפני כשבוע הגיע מייל נוסף לתיבת הדואר האלקטרוני של הרב ברגר "רעבע יקר", הם כותבים לו "הגענו ל.... (ארץ שלישית שדרכה הם הגיעו לארץ) ואנחנו מתכוונים לעלות על טיסה לארץ, אנא התפלל עבורנו שהכל יעבור בשלום. הרב ברגר עצר את נשימתו והמשיך להתפלל.
כאמור, השבוע, ביום ראשון, בחצרה של ישיבת 'נהר המקובלים' התקיים המפגש הנדיר הזה. הרב ברגר הציע להם לקחת דפים, אך אלה סירבו שכן אם יתפסו עם חומר כתוב בערבית במזוודותיהם הם עלולים להשאל שאלות ולהחקר שם. אם יגלו כי הם ביקרו בארץ ישראל זה עלול להסתיים בעמוד התליה.
השניים סיפרו במקצת על תנאי חייהם ועל תחביבם בשעות הפנאי - הפצת יהדות. השניים שותפים בחנות בגדים בטהרן ממנה הם מוצאים את פרנסתם ברווח. "לכאורה יש לנו חופש דת", הם אומרים, "בתי הכנסת עובדים בכל הימים ומתקיימים בו תפילות כסדרם ואפילו שיעורי תורה אולם אפילו את בתי הכנסת מנהלים פרסים מוסלמים שעינם ואוזנם צופיה על הליכותיו של כל יהודי. אין חופש", הם מספרים, "השלטונות שולטים על הכל ויודעים את הכל ואוי למי שאינו הולך בתלם. האנטישמיות עצומה ברחובות והיהודים בהחלט סובלים, לא מספיק סובלים כדי לחסל את עסקיהם ולעלות אחת ולתמיד לארץ, אך לוחצים. את בתי הספר של הקהילה היהודית החרימו, בתי הספר נמצאים היום תחת ניהולם של מוסלמים", הם מספרים, "היהודים לומדים בהם אך תחת פיקוח הדוק, אף לא מילה אחת על ארץ ישראל או על ציון, שלא לדבר על הזדהות כל שהיא עם העם היושב בציון".
לכאורה היהודים נהנים על פי החוקה משויון זכויות מלא אך זה רק לכאורה. כי למעשה אנו מופלים לרעה בכל מוסדות השלטון ממשרדי הממשלה ועד לעיריה, חופש התנועה שלנו מוגבל, יכולת ההתקדמות המקצועית שלנו במסגרת איראן היא מוגבלת שלא לדבר על כך שהיהודי אינו מקבל באיראן כל תפקיד ממשלתי. לאחרונה אף קשה להסתובב ברחובות, האנטישמיות גואה והשנאה לעם היהודי הולכת וגוברת.
"אנחנו לקחנו על עצמנו להביא לאיראן ספרי קודש ואין זו משימה קלה כלל ועיקר", הם מספרים. "אסור לנו להכניס לאיראן שום ספר בעברית. יש לנו אומנם ספרים בעברית בעיקר סידורים וחומשים ושאר ספרי קודש הכתובים בעברית שאינם חסרים בבתי הכנסת הרבים בטהרן, אולם כל הספרים האלה הודפסו באיראן תחת עיניהם הבוחנות של אנשי הממשל המשגיחים שאין שום 'חומר אסור' המודפס שם. לפיכך הם צורבים את דפי הספרים על גבי תקליטורים חלקים נקיים מכל תוית עברית ורק באיראן הם מדפיסים אותם. כך הם גם מעבירים לטהרן שיעורי תורה שהם מקליטים בארץ. עשרות ספרי קודש שנדפסו בארץ ישראל ובארה"ב הועברו בדרך זאת לאיראן. מידי פעם הם מגיעים למדינה שלישית שם מחכים להם התקליטורים הצרובים מארץ ישראל ואותם הם מביאים לאיראן. הפעם הם היו צריכים להגיע לארץ לשם סדרת התייעצויות בנושאים פנימיים המעסיקים את הקהילה היהודית באיראן עם גדולי ישראל.
ובכל זאת, הם אומרים, "בסך הכל אם מתעלמים מהביקורת של השלטון, וממקרים של אנטישמיות שכמותם יש היום בכל העולם, אנחנו חיים לא רע, המצב הכלכלי של רוב יהודי איראן הוא טוב, בתי הספר מנוהלים אומנם על ידי מוסלמים אנחנו לא יכולים לדבר על ארץ ישראל אבל בסך הכל הצעירים שלנו כן מקבלים חינוך ליהדות. בתי הכנסת שלנו מנוהלים אף הם על ידי מוסלמים אך מתקיימים בהם תפילות כסדרן וגם שיעורי תורה. ההפיך, המצב באיראן הביא יהודים רבים שהיו חילונים, להתחזק ביהדות ולהיות דתיים. כי להיות דתי באיראן ואין זה משנה מהי הדת, זה פשוט 'אין', קל יותר לאיראני לאהוב דתי", הם מספרים..
בעת קריאת שורות אלה, הם כנראה שבו לאיראן ולנו רק נותר להתפלל לשלומם
