הים השחור עוד יהפך לצהוב

בעוד העולם עוסק במרוץ החימוש הגרעיני של האיראנים ומתכנן כיצד להתגונן נגדו, הוא מתעלם אולי מחוסר תשומת לב מהסכנה האמיתית. בחצי האי קרים, בנמלה של העיר סבסטופל, עוגנים אוניותיו של הצבא הרוסי מול אוניותיו של הצבא האוקראיני, תותחי האוניות הגרעיניות מוצבים זה מול זה בעימות מתמיד, די בלחיצת כפתור של אחד הצדדים כדי שהמזרח התיכון וסביבותיו יהפכו לאפר. כשהם מלווים בקצין לשעבר של הצבא האוקראיני חדרו אהרן גרנביץ- גרנות ואוריה תדמור לציי שני הצבאות, ולנגד עיניהם הנדהמות הם עברו בין האוניות הגרעיניות בצורה חופשית למדי. מדוע העולם לא התערב במלחמת רוסיה גאורגיה שגם היא קשורה לעניין ומדוע חצי האי קרים היה מאז ומעולם אזור נחשק על ידי כל שליט

"הבט על האוניה הזאת", הסיב סא"ל בוריס ניסטרנקו את תשומת ליבינו, לפנינו נגלתה אוניית ענק גוש פלדה עצום מימדים על חרטומה מונף דגל רוסיה ועליה המספר 810. "זאת אניית מלחמה אמתית", הוא הסביר, "בכל מקרה של איום אוקראיני מהאוניה הזאת יוצאים כלי מלחמה יש כאן נשק נגד צוללות גרעיניות וגם נגד מטוסים, מלועי התותחים כאן אפשר גם לירות נשק גרעיני המצוי בבטן האוניה", סא"ל ניסטרנקו היה עד לא מכבר מפקד בסיס המכ"ם של הצבא האוקראיני, מזה כמה שנים שקוראים לו בוריס יעקוביץ והוא משמש כעוזר רבה של סבסטופל הרב בנימין וולף וכמנהל מוסדות החינוך של חב"ד 'אור אבנר' בסבסטופל "הביטו על האוניה הזאת היטב, בתוכה יש נשק גרעיני המוכן לפעולה. אתם נמצאים בתוך תוכו של לוע לב המאבק הגרעיני בין רוסיה לאוקראינה", המשיך להתלהב. "די בגחמה אחת של ראש ממשלת רוסיה וילדמיר פוטין או של נשיא אוקראינה ויקטור יושינקו כדי די שהים השחור יהפוך לצהוב והמזרח התיכון כולו יהפך לאפר".
מול האוניות הרוסיות, שעליהן דגל רוסיה, עמדו מולנו מאיימים לא פחות אוניות המלחמה של הצבא האוקראיני ולוע תותחיהם מכוונות היטב אל האוניות הרוסיות. בעוד העולם עוסק בחימוש הגרעיני של האיראנים הוא מתעלם מחוסר דעת מאוניות המלחמה הגרעיניות של שתי הצבאות, שתותחיהן מכוונות זה נגד זה והן דרוכות כמו קפיץ המחכה לשחרורו.
לצופה מן הצד היה נראה השיט התמים לכאורה שעשינו כשיט תענוגות. עמדנו שלושתנו על סיפונה של הסירה שאותה שכר עבורנו יעקוביץ. שטנו סמוך לחוף הים השחור, רוח טובה ליטפה את פננו, הים היה חלק לחלוטין אבל כל זה הסתיר את הרגשתי האמיתית. רעדתי מפחד. היינו בלב ליבו של הצי הרוסי שאליו כמעט חדרנו בהיחבא. אוריה צילם ללא הפוגה את ספינות המלחמה של הצבא הרוסי. האמת היא שדי התפלאתי. חדרנו די בקלות אל בין האוניות של הצבא הרוסי, כשאנו שטים בסירה ששכרנו שבאה דרך הים. אף אחד לא עצר אותנו, אף שומר לא שאל שאלות. אף אחד לא שם לב שאוריה מצלם את כל האוניות כולן. על הרציף הלכו קציני חיל הים הרוסי אף אחד מהם לא העיף מבט לעברנו, לו היו עושים זאת היינו יכולים להיעצר ולהיות מואשמים בריגול, אבל יעקב הרגיע אותנו כל הזמן, "אל תדאגו אתם איתי ואני קצין לשעבר אתם יכולים להיות שקטים הסיכוי שמישהו בכלל ידבר אליכם שואף לאפס", הסקרנות העיתונאית גברה על פחדנו, והרצון לסקר התגבר על החששות הביאו אותנו לעשות את המעשה. מנגד ממש מול בסיס חיל הים של הצבא הרוסי, עמדו מאיימים לא פחות אוניות המלחמה של הצבא האוקראיני.
רק אחרי ביקור באי קרים וראיה מקרוב, אפשר להבין את מלחמת רוסיה גאורגייה ואת הגמגום של העולם המערבי לנוכח המלחמה הזאת. אף אחד לא רוצה להרגיז את פוטין בעיקר כשהמלחמה עם גאורגיה בפרט והקווקז בכלל, קשורה בקשר הדוק לסכסוך הישן באי קרים, סכסוך היכול בקלות להיגרר למלחמה גרעינית ולהחרבת העולם. בינתיים בין הצבא הרוסי לצבא האוקראיני שוררים יחסי אהבה שנאה המשתנים בכל פעם מחדש, והעולם עוקב אחריהם בדאגה רבה.
המשכנו לצלם את האוניות ולקבל הסברים. הנה אוניה מלאת אנטנות מבחוץ, זאת אוניית הריגול של הצבא הרוסי העוקבת אחרי כל תנועה של האוקראינים. "הרוסים הכינו את עצמם היטב לכל מקרה של מלחמה עם האוקראינים", ממשיך להסביר סא"ל (מיל) בוריס ניסטרנקו אוניה ענקית העוגנת מייד אחריה היא אוניית בית חולים. לאוניה זאת מתכוון הצבא הרוסי לפנות את הפצועים בכל מקרה של התקפה אוקראינית וחוסר יכולת להשתמש במתקנים רפואיים יבשתיים בקרים. במלחמה האחרונה שהייתה בין רוסיה לגרוזיה, שימשה האונייה הזאת את כוחות הצבא. ובכלל, מרגע שהחלה המלחמה נסעו מכאן כל אוניות המלחמה הרוסיות ושבו לכאן רק עם תום המערכה. אוניה אחרת הנראית כאונית מסע, משמשת כתחנת דלק ניידת והיא מספקת דלק ושמן לכל הספינות האחרות. גם את אלה הציבו כאן הרוסים מחשש שבמקרה של מלחמה עם האוקראינים הם לא יתנו לרוסים לתדלק את האוניות שלהם. אחת והאניות ענקית במיוחד ולה מנופים רבים, "זו אוניית מוסך", מגלה לנו יעקוביץ, הספן ממשיך לנהוג את הסירה לאורך ספינת ענק ובתוך בטנה אנו מגלים אוניה בתיקון. "הם עד כדי כך לא סומכים על שירותי הקרקע של קרים הנשלטת על ידי האוקראינים שהם יצרו לעצמם את כל השירותים. כך סובבנו לנו ללא הפרעה בין אוניות הפלדה הרוסיות כשאיש אינו שם את לבו למעשנו. הסירה המשיכה במסע לסובב בין אוניות הצי ואז עזבנו את הצי הרוסי וחצינו את מפרץ החוף על מנת לגלות בקצהו השני את המקום שבו התמקם הצבא האוקראיני. בדרך, בתווך חונה גרוטאה שדומה שבין כתלי הפלדה שלה מסתתרת היסטוריה, ואכן עד מהרה נפתרת התעלומה על ידי הסבריו של הקצין לשעבר, "האוניה הזאת שאתם רואים", הוא מצביע, "הייתה למעשה היאכטה של אדולף היטלר ימ"ש. לאחר ההפסד של גרמניה במלחמת העולם השנייה, רכש אותה מליארדר איטלקי והביא אותה לכאן משום שכאן במקום שבו הימאות מפותחת כל כך, פועלים כל כך הרבה מוסכים והוא ביקש לתקן אותה. אלא שהרוסים שמו עיין על היאכטה הזאת והחרימו אותה לטובתם. היאכטה שימשה את בכירי הצבא הרוסי.
דגל של אוקראינה מקדם את פנינו בתוך המים הטריטוריאליים כשאנו נכנסים לתוך שטח העגינה של הצי האוקראיני. וגם כאן, אף אחד מהחיילים האוקראינים ההולכים על הרציף הנמל המשמש את הצי לא מעיף לעברנו מבט. נוכחותנו אינה מעניינת איש, כאילו היינו אויר, אלא שאנחנו כבר התרגלנו ולא חששנו כלל. הצי האוקראיני הוא דליל יותר, לאוקראינים אין ספינות רבות כל כך כמו לצבא הרוסי. ובכל זאת, אוניותיו עוגנות מול אוניות הצבא הרוסי. מול אוניית המלחמה הרוסית עוגנת אוניה אוקראינית. טיל אחד של האוניה הזאת יכול להשמיד עד 16 טילים של הצבא הרוסי בבת אחת. בבטנה של מפלצת הפלדה שבירכתיה מתנופף הדגל האוקראיני, יש טילים גרעיניים. "ברגע שהרוסים יעשו את השטות הזאת ויפתחו את השאטר הגרעינ, אנחנו נוציא את המחסנים שלנו", אומר יעקוביץ משל נורת עדין מפקד בכיר בצבא הקוראיני, "הטילים הגרעיניים האלה", מגלה יעקוביץ, "יכולים לטוס עד 580 ק"מ מכאן.
מפחיד? לרוסיה יש יותר מ 100 אוניות הנושאות נשק גרעיני, חלק מהן עוגנות כאן בקרים מחכים רק להוראה של ולדמיר פוטין והם יורים והאוקראינים משיבים להם בנשק גרעיני. תושבי האזור רועדים מפחד מהאפשרות הזאת ועוקבים אחרי יחסי רוסיה- אוקראינה בחרדה. עבורם זהו גורל החיים. המצב הזה הוא מצב תמידי בחייהם של האזרחים האוקרינים והרוסים. "בכל שנה נערך כאן יום העצמאות הרוסי" מספר ניסטרנקו, "לרגל זאת מגיעים לכאן כל ראשי השלטון הרוסי כולל פוטין ונשיא רוסיה דמיטרי מדבדב, מגיע לכאן גם נשיא אוקראינה ויקטור יושינקו וצמרת השלטון האוקראיני והרוסים עושים כאן חגיגה גדולה. במסגרת זאת תותחי הצי הרוסי יורים כאן פגזי כבוד והחגיגה גדולה. השנה, עקב הרעת היחסים ביניהם, לא התקיימה החגיגה והאוקראינים לא הרשו לרוסים לירות את מטחי הכבוד. התקרית הזאת עוררה חששות גדולים לא רק בקרים וסביבותיה אלא בכל רחבי העולם. אלא שמבינים יודעים שיחסים כאלה עלולים לגרום לנשק הגרעיני לצאת החוצה.
מיקומו של חצי האי קרים וחופי הים שלאורך מפרציו מאפשרות לו שליטה על המעבר הימי שבין אירופה לאסיה. מי שישלוט על המפרץ יכול להשתלט על כל תנועות הימיות למזרח התיכון והכל רוצים בשליטה הזאת.
חצי-האי קרים גובל כולו במים, בין של הים השחור ובין של ים אזוב, והקשר היחיד בינו לבין היבשת הוא דרך מצר פרקופ הצר ברוחב 7 ק"מ נקודתו המזרחית ביותר היא חצי-האי הקרצ'י, נקודתו המערבית - הטרחאנקוט. אורכו של חצי-האי, מצפון לדרום, 207 ק"מ, וממזרח למערב - 324 ק"מ; שטח חצי-האי 26,100 קמ"ר, והיקפו כ-2500 ק"מ.
72% משטח חצי-האי מישורי, הנקרא-הסטפ שלחופי הים השחור. 20% מהשטח הוא הרי היאלה-דאג, המקבילים לחופו הדרום-מזרחי והנמצאים ממנו במרחק של כ-10 ק"מ. שאר 8% תפוסים על ידי אגמים. חוף חצי-האי משופע במפרצים ומעגנים, ולכן ישנם בו נמלים רבים, שהחשוב בהם הוא נמל סבסטופול שלאורכו שייטנו בסיור זה.
התעשייה העיקרית של אזור קרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, אופטוריה ויאלטה. כמו כן ישנן בחצי-האי תעשיות יין, שמן ודיג. בירת חצי האי היא העיר סימפרופול.
בשנת 1774 הובסו הטורקים במלחמת רוסיה-טורקיה הראשונה, ובשנת 1783 הח'אן האחרון של קרים ויתר על הכס והעביר את ממלכתו לרוסיה. למושל המחוז החדש מונה הנסיך גריגורי פוטיומקין, אשר מיד פתח ביישוב חצי-האי והחופים הסמוכים לו ובפיתוח הצי הרוסי בים השחור. פיתוח זה רק התעצם לאחר מלחמת רוסיה-טורקיה השנייה, שכתוצאה ממנה התבסס מעמדה של רוסיה בים השחור בכלל ואחיזתה בקרים בפרט.
ברבע השלישי של המאה ה-19, לאחר מלחמת קרים, החלו טטרים קרימיים רבים לעזוב את מולדתם בשל הרס התשתית כתוצאה מהמלחמה, ורבים מהם התיישבו בטורקיה. בשנות מלחמת האזרחים הרוסית, חצי-האי קרים היה מעוזם של ה"לבנים" השמרנים, והוא נכבש רק בשנת 1920. בשנת 1921 הפך חצי-האי קרים לרפובליקה אוטונומית בתוך הרפובליקה הפדרטיבית הרוסית, וכעבור שנה הפך לחלק מברית המועצות.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשלהי קיץ 1941 נכבש חצי-האי על ידי הגרמנים לאחר התנגדות ולוחמה עיקשת משני הצדדים. רק העיר סבסטופול הצליחה להחזיק מעמד עד ליולי 1942 תושבי העיר מאוד גאים בכך ומספרים את סיפור עמידתם במלחמה נגד הגרמנים לכל תייר מזדמן. העיר אף קיבלה צל"ש מהשלטון הרוסי. האגדה מספרת כי בקרבות אלה נהרגו יותר מ 50 מליון איש, מספר בלתי נתפס. מספטמבר 1942 ועד מאי 1944 נוהל חצי-האי במסגרת "מחוז קרים" של ברית המועצות.
על מנת להבין את עמידתה של העיר בזמן המלחמה לוקח אותנו סא"ל בוריס ניסטרנקו אל שפת הים, אל אחד המקומות המרהיבים ביותר שראינו בחיינו. מפרץ ימה של סבסטופל נפרש למלוא אורכו ויוצר תמונת נוף מדהימה. השמש השוקעת צובעת את הים בכחול כתום,ה מראה עוצר נשימה וכל זה מסתיר מאחוריו טרגדיה נוראית שהתרחשה בזמן מלחמת העולם השנייה. בין הגבעה שעליה אנו עומדים לבין הים שמתחתינו פעורה תהום עמוקה. על הגבעה הזאת מוקמו שלשה תותחי ענק שירו במרחק של 35 ק"מ מרחק עצום באותם ימים. התותחים האלה מנעו למעשה את התקרבות האוניות הגרמניות לחצי האי קרים. לשם הפעלתם צריכים היו להציב מחנה צבאי שלם של חיילים שיפעילו את תותחי הענק, הבטריה ה 35, זה היה שמו של בסיס התותחנים שהוצב כאן. על מנת לשאת את הפגז הכבד אל התותח ניזקקו לכמה חיילים "בואו נבקר במחנה הצבאי", מפתיע אותנו ניסטרנקו ומוריד אותנו במדרגות המובילות אותנו לתוך עיר שלמה מתחת לאדמה, מחנה צבאי אדיר שלם שהפעיל את התותחים "הגרמנים לא העזו להתקרב דרך הים", הוא מספר. פרט לסבך המנהרות המפותלות ונר תמיד אלקטרוני הדולק לציין את הקורבנות הרבים שהקריבו החיילים, הרוסים בהגנתם על העיר, לא נותר מהמחנה הצבאי דבר. ביולי 1942 הכוחות הגרמנים הטילו מצור על העיר סבסטופל הם הציבו מול העיר את התותח הגדול ביותר שנבנה מאז ומעולם שמו היה 'שורר גוסטאב', בעל קליבר בקוטר 80 ס"מ, אורך הקנה 28.78 מ'.. התותח יוצר במפעלי 'קרופ', ושרידיו נתגלו באוגוסט 1945 ליד מצנהוף, בוואריה. אורך מערך התותח כולו היה 42.9 מטר ומשקלו 1,344 טונות. צוות מפעילו מנה 1,500 חיילים. טווחו לפגזים שמשקלם 8.1 טונות היה 20.9 ק"מ, וטווחו לפגזים במשקל 4.8 טונות היה 46.67 ק"מ.
כשהחלה הבריחה ההמונית של החיילים הרוסים מרחבי העיר, הם התרכזו כאן במחנה הזה", מספר ניסטרנקו, "כאן הרגו אותם הגרמנים חלק מהחיילים העדיפו להתאבד והם קפצו מקצה התהום היישר למותם. לא זמן רב הייתה העיר תחת השלטון הגרמני והכוחות הסוביטים שחררו את העיר החשובה משלטון הגרמנים.
סמוך לשפת הים, לבטריה ה 35 ניצב מחנה ענק, ניסטרנקו גאה בו במיוחד, זהו בסיס המכ"ם האוקראיני שהמכ"ם שלו שולט על כל רחבי המזרח התיכון והסביבה. מצלמות הבסיס מצלמות ומעבירות תמונות לצבא רוסיה ואוקראינה ומשמש מקום אסטרטגי חשוב. סא"ל בוריס ניסטרנקו היה מפקד הבסיס הזה עד לפני מספר שנים עד שפרש מהצבא הרוסי. "כיום המחנה הזה פחות חשוב משום שלרוסים יש מחנה דומה והם משתמשים בטכניקה דומה ומפיצים את התמונות לממי שצריך חשיבותו של המחנה הזה ירדה" הוא מספר אבל מביט בגעגועים לעבר ממלכתו לשעבר.
עם שחרור חצי-האי על ידי הכוחות הסובייטיים, במאי 1944, הוחל באופן מיידי בגירוש הטטרים של קרים מחצי-האי כענישה קולקטיבית על כך ששיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. תוך ארבעה ימים (מ-18 במאי ועד 21 במאי) גורשו מחצי-האי כל הטטרים; כ-46% מתוכם מתו ברעב ובמחלות. הטטרים של קרים זוכו רק בשנת 1967, אבל גם אז נאסר עליהם לשוב לקרים, ואיסור זה בוטל רק עם סופה של ברית המועצות.
הטטארים שבו לחצי האי קרים בהמוניהם והקימו בה 'מאחזים בלתי חוקיים'. במשך ימי שהותינו בחצי האי קרים, ראינו אדמות רבות שעליהם התיישבו הטטארים והקימו בה שכונות בלתי מבוקרות ובלתי מאושרות. השלטונות האוקראינים נלחמים בבניה זאת ומנסים למנוע אותה, אולם שבטי הטאטרים המתנהלים כמו שבטי הבדואים אצלנו, אינם ניכנעים. המאבק בין השלטונות האוקראינים לשבטי הטאטרים די דומה למאבק של שלטונות ישראל בבדואים בנגב.
בשנת 1945 הפך חצי-האי מרפובליקה אוטונומית למחוז מן השורה בתוך הרפובליקה הרוסית, ובשנת 1954 הועבר משליטתה לרפובליקה האוקראינית כמחווה של רצון טוב לציון השנה ה-300 לאיחודה של אוקראינה עם רוסיה. עם זאת רוב האזרחים החיים בקרים מרגישים רוסים ולא אוקראינים.
בוקר אחד קמו האזרחים הרוסים בקרים וגילו שהם בעצם אזרחים אוקראינים. רובם אינם מאושרים מהעובדה הזאת והם ממשיכים להרגיש רוסים, זאת אחת הנקודות הבעייתיות באי קרים. והדבר זה גרם למתיחות בין רוסיה לאוקראינה, אשר הוחמרה נוכח העובדה, שסבסטופול הייתה הבסיס של הצי של הים השחור של רוסיה. בסופו של דבר, המתיחויות נפתרו, וקרים הוכרז על ידי אוקראינה כרפובליקה אוטונומית.
אבל רוסיה לא ויתרה על סבסטופול ועל הנמל שלה והצי הרוסי ממשיך כמו שראינו במו עיננו לעגון במימיו של הנמל האוקראיני. ובכלל, בין רוסיה לאוקראינה קיימת מחלוקת האם כשברית המועצות לשעבר העבירה את קרים לשליטת אוקראינה, דבר שלא שינה כל כך אז משום שאוקראינה הייתה חלק מברית המועצות, האם ההסכם כלל את סבסטופל או לאו. הרוסים טוענים שסבסטופל לא הייתה בכלל.
ובכל זאת, אוקראינה ורוסיה חתמו ביניהם על הסכם לפיו הצי הרוסי יוכל לעגון בקרים ותמורת זאת תעביר רוסיה לאוקראינה גז. הרוסים לא רק הקימו כאן את הצי שלהם אלא גם בנו כאן שדה תעופה צבאי, מחנות צבאיים ומחסני נשק. עליית מחירי הגאז הם אלה שהיוו את הבסיס להרעת היחסים בין רוסיה לאוקראינה ואת ביטול חגיגות יום הצבא הרוסי בקרים. תוקפו של ההסכם הוא עד שנת 2017 ההולך ומתקרב אלינו במהירות הבזק. מנהיגי המדינות שמסביב די חוששים ממה שיתרחש אחרי התאריך הנ"ל, האומנם יחדשו רוסיה ואוקראינה את ההסכם ביניהם או שמא תפתח כאן מחדש מלחמת עולם מלווה בטילים גרעיניים
כלכלת חצי האי מבוססת בעיקר על ענף תיירות,תעשייה וחקלאות. כמו כן יש חשיבות גדולה שבחצי האי נמצא בסיס מרכזי של צי הרוסי בים השחור, וצי האוקראיני. תעשייה מרוכזת באזור הצפוני של חצי האי בעיר דג'אנקוי בעיר הבירה סימפרופול וערי נמל סבסטופול וקרץ'.
התעשייה העיקרית של אזור קרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, איפטוריה סודאק ויאלטה-מושב קיץ לשעבר של צארים הרוסיים. כמו כן בחצי-האי ישנה תעשיית יין מפותחת המושכת מבקרים רבים מכל רחבי אירופה. הנוף המדהים והיופי הטבעי יחד עם חופי הים הנהדרים מביאים לכאן תיירים מכל העולם. "רק התיירים הישראלים טרם גילו את קרים", מספר לנו רבה של סבסטופל הרב בנימין וולף.
חשיפה לים אפשרה גם את פיתוח ענף הדיג מפותח המספק חלק ניכר מצריכה של מזון ימי במדינה. בזכות אקלים נוח, קרים מהווה מקום מרכזי באוקראינה לגידולים של משמש, אפרסק דובדבנים ופירות אחרות
ויש גם היסטוריה יהודית קצרה לעיר הזאת. אחד מידידיו הקרובים של סטאלין היה זמר יהודי מפורסם בשם סלמון מיכאליס. סטאלין רצה ליישב את המקום בכל מחיר, הוא שלח את מיכאליס לארה"ב כדי להבטיח ליהודים שם שאם יתרמו כספים, יקים שם סטאלין אוטונומיה יהודית ויישב שם יהודים, מיכאליס ביצע את השליחות ועבר מעיר לעיר ופתח את כיסיהם של יהודי ארה"ב. הוא חזר למוסקבה כשבכיסו סכום כסף לא מבוטל. סטאלין נהג בו כפי שהוא נהג בשאר ידידיו. הוא חיסל אותו ואת הכסף לקח לעצמו. הרפובליקה היהודית מעולם לא הוקמה בה
תקופה ארוכה עד שנת 1995 הייתה סבסטופל עיר צבאית הסגורה למי שאינו משרת באחד מעשרות בסיסי חיל הים הסובייטי במקום. יהודים ששירתו וגרו במקום, הצניעו מאוד את יהדותם ובוודאי לא התגאו בה. הדבר הקשה מאוד על רבה של העיר הרב בנימין וולף בראשית דרכו. כפי שכבר סיפרנו נשבר המחסום הזה וכיום חיה ופועלת במקום קהילה גדולה וגאה בעצמה כשאותה מנהל בוריס ניסטרנקו הקורא לעצמו בוריס יעקוביץ. רק עכשיו הפכה העיר לעיר תיירות מבוקשת מאוד במזרח אירופה. תיירים המזרימים הון רב לעיר ההופך את תושביה העוסקים בתיירות לאנשים מסודרים כלכלית.

מסגרת
@2= ד"ר זאב חנין מומחה לבריה"מ לשעבר מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן:
@1= אם רוסיה ואוקראינה ישתמשו בנשק הגרעיני שלהם העולם יחרב
@2= יחד עם זאת אומר ד"ר חנין: "אנחנו לא מעריכים שהם אכן יעשו זאת גם משום שיש להם אחריות וגם משום מאזן האימה אבל אחרי מלחמת רוסיה גאורגיה אי אפשר לדעת דבר"
גם לרוסיה וגם לאוקראינה אכן יש נשק גרעיני המכוון זה נגד זה. חלק ממנו אכן מרוכז בקרים ואם הם אכן ישתמשו בנשק הזה זה מול זה, יש להם כמויות כאלה שהעולם כולו יכול להיחרב ולא רק הים השחור יהפך לצהוב. אבל צריך להיות ישר ולומר שהחששות האלה הם מאוד רחוקים. יש להם מפסיק סיבות רק לאיים זה על זה אבל לא ממש לבצע את האיום וזאת משום כמה סיבות. הסיבה הראשונה הוא מאזן האימה. כל אחת מהמדינות יודעת שבמקרה שהיא תשתמש נגד רעותה בנשק כזה היא עלולה לקבל בחזרה ולהיחרב. מאזן האימה הזה מחזיק אותם נצורים. הסיבה השנייה, היא בכל אופן האחריות האישית שיש לכל אחת מהמדינות הללו. גם פוטין וגם יושינקו יודעים ששימוש בנשק כזה, יכול להחריב את העולם כולו ובכל אופן הם אחראים. הייתי מוסיף סיבה שלישית הקשורה במדיניות החוץ החדשה של ארה"ב. אנחנו חיים בתקופה של 'ריסטרט' בחינת היחסים מחדש. במסגרת זאת רוסיה ואוקראינה בוחנים את עצמם בכל פעם מחדש.
יחד עם זאת, כל אלה הערכות. אף אחד לא צפה את מלחמת רוסיה גאורגיה שפרצה גם היא על רקע השליטה בחבל הקווקז, קרים והנלווים אליה הם חלק מהאזור הזה ורוסיה רוצה כמה שיותר שליטה שם. הרוסים מאוד התרגזו שהאורגים השתמשו נגדם בנשק שהגיע מאוקראינה, מה שהגביר את מלחמת השליטה שם. אחרי המלחמה הזאת והתנהגותה של רוסיה, כבר אי אפשר לדעת שום דבר".