הצדיק מטבריה

מתבודד ומסתגף מחד, פתוח לכל מאידך, מקובל וצדיק אבל גם נושא קולו בשיר, רוב השבוע הוא סגור במקומות מסתור, אבל אין ילד שאינו יכול להגיע אליו ולנהל איתו שיחה ברמתו. רוב היום הוא שוהה בתפילותיו, אבל מידי שלשה חודשים הוא מוציא עוד ספר חידושים על הש"ס שמראים על שקדנות וגאונות עצומה, כאילו כל היום הוא עוסק אך ורק בגרסה. בוגר ישיבות ליטאיות ומקורביהם של הגרש"ז אויערבך והגר"מ שך זצ"ל אבל על קיר ביתו תמונת ענק של הגראי"ה קוק והוא נוהג כמנהגי עדות המזרח. לצידו רעייתו הרבנית לאה קוק, משפיעה ואגדה בזכות עצמה. יחדיו הקימו חצר עם הנהגות מיוחדות במינם וגם בית 14 ילדים, 8 מתוכם כבר הקימו משפחה משל עצמם, 15 נכדים המלא תמיד בכל נצרכי ונזקקי טבריה. הבית עני בממונו אך אין נצרך היוצא ממנו רעב. מי אתם הרב דב והרבנית לאה קוק? בפעם הראשונה הם מתראיינים לעיתון כל שהוא. מסמך נדיר ומיוחד

ב 2 לפנות בוקר, בעודנו שקועים בשיחה עמוקה עם הרבנית, נפתחה לפתע הדלת, בפתח הופיעה דמותו של הרב. הבית שגם כך היה ער בשיא פעולתו, כאילו מדובר היה בחצות היום, התעורר לחיים מחודשים עוד יותר, האנרגיות שיוצר הבית הזה עלו בדרגה. "הנה דובל'ה הצדיק שלי חזר הביתה", אמרה הרבנית בשיא הטבעיות והפשטות. בפניה אחזה נהרה, כאילו ראתה אותו בפעם הראשונה, כאילו לא חיה לצידו זה 31 שנים, כאילו לא גדלו ביחד 14 ילדים ש 8 מתוכם כבר הקימו בתים משלהם, כאילו הם אינם סב וסבתא מאושרים ל 15 נכדים כ"י. "הבט בו", אמרה לי כולה מתפעמת, "אתה לא חש שהשכינה נכנסה ביחד איתו? "אני נכנעת תחתיו", השיבה לי כששאלתיה על סודה. בבת אחת צנח הרב על הכיסא, מביט על הסובבים אותו בעין אחת ומביט על הרבנית בעין שניה ומחייך. ואז הבנתי את סודם, איך האיש הפרוש והמנותק הזה שאינו מבין כלום בהוויות העולם מושך אליו את כל החלכאים והנדכאים הנדבקים אליו כמו דבורים לדבש, מה סודו? ראיתי כיצד בני הזוג מאפשרים לאחרים לחדור לרגעים המשפחתיים הפרטיים ביותר, כאלה ששותפים בהם רק בני המשפחה הקרובים ביותר, אלא שעבורם בני המשפחה הפרטיים ביותר כוללים את כל מי שמרגיש שהוא רוצה להיות בן משפחתם, כל מי שהיו חסרים לו בחייו דמות אב ואם, הרב והרבנית ממלאים את מקומם. "תראה, עוד לא החלפתי בגדים משבת, אני עוד לבוש בבגדי שבת", אמר לי לפתע בעודו יושב על הכיסא ושותה מכוס מיץ התפוחים שנתנה לו הרבנית, "תשתה דוביל'ה", הפצירה בו כפי שמפצירה אם בבנה, "אתה חייב שיהיה לך כוח, למען ה' הקדוש למען עם ישראל שאתה מתפלל עליו, אתה חייב".
"טוב", נענה לה, "אבל זה בתנאי שכולם יענו 'אמן' על הברכה שאברך, כאילו לא בשביל להחזיק את גופו הוא ישתה את כוס המיץ אלא רק בשביל הברכה. "בואו כולם", נשמע לפתע קולה הרועם של הרבנית מקצה הבית ועד קצהו, "הרב יברך 'שהכל' ואתם כולכם תענו אמן. מכל קצות הבית התקבצו ילדיו הערים וכמה מוכי גורל שמצאו בבית הזה את ביתם. הרב עצם את עיניו, בבת אחת הוא שוב חזר לעולמות העליונים שבהם הוא נמצא, כפי שהוא מונה מעות הוא הוציא מפיו את המילים, כשהגיע לאזכרת השם, הזדעזע כל גופו עד שחשבתי שעוד רגע קט גופו החלוש לא ישא את נשמתו הגדולה, כשסיים בקעה המילה 'אמן' מגרונות כל הנוכחים.
הבטתי באיש הזה, היה זה בשיאו של יום שבו ליווינו אותו בכל צעדיו, ראיתי אותו לבוש ב 15 ציציותיו, עטוף בטליתו, לבוש בגלימתו כשהוא מתנענע אנה ואנה מנותק לחלוטין מכל הסובב אותו, לא אוכל ולא שותה, נישא למרומים ולפסגות עד שלא שם לב כלל למתרחש סביבו, "איך אתה יכול שלא להתחנן לקב"ה על צרות חבריך ועל צרות עם ישראל, אתה בעצמך רואה מה הולך כאן, כמה אנשים באים אלי עם הצרות שלי, אז שלא אתחנן לפני ה' שעות רבות על כל הצרות האלה", השיב לי הרב כששאלתיו במהלך היום הארוך הזה מדוע הוא מבלה שעות רבות כל כך בתפילה. "כשמודים לקב"ה על מעשיו זה קצת פחות צפוי ויותר מפתיע מהדבר הכל כך טבעי לשפוך שיח לפני ה'", הסביר.
והנה בבת אחת, כשפניו מגולות והוא צונח מותש מלימודיו ותפילתו, יכול היה הרב לרדת מגובהי מרומים ולדבר איתי כאחד האדם בספונטניות וחביבות כאילו יחדיו גדלנו. זקנו קצר ולמרות הסיגופים שבהן ריצף את דרכו והחולשות שיצרו הסיגופים האלה, הוא נראה צעיר בהרבה מ 56 שנותיו.
# שמעתי שהרב מתפלל בהברה ספרדית ובכלל שהרב קיבל על עצמו את מנהגי הספרדים על אף היותו בן עדות אשכנז.
"אני גר בטבריה, וכאן, זהו מנהג המקום, אני גם מרגיש שזה יותר מתאים לי, לא הרחק מכאן, בצפת, התגורר מרא דערא ישראל מרן ר' יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך. כשיש מחלוקת בין מרן המחבר בעל השולחן ערוך לבין הרמ"א, אני הולך על פי מה שפסק מרן המחבר"
לא רק את מנהגיו הוא שינה, מיום שעקר מבני ברק, הוא גם שינה את הלבוש הליטאי. את סדר יומו קובעות התפילות בלבד., בימים שני עד שבת שהוא לובש מעל חולצתו הלבנה את 15 ציציותיו, שבכולן מוטל 'תכלת' ומעליהן גלימה כחולה מבריקה וכיפה שחורה לראשו "כל בגד שבו מוטל ציצית שאתה לובש היא מצווה, אדם צריך לאסוף מצוות בכל כוחו, בלי שום מאמץ מיוחד אתה עושה כל היום עוד מצווה כשאתה לובש עוד בגד שבו מוטל ציצית, אז מדוע שלא לאסוף עוד מצוות וחוץ מזה אני גם לובש את הציציות בשביל כל אלה שלא הולכים בציצית", הסביר לי הרב את מנהג ריבוי הציציות שהוא לובש. בעבר הוא הגיע גם לחמישים ציציות, גופו החלוש כבר אינו עומד במספר כה גבוה של ציציות. בחורף הוא לובש 20 ציציות, בקיץ הוא מפחית ממספרם ל 10-15.
מיום בואו לטבריה, הפסיק הרה"צ דב קוק ללבוש את הכובע והחליפה הליטאיים המסורתיים "שאותם אני לובש כשאני בבני ברק, אבל כשאני כאן, בטבריה, אני צריך להיות מעורה באוכלוסיית המקום", הסביר לי את פשר לבושו. את המגבעת המיר בכיסוי הטלית שבה הוא מתכסה בכל התפילות הארוכות שלו. מנהג לבישת הגלימות שלו החל כשהגיע לצפת, אז המיר את הפראק של שבת בגלימה לבנה וכיפה לבנה. כשהגיע לטבריה וביקש להתערות בציבור בעלי התשובה שהתקבץ סביבו, החליף גם את הכובע והחליפה בכמה גלימות צבעוניות שבדוגמתם משתמשים אדמו"רים חסידיים לעריכת שולחנם. לשבת יעטה גלימה לבנה עם ריקועים כחולים. בבגד זה הוא שוהה גם בכל יום ראשון. רק ביום שני לפני שהוא יוצא למקומות המסתור שלו שבהן הוא שקוע בתפילותיו ולומד את תורתו, הוא יחליף חזרה ללבוש יום חול, כלומר את אחד הגלימות הצבעוניות שלו. הציצית העליונה שמתחת לגלימה, תמיד תהיה בצבע של הגלימה שאותה הוא עוטה.
תלמידו ר' עמוס כהן דואג לרכוש את האריגים המשמשים לתפירת הגלימות. רעייתו, תופרת מקצועית תופרת אותן עבור הרב. למותר לציין כי הדבר נעשה ללא כל תמורה. בני הזוג כהן רואים זכות גדולה בעצם העובדה כי הם משמשים את הצדיק.
מיום שני בבוקר, עם תום תפילת שחרית בכולל שלו, הוא עוזב את טבריה ושוהה במרתפי בתי כנסיות, במקלטים ובמקומות בסביבה הקרובה לטבריה שאותם יודעים יודעי סוד בלבד ואלה לבקשתו פשוט נועלים אותו, גם אם ירצה הוא לא יוכל לצאת במשך כל היום כשהוא שקוע בתפילותיו הארוכות ובסתרי תורותיו.
מידי יום בשעות הצהרים, מגיעים לחדרו של הרב יצחק אסרף ושמואל כהן ונוטלים ממנו כמה עשרות עמודים קטנים כתובים בכתב יד קטן וצפוף כתובים לעיתים משני צידי הדף, אלה הם חידושי התורה שכתב הרב ביממה האחרונה. בדרך כלל לא נסובים החידושים רק על נושא אחד. יש חידושים הקשורים לענף הלמדנות הישיבתית ועמל התורה בש"ס, ויש דפים הנושאים חידושים בנושא פסוקים בתורה. את העמודים מקלידים העוזרים במחשב. משהצטבר די חומר, עורכים עוזריו את החומר לספרים ונותנים לרב להגהה ואף נותנים לו לבחור שם לספר. יש ספרים העוסקים בסוגיות בש"ס ויש ספרים העוסקים בחידושים בתורה. הקצב מדהים ושום הוצאת ספרים אינה מסוגלת לעמוד בו. מידי חודשיים שלשה, מונח על מדף הספרים של הכולל ספר חדש פרי עטו של הרב. כשמוגש הספר החדש לרב, הוא מברך 'שהחיינו' בשם ומלכות. הספרים אינם מופצים בחנויות הספרים, שכן לרב אין עניין להפיץ את הספרים באופן מסחרי. אלה מופצים באמצעות חברת ההפצה הטובה ביותר הנושאת את השם 'חבריה לחבריה אית ליה', אברכים מכל קצוות הארץ מגיעים לכולל בטבריה על מנת לרכוש את הספרים במחיר עלות ולהביאם לבית המדרש. לאחרונה, ביוזמת מספר אברכים, מפוענחים חידושי הרב ונכתבים ספרים בלשון נרחבת ועממית יותר שתהיה מובנת לא רק לצורבי התורה ה'מקצועיים'.
גשר מיוחד מחבר בין בית הכנסת 'אוהל נחום' המשמש כבית הכנסת הגדול של טבריה שבו כיהן פאר הגאון רבי רפאל קוק זצ"ל סבו של הרב דב קוק כרבה של טבריה, לבין פתח ביתו. זהו בית הכנסת של הרה"צ ר' דב קוק, כאן הוא מכהן רשמית כראש כולל. וכאן אכן פועלים שני הכוללים שבראשותו. בספרית הכולל מראים לי תלמידיו את מאות הספרים פרי עטו וקולמוסו שהצטברו במשך השנים. לא תשיגו את הספרים בשום חנות ספרים, מכאן הם מופצים. על פי עדויות עוזריו זורמים לכאן מאות בני תורה מכל הישיבות על מנת לרכוש את הספרים וללמוד בהם. אלו הם ספרים למביני עניין בלבד. סתם בעלי בתים אינם מוצאים בהם עניין, גאוני התלמידים במיטב הישיבות והכוללים ממתינים בקוצר רוח לצאתם וממהרים לרכוש במחיר העלות ובעיקר גומעים בצמא את הכתוב בהם.
מאז בואו של הרב למקום, קם בית הכנסת לתחייה. בית מדרש ללא הפסקה. אף לא לרגע אחד כבים בו האורות והמזגנים. ביום לומדים בו כחמישים אברכים בכולל 'מאורות רפאל', בחצות לילה מתקבצים ובאים שלושים אברכים נוספים ואלה לומדים בכולל חצות עד נץ החמה. עד שהגיע לכאן הרב הצדיק הרב דב קוק שליט"א לא היה מניין בבית כנסת זה שהיה מאוכלס על ידי זקנים אשכנזים שעלו ממזרח אירופה. רובם הגדול נפטרו, בניהם עזבו את העיר ובית הכנסת הפך להיות שומם. עם בוא הרב למקום, התעורר בית הכנסת לתחיה. החור שעוד נותר בארון הקודש מימי מלחמת העצמאות בתש"ח, המלווה את בית הכנסת על כל גלגוליו יכול להעיד.
בימי חמישי שב זיווה ועטרה של טבריה כשהרב דב קוק חוזר אליה מעמל השבוע שלו ומתחיל להתכונן לשבת קודש. רק סמוך לשבת הוא מגיע מבית המדרש לביתו, אחרי שהייה ארוכה במקווה, ולובש בחיל וברעדה את גלימת השבת שלו מעל 15 הציציות , ואז מתחיל סדר השבת המיוחד שלו, לו שותפים מאות בעלי תשובה ומתחזקים המשתדלים לשהות במחיצתו מרגע שהוא חוזר חזרה לטבריה ועד הרגע שבו הוא שוב עוזב אותה וגם אותם. אחרי שהות קצרה בביתו, חוזר הרב לבית מדרשו להמשיך להתכונן לשבת כשהוא אומר תיקונים ותחנונים המיוחדים ליום הזה. הדבר היחיד שמתחיל כאן בזמן היא תפילת מנחה המסתיימת ממש לפני כניסת השבת לאחר מכן תתחיל תפילת 'קבלת שבת' ותפילת ערבית. למרות שהוא שוהה במקומו מימין לארון הקודש, הוא מנותק לגמרי מהמניין בבית הכנסת המורכב מתלמידיו, בעיקר בעלי תשובה שהתעוררו ליהדות בכוח השפעתו. נתון הוא בתפילותיו ותחנוניו המסתיימים הרבה אחרי שהציבור כבר סיים את התפילה והלך הביתה.
בשעה 2 אחר חצות לערך, מגיע הרה"צ לביתו, שם ממתינה לו הרבנית בסבלנות ואורך רוח. היא ובני ביתה כבר קידשו מזמן ואכלו סעודת שבת, אבל היא לא תוותר על הזכות הגדולה לשבת לצידו. הרב שר 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' ומקדש על גביע ענק כדי שהיין שבו יספיק לחלוקה לנוכחים הרבים. הוא נוטל את ידיו ובוצע על 12 חלות. הוא אוכל כזית מכל דבר. קיבתו אינה תקינה ואינה מאפשרת ארוחות כבדות הדבר נובע בשל מנהג שסיגל לעצמו עוד בהיותו בחור לשפוך חומץ על כל האוכל שהוגש לו כדי לא להנות יותר מדי מהעולם הזה.
רוב הסעודה מוקדשת לדברי תורה. על אף השעה המאוחרת, הבית מלא מפה לפה באורחים ותלמידים היודעים כי דווקא במעמד זה הם ישמעו מהרב דברי תורה רבים. כשעתיים שוהה הרב ליד שולחן השבת הרב והרבנית אינם יושבים יחדיו כמובן, הרב יושב עם הגברים והרבנית עם הנשים כשמחיצה מפרידה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים. כמובן שמושרים בשולחן שירי שבת והוא מתנהל כמעט כמו טיש חסידי.
בשעה 4 בערך, יפרוש הרב שוב לבית המדרש על מנת להתחיל להתכונן לתפילת שחרית שכן הרב מקפיד על תפילת ותיקין, שוב ישהה הרב ארוכות זמן רב אחרי גמר התפילות ושוב תחכה לו הרבנית והנשים המשתתפות בסעודה השנייה המתחילה סמוך לאחרי הצהרים. הרב שוהה ליד השולחן עד סמוך למנחה וגם אז מלא הבית באורחים מפה לפה, כולם באים לשמוע את דברי התורה של הרב. הסעודה נמשכת עד זמן 'מנחה' ושוב פורש הרב לבית המדרש. תפילת 'מנחה' תהיה קצרה משום שסעודה שלישית בפתח. סעודה שלישית אוכל הרב בבית המדרש יחד עם תלמידיו ומתפללי בית הכנסת. הסדר הוא אותו סדר, הרב נוטל את ידיו, טועם 'כזית' ומדבר בפני חסידיו. לאחר מכן הוא שוקע בבית המדרש בתפילת ערבית שתמשך עד השעות הקטנות של הלילה, אז נוהג הרב לסעוד בחברת תלמידיו 'סעודה רביעית' וגם שם הוא שופע דברי תורה. בסעודה זאת נותן הרב את קולו בשיר והוא מלווה על ידי אורגן, הסעודה הזאת נמשכת כמעט עד אור הבוקר והיא מורכבת רובה מדברי תורה ושירים ששר הרב בלווי תלמידיו. היא משאירה רושם עז על כל המשתתפים בה.
ולא רק במוצאי שבת. האורגן הזה מתפקד גם בתפילות מיוחדות כמו בראשי חודשים או בחולי מועד, גם אז עובר הרב לפני התיבה ובקטעי השירה הוא מלווה על ידי האורגן כשכל הקהל מצטרף לשירת הדבקות והתפילה מקבלת גוון מיוחד במינו.
אין ספק שהרה"צ דב קוק עורר מהפכה בטבריה, די בסיור קצר ברחובה של עיר לגלות את תמונותיו התלויות בכל חנות ודוכן. תושבי העיר מדברים עליו בהערצה גלויה. רבים סיפרו כי התקרבו ליהדות בזכותו. ולא רק בטבריה. גם המושבה מגדל הסמוכה עברה מהפכה של תשובה. מאות מתושביה החלו לשמור שבת ולהקפיד על כשרות, גם הם תולים את מה שעברו בזכותו של המקובל השכן מטבריה שלבית מדרשו הם נוהרים. במסגרת נדודיו ללימוד תורה במקומות שונים הסמוכים לטבריה, הוא מגיע מפעם לפעם לעיירה היפייפיה הזאת הגובלת בכנרת ומותיר בה את השפעתו.
שעות רבות ישבתי בבית מדרשו, לידו ממש. סביבו התנהלו לימודי האברכים בקולי קולות, אבל הוא היה שקוע בתפילתו, מניח לינון פוקס להנציח אותו בעדשתו בלי כל הפרעה. השעות התמשכו והתמשכו וכמעט שהתייאשתי.
על השולחן שלפניו מונחות כריות כחולות. לפתע התיישב הרב על כיסאו ושם את ראשו על הכריות, עיניו היו עצומות. "הוא ישן", אמרתי מיואש לחתניו ובניו שהמתינו איתי, "נדמה לך שהוא ישן, ראשו עובד."
"פעם", סיפר לי אשר, אחד האברכים ששמע את הבחנתי לפיה הרב ישן, "גם אני חשבתי כך, למדתי בקולי קולות עם החברותא שלי ועסקנו בפיענוח תוספות קשה, גם אנחנו חשבנו שהוא ישן, לא ידענו שהוא ער ולא ידענו איזו שמיעה טובה יש לו כי לפתע הוא הרים את ראשו והחל צועק, "טעיתם בקריאת התוספות, הוא כותב מילה אחרת ולא מה שאמרתם", המומים חזרנו אל התוספות וגילינו כי טעינו בקריאתו", מספר אשר.
"פעם קראו לי בבהלה", מספר שמואל בנו, "אמרו לי אבא שלך זב דם, באתי ואכן מצחו היה מוצף בדם, נבהלנו מאוד אולם עד מהרה נפתרה התעלומה, הרב כרע ב'מודים' וכשחזר והתייצב הוא נפגע משפיץ של שולחן, הוא לא שם את לבו לכך והמשיך להתפלל". "פעם אחרת", מספר הרב שמואל, "התפוצץ לאבא וריד ברגל והוא כמובן לא שם לב והמשיך להתפלל כאילו לא קרה דבר"
"כשנפטר אביו, הרב נחום הכהן קוק, שהוא אח של סבי, הרב שמחה הכהן קוק", מספר חתנו הרב רפאל קוק, "הוא היה באמצע תפילת העמידה. הוא הפסיק באמצע והחל לדון עם עצמו האם מותר לו להמשיך עד תום התפילה ואז להתחיל את דין האוננות או שמא ברגע שנודע לו, כלומר משניה זאת, עליו להפסיק בתפילתו ולהתחיל את דין האוננות".
שאביו של הרב נפטר. החתן היה ברגע שבישרו לרב שהיה באמצע 18 אחרי התפילה הוא החל לדון האם הוא אונן ומתי החל הדין הזה והאם מותר לו לסיים את התפילה. בהלוויה הרב לא הספיד אך הוא ביקש שאיש לא ידבר דברים בטלים בהלוויה משום שזה גורם צער גדול לנפטר.
"ולמרות כל זאת", מעיד חתנו הרב רפאל קוק, שהוא עצמו נכדו של הרב שמחה הכהן קוק וכמובן קרוב משפחתו של חותנו הדגול, "הרב מעורה היטב בחיי המשפחה, הוא מכיר היטב את ילדיו ואת נכדיו ומעורה בכל הפרטים הקטנים, אנחנו מעדכנים אותו והוא מדריך אותנו כיצד לנהוג", מעיד החתן.
"אני יכול להעיד", מספר הרב רפאל קוק, "שבהיותי בחור בישיבה הייתי בא לדבר איתו בלימוד, יחד איתי היו עוד קרובי משפחה, כל אחד לומד בישיבה אחרת, כל אחד לומד סוגיה אחרת והוא היה מדבר עם כל אחד מאיתנו על הסוגיה שכל אחד לומד, כאילו היה עוסק עכשיו בסוגיה הזאת. קשה היה להפתיעו במשהו שהוא לא בקיא בו.
"פעם אחת", מספר הרב רפאל קוק, "באתי לבית המדרש בתשעה באב, הרב עמד והתפלל שמונה עשרה. חשבתי שאיחרתי לתפילת מנחה, והתברר לי שהרב עודו מתפלל שמונה עשרה של שחרית, את זאת לא אשכח לעולם ועד."
הרב דב קוק נולד ביום השני של ראש השנה, הוא בן בכור לחמישה בנים לאביו הגאון רבי נחום קוק זצ"ל מרמת גן רבם של מספר שכונות ברמת גן, שהיה ידוע בעיקר במלחמתו העיקשת נגד ניתוחי מתים והרבנית שושנה. לידתו, כך מספרים, הייתה כה קשה, עד שאמו כך היא מספרת תמיד, רצתה לקפוץ מהחלון. הרב נחום הוא אחיו של יבלח"א הגאון הרב שמחה הכהן קוק רבה של רחובות. הוא נקרא 'דב' על שם הסבא רבה שלו, הרב דב קוק, אביו של הרב רפאל קוק. הרב דב קוק הסב היה ידוע בצדקותו הרבה ובעיקר בדרך עבודת ה' שלו דרך התפילה. הוא למד בישיבת ולוזי'ן ועליו התגאה ראש הישיבה הרב ר' חיים מולוז'ין באומרו 'אני לימדתי את דב קוק להתפלל'.
הגאון הרב רפאל הכהן קוק זצ"ל אביהם של הרב נחום זצ"ל ויבלח"א הרב שמחה רבה של רחובות והרב אברהם יצחק ראש ישיבת 'מאורות התורה', וסבו של הרב דב, כיהן במשך 25 שנים כרבה הראשי של טבריה וזו גם הסיבה שהרב דב החליט לקבוע את משכנו דווקא בטבריה מקום שהתפללו גרו אבותיו. דירתו בטבריה ובית הכנסת שבו הוא מתפלל, היו למעשה בית הכנסת והדירה של סבו זצ"ל.
את לימודיו החל בבית הספר 'חורב' בעיר, "הייתי אז ילד רגיל לכל דבר", סיפר הרב, "אהבתי לשחק ולהשתובב כמו כל ילד. תמיד מספרים על גדולי ישראל שהם נולדו צדיקים וכבר בקטנותם ניכרה צדקותם, אני לא הייתי כזה. סיפורים מהסוג הזה מרחיקים את האנשים מהתורה, הם אומרים לעצמם שהצדיקים ממילא נולדו כאלה ואין מציאות ש'סתם' אנשים יתעלו לפתע", אמר הרב. "בימי החופשות מהלימודים הייתי נוסע רבות לדודי הרב שמחה הכהן קוק שהתגורר אז בנתניה. נתניה הייתה עיר מקסימה לבלות בה בחופשות. יש בה חוף ים ואויר טוב. מי שלמד איתי שם היה הרב חיים, בן דודי הגדול, בנו בכורו של הרב שמחה כיום ראש ישיבת 'תורת רפאל' על שם סבא זצ"ל".
הראשון ששם את לבו לכשרון המיוחד של הילד, היה דודו, ראש ישיבת 'מאורות התורה', הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אחיהם של הרב שמחה והרב נחום. הוא כותב לאביו, רבה של טבריה, הגאון רבי רפאל קוק זצ"ל כי לנחום אחיהם יש בן כשרוני מאוד היכול להפוך לאחד מגדולי הדור. אחרי כיתה ח' המשיך ללמוד בישיבת 'קול תורה' שם הפך לתלמידו של פוסק הדור הגרש"ז אויערבך. שם החל לתפוס את עצמו.
שם לפתע החלו לשים לב שיש ייחוד בבחור זה. לילות שלמים שהה ליד הסטנדר, עוסק בלימודו, לא ישן בלילות וגורס סוגיות שלמות על פה. בחורים שלמדו איתו באותה תקופה מספרים כי הגרש"ז אויערבך לא אהב שיישנו בשיעור שלו, אולם שונה היה יחסו לבחור דב קוק, משהיה מניח את ראשו על הסטנדר היה אומר בחיבה, "הניחו לו, כל הלילה הוא למד". רק משהגיעו לסברה מסובכת והגרש"ז רצה לשמוע את דעת תלמידו, הוא היה מבקש להעירו. אחרי 4 שנות לימוד בישיבת 'קול תורה' התקבל דב קוק הצעיר לאם הישיבות הליטאיות, ישיבת פונביז', שם התקרב מייד למרן ראש הישיבה הגרא"מ שך.
"שמעתי מאנשים שלמדו איתו", מספר חתנו הרב רפאל קוק, "שהרב היה בא לדבר בלימוד עם הגרא"מ שך, אז היה הרב מדבר איתו כשהוא לא מפסיק ללטף את ידו מרוב חיבה לצורב הצעיר.
בנו דוד קוק: "אבא סיפר לי שבהיותו בישיבה הוא החליט לבדוק כמה זמן הוא יכול ללמוד תורה בלי הפסקה, וזה בלי לחשב את הזמן שנמצאים במקומות שבהם אסור ללמוד תורה. אחרי חמישה ימים, סיפר אבא, נשברתי, כלומר חמישה ימים רצופים הוא כן היה מסוגל לעשות זאת."
אז החל הרב דב קוק בדרך סיגופיו. בחורי הישיבה שמו לב, שכשמגיע הבחור המתמיד לחדר האוכל, הוא מוציא בקבוקון מכיסו ומפזר על האוכל. לאחר מכן התברר להם כי הוא מוציא מכיסו חומץ ומפזר על האוכל וזאת על מנת שלא יהנה מהעולם הזה יותר מדי. הבחורים המודאגים לשלומו של המתמיד הצעיר, חלקו את דאגתם עם דודו הרב אברהם יצחק קוק שבינו לבין הרב דב הצעיר שררו יחסי קרבה של תלמיד ורבו, וזה האחרון לקח אותו אל מרן הגאון הצדיק רבי יעקב קנייבסקי בעל ה'קהילות יעקב' הלא הוא ה'סטייפלר', על מנת שישכנע אותו להפסיק את סיגופיו ולאכול. מששמע מרן הסטייפלר זצ"ל את דבריו של הגאון הצעיר, אמר לרב אברהם יצחק הכהן קוק, כי לרב דב יש דרך מיוחדת בעבודת ה' ושיפסיקו לדאוג לו, התורה תשמור עליו והוא יכול להמשיך שלא לאכול". כתוצאה מפיזור החומץ על האוכל, נפגעה קיבתו מאוד וכיום הוא אינו יכול לטעום אלא כזית מכל דבר.
משנודע הדבר לאמו הרבנית שושנה קוק, היא הייתה מטריחה את עצמה מרמת גן לגבעת הישיבה ובידה שקית של עוגות להביאם לבנה המתמיד, אולם הבן שרצה להמשיך שלא להנות מהעולם הזה, היה מחלק את העוגות לפועלים שהיו בישיבה. כאן בישיבה החל במנהגו לכתוב חידושי תורה בכתב יד צפוף על פתקאות קטנות שהניבו לבסוף ספרים שלמים.
בגיל 23 הגיע הרב לפרק 'האיש מקדש'. השידוך לרבנית לאה, בתו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין לימים רבה של רמת אלחנן נולד בזכות העובדה כי חלק את ספסל הלימודים בישיבת סלובדקה עם הגאון רבי נחום קוק, איש אינו יודע מי היה השדכן, אך השידוך הוצע ואז התברר כי שתי המחותנות נושאות את אותו שם, 'שושנה'. בסופו של דבר על פי עצת הסטייפלר הוסיפה לעצמה הרבנית שושנה זילברשטיין את השם עליזה. בן 23 היה כשנשא לאשה את בתו של הגר"י זילברשטיין, נכדתו של הגרי"ש אלישיב. "אני עצמי נענעתי את העריסה שלו", סיפר פוסק הדור לחתן בתו הצעיר. השניים הקימו את ביתם ברח' אלישע בבני ברק. הרב דב קוק הפך לאברך בכולל של הגאון הרב דרורי בבני ברק וגם שם כמובן התגלה כאברך שקדן שלא יצא מפתח בית המדרש.
באותה תקופה הם נסעו מפעם לפעם לבית הסב הדגול פוסק הדור הגרי"ש אלישיב. אחרי סעודת שבת, היה האברך הצעיר יוצא מייד לבית המדרש הסמוך ושוקד שם על הלימוד כמעט עד אור הבוקר. פעם כשחזר לבית סב אשתו בתום ליל שימורים בבית הכנסת הסמוך, שמע הגרי"ש אלישיב את הכניסה וחשב כי גנב ניכנס הביתה. "אני מקנא בהתמדתו", אמר פוסק הדור על חתנה הצעיר של בתו שושנה, "אני יכול להעיד כי דב לא ישן כל השבת."
במשך שנות לימודיו בכולל בבני ברק, החל הרב דב קוק הצעיר להוציא קונטרסים בכל מקצועות התורה. חידושים בגמרא, תורה והלכה, כך למשל הספר 'שופר תרועה' על הלכות שופר, 'לקיחת תמר' על ארבעת המינים, 'ושבת הארץ' על שביעית. מפעם לפעם הוציא קונטרסים על כל העניינים בכל מקצועות התורה. אז עדיין לא היה כותב את שם המחבר, אבל על הכריכה היה כותב 'להשיג אצל דב קוק'.
שנה לאחר מכן, התארס דב קוק אחר, בן דודו של הרב דב קוק, כיום מנהל תלמוד תורה 'חמדת התורה' ברמות שלמה בירושלים, עם בתו של המקובל הגאון רבי שלום אולמן מבני ברק, שהיה בן בית אצל המשגיח המיתולוגי הגאון הצדיק רבי אליהו דסלר ואחד מגדולי המקובלים שהיו אז. בין ספריו: 'דעת אלוקים' ו'האילן הקדוש' שבו הוא מבאר את השתלשלות הספירות על פי תורת הרמח"ל והגר"א. שנים רבות הוא למד בחברותא עם המקובל הצדיק ר' חיים פרינדלנדר, שהכניסו לסודות תורת הרמח"ל. משסיפר בן הדוד דב קוק לבן דודו הרב דב קוק כי השתדך עם בתו של המקובל, הוא לא חשב פעמיים. הוא שם פעמיו לבית המחותן החדש שהצטרף למשפחתו וביקש ללמוד מפיו תורה. שלש שנים הוא למד אצלו קבלה ואף קיבל על עצמו להיות מארגן השיעור. בשיעור הקדוש הזה למדו את 'ספר היצירה' המיוחס לאדם הראשון. "כאן קיבלתי את היסודות בקבלה", מספר הרב דב קוק. "את מה שלמדנו באותם שנים, אני זוכר כאילו למדתי היום ועד היום איני צריך לפתוח ספרים".
הרב החל להתעלות לספירות עליונות של ממש, הפעם הראשונה שבה נתקלה הרבנית לאה קוק בדרגות הרוחניות הגבוהות של בעלה, היה באותו ליל שבת כ"ו באב תשמ"ה שבו נפטר הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי 'הסטייפלר' זצ"ל שלרב היה קשר מיוחד אליו. "הרב נרדם בליל שבת, הוא התעורר לפתע וסיפר לי שהוא שומע קול המולה ושמחה של שירים, לא הבנתי על מה הוא מדבר, הרי אולם 'וגשל' שגרנו כל כך בסמוך אליו סגור. "אם כך", אמר לי לפתע הרב "אני שומע את קול המולת השמחה בשמים משום שנשמתו של מרן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי הגיע אליו," בהתחלה חשבתי שהוא הוזה, אך למחרת כשנפוצה השמועה המרה ברחוב על הסתלקותו הבנתי שה' הטוב זיכה אותי לעמוד לצידו של בעל צדיק שיש לו דרגות מיוחדות במינן.
שמעו של הצדיק החל להתפרסם בבני ברק. מפעם לפעם היה מתבקש להשפיע מרוחו על ילדי תלמודי התורה בבני ברק שאותם היה בוחן. קרובי משפחתו לחצו עליו לקבל על עצמו משרה תורנית, שהרי לא יתכן שצדיקותו תשמר לעצמו בלבד, לבסוף קיבל על עצמו את הצעת בן דודו, אף הוא הרב דב קוק, זה הנשוי לבת הרב אולמן, לקבל על עצמו את משרת ראש הכולל בטבריה. הוא נטל אפוא את רעייתו, שני ילדיו ישראל מאיר ושמעון, ועקר לטבריה.
דירתו הראשונה בטבריה הייתה סמוך לקבר הרמב"ם שם גם הוקם הכולל. חסידיו שידעו כי הרב מקפיד מאוד על טבילות, החלו לחפור עבורו מקווה מיוחדת, אולם אז התברר כי יש בה עצמות. הרב עקר מהמקום לדירה אחרת שנתן לו האדמו"ר מקאליב, שם חיה משפחת קוק בתנאים קשים ביותר. את טבריה החלו לפקוד רבנים וגדולי תורה שבאו לדבר עם הגאון רבי דב קוק בלימוד.
"בעת אירוסי בן הרב, הגיע לאירוסין המשגיח הצדיק ר' דן סגל", סיפר לי אחד מתלמידי הרב, הרב לא היה בסעודת המצווה של האירוסין מאחר והוא שהה באחד ממקומות מסתורו ולמד תורה. המשגיח החליט לבקרו במקום המסתור. הוא ירד אליו ודיבר עמו. לאחר שעלה אמר המשגיח לנוכחים "השכינה נמצאת איתו". זאת פחות או יותר הייתה תגובתו של הגאון ר' שריה דבילצקי שבא גם הוא לבקרו במקום מסתורו.
זאת גם הייתה התקופה שבה החלה הרבנית עצמה למסור שיעורים. "הנאום הראשון שלה", מספר חתנה הרב רפאל קוק, "היה בגן הילדים של הבת שלה, היא דיברה בפני האמהות של ילדי הגן. הנאום היה כל כך מוצלח וכל כך עורר לתשובה, שהנשים החליטו בו במקום לארגן כנס של התעוררות עם הרבנית לאה קוק. מאות נשות טבריה ששמעו על הרב הצדיק דב קוק הגיעו לכנס הנשים ונוכחו לדעת שהרבנית צדיקה לא פחות. שמעה הלך ונפוץ בכל המקומות וארגוני בעלי התשובה החליטו לגייסה לערבי נשים כדי לעורר נשים לחזור בתשובה. הופעותיה ברחבי הארץ היו לשם דבר, אולמות ענקיים היו מתמלאים בנשים שבאו לשמוע את הרבנית הזועקת בכל פיה מעמקי ליבה לאהוב את ה'. אין לה סיפור תשובה מרתק, אין לה קול בריטון כובש לבבות, היא גם לא יודעת לשיר. אז מה הוא סודה? איך בכל זאת היא מרתקת מאות אלפי נשים בעשרות מקומות שבהן היא הופיעה עד שלא נותר לה כמעט זמן לגדל את ילדיה, "מהו סודך?" שאלתי אותה.
"אין לי שום מתכון, המתכון היחיד הוא אהבת ה', אני עולה על הבמה ומספרת לנשים כמה טוב ה', אני מבקשת מהנשים שיאהבו את ה' יתברך, אני צועקת אל ועם הנשים לאהוב את ה' עד שאני מתעלפת", סיפרה הרבנית.
ברבות הימים ביקש ממנה הרב שלא להטריח את עצמה ולמסור שיעורים בכל רחבי הארץ אלא להסתפק בטבריה בלבד, וכך היא אכן עושה להוציא מקרים בודדים בלבד שעליהם היא מקבלת את אישור הרב, אחד מהם התקיים ימים ספורים לאחר ביקורנו אצל משפחת קוק, אז תוכננה לה הופעת ענק באצטדיון הענק ב'יד אליהו' שבתל אביב, אף מושב לא נותר פנוי.
# "למה בעצם הרב ביקש ממך זאת"? שאלתי אותה.
אני לא יודעת", השיבה, "אני מקופלת תחת דעת התורה שלו, כולי נכנעת, מה שהוא אומר לי זה דבר האלוקים הנובע מגרונו, כך הוא אמר לי וכך אני עושה", השיבה הרבנית האנרגטית שכל האנרגיה שלה נמוגה במילה אחת שלו.
באותה תקופה גילה הרב את צפת, הוא החל ללמוד תורה בבתי הכנסת השקטים של העיר, והרגיש ששם הוא לומד טוב יותר, הרב החליט להתגורר בגפו בעיר צפת ולהתעלות שם בלימוד תורה, לאחר מכן עברה כל המשפחה כולה למספר שנים לצפת. באותם שנים החל לנהוג כמנהגי המקובלים. משפחת קוק הייתה מתקיימת ממלגה חודשית שהיה דואג לשלוח לו ראש ישיבת פונביז' מרן ה'אבי עזרי' הגאון רבי מנחם מן שך זצ"ל, "הוא ידע היטב כי הרב החל ללכת בשבת בגלימה לבנה, ולמרות הסתייגותו מכל דבר שיצא מכלל הנורמה, הוא המשיך לתמוך בתלמידו הרב דב קוק על אף שזה החל ללכת בגלימה לבנה בשבת. הרב ראה בכך אות כי הוא יכול להמשיך בדרכו זאת", סיפרו לי תלמידיו.
מי שהשתומם באותה תקופה מגודל התמדתו הענקית היה ראש הכולל בצפת הגאון הרב חיים קורנברג זצ"ל שהחליט לבדוק האם המקובל המסוגף אכן ישן כפי שנראה או שהוא ער ועוסק בדברי תורה. לאחר ששוחח איתו כמה דקות, לא היה גבול להתפעמותו מאישיותו ומגודל התמדתו של הרב דב קוק. ובכל זאת, היו תקופות של עוני ומחסור בבית משפחת קוק שלא היה להם מה לאכול.
באותה תקופה שבה שהתה משפחת קוק בצפת, בטבריה, בבית סבו, התגורר הרב דב קוק בן הדוד עד שעבר לירושלים. הסבתא, אלמנתו של הרב רפאל קוק רצתה שמישהו ימשיך לגור בבית הזה רק אז נאות הנכד הנוסף הרה"צ הרב דב קוק לשוב לטבריה, להשתקע בבית סבו הגדול והפעם לפעול בה בגלוי.
"גם לצפת אנשים באו לבקש ברכות, הרב התחמק מהם, הוא ידע כי הוא חוזר לטבריה על מנת לפעול בה ולא על מנת להסתתר. אז גם החל להתגלות פן נוסף בחייו של המקובל הסגפן, היכולת המופלאה שלו לרדת בבת אחת אל העם כאילו הוא אינו מתבודד בסתרי תורה, כאילו אינו מצוי כל העת בעניינים שמימיים, אז הוא החל לבנות את הישיבה, לערוך חוגי בית ולרשום ילדים לבתי ספר תורניים כשהוא מבטיח זוג אופניים לכל ילד שירשם. בקולו הנעים הוא החל להקליט קלטות של שירי קודש שנועדו לחינוך הילדים כשהוא מדביק להם שירים שהוא עצמו חיבר, שירים הקשורים כולם לעבודת ה' ולדבקות בו. הקלטות הוקלטו באולפנים מקצועיים בטבריה והיה להן ביקוש גדול.
קהל גדול של בעלי תשובה החל להתקרב לרב דב קוק והוא קירבם באהבה גדולה, שקוע בעולמו שלו אך יורד מפעם לפעם לעולמם שלהם. והם הסתנוורו מקדושתו ותפילתו והחלו לשהות עמו בבית הכנסת ולקבל על עצמם אורחות חיים חרדים. בעיקר התקרבו אליו בני נוער. "הנוער הקשה ביותר נמשך אליו", מעיד חתנו הרב רפאל קוק, "אנשים ששום דבר לא עזר להם שבילו במעצרים ובמשטרה הפכו לאנשים אחרים משבאו במגע איתו. 16 שנה שהרב פועל בטבריה וכך נוצרה קהילתו, קהילת החוזרים בתשובה. וגם אז העניות בבית הייתה גדולה, "היו ימים שאחרי צום ממושך היה הרב מגיע הביתה ומחפש משהו לאכול אבל לא היה מה. הרב לא התערב כלל בענייני הבית. אז נודע הדבר לאנשי טבריה והם החלו לעזור. קבוצה הביאה לבית הרב מאכלים, בעלת הבית של מלון 'אשל' הטברייני הייתה מכינה לרב את החמין ומביאה אותו במו ידיה לבית הרב. הכולל היה בהתנדבות. האברכים למדו בו ללא תשלום. אז החלו מקורבי הרב לגייס מספר תורמים שהבינו את הפוטנציאל הכרוך ברב הצדיק הרב דב קוק ובקהילה המיוחדת שלו והם החלו לממן את הכולל ולשלם לאברכיו גם מלגה. מה שהגדיל את הכולל והפך אותו לקהילה של ממש.
לאברכים נולדו ילדים והם חפצו שילדיהם יתחנכו בשיטה שעליה ממליץ רבם ומורם הרב דב קוק. לפני 4 שנים פתח הרב רפאל קוק את תלמוד התורה המיוחד בברכת הרב. השיטה היא שהילדים יהיו בקיאים בתורה. תלמוד התורה שנפתח במקלט ובו 13 תלמידים גדל ועבר לבית הרב. משגדל מספר התלמידים ל 40 הם עברו לרחוב טבור הארץ בטבריה. כיום לומדים במקום 120 תלמידים. הרב מעריך מאוד את כוחם של תינוקות של בית רבן. "בכל פעם שמתעוררת אצל הרב בעיה רפואית", מספר חתנו הרב רפאל קוק, "הרב מגיע לאחת מהכיתות של תלמוד התורה ושקית ממתקים בידו, "תתפללו עכשיו על הבת שלי, על הבן שלי", הוא מבקש מהתינוקות. הם אומרים 'תהילים' והרב מחלק להם ממתקים במו ידיו.
"הוא לא הסכים בשום אופן שנלמד במקום לימודי חול כלל, אפילו במתכונת המצומצמת המקובלת בתלמודי תורה", מספר חתנו, "אמו של אחד התלמידים ביקשה לפתוח קורס לחשבון אחרי הלימודים ותשובת הרב הייתה שלילית. 'בין הזמנים' כאן הוא קצר מאוד, הילדים כמעט לא יוצאים לחופשה והם לומדים כאן בשיטת השינון. "אתה יודע מה היה יוצא ממני אם הייתי לומד בשיטה הזאת, אבל אנחנו לא למדנו כך, לפחות שהילדים שלנו ילמדו כך", אמר לי הרב בהתייחסו לשיטת הלימוד הנהוגה בתלמוד התורה של קהילתו.
הצורה שבה השתדך רפאל קוק הצעיר עם בתו של בן דוד אביו, תעיד אולי על השיטה שבה עובד הרב, "הרב הכיר אותי מילדות כי הרי אני קרוב משפחתו", מספר הרב רפאל קוק, "הוא עצמו דיבר איתי הרבה בלימוד, חשתי כי הוא אוהב אותי. הוא בא לאבי ואמר לו שיש לו משהו טוב להציע לו. בו במקום הם סגרו את השידוך. התעוררה בעיית קרבת המשפחה כי הרי אנחנו קרובי משפחה. הרב דב קוק הלך לשאול את סב אשתו, פוסק הדור, הגרי"ש אלישיב שהשיב שקרבת המשפחה רחוקה ואין מה לחשוש והוא נתן את ברכתו לשידוך", מספר רפאל קוק, כך נסגר השידוך.
דומה היה כי בא הסוף לתהפוכות הרב הצדיק הרב דב קוק, הוא אומנם המשיך להתפלל ארוכות ונהג מנהג משונה בסדר יומו אך רוב הזמן היה פתוח לציבור, הרביץ תורה, היה עם תלמידיו והמשיך להשפיע קדושה על העיר טבריה. אלא שלפני שלש שנים החליט הרב לשנות את מנהגו ושוב לסגור את עצמו מפני הציבור, הוא חש כי עצם העובדה כי הוא פתוח לציבור מפריע לו להמשיך להתעלות. בינתיים גם בנו לו בתוך בית הכנסת חדר צדדי שבו יכול היה להסתגר כשרצה, אולם הרב רצה לברוח למקומות מסתור, לצמצם את שהייתו רק לימי שישי שבת ראשון ובשאר ימות השבוע לשהות בחוץ.
"רוב אלה שבאים להתייעץ, כלל לא באים להתייעץ, הם באים לקבל אישור על מה שהם כבר החליטו מראש, לא היה טעם שאמשיך לקבל קהל", אומר הרב.
ובכל זאת משהו בו השתנה, אין זה הרב דב קוק שלפני 10 שנים. מראה פניו הצעירות מטעה מאוד, בריאותו רחוקה מלהיות משביעת רצון. כתוצאה מהסיגופים והתעניות גופו נחלש מאוד. במשך 20 שנה הוא לא עלה על מיטה. לאחרונה שוב לא הייתה ברירה והרב החל לישון על מיטה של ממש, היו תקופות שבהן הוא צם משבוע לשבוע, כיום הוא אינו יכול עוד לעשות זאת.
"הגיע פעם מישהו מתל אביב לדבר עם הרב, ידעתי שהרב צריך לנסוע לתל אביב, אמרתי לאיש קח את הרב לתל אביב ובדרך תוכלו לדבר. וכך היה. החל האיש לתנות את צרותיו בפני הרב, "חזרתי בתשובה לפני מספר שנים", סיפר, "אני מתחזק קובע שיעורי תורה, מקיים כל מה שאומרים לו, ילדיי לומדים בבית ספר תורני ואני עושה כל מה שצריך ובכל זאת פרנסתי אינה מצויה, תברך אותי הרב שאהיה עשיר.
"אתה בא אלי לבקש ברכה"? תמה הרב דב קוק, "אני רשע גמור, אני לא לומד מספיק תורה, אני מרמה את הבריות אתה צדיק גמור, אני צריך לבקש ברכה ממך"
"מה פתאום", תמה אותו תל אביבי, "וכי אתה אינך לומד מספיק? אני איני לומד מספיק! אני מזייף בלימוד התורה", אחרי דקה בירך אותו הרב שיהיה עשיר גדול. ישבתי במכונית מאחור", מספר הרב רפאל קוק, "ולא הבנתי, רגע אחד הוא מסרב לברך, רגע שני הוא כן מברך, מה היה כאן. שאלתי את חותני ותשובתו הייתה: כשהוא אמר שהוא צדיק והמציאות אינה בסדר זה כאילו אמר הקב"ה לא בסדר, מה אברך אותו, אם הקב"ה לא בסדר אין לברכה על מה לחול. כשסיפרתי לו על עצמי, הוא עשה ק"ו על עצמו. אם אני אומר שאני לא בסדר אז מה הוא? מייד הוא התהפך והבין מי כאן לא בסדר כשהוא הבין שהוא לא בסדר ולא הקב"ה היה לברכה על מה לחול, ולכן בירכתי אותו". זוהי דרכו של הרב להוכיח, לא בצורה גלויה", אומר חתנו.
"פעם נסענו לבני ברק", מספר בנו הרב שמואל קוק, "המכונית הייתה מלאה ועמוסה עד אפס מקום, הרב פוסק כי יש לומר 'תפילת הדרך' בעמידה. לפיכך בצומת גולני אנו עוצרים, הרב עומד ואומר תפילת הדרך. אלא שהפעם הוא ביקש לעצור אחרי צומת גולני ולא בצומת כמנהגו. שאלתי אותו מדוע, "ראית את צומת גולני, היא מלאה חיילים, אנחנו נעצור ולא נעלה אותם משום שאנו מלאים, כמה צער נגרום להם", אמר להם הרב.
באחד הימים קרא הרב לבנו, "אני נותן לך עכשיו חמישים שקל במתנה גמורה, תן אותם לפלוני אלמוני, אני נדרתי שלא לתת לו, על מנת לתת לו אני צריך לעשות התרת נדרים, אבל אתה יכול לתת לכן אני נותן לך את הכסף במתנה גמורה"
"פעם הגיע אליו אחד התורמים וביקש לתרום ספר תורה לבית המדרש לזכותו של הרב דב קוק. הרב תבע לדעת כמה עולה כתיבת ספר התורה ומשנקב התורם בסכום, התעקש הרב דב קוק לתרום את מלוא הסכום לתמיכה בעניים ולא לכתיבת ספר התורה", מספר חתנו הרב רפאל קוק.
הוא מתמיד עצום", מספר עליו חתנו, "אף פעם אי אפשר למצוא אותו אומר אפילו מילה אחת מיותרת, אין מילה בטלה. אם הוא שואל משהו זה לתועלת לא מתוך סקרנות. הרב אינו מרים אפילו את העיניים ללא סיבה מיוחדת. כל משפט שהוא מוציא הכל בכובד ראש.
"כשלמד בכולל קרלין", סיפר בנו הרב שמואל קוק, "הוא למד כל היום עם תפילין על הראש. הוא היה בוחן את ילדי החיידר במשניות, הם רצו להיבחן אצלו. כל ילד היה ניבחן על מסכת אחרת. הרב היה בוחן אותם במשניות בלי לפתוח את המסכת, הכל הוא זכר על פה.
בדרכנו לחופת בתו דבורה, דיברתי אתו על סוגיה בלימוד הקשורה לרש"י במסכת פסחים. הסעודה הייתה למטה, החופה הייתה במקום אחר. הוא הגיע לבית החתן וביקש מנהגו לעבור בדרך בישיבה להביא מסכת פסחים. בכל החתונה של הבת שלו, במקום לעבור בין האורחים, ישב הרב עם מסכת פסחים כדי לאמת את מה שאמר לי בסוגיה זאת.
ילדיו גדלו באטמוספרה אחרת, אטמוספרה ניסית לחלוטין. אבא כמעט לא היה בבית, אבל הוא היה סמוך לבית. כשהתעוררה בעיה הכי קטנה רפואית או אחרת, הילדים היו מגיעים מייד לבית המדרש לאבא, הם היו מספרים לו על הבעיה והיא יכלה להיות הבעיה הקטנה ביותר. הרב היה בוכה איתם על הבעיה, מלמד אותם להתפלל לה' שיפתור את הבעיה, והבעיה הייתה נעלמת. יחד עם זה הוא היה דואג לדברים הכי קטנים מתוך מחשבה למרחוק. כך למשל הוא ביקש לתקן את שפתיה של בתו שנולדה עם שפתיים לא תואמות משום שחשב שבעתיד יכול הדבר להזיק לה בשידוך.
יום אחד סיפר לי אחד מהאבות לילדים שבתלמוד תורה, כיצד חזר בתשובה וכיצד באו ילדיו לעולם. "ציפיתי לפרי בטן אולם כל הרופאים אמרו שאין לי כל סיכוי. הגעתי אל הרב בוכה, איך אוכל להמשיך כך, אני אתגרש, איך אחיה ללא ילדים? הרב לקח אותי לבית הכנסת, פתח את ארגן הקודש והחל לבכות יחד איתי, ואז לפתע אמר לי 'אני גוזר שיהיו לך ילדים', ומאז נולד לי ילד בכל שנה. הילדים כמובן לומדים בתלמוד התורה של הרב."
"רצינו לחזור לירושלים, אמרתי לרב, הוא לא אמר דבר. חזרנו לגור בירושלים ולפתע החלו להתעורר בעיות של בריאות בבית. הילדים היו חולים, מצאתי עצמי מתקשר לרב בכל פעם בהקשר לבעיה אחרת, לבסוף הבנתי את הרמז, חזרנו לטבריה וכל הבעיות שהיו מנת חלקנו בקשר לבריאות של הילדים, נפתרו כלא היו. ילדנו לא חלו שוב.
ילדי משפחת קוק גדלו באטמוספרה אחרת כשאת הטון נותנת הרבנית לאה קוק, "גם בשעות הקשות ביותר", מספרת בתם בת שבע, "היינו תמיד שמחים כאילו אנחנו האנשים העשירים ביותר עלי אדמות, אמא לימדה אותנו לשמוח בעצם העובדה שאבא יושב בבית המדרש ולומד תורה ועל כך אנחנו צריכות לשמוח שה' זיכה אותנו בכך. תמיד היינו רוקדים ומעולם לא מצאת בבית דכדוך עקב מצבנו הקשה. אמא מאוד מקפידה שנדבר בלשון נקיה", מספרת הבת, "פעם תרם מישהו ספות מאוד יפות לבתינו. ראיתי זאת ושמחתי מאוד, הנה הזדמנות נאותה להחליף את בלויי הסחבות שהיו לי בחדר במשהו קצת יותר נורמלי חשבתי. והנה לפתע נכנסה אישה לביתנו והחלה לבכות על מר גורלה. בעלה יושב בבית סוהר ואין לה במה לשמח את הילדים שלהם. ואני מבחינה לחרדתי שאמא הרבנית מצביעה לפתע על החלום שלי, ומציעה לה לקחת את הספות. התפרצתי בבכי, וכי אני לא מחכה שנים רבות כל כך? עד מתי אצטרך לוותר על שלי לטובת האחרים? כמה אני יכולה לסבול? אמא מייד אמרה לי "בעלה בבית סוהר, אין להם במה לשמוח, אבא שלנו לומד תורה, לנו יש במה להתגאות. אבל הם אבא שלהם בבית סוהר. מייד הפסקתי לבכות, וויתרתי על הספות לטובת המשפחה הזאת, אלה היו החיים שלנו.
"אני חוזרת בתשובה כמו חולת ניקיון, אמרה לנו הרבנית. אני לא יכולה לישון בטרם חזרתי בתשובה, כמו חולה ניקיון המוודא 1000 פעם ביום האם הוא נקי, כך אני לא יכולה אם אני לא בודקת מדי כמה שעות האם אני חזרתי מספיק בתשובה, אני לא יכולה להירדם במיטה עד שלא נוכחתי שאכן עשיתי מספיק מאמצים לחזור בתשובה. אני יכולה לחזור בתשובה 60 פעם ביום".
"כדי להבין מי היא אמא שלי, אני חייבת לספר את הסיפור הבא: הסיפור מתרחש בליל שבת ב 2 בלילה, ליל שבת בבתינו, אבא מגיע מבית המדרש, למעשה הוא לא היה בבית כל השבוע. ואנחנו בנותיו במקום לראות אותו, להתפרק בזרועותיו, צריכות לעזור בהגשת האוכל לציבור הרחב. 2 בלילה הוא זמן שבו כל משפחה נמה את שנתה, הבית שלנו פועל כאילו חצות היום. ואני לוקחת את מגש הדגים, בחורה אחת זרה שהסתרתי לה את אבא שלי צועקת עלי. אני מרגישה מזועזעת, לא זו בלבד שאת הרגע האינטימי הזה של לראות את אבא אחרי שלא ראיתי אותו כל השבוע אני חולקת עם עוד 200 איש, לא רק שבמקום לראות את אבא אני מגישה אוכל לאורחים רבים כל כך בשעה הזויה כל כך, עוד מישהי רוצה לצעוק עלי? סליחה??? לא מתאים לך צאי מהבית שלי אני לא חייבת לך כלום אני מקריבה את אבא שלי. במטבח התפרקתי בזרועות אמא.
"את צריכה להבין מתוקה שלי", הסבירה הרבנית לאה קוק במתיקות לבת הכועסת שלה, "הגברת הזאת שבכל שבת מבלה במקום אחר, ויתרה השבת על הבילויים שלה תמורת ההמתנה הזאת לאבא. היא אולי גם מעשנת אבל בזמן שחיכתה לאבא היא גם לא עישנה כי בבית שלנו אין מעשנים בשבת, את יכולה לתאר לעצמך כמה היא הקריבה כדי לראות את אבא שלנו? יתכן שכתוצאה מהמפגש הזה הבחורה הזאת תתחיל לשמור שבת. אז בואי נספוג את הכל והעיקר שהבחורה תמשיך לשמור את השבת הקדושה."
ערב חתונה בבית משפחת קוק. הכלה צריכה לקנות מקרר, אבל הרב לא נמצא בביתו ולרבנית אין לתת את הסכום של 2000 ₪ לרכישת המקרר. הפתרון הוא כמובן בתפילות. "כמו חוני המעגל איני זזה מכאן עד שה' מזמן לי 2000 ₪ אמרה לילדיה הנדהמים והלכה לפינה בביתה הנקרא "חדר התפילות', חדר זה הוא מושג של ממש בבית משפחת קוק. לחדר ניכנס הבן ישראל מאיר המסכים להלוות 2000 ₪ רק עד הערב, אבל זה אינו מספיק. הרבנית הולכת לסטנדר הנקרא סטנדר לתפילות חזקות יותר.
במו אוזננו שמענו אותה אומרת", מספרת בתה בת שבע, אומרת לקב"ה את המילים הבאות:
"ה' כפרה עליך אתה יודע איך לתת יש לך את כל הדרכים איך לתת, אז תיתן לנו שאנחנו מקריבים כל כך הרבה בשבילך ואנחנו זקוקים עכשיו למקרר".
בעודה מדברת אל ה' ולבית משפחת קוק נכנסת מישהי ומעטפה בידה. "בעלי שלח אותי", הסבירה לרבנית המתפללת, "אנחנו החלטנו להפריש את מעשר הכספים שלנו על עסק טוב שנפל על בעלי, הוא נתן לי מעטפה ואמר לי לפתע, מהר רוץ לביתו של הרב קוק. ואז אני רואה את אמא אומרת לאשה, "לא בעלך שלח אותך אלא ה', היא אפילו לא ספרה אלא קראה לכולנו ובעיקר לישראל מאיר ונתנה לו לספור את השטרות. בתוך המעטפה היו בדיוק 2000 ₪ בשטרות אדומים של 200 ₪.
# איך יכולת לדעת? שאלתי את הרבנית מאוחר יותר.
"אני מרגישה שהתפילות מתקבלות ברגע שאני מרגישה שמחה מיוחדת. דיברתי אל ה' הרגשתי שמחה מיוחדת ולפתע נכנסה האשה הזאת, לא היה לי ספק שה' שלח אותה עם הכסף", תאמר לי מאוחר יותר הרבנית לאה קוק.
בשעות שבהן המתנתי בבית המדרש, ניגשו אלי בני המשפחה והעלו סיפורי מופתים אקראיים שבהם הם ניזכרו לפתע. "לרב הגיע בעל תשובה שנשא את השם אורן, הוא ביקש להחליף את שמו", ניזכר בנו גדליה, "הוא שאל את הרב לאיזה שם להחליף, הרב השיב לו שיחליף את שמו לנדב. בעל התשובה התקשר לאביו ובישר לו כי הרב דב קוק אמר לו להחליף את שמו לנדב והאב כמעט התעלף במקום. התברר כי בברית המילה שלו, זה השם שאביו נתן לו. רק כחלוף שנה החליטו זוג ההורים כי השם אינו מספיק מודרני והם החליטו לקרוא לו בשם אחר....
משגיח חשוב קיבל הצעה בשתי ישיבות: האחת קטנה ולא מפורסמת והאחת גדולה. הוא שאל את הרב האם לקבל את ההצעה לישיבה הקטנה, הוא לא גילה לרב כי הוא קיבל הצעה נוספת מישיבה אחרת גדולה ומפורסמת לשמש בה משגיח. הוא שלח מישהו לשאול את הרב האם לקבל את המשרה של הישיבה הקטנה או לאו. הרב אמר לשליח, שלא ילך לישיבה הקטנה רק אם הוא יקבל הצעה מישיבה גדולה אחרת והוא נקב בשמה של הישיבה הגדולה שגם ממנה קיבל המשגיח הצעה. השליח כלל לא ידע כי שולחו אכן קיבל הצעה מהישיבה הגדולה. השולח היה בהלם כיצד ידע הרב שהוא אכן קיבל הצעה מאותה ישיבה.
פעם הגיע אליו בחור שהיה מדוכדך מאוד בשל הקפדתו של כ"ק מרן האדמו"ר מאמשינוב עליו, לבחור, צריך להדגיש, אין כל קשר לחסידות אמשינוב. הוא בא לדבר עם הרב. הרב רצה להראות לו מהו הסתר הפנים של הקב"ה ואמר לו לפתע " נניח שהרבי מאמשינוב כועס עליך ולא רוצה לדבר אליך", הבחור היה המום הכיצד ניחש זאת הרב, הרי לבחור לא היה קשר עם האדמו"ר.
יש תופעה שאנשים 'חולמים' את הרב. הם באים לכאן מכל רחבי הארץ אחרי שהרב הופיע להם בחלום וקרא להם לבוא אליו לטבריה. הם באים, מציצים בחדר ומתעלפים, זהו אכן האיש שראו בחלום שאמר להם לבוא אליו לטבריה", מספר חתנו הרב רפאל קוק.
למשרדנו הגיע אלמנה שאמה נפטרה. היא חלמה בשבת שהרב מגיע אליה בחלום ומודיע לה שאמה נפטרה, ומבקש ממנה לבוא אליו לטבריה, לא היה לה קשר לרב, היא לא הכירה אותו קודם וגם לא האמינה לחלום. השבת עברה עליה בטוב ובנעימים. משנודע לה במוצאי שבת כי אכן אמה נפטרה היא נסעה באותו לילה לרב בטבריה והתעלפה משראתה את דמותו, זהו הרב שהתגלה אצלה בחלום.
כמו שאמרתי, בית משפחת קוק, גם בשעת לילה מאוחרת קרוב לפנות בוקר, הומה חיים. הרבנית זה עתה חזרה מהרצאה ודומה כי פעילות בית המשפחה אינה נגמרת לעולם, בנים ובנות תוססי חיים מתרוצצים סביב הרבנית וממלאים תפקידים, זו אורזת מנות למשפחה ענייה, זה מסדר את הבית והשלישית דואגת לכיבוד. הילדים נראים מלאי חיים כאילו עתה אמצע היום וכאילו מחר בבוקר לא ישכימו קום זה לתלמוד תורתו וזו לסמינר. התנור החם פולט עוגות חמות הנשלחות לבית המדרש אל האברכים של כולל חצות. קודם לכן שלחה הרבנית גם לחם תוצרת ידה אל האברכים של כולל היום. האורות דולקים. הילדים כולם עוסקים במלאכות החסד. על המלאכה מנצחת הרבנית לאה קוק. ילדיה מספרים עליה סיפורים בהערצה גדולה.
"מורה בבית ספר חילוני הגיע אל הרבנית", מספר אחד האברכים בבית המדרש, "היא חלתה במחלה הקשה והתגלה אצלה גידול ממהיר. הרבנית הבטיחה לה כי אם תקבל על עצמה שמירת שבת, הכל יעבור כלא היה. המורה קיבלה על עצמה שמירת שבת והלכה לרופא אחר שלא יהיה משוחד. הרופא חיפש וחיפש והודיע לה שלא מצא סימן למחלתה.
מורה אחרת שפוטרה זה עתה מעבודתה, הגיעה בוכיה אל הרבנית. זה עתה חזרה בתשובה והנה מכתב הפיטורין בכיסה. הרבנית לא חשבה הרבה "בואי ניסע לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון ונבכה שם שהגזירה תתבטל", הציעה הרבנית ואכן נסעה עם המורה לקברו של הרשב"י עד שהרגישה שהתקבלו התפילות. משחזרו לטבריה, קיבלה המורה טלפון בהול ממנהל בית הספר. "צר לי אך נפלה טעות מצערת, מכתב הפיטורין נכתב בטעות, אינך מפוטרת", אמר המנהל למורה ההמומה.
יום שלם ליווינו את הרב ובני המשפחה, מנסים להאיר ולהנציח את ההזדמנות הנדירה שנתנה לנו להציץ למקומות הפרטיים ביותר בחייהם יום שלם שהיא גם דאגה לנו. אנשים רבים פולשים לחייה והיא עוזרת להם בצניעות וענווה, אז היא עזרה גם לנו לאחרים היא נותנת אוכל ומשקה, לנו היא ענתה על שאלות עמוקות שהאירו את חייה לצד בעלה הקדוש. "אתה רואה כמה אנשים משופעים מהבית הזה", אמרה לי. ראיתי.
ואני חוזר למה שתיארתי בראשית הכתבה: גם בשעה 2 לפנות בוקר, הבית היה מלא באנשים זרים שישבו בסלון ובכל פינה אפשרית והתנהגו כבני בית. גם כשהרב ניכנס לפתע והתיישב לצד רעייתו הרבנית ניסיתי לשאול את שניהם את הרב דב ואת הרבנית לאה קוק איך הם מסוגלים.
"כל האנשים האלה", הסביר הרב, "יש להם נשמות גדולות, הם לא סתם כאן. הקב"ה הפקיד אותם בידינו למשמרת, זו רק זכות גדולה שהם מסתובבים כאן בזכות העובדה שהם כאן נמנעים אסונות מעם ישראל."
"פעם", סיפרה הרבנית בעודם יושבים זו ליד זה, "הביא לי הרב שיהיה בריא את כל השיכורים של טבריה, אני לא יודעת אם היה אחד שנשאר בחוץ. אם אחד מהם היה לי קשה במיוחד. אני מוכנה לסבול הכל, אבל שיכורים עושים גם בלאגן. ניסיתי להגיד לו, עד כאן, שיתחשב גם בי. הוא הסביר לי את מה שאמר לך שיש להם נשמות גדולות, בזכות זה שאנחנו מארחים אותם כאן, הקב"ה מונע גזירות מעם ישראל, לא תקום מדינה פלסטינית ופיגועים לא יצאו לפועל, כך אמר הרב. אבל אני ויתרתי לרגע על הנשמות הגדולות ועל המדינה הפלסטינית כי לפני כולם גם לי יש ילדים ויש לי נכדים ומשפחה, מותר שגם יהיה לי בית. בשבת שלאחר מכן על מנת למלא את בקשתי, לא הביא הרב את השיכורים. אתה יודע מה קרה? כל השידוכים נעצרו, כל השפע שממנו נהננו לא הגיע. פישפשתי במעשי ופתאום נזכרתי, השיכורים. אתה יודע מה עשיתי? הלכתי לכל השיכורים של טבריה והתחננתי בפניהם שיבואו אלינו לשבת השתחוויתי לפניהם שיבואו", היא מספרת בעוד הרב מחייך, כן הוא זוכר את הסיפור.
# "ובכל זאת", העזתי להקשות, "איך את מסוגלת לנהל מפעל כזה לבדך, הרב אינו בבית וגם כשהוא בבית הוא לא בבית, הוא שקוע בעולם התפילה והלימוד שלו, ואת לבדך מנווטת את כל הספינה הזאת"?
אני אומרת לך כאם וכסבתא מניסיון. כשאין כובע וחליפה בבית ויודעים שאבא-סבא בבית המדרש לומד ומתפלל ומקדיש את ימיו ולילותיו לה' יתברך, וכשהוא מגיע הביתה שולחן השבת מתמלא באנשים הזקוקים לו ולרוחניותו, לתפילותיו ולימודיו, לי כבר לא נשארת עבודה כי זה מחנך יותר מ 2000 שיחות מוסר. במקום לדבר אנחנו עושים. הילדים רואים מסירות נפש, הנכדים גדלים עם זה. החתנים והכלות נשאבים לזה. הבית מקרין את זה לא בדיבורים אלא במעשים. ה' הטוב איתנו, ה' יתברך עוזר לנו. כולם יודעים את תפקידם. שמעת כאן קול צעקה? שמעת כאן גערה? היית כאן כל היום. למה זה קורה? כי כולם נאלמים דום לפני הקרבת נפשו של הרב הצדיק. כולם מתמלאים ענווה ומנסים לעשות הכל לחקות את דרכיו. הכל מתנהל מאליו. ה' מנהל אותנו.
ובכל זאת אני מנצל את העובדה שהרב כאן להפוגה קלה כדי לשאול כמה שאלות כלליות הנוגעות לסדר היום.
# לדעת הרב יש עדיין חלוקה בין אשכנזים לליטאים ספרדים ואשכנזים?
כל החלוקה מתבטאת רק בצורת הלבוש, ההבדלים כבר לא כל כך חדים כמו שהיו
# לדעת הרב יש לנסוע להשתטח על קברי צדיקים?
אין תשובה גלובאלית. יש מליון דרכים להגיע לה' יתברך. זה מאוד תלוי באדם. יש אדם המתחבר לקברי צדיקים הוא מרגיש שם תיקון לנשמתו, הוא מרגיש שדרך הצדיקים תפילתו מתקבלת יותר, שיסע לקברי צדיקים. וגם בקברי הצדיקים שיבחר את הצדיק שהוא מתחבר אליו יותר טוב. יש אנשים שאינם מתחברים לזה. הם מסוגלים להתפלל לה' יתברך דרך עצמם, פשוט לדבר אל ה'. יש אנשים המדברים אל ה' בצורה חופשית שיעשו את זה כמובן אחרי התפילות שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה. יש כאלה המעוניינים לומר תחינות כתובות ויש כאלה שתיקנו גדולי ישראל לאלפים ולרבבות. כללו של דבר שכל אחד יבחר את הדרך הרצויה לו לעבודת ה', כמובן שכל עוד זה במסגרת ההלכה.
# הרב שם לב לעובדה שיש הסתה נגד הציבור החרדי בתקשורת ובכלל
כן, שמתי לב. וזה נגרם בגלל המחלוקת שיש בתוך הציבור החרדי, זה גם נגרם בגלל הניסיונות לפגוע בעיתונות החרדית. כדי לגרום להפסקת ההסתה צריך לעשות שלום בציבור החרדי וצריך לחזק את העיתונות החרדית. כשתהיה עיתונות חרדית חזקה לא יסיתו נגד הציבור החרדי.
# לרב יש פתרון לבעיית הנשירה של הנוער
הרב נאנח אנחה עמוקה, "אתה יודע מדוע יש נשירה בציבור החרדי? בגלל האפליה בין הספרדים לאשכנזים בכל מוסדות החינוך. כשלא תהיה אפליה גם לא תהיה נשירה זהו הפתרון".
הרבנית יושבת ושומעת בשקיקה את דברי בעלה ואינה מתערבת. אני מעריך כי עשרות פעמים היא שמעה את הדברים. שהרב אינו מסתיר את דעתו, והיא שומעת את קולו כנביא השומע את קול ה', מתענגת, כמונו, על הזכות הגדולה להיות לצידו, להגשים יחד איתו את האידיאל הגדול.
# ובכל זאת יש רגעים שבהם בכל זאת צריך אבא בבית"? אני מפנה שאלה אל הרבנית
את אבא צריך בבית המדרש לא בבית. יתרה מזאת, בפעמים שלא התאפקתי וקראתי לו, פתאום ה' הראה לי שיש יותר הוצאות. פתאום צריך מורה פרטי לילד, פתאום היו טיפולי שיניים. אלוקים מראה לי כשהקול קול יעקב, כשאני נותנת לו ללמוד בלי הפרעה, הידיים אינם ידי עשיו אני באמת לא צריכה כלום. כשקראתי לרב, החלו השידוכים להתעכב, כשהשארתי את הרב פרוש מהעולם לא רק שהשידוכים באו אלא היינו צריכים להתחייב על דירה והיא פתאום הגיעה בלי התערבות הרב. הקב"ה לא רומז לי אלא אומר לי, בעלך קדוש תשאירי אותו בבית המדרש.
"פעם", נזכרת הרבנית, "בעלי קיבל התקפה בכליות, הוא הרי לא בריא בקיבתו, היו לו כאבים נוראים באמצע הלילה. מייד קמתי התחלתי לאפות ועשיתי הפרשת חלה ואילו הרב החל ללמוד גמרא. תוך זמן קצר הכאבים חלפו ולא היו".
יום אחד", היא מספרת שוב, "אחד הילדים שלנו קיבל התקפת אסטמה, הוא כבר הכחיל ולא נשם. הייתה סכנה עד שהאמבולנס יגיע הילד לא ינשום חלילה. מייד התחלתי לצעוק, ריבונו של עולם, בעלי מוסר את נפשו על לימוד התורה, תרחם על הילד בזכות לימוד התורה של בעלי, כשהאמבולנס הגיע מצב נשימתו של בני כבר חזר לשמונים אחוז.
"ובכל זאת", אני מנסה להתעקש, "אין שעות קשות"?
אומר לך למה זה דומה, אם הייתי יודעת שבעלי נמצא בכור של יהלומים וכל רגע שהוא שם הוא כורה לי יהלומים יקרים מזהב ופז שיביאו לי עושר וכבוד, היה זה קשה? הייתי מברכת על כל רגע שהוא שם. אני שלחתי את בעלי לכרות לי יהלומים יקרים הרבה יותר, יהלומים של תורה. העושר שהם מביאים גדול הרבה יותר מעושר פיזי, זהו עושר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. שיהיה לי קשה שהוא שם? כל רגע שהוא שם מעלה את עושרי. אני מאחלת לכל בנות ישראל שיהיו להן בעלים כאלה שכורים יהלומים כאלה שיביאו לנשותיהם יהלומים של תורה.