המזוזה של משרד הביטחון קראו לו חבריו

ר' חיים של עולם הישיבות
מחד, הוא היה מעמודי התווך של מערכת הביטחון הישראלית, מבוני צה"ל, יועצם הקרוב של 14 שרי בטחון וחתן פרס ישראל על מפעל חיים בתחום הביטחון. מאידך, הוא גם היה מעמודי התווך של עולם הישיבות. מעמדתו הבכירה עמד כחומה בצורה לבל יהין מישהו לפגוע בשירות בחורי ישיבה בעולם התורה שבו האמין בכל מאודו. הוא פתר בעיות לאלפי בחורי ישיבה והפיל עבורם את החומות הבצורות ביותר של החוק כדי לפתור עבורם בעיות. עשירית ממשכורתו היה שולח מידי חודש במזומן ליו"ר וועד הישיבות לחלקם לבחורים נזקקים, הוא היה מבאי ביתם ויקירם של כל גדולי הדור. אבל רבים מחבריו במשרד הביטחון לא ידעו שהוא עצמו שומר מצוות על קלה כבחמורה, המקפיד להתפלל במניין באשמורת הבוקר, לומד שיעור בדף היומי, ואומר תהילים אחרי התפילה לזכותו של כל אחד מעשרות נכדיו וניניו, פרק מיוחד לכל אחד. "האיש שאותו עירבתי בכל החלטותי", סיפר ל'משפחה' בראיון מיוחד שר הביטחון לשעבר פרופ' משה ארנס, "עוד מוקדם לספר מה באמת הוא עשה למען עולם הישיבות", אמר לנו הרב מתיתיהו טננבוים בנו של יו"ר וועד הישיבות המיתולגי. השבוע בגיל 84 הלך לעולמו

ואז לפתע השתרר שקט בבית משפחת ישראלי, אל הסלון ניכנס שר הביטחון לשעבר פרופ' משה ארנס. עשרות פעמים היה בסלון הבית הזה של חיים ישראלי, האיש שיותר מכל כונה 'מר בטחון'. הוא הופתע לראות את בנו של האיש, הרב עודד ישראלי, מי שהיה רבו של הישוב 'מגדל עוז' ועתה הוא מגיד שיעור בישיבת 'נתיבות'.
"אתה דתי", אמר מופתע השר לשעבר, לא היה קשה לנחש זאת. הרב ישראלי לא היה נראה כמו שהכיפה יושבת על ראשו רק בגלל האבל, "מתי נעשית דתי"? התעניין השר לשעבר כאילו היה ברור לו שאביו חיים ישראלי לא היה דתי. הרב ישראלי חייך, "נולדתי דתי", סיפר, "למדתי בישיבות, מעולם לא ידעתי חיים אחרים, משפחת ישראלי היא משפחה דתית". והאמת אי אפשר היה להביט עשרות נכדיו וניניו חבושי הכיפה שציציות יוצאים מחולצותיהם שישבו אף הם על הספה ליד סבתם אביהם ואמם האבלים, ולחשוב אחרת.
עכשיו היה תורו של פרופ' ארנס להיות מופתע
"אבל אבא לא היה דתי"? אמר ארנס בתמיהה. עשרות שנים הכיר את האיש, לא הוא לא זוכר אותו אי פעם כשומר מצוות. נכון, הקפיד על כשרות, לא עבד בשבת, כשהיו אירועים בשבת שהיה חייב להשתתף בהם, הלך ברגל. נכון הוא ניזכר שבפעמים הנדירות שראה אותו אוכל, היתה כיפה מונחת על ראשו. טוב, עובדים רבים במשרד הביטחון בעיקר עובדים בכירים נוהגים כך. אבל מכאן ועד להיותו דתי, דוס ממש? במשך שעה ארוכה ישב שר הביטחון לשעבר, כשראיינתי את צאצאיו, בנו ונכדיו על דמותו הדתית של סבם והאזין בקשב, הוא היה מופתע לא פחות מאיתנו. ולנגד עיניו הנפערות מתדהמה התגלה חיים אחר, שלא הכיר, חיים השומר על קלה כבחמורה על אף שבעבודת יומו היה גלוי ראש.
"סבא היה ממקימי בית הכנסת ברעננה וכפי שעבר 14 שרי בטחון, ושרית עשרות שנים במשרד הביטחון, כך היה פותח מידי בוקר בשעה 5 לפנות בוקר את בית הכנסת. לא היה יום שהוא לא היה עושה זאת: חורף, קיץ, גשמים, ימי שרב. פרט לימים שבהם נעדר בשליחות המדינה בחו"ל ואלה לא היו ימים רבים, הוא היה מתייצב כשמפתחות בית הכנסת בכיסו, ופותח את שעריו למתפללים הרבים. כך היה בעת מגורי המשפחה בתל אביב וכך גם היה כשעברו לרעננה.
הוא אף יסד את המניין, מניין ותיקין באשמורת הבוקר, מניין לאנשים עובדים החייבים להתייצב במקום עבודתם מוקדם בבוקר. לאחר התפילה היו מתפזרים איש במקום עבודתו.
אט אט התגלה לנגד עיננו, חיים אחר, חיים שלא הכרנו. לא חיים המקורב למסורת שיש לו חיבה עזה ללומדי תורה, כפי שחשבנו עד כה אלא ר' חיים ישראלי, עובד ה' באמונה תמימה שקיים תורה ומצוות במלואן שהאמין בכל כוחו כי כל שליחותו במשרד הביטחון אינה אלא לקומם את עולם התורה מעפרו, לעזור לבחורי הישיבה להיות תומכי לחימה וללמוד תורה. כל ישומו של המושג 'תורתו אומנותו' היא פרי המצאתו של ר' חיים ישראלי. כל זה לא היה מיושם לולא מסירות נפשו של הפקיד הכי אלמוני לציבור אך הכי ידוע לראשי המדינה ועובדי משרד הביטחון שריכז בידו עוצמות על וסמכויות שלא היו אף לבכירים ממנו. "האיש מס' 2 במערכת הביטחון, אחד אחרי", הגדיר את מעמדו דוד בן גוריון. 14 שרי בטחון מדוד בן גוריון ועד לאהוד ברק, לא העזו להזיז את ידיהם ואת רגליהם ללא שהדבר יעבור קודם את מי שהוגדר באחרית שנותיו במשרד כ'משנה למנהל הכללי של משרד הביטחון אך אליבא דאמת היה שר הבטחון בעצמו.
"למה הוא היה כל כך עוצמתי איך הוא הגיע לכאלה סמכויות, מה הייתה הרגשתך כשר הבטחון שחיים עבד תחתיך"? שאלתי את הפרופ' ארנס שהיה בעבר ה'בוס 'שלו.
"קודם כל הייתה בו אמת גדולה, עוצמה אדירה. במוחו וראשו זכרונו וחכמתו הוא ריכז את כל ענייניה הבטחוניים של ישראל. הוא ידע בעל פה איזה 2 מליון מסמכים, עילוי של ממש. היה בו משהו נצחי לעומת הפקידים המתחלפים", מספר ל'משפחה' משה ארנס שכיהן פעמיים כשר בטחון פעם בין השנים 1983-1984 בממשלתו של שמיר ופעם בין השנים 1990-1992 גם זה תחת יצחק שמיר כראש ממשלה, אלה היו השנים הקריטיות של מלחמת המפרץ הראשונה, "הוא היה משהו נדיר במיוחד. כל שר הביטחון מביא את האנשים שלו, את המינויים שלו, את הפקידים שלו, רק באחד לא נגעו ידעו כי הוא המלט המחזיק את כל הלבנים הנקראים מערכת הבטחון, הוא אבן הראשה של המערכת שידו מונחת בכל, מין שריד של שר הביטחון הראשון דוד בן גוריון, שבלעדיו המשרד יתמוטט - חיים ישראלי", מספר ארנס, "לא היה דבר שלא עבר דרכו, כל שר בטחון ידע שכל עוד ישראלי לצידו, הכל ימשיך להתנהל כרגיל. היו לו עשרות הגדרות, פעם הוא היה עוזר אישי לשר הבטחון, פעם מנהל לשכה, פעם יועץ בכיר, פעם סמנכ"ל המשרד לתפקידים מיוחדים. בכל התארים שהוא נשא הוא עשה תפקיד אחד - להמשיך לנהל את משרד הבטחון עבור השר שהיה הממונה ולבצע את מדיניות השר החדש על הצד הטוב ביותר.
# היית מהליכוד הוא היה שריד ממפלגת העבודה, מהמערך איך השארתם אותו בתפקידו כנדוניה מבן גוריון?
כי הוא לא היה פוליטיקאי, הוא לא היה איש מפא"י אולי הוא היה בן גוריוניסט. הוא היה איש בטחון. אף שר בטחון לא עלה בדעתו לנהל את משרד הביטחון בלעדיו", מספר ארנס. כל החלטותיי הגורליות ביותר עשיתי בעיצה אחת איתו
# והחשובה מביניהן?
ארנס לא מקדיש אפילו שנייה לחשוב על התשובה. "כולם חושבים שההחלטות החשובות ביותר הן על מבצעים חשאיים שצה"ל מבצע מעבר לגבול או על איזה פשיטה של מסתערבים, רכישת ציוד לחימה. כל אלה החלטות מאוד חשובות ומאוד גורליות שחלילה לזלזל בהן, כל החלטה הקשורה למשרד הביטחון היא החלטה חשובה וגורלית. אולם אנשים אינם מבינים כמה החלטה גורלית וחשובה היא מי יהיה הרמטכ"ל הבא של הצבא, מי ינהיג את הצבא שהיא הכלי הביטחוני החשוב ביותר שלנו. יש להחלטה הזאת גם השלכות מיידיות ויש לה השלכה מאוד רחבה גם לתווך ארוך מיניתי בחיי כשר בטחון שני רמטכ"לים, את משה לוי ולאחר מכן את אהוד ברק, בכל ההתלבטויות שלי לגבי המינוי הזה שיתפתי את חיים ז"ל אפשר לומר כי הוא היה האיש שהיה מעורב יותר מכל אדם אחר במדינה במינוי כל הרטמכ"לים של הצבא, כולם נועצו בחכמתו ועצתו, הוא גם הכיר את אלופי המטכ"ל יותר טוב מכל אדם אחד שהרי הוא ליווה אותם משחר צעירותם ובהתקדמותם בשדרות הצבא וזה מבלי להפיל כי הוא זה ממאות החלטות גורליות שהיו נוגעות לבטחון האומה כולה שחיים ז"ל היה שותף מלא בהן.
והיה ר' חיים שעולם התורה כולה חב לו חוב עצום, האיש שקישר את עולם התורה עם עולם הבטחון, האיש שידע כי בחורי הישיבה, הם תומכי הלחימה הגדולים ביותר. שהראה דוגמא אישית ואת בנו היחיד שלח ללמוד בישיבות ושנכדיו, גם בני בתו, הלכו אף הם בדרכי אבות ולמדו כולם בישיבות. האיש שעמד כחומה בצורה בנושא גיוס בני הישיבות ל.. היכלה של תורה שניסה להקל על החיי הלומדים ככל שיכול היה, שניסה להענות לבקשת כל ראש ישיבה ליטאי , אדמו"ר חסידי ועסקן חרדי, חיים ישראלי שביצר את כוחו של וועד הישיבות כפוסק אחרון לגבי כל בחור. כל עוד חיים ישראלי היה במשרד הבטחון איש לא העז לגעת בנשמת אפו, בחורי הישיבה. "הוא לא אמר לנו את זה כשם שהוא לא אמר לנו שום דבר על עבודתו במשרד, אך היתה לנו כל הזמן תחושה שהוא חושב שהעבודה הזאת היא עיקר שליחותו במשרד הבטחון, שיד ההשגחה העליונה הציבה אותו בצומת הדרכים החשוב הזה רק בשביל להגן על עולם התורה ועל בחורי הישיבות, שלעת כזאת הוא הגיע למלכות שזאת הסיבה שאיש משרי הבטחון לא החליף אותו ושהוא צבר כזאת אמינות אצל כולם, משום שהקב"ה השאיר אותו שם" אומר בנו הרב עודד ישראלי, בעצמו מגיד שיעור בישיבת 'נתיבות'
הוא היה נקי כפיים ובר לבב", מספר ל'משפחה' הטוען הרבני הרב חיים ברילנט מי שהיה עוזרו של יו"ר וועדת הכספים של הכנסת ח"כ שלמה לורנץ ז"ל, "בשנת 77, כשהליכוד עלה לשלטון, הרב שלמה לורנץ ז"ל התמנה ליו"ר וועדת הכספים של הכנסת באותה תקופה יישמנו כמה תיקוני חוק בנושא שירות הביטחון והחרדים. כך למשל, תיקונים בנושא גיוס בנות. עד אז היו וועדות פטור שהיו בוחנים את הבנות על אורך הלולב ומשקל האתרוג ובת שלא הייתה יודעת את התשובות לשאלות האלה הייתה נדונה לגיוס לצה"ל. כך גם היו בעיות עם בעלי תשובה שלא נולדו דתיים ורצו לדחות את שירות הביטחון שלהם. הוא היה האיש שמולו עבדנו ביישום החוקים והתקנות החדשות. הוא בא לקראתנו ככל מידת האפשר חשנו את אהבת התורה ויראת השמים שלו. מרן הגרא"מ שך אמר עליו שהוא רוצה לשבת לצידו בגן עדן. אני עוד זוכר", מספר הרב ברילנט, "את השכונה שבה התגורר בתל אביב טרם עבר לרעננה. שרי הביטחון למיניהם לא ידעו כי חיים ישראלי המתייצב ב 7 בבוקר במשרד הביטחון כבר נמצא אחרי תפילת שחרית ואחרי שיעור בדף היומי. כך העיד בפני רב השכונה", אומר ברלינט, "השבעתי את רב השכונה שלא יפנה לישראלי בכל מיני בקשות לשחרור בחורי הישיבה, את הכל עושים דרכנו"
קשרי ידידות נפש נרקמו בין ר' חיים ישראלי ליו"ר וועד הישיבות הרב אשר דוד טננבוים. קשרים שהיו מעל ומעבר לקשרים המקצועיים. "אסור היה להזכיר את שמו בתקשורת והוא נסע תמיד במכונית משוריינת מחשש לחייו", מספר לנו בנו, הרב מתתיהו טננבוים, "כל רז לא היה אניס ליה". הקשרים בין יו"ר וועד הישיבות לאיש הכל יכול במשרד הביטחון החלו לגמרי במקרה. הרב טננבוים בא לפגישת עבודה אצל סגן שר הביטחון שמעון פרס וזה הכיר לו את חיים. מאז נקשרו ליבותיהם בקשר בל ינתק, הוא היה כמו אחיו.
וכאן מגלה הרב טננבוים גילוי מדהים על מעשיו של ר' חיים: "שנים ארוכות, מידי ה 1 לחודש, היה הרב דוד אשר טננבוים מקבל מעטפה מחיים ובה מעשר כספים ממשכורתו במשרד הביטחון, סכום כסף זה היה מיועד לחלוקה בין בחורי ישיבות נזקקים. "הקשר ביניהם היה כה הדוק, ניסינו לפצח את סודו, מה חיבר בניהם כל כך, לא פיצחנו זאת עד היום", מודה הרב מתיתיהו טננבוים.
מה שכן אפשר היה לפצח זה את סוד אהבתו לתורה שלא ידעה גבולות. "הוא גדל בבית של תורה, טעם את טעמם של ישיבות תוססות וראה בחורבנן. הוא הבין שאין טעם לתקומת מדינת ישראל עם יחד איתה לא תתקומם גם תורת ישראל ובזה הוא ראה את עיקר שליחות חייו", מסביר הרב מתיתיהו טננבוים, 'המזוזה של משרד הביטחון' כינו אותו חבריו לעבודה שידעו את משיכתו לעולם הישיבות.
# הוא אמר לכם את זה?
לא, הוא לא אמר זאת מעולם, אך זאת הייתה התחושה. את גודל תרומתו האדירה לפריחת עולם התורה ואת מה שהוא עשה למען עולם הישיבות עוד אי אפשר לספר, תגיע העת עד שיותר לפרסם פרשיות, האיש הזה היה צדיק", מספר הרב טננבוים
קירות הבית הירושלמי של משפחת טננבוים שמעו סודות ביטחוניים רבים. מפעם לפעם היה ר' חיים ישראלי סר לבית אחיו בלב ונפש יו"ר וועד הישיבות, יחדיו היו סועדים צהרים. לשולחן הסעודה ישבו רק שניהם. באותן שיחות נדונו סוגיות ביטחוניות רבות, מעל ומעבר לעולם וועד הישיבות, "חיים היה מתייעץ רבות עם אבא בסוגיות אלה אנחנו לא ידענו דבר שכן אבא היה שתקן בדיוק כמו החבר שלו ממשרד הביטחון, אך הכרעות בטחוניות רבות נפלו באותן סעודות"
היה זה חיים ישראלי שביצר את מעמדו של וועד הישיבות ואת חתימת העומד בראשו שעיקרו היה הכנסת סעיף 10 לתוך חוק שירות הביטחון הקובע שבחור הלומד בישיבה יכול לדחות את שירותו הצבאי תחת הסעיף 'תורתו אומנותו', "אנחנו בני הדור נולדנו עם זה, בזמנו זה לא היה פשוט כלל ועיקר. החתימה של יו"ר וועד הישיבות על הצהרת הבחור ופטירתו משירות צבאי היו שווים הון עתק. "חדרו של חיים היה מול חדרו של בן גוריון", מספר הרב טננבוים, "באחד הביקורים השגרתיים במשרד הביטחון, כשיצא אבא מחדרו של חיים בא לקראתו ראש הממשלה ושר הביטחון. "האם אתה יודע להעריך כמה שווה חתימתך", התריס דוד בן גוריון, "האומנם תוכל לעמוד בניסיון"? שאל בן גוריון. "אדוני ראש הממשלה", השיב הרב דוד אשר טננבוים מניה וביה, "רק אם תביא לי מישהו היודע להעריך את שווי חתימתי שיהיה מוכן לשלם לי את הסכום, לא אוכל לעמוד בניסיון".
באחד מביקוריו במשרד הביטחון סר הרב טננבוים כדרכו, לחדרו של ידיד נפשו חיים ישראלי. על השולחן היה מונח פרי אננס יפה למראה צבעוני ועסיס, "טוב שבאת", צהל לקראתו האיש מס' 2 במערכת הביטחון, "לפני שעה קלה הביאו לי את האננס הזה מקיבוץ חילוני, השנה היא שנת השמיטה ואני לא יודע אם מותר לי בכלל לאכול את זה", סח לו חיים את בעייתו.
גם את משיכתו הגדולה לחסד, הסביר פעם לידיד נפשו הרב טננבוים, "אבי זצ"ל", סיפר ר' חיים, "היה איש חסד גדול. כל לילה היה ניגש למיטתי מביט לתוך עיני ושואל אותי, 'חיימקה', איזה חסד עשית היום' ואני הייתי חייב לעשות איזה חסד כדי לספר לאבא, מאז החסד אינו עוזב אותי. מצוקת היתום והאלמנה וכאלה לא חסרים במערכת הביטחון לצערינו, מצוקת החייל שעשו לו עוול ומצוקת בן הישיבה החייב לחרוג מהמסגרת הנוקשה של החוק.
גם על יחסם של גדולי תורה לר' חיים ישראלי, יודע הרב טננבוים לספר. "הייתי במעמד כשראש ישיבת פוניבז' מרן הגרא"מ שך בא לבקר את אבי ז"ל, אבי שכב אז ערש דווי וסיפר לרב שך מספר סיפורים על מעשיו של האיש ממשרד הביטחון שכל היהדות החרדית חבה לו חובות כה רבים. הגרא"מ שך כה התרגש, עד שהחליט להרים טלפון למשרדו של ר' חיים, "על המעשים שאני שומע עכשיו ראוי היית שאטול מגבעתי וחליפתי ואבוא לביתך לברכך באריכות ימים, אבל מה אעשה ואיני יכול", אמר הגרא"מ שך בהתרגשות לחיים ישראלי.
"בהיותי בן 15", מספר לנו הרב עודד ישראלי בנו, "נקרא אבא להתייעצות דחופה אצל ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי אף הוא מראשי וועד הישיבות שהיה אז על ערש דווי. כיוין שהייתי עם אבא, הוא אמר לי 'בוא איתי ואראה לך את אחד מגדולי הדור', באנו לבית שהיה מלא באנשים סביב מיטתו של הגאון הנערץ. כיוין שהיינו מלווים ביו"ר וועד הישיבות, הכל פינו לנו את הדרך ליד מיטתו. דנו במה שדנו ולאחר מכן מישהו הציג אותי בפני הגאון "זה הבן של חיים ישראלי", כשהגאון שמע את זה אורו פניו, "אינך מכיר את אבא שלך", אמר לי |"אתה חושב שאתה מכיר, אבל באמת אתה לא מכיר", הגר"י אברמסקי חזר על כך חמש פעמים.
יחד עמנו נמצא גם הרב אברהם ברום, בעבר הוא היה יו"ר איגוד ישיבות ההסדר, מי כמוהו הכיר את חיים ישראלי, "עולם התורה לא היה יכול להתקיים בלי ר' חיים ישראלי", אומר הרב ברון, "כידוע לך כל ישיבה גם אם אינה ישיבת הסדר צריכה את אישור משרד הבטחון משום שכל הלומדים בה דוחים את גיוסם לצבא על סמך לימודיהם בישיבה, כל ישיבה חייבת הכרה של משרד הבטחון. חיים היה מאשר מייד הקמת כל ישיבה, בלי דיחוי ויש לי רושם שהוא לא רק היה מאשר אלא גם מאושר", אומר הרב ברון, "תמיד היו בחדרו ראשי ישיבה, שליחי אדמו"רים ואפילו סתם בחורים חיים היה מחלץ אותם מהמיצר. יש לי המון סיפורים אבל הם ממש חוזרים על עצמם. בחור שלא הגיש בזמן דיחוי 'תורתו אומנותו' והתסביך, הצבא כבר ממש גייס אותו, ור' חיים היה זה שחילץ אותו. בתקופת לימודיהם בישיבה, חל איסור על הבחורים לטוס לחו"ל. אבל יש גם מקרים יוצאי דופן, שמחות וחלילה הפוך. החוק הוא חוק, הצבא אינו מאשר, עד שחיים מבקש זאת. חיים לקח על עצמו ערבויות והעיקר להקל על חייהם של לומדי התורה העושים את העבודה הבטחונית האמיתית של עם ישראל. הייתי אומר שמי שצריך את ההוכחה לתרומה האדירה של בחורי הישיבה לבטחון, צריך היה לשמוע הרצאה מפי מר הביטחון של המדינה, מר' חיים ישראלי", אומר הרב ברום
ר' חיים היה זה שבנה את הכוח של וועד הישיבות כסמכות עליונה לכל נושא בחורי הישיבה, הוא לימד את המערכת לסמוך בעיניים עצומות על הרב טננבוים האב ולאחר מכן בנו. לא פעם ולא פעמיים כשבאתי לבקרו", מספר הרב ברום, "פעם ישבתי בחדרו כשלפתע ניכנס הרמטכ"ל לחדר והתיישב בטבעיות בחדר, כך היו באים ויוצאים בחדרו בצורה פשוטה זה היה חיים", הוא אומר
והיה ר' חיים של בית של אב מסור לבניו וסב אוהב לנכדיו. "אנחנו זוכרים אבא הכי עסוק בעולם שלעולם אינו מוותר על תפילת ותיקין במניין, עשרות שנים הוא עשה את זה. קם באשמורת הבוקר, נטל את התיק טלית תפילין שלו, ועוד הרבה קודם להתחלת המניין הוא רץ עם המפתחות לבית הכנסת, לפתוח אותו עבור המתפללים כך שהיינו בתל אביב וכך גם כשעבר לרעננה", מספר בנו הרב עודד ישראלי.
"מידי בוקר היה לסבא מנהג", מספר אחד מנכדיו, "הוא היה אומר פרקי תהילים. לכל בן או בת, נכד או נכדה, נין או נינה ולאחר מכן גם חתנים וכלות, היה פרק משלו. הפרק בתהילים שאותו היה אומר ר' חיים ישראלי היה הפרק המסמל את גילו של הצאצא. אם הוא היה בן 22, היה ר' חיים אומר עבורו את פרק כ"ב בתהילים, כך הוא גם היה עוקב אחרי גילאיהם של צאצאיו. עכשיו צאו וחשבו כמה פרקי תהילים ביום אמר מי שיש לו בן ובת, 10 נכדים ו 9 נינים, וכך מידי יום ביומו בסיום התפילה. רק לאחר מכן היה יוצא לעבודתו בצומת העצבים הכי חשובה של המדינה.
היה ר' חיים של יום חול, הטרוד עד אימה בעבודתו ביעוץ בעניינים הכי חשובים למדינה ל 14 שרי הבטחון שהתחלפו ובאו במשרד כי הרי כמו כל פוליטיקאי שרי הבטחון התחלפו במשרד תמיד, ועמם כל יועציהם ואנשיהם, ורק אחד נותר כל הזמן על כיסאו, זה שהיה בקיא בכל ענייני הבטחון של ישראל, זה שהתעמק בכל סוגיות הצבא, האיש שריכז את כל הסוגיות הבטחוניות הרגישות ביותר בעם ישראל ויחד עם זה חלק מעבודה זאת היתה עשיה בלתי רגילה של חסד מתוך אהבת ישראל ענקית שבערה בקרבו, שעמד כחומה בצורה בנושא גיוס בחורי הישיבה להיכלי התורה.. העבודה הטרידה אותו ללא הרף ולא נתנה לו מנוח, לא הייתה לו שניה של חיים פרטיים, והיה ר' חיים של שבת, זה שהילדים ולאחר מכן גם הנכדים כל כך חיכו לו. שכל זמנו היה בידו, אז הוא היה יושב עם ילדיו ושנים לאחר מכן גם עם נכדיו, בוחן אותם על תלמודם. כולם שמחו לספר לסבא חיים כיצד התקדמו השבוע בלימוד התורה. את הקטנים הוא גם היה בוחן בתשומת לב.
כשהיה עולה לתורה, זה היה השיא. "סבא היה מברך את כל הנכדים בשמותיהם, הוא זכר גם את השמות השניים שלנו", מספרים נכדיו, "ולאחר העליה לתורה ניגש לכל מתפלל בנפרד ולחץ את ידיו. בשבת היה גם זמן פרקי אבות. לימוד פרקי אבות של סבא היה משהו מיוחד, הוא ייחס להם משמעות מיוחדת", הם מספרים. "עתה משהחליטה המשפחה לקבוע לימוד לזכרו, הם קבעו לימוד בפרקי אבות, "משהו שסבא כל כך אהב להנחיל לאחרים, משהו המתחבר לאחרים, עכשיו משאנחנו לומדים את פרקי אבות אנחנו רואים כמה זה היה סבא, כל פרק במשנה מבטא כל כך את סבא", מספרים הנכדים.
לפני כמה שנים פרש לגמלאות ממשרד הבטחון, אך לא פרש לגמלאות מהחיים. במרבית העמותות שבהן היה חבר בעת עבודתו, המשיך להיות חבר גם לאחר מכן. מידי שבועיים היה ממשיך לקבל קהל בבית בן גוריון, אנשים היו עולים ברגל להנות מעצתו. רבים מבניהם היו ראשי ישיבות, תלמידים בישיבות 'תורתו אומנותו' שנתקעו בבעיות שהיו צריכים לפתור אותן ושליחי אדמו"רים גדולים. לכולם היה משתדל לעזור וכוחו במשרד הבטחון עוד היה רב גם לאחר פרישתו.
במקביל התפנה לכתוב את ספר זכרונותיו 'מגילות חיים'. בד בבד התמודד עם קשיי ההליכה שמהם סבל כבר שנים ארוכות. לפני כחצי שנה נפל, קיבל מכה בראשו שממנה לא התאושש עוד. מצבו הלך והידרדר, והוא אושפז בבית לוינשטיין כשצאצאיו מתחלפים במשמרות לשרתו. "לסבא היה מאוד קשה להניח תפילין כי קשה היה לו להניע את ידיו, אבל הוא לא ויתר, הוא התעקש לקום מידי יום ולהתפלל במניין בבית הכנסת במקום ולהניח תפילין ממש במסירות נפש", מספרים נכדיו.
הבית מלא מפה לפה בין היתר גם במתפללי בית הכנסת הגדול ברעננה, חבריו לקהילה. "באנו לבקרו בבית לונישטיין", מספר אחד מהם בצער, "הוא אמר לנו שמצבו לא טוב ושקשה לו אך הדבר הקשה לו ביותר היא העובדה ששוב הוא לא יכול לבוא לבית הכנסת המקום החביב עליו ביותר", הם מספרים.
את הסיפורים על עזרתו לבחורי הי שיבה, הם לא שמעו ממנו אלא מאחרים. "אבא מעולם לא סיפר לנו שום דבר על עבודתו במשרד הבטחון וגם לא על מאות בחורי הישיבה שהוא עזר להם", מספרים ילדיו, "את הכל שמענו מאחרים. באנו לישיבות שונות וכשראשי הישיבות שמעו שאני הבן של חיים ישראלי קיבלו אותי בכבוד גדול וסיפרו לי סיפורים. לכל ראש ישיבה שבהן למדו צאצאיו של ישראלי, בעיקר נכדיו, היה מה לספר על בחורים שנעזרו בו", מספר בנו הרב עודד ישראלי. ועכשיו, שם למעלה בגן עדן, ממתינים לו מלאכי השרת ומצרפים אותו לחבורת מלאכי מעלה, ראשי הישיבות וגדולי הדור שכה התאוו להיות במחיצתו בעולם האמת.

חיים ישראלי נולד ב-1927 בעיירה מוטאל (מוֹטֶלֶה בפי היהודים) שבבלארוס (אז חלק מפולין), ונקרא על שם דודו הרב מאיר חיים דולינקו רבה של מוטלה (אשר נפטר בדמי ימיו במלחמת העולם הראשונה ממחלת הטיפוס). משפחתו הוגלתה לקזחסטן וכך נמנע ממנה גורל מרבית יהודי העיירה, שנרצחו במלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה קיבלה המשפחה אישור לעבור לפולין ומשם הם עברו לגרמניה, לאחר הגעתו לישראל נמנע גיוסו לצה"ל מסיבות בריאות, לכן הוצב לעבודה זמנית בארכיב של משרד ראש הממשלה. לאחר זמן מה הצליח לשכנע את רופאי לשכת הגיוס לגייס אותו ובשנת 1950 נשלח לעבוד, במסגרת שירותו הצבאי, במשרד הביטחון.
היה לעוזרו הקרוב של נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון. הוא היה מזכיר לשכת שר הביטחון, מנהל לשכת שר הבטחון, עוזר אישי לשר הבטחון, עוזר שר הבטחון וסמנכ"ל לתפקידים כלליים, עור שר הבטחון ומשנה למנכ"ל משרד הבטחון. ישראלי התנדב לשרת בעמותות ובקרנות ציבוריות, וברובן הוא המשיך להתנדב גם לאחר פרישתו לגמלאות: