יוון על משבר
טריס בקיאריס מפקד כוח המשטרה העומד ברחוב העולה לכיכר הפרלמנט שם את ידו על מותניו ועל האקדח שחגר כשהתקרבנו אליו. לרגע נבהלנו אבל רק לרגע. "אתם ישראלים והאקדח שלי גם כן", אמר בגאווה גדולה וחיוך והרגיע אותנו. לכתחילה לא חשבנו שהשוטרים הקשוחים האלה שסובבו אותו הנראים כאילו עוד רגע יתפרצו על העוברים והשבים הרבים המגיעים לבניין הפרלמנט לראות את המקום שאך אתמול היה זירת התגוששות בין שתי קבוצות היריבים התומכים והמתנגדים למתווה אירופה ועכשיו לא נותרו מהם אלא מפגינים בודדים וכמה שלטים. אבל התקרבנו, וזה הצליח. "לא אגיד לכם שהמצב לא קשה, ולא אסתיר שבימים האחרונים הייתה לנו עבודה רבה", הוא מדווח לנו, "אין ספק שהמצב הקשה שבו נמצאת המדינה שלנו הביאה להתפרצויות שהיו חייבות את התערבותנו אבל בדיוק בשביל זה אנחנו כאן", אמר בפתיחות לב נדירה, לאחר מכן התברר שהוא גם השוטר היחיד בקבוצה המדבר באנגלית טובה למדי. אולי בשל כך הציבו אותו במקום אסטרטגי הזה שאליו מגיעים תיירים רבים כל כך. "היו כאן הפגנות מאוד קשות", הוא מספר, "שתי הקבוצות עמדו ממש קפוצי שפתיים דם רע זרם בין שניהם הם היו מוכנים כמעט להרוג זה את זה, אבל אנחנו היוונים בעלי מסורת גדולה מאוד של דמוקרטיה הפגנות כאלה לא ימוטטו אותנו, אנחנו נעבור את המשבר הזה ונצא ממנו מחוזקים יותר", אומר בקיאריס, "כמה הפגנות ומחלוקות לא ימוטטו אותנו.
קוסטס פפניסיו עמד עם השלט שלו במעלה רחוב אמוניה המוביל אל הפרלמנט. מראהו מעורר חמלה, הבגדים שהוא לובש מראים שפעם הוא לא היה קבצן. גם השלט שהוא מחזיק באנגלית וגם האנגלית הטובה שבפיו. לא פלא הוא שפפניסיו הוא מוקד עליה המוני לכלי תקשורת ועיתונאים כמוני שבאו לחפש הפגנות מאוחר מדי, אבל מצאו את שרידיהן, שרצו לראות את משאל העם אבל עוסקים ביום שאחרי. הקבצן שהחזיק את קופסת הפח ביד הייתה אמונה להחזיק בחוזים שמנים שלחצה ידיים לביצוע עסקאות רבים, לא האמין שהוא יגיע לזה, אבל חברת מוצרי החשמל שהוא היה בעליה התמוטטה בקול רעש גדול בפשיטת רגל. בקול בוכים כמעט הוא מספר את סיפורו שהוא אולי סיפורה של יוון כולה, "החנות שלי הייתה גדולה, מכרתי מוצרי חשמל מכל הסוגים, הכסף זרם. היה כסף ליוונים והם באו לשפוך אותו אצלי, אבל לאט לאט האשראי נגמר גם המזומן. כי אף אחד לא שילם לי במזומן והצ'יקים חזרו אני לא יכולתי לפרוע לספקים ואני פשטתי רגל. אני חייב מאות אלפי יורו, בשביל לאכול יצאתי לרחוב כי אין לי ברירה. אני מת מבושה, אבל מה אעשה", הוא אומר ומקשקש בקופתו בעוד הצלמים ובתוכם גם הצלם שלנו שלומי כהן מקשקש במצלמתו. ביוונית ובאנגלית הוא כותב את סיפורו וזוכה לגלי אהדה גדולים.
בהמשך הרחוב יושבים דיאה סלאם וחברו. 'שלום' הם צועקים בעברית, כשאנו מתקרבים אנחנו מגלים שמדובר בשני מוסלמים. הם באו האחד מאלכסנדריה שמצרים והשני מעמאן שבירדן. שמונה שנים הם כאן. עכשיו הם יושבים בפתח חנות הרהיטים השוממת שלהם ומחכים לקונים. "פעם היו באים לכאן הרבה, החנות הזאת הייתה להיט, עכשיו ריק, אף אחד לא מגיע, מוצרים כמו שאנו מוכרים הם מוצרי מותרות למי יש כסף עכשיו. ההפיך", הם כובלים, "באים לכאן אנשים רבים המעוניינים למכור את רהיטיהם. בתחילת המשבר עוד רכשנו רהיטים כאלה. היום, אנחנו לא עושים זאת יותר, אין לנו מה לעשות עם הרהיטים, אין לנו למי למכור
הם אינם אזרחי יוון לכן לא הצביעו, "אם היינו צריכים להצביע אנחנו לא יודעים למי היינו מצביעים", הם אומרים, "מצד אחד צודקים היוונים שאמרו לא לאירופה כמו שאתם לא הייתם רוצים שאירופה תכתיב לכם מה לעשות גם הם לא היו רוצים. אבל מצד שני בלי התערבות אירופה אנחנו לא רואים שתהיה להם תקומה, מצבם הכלכלי בכי רע.
תור ארוך של עומדים ליד הכספומט של הבנק המרכזי של יוון. הם אינם אוהבים שיצלמו אותם בחרפתם. 60 יורו ליום, לא פרוטה אחת יותר. קשה לנהל כך בית בעיקר לא כשאין יותר קניה בהקפה. למשקי הבית זה לא נורא, אבל מנהלי העסקים אינם יכולים לעמוד בכך. פניוטיס ליטינאס הוא אחד מהם. בסך הכל יש לו מונית והוא זה המסיע אותנו מהמלון שלנו למחוז הראשון שלנו באתונה, אבל נהג מונית חייב שיהיו לו יותר מ 100 יורו ולו רק בגלל הוצאות הרכב הגבוהות, הדלק, התיקונים, החניות כל זה עולה כסף מוקדם בבוקר הוא עומד בכספומט ורוצה להוציא כסף בתקווה שזהו יום עסקים חדש. אבל אך אתמול בלילה הוא הוציא כסף מהכספומט. הבוקר השיב הכספומט את פניו בשלילה והוא לא יודע מה יעשה. "יש לי היום לתקן משהו בפח של האוטו ואין לי במה לשלם לבעל המוסך", הוא מבכה בפנינו בעודו נוהג את מכוניתו למחוז חפצנו.
את איש העסקים לברוס קרביגס פגשתי בכיכר הפרלמנט הוא עמד בתוך הדוכן שלו, סביבו שלטי תמיכה ב'אוחי' - 'אוחי' הוא 'לא' ביוונית. המחנה הגאה בלאומיותו שאינו מוכן לתת לאירופה לנהל לו את העניינים. מחנה 'אוחי' הוא המחנה שניצח במשאל העם שנערך ביום ראשון ביוון. ובכל זאת קרביגס עמד בדוכן שלו ונאם לפני עשרות אנשים שהריעו לו. כאילו עדיין לא ניצח המחנה השולל את ההתערבות האירופאית. "ראש הממשלה נוסע לעשות הסכמים באיחוד, עדיין מחפשים דרכים אחרות להישאר שם, אנחנו לא ניתן לזה לקרוא, אני אעמוד כאן עד שיוון תבין שהיא ארץ עצמאית והיא תחלץ את עצמה לבד, לא צריך טובות", הוא אומר.
קריבגס איש אמיד, את כל עסקיו הוא עזב הכל על מנת לתמוך בעם היווני בעת צרה. "אתם יהודים", הוא מזהה מייד, לא קשה לזהות את הכיפות מעל לראשנו, הוא ממש מזמין אותנו לדוכן שלו "תשמעו איזה רעיון אני מקדם עכשיו", הוא מדבר בלהט, "לכם לא צריך לספר מהי שנת השמיטה", הוא מפתיע, "הרי שנה כזאת מתקיימת אצלכם חיפשתי בגוגל ומצאתי. "אז אני רוצה לעשות גם כאן שמיטה, לאתחל את הכלכלה היוונית. כולנו נמחל לכולם על כל החובות ונתחיל מהתחלה, כך אולי נתחיל מהתחלה נאתחל את הכלכלה היוונית", הוא אומר.
לברוס קריגבס מציג את עצמו כאחד מראשי המחנה שניצח ביום ראשון, הוא מתמסר לנו מייד כפי שהוא מתמסר לכלי תקשורת נוספים שבאו לסקר את המתרחש ביוון. על מה בעצם המהומה. "מול יוון נמצאים כרגע שלשה גורמים המכונים 'טרויקה' כלומר גוף בעל שלשה ראשים. שלשת הראשים הם : הוא מסביר, "האיחוד האירופי, הבנק המרכזי האירופאי וקרן המטבע הבינלאומית. אלו שלושה גופים המנהלים את המערכות הפיננסיות כמעט הגדולות בעולם. טרויקה של האגדה הרוסית, התכוונה לעגלה בעלת שלושה סוסים המושכים, כל אחד לכיוונו, כך גם ביוון, אחרי שהאירופאים הבינו שאנחנו עם גאה שלא ניתן לו, קרן המטבע התחילה להשמיע צליל משל עצמה ובניגוד לשניים האחרים - טוענת קרן המטבע שעל מנת שיוון תשרוד יהיו חייבים למחוק לה חובות. אנחנו ניצחנו והם לא יודעים מה לעשות הלאה", הוא מסביר לנו
שתי מחנות ניצבו ביום ראשון זה מול זה, עוד קודם ליום ראשון הם ערכו הפגנות מלאות אמוציות של שטנה ובוז, שפכו זה את דמו של זה וכמעט הגיעו לאלימות. וועדי העובדים ועמדות הכוח של הסדר הישן והטוב או כפי שקוראים להם 'אוחי', מולם עמד מחנה אירופה זה שתמך בהסדר עם אירופה, אלה המאמינים שיש למדינה זאת עוד סיכוי, להם קראו 'נואי'. יומיים אחרי שוך הקרבות ניתן לראות ברחובות רק שרידים והמון עיתונאים המחפשים אקשן שכבר לא קיים. אבל עכשיו בעצם מתחיל הקרב האמתי, קרב ההישרדות של יוון.
כלכלני יוון ויחד עמם גם העם היווני התווכחו על שאלה אחת: יש ליוון איזשהו סיכוי או לא? יש איזו תוכנית עיסקית ליוון ובה באיזשהו שלב יוון תעלה על המסלול? הכלכלנים המצדדים בעמדה הגורסת שליוון אין שום סיכוי - יצאו בהמוניהם ואמרו לטרויקה: אין לנו שום סיכוי. נמות עם פלישתים. או שתוותרו על החובות בטוב או שתוותרו על החובות ברע. את החובות לא תקבלו ממילא. מחנה ה'אוחי' אמר בעצם לאירופה, אנחנו 'חדלי פרעון' לא נוכל לפרוע את ההלוואות. את המדינה לא תוכלו לסגור אז תוותרו על החובות תצאו לנו מהורידים ותניחו לנו לנהל את עצמנו איך שאנחנו רוצים, אנחנו לא רוצים אתכם יותר.
אבל היו גם אחרים. אנשים שהאמינו שליוון דווקא יש סיכוי טוב, אם יקבלו על עצמם איזה מתווה של כאילו מנהל חיצוני, אלו רצו לומר 'כן' לאירופה, או יותר נכון 'נאי'. בוא ניתן לאירופה לנהל אותנו לפני שבאמת נהפך להיות חידלי פרעון
מבט מעניין ביותר קיבלנו מאיש העסקים שפיר הורביץ שאותו פגשנו באתונה. הורביץ הגאה בכך שהוא צאצא של השל"ה הקדוש, בשנתיים האחרונות הוא יותר תושב יוון. דיילי חברות התעופה שבין ישראל ליוון מכירים אותו היטב. הוא הצטרף לחברת 'מהדרין טורס' המשווקת את סלוניקי לחרדים ודתיים. דווקא סלוניקי ומדינות הבלקן הורביץ לוקח את מטייליו לראות את הקהילות המפוארות בסלוניקי שם פעלו בין היתר רבי שלמה אלקבץ וכן במדינת הבלקן שם פעלו האדמו"ר מסדיגורא ברומניה, הפלא יועץ רבי אליעזר פאפו, רבי יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך' שעלה כמובן לארץ לאחר מכן אבל לפני כן פעל בבולגריה, והאדמו"ר מויז'ניץ ברומניה. האורחים מתאכסנים במלון 'אסטוריה' ואוכלים במסעדה השלום בכשרות למהדרין של שליח חב"ד בסלוניקי ורב מדינות הבלקן הרב יואל קפלן.
הורביץ עוקב אחרי היוונים לא מעט והוא אישיות רצויה מאוד בארץ המתמוטטת שאחד מהסיכויים שלה להחיות את עצמה הוא דווקא התיירות המכניסה הון רב לקופת המדינה המדוללת. תיירות זה כסף זר, היוונים המעוניינים להביא תיירים לארצם הורידו את המחירים כדי לקבל תזרים מזומנים וזו בדיוק ההזדמנות לבוא שלא לדבר על כך שסלוניקי מנותקת מאתונה הבירה, שם לא מורגש כלל המצב. אם יש זמן לבוא לתייר במחירים זולים ביוון זה דווקא עכשיו. היוונים פשוט מחכים לנו", הוא אומר. המצב הזה ביוון הביא אותו לעזוב את ביתו למספר ימים כדי לממש הזדמנויות זולות להביא לכאן קבוצות של חרדים ודתיים לסלוניקי ומדינות הבלקן", הוא אומר
"אתה צריך להבין שהיוונים הם עצלנים מאוד", הוא אומר, "שנים הם התרגלו לחיי סטלבט עכשיו זה מכה בהם. הם כבר זכו בימי חסד אבל הם עשו הכל הפוך הכל נגד ההיגיון. הכל נגד הסיכוי. הם קיצצו, תחת לחץ הטרויקה, דווקא בגופים האמורים להביא להם את הצמיחה. ולא נגעו בהוצאות שאינם מחוללים צמיחה. ואם נגעו - עשו זאת מעט ולא יעיל.
למשל: שוק העבודה היווני הוא כזה שמדרבן עצלנות. קיים איסור פלילי לפטר עובד. ועדי העובדים הם רבי עוצמה, אם הגוף הזה מכריז על שביתה בנמל, אני יכול לחכות לסחורה היא לא תגיע ואין מי שיגיד להם לא. המדינה מפחדת מהם - והם נלחמו מלחמת חורמה נגד הצנע - וכך הם גררו את ראשי המדינה להניף את חרב הקיצוצים על מחוללי צמיחה. ומחוללי צמיחה הם בין הייתר, אנחנו, אנשי העסקים הזרים המביאים את התיירים", הוא טוען לא באוביקטיביות "ואת עצמם הם הותירו בחוץ", אומר שפיר הורביץ
עכשיו, הטרויקה דורשת, בין היתר, למחוק את השומנים בשרות הציבורי. לשנות את חוקי העבודה. להכניס היגיון ומדיניות ארוכת טווך למיסוי. לנקות את הרגולציה משחיתות. יש רק בעיה אחת - מפלגת סיריזה השלטת הוקמה על ידי וועדי העובדים בדיוק כדי למנוע את זה.
"המלחמה היא לא רק נגד יוון אלא נגד כל אירופה הדרומית, יוון היא רק דוגמא קיצונית לזה", טוען הורביץ, "כלכלני העולם אומרים ליוונים: יש לכם? תממנו מה שאתם רוצים. מכבישים וחינוך צדקה וזכויות עובדים. אין לכם? תקצצו. עד כמה? עד שתוציאו רק כמה שנכנס לכם כולל תשלומים לנושים.
מולם עומדים כלכלנים בינלאומיים בכירים כשהבולטים שבהם הם הכלכלן היהודי, זוכה פרס נובל פול קרוגמן והכלכלן היהודי ג׳וזף שטיגליץ ואלו קוראים תיגר על מדיניות הצנע. הם מסבירים שמדינה זה לא כמו משק בית, שאם לא נכנס כסף לא קונים. מדינה זה כמו עסק. וזה עסק שיש לו פוטונציאל להיות רווחי. עובדה: השכנים באירופה רווחיים. המדינות האירופיות צומחות כל שנה. לכן, קובעים הכלכלנים הללו, על אירופה לדרבן את יוון שבניגוד לעבר תשקיע במחוללי צמיחה. בכבישים, בתשתיות, במחקר ופיתוח, בחינוך, ברגולציה לשוק הוגן. בקיצור: בכל מה שייצר אפשרות להקים עסקים, או אנשים שמסוגלים לייצר הכנסה - ורק כך יוון תיחלץ מהבוץ.
האמת? הוצאות של מדינה מורכבים חלק מהוצאות של משק בית שאינם מייצרות צמיחה וחלק מהשקעה במחוללי צמיחה - אך זקוקים לאיזמל של מנתחים מקצועים כדי לחתוך בשומנים ולממן את מחוללי הצמיחה. לכן מדינות מגבילות לעצמם את הגירעון הלאומי (כמו בישראל) ויש מדינות, כמו גרמניה ושווייץ שמסיימות שנה ב-0 גירעונות.
בתוך כיכר מונוסטריקי, בדרך העולה לפרלמנט מפציר בנו, ממש מפציר יאניס מאברידיסי, בעל חנות מיצי הפירות הוא מזהה אותנו כתיירים וממש מתחנן בפנינו להיכנס לחנותו לשתות מיצי פירות. צריך לומר שקודם מסענו לכאן ביררנו אודות כשרות חנויות הפירות והתברר שאין חשש. ניכנסנו לחנות המפוארת והריקה ובחרנו במיקס יבול נוכרי אפשר להרגע. "המצב בכלל לא פשוט", אומר לנו מאבריסי, "בשבועיים האחרונים יש חוסר וודאות. לנו מותר להוציא עד 60 יורו ליום, לתיירים מותר באופן בלתי מוגבל. אבל הספקים הפסיקו לקבל ממני באשראי, רק מזומן. אם אין לנו מזומן לא יספקו לי סחורה", הוא אומר וממהר להוריד כוסות חד פעמיים מקרטון למזוג לנו את הפירות עם הקרח, "ופירות אני לא יכול להכניס למחסן", הוא כובל, "או שיש לי טרי או שאין לי. אנשים לא קונים מה שהם לא צריכים, מזל שיש כאן תיירים", הוא אומר.
בשל קרבתו לפרלמנט, ההפגנות בעד ונגד התקיימו ממש ליד החנות שלו. המפגינים היו צמאים וחלק מהם הרוו את צמאונם אצלו בחנות. "הממשלה מפחדת שאם האזרחים ימשכו את הכסף שלהם מהבנק לא ישאר כסף בבנקים. ה ממשלה מציעה עכשיו לאירופה כל מיני הצעות חלופיות אירופה תצטרך להחליט האם לוותר לנו או לא", הוא אומר.
ולמי הצבעת
אני לא בעד שאירופה שלא עשתה לנו חיים קלים במשך השנים תנסה עכשיו לחנך אותנו אנחנו מספיק ילדים גדולים,. אני מאמין שהחברה היוונית תחלץ מהמשבר, בינתיים קשה לחיות אבל נשרוד"

כן, אני מייבא כל מיני דברים ממדינות אירופה אני לא לוקח משאית שלמה ואני קשור גם לספקים אחרים כשהם לא מייבאים גם אני לא יכול לייבא והסחורה שלי תקועה", הוא מספר.
איך אתם רוצים שהאירופאים ימשיכו לממן אתכם, אתם הרי עושים הכל ההפיך, אני זוכר שהייתי לפני מספר שנים ביוון אתם ממש עם עצל, לאן תגיעו, למה שאירופה תשא אתכם על כתפיה", הטחתי בלברוס
אתה צודק", הוא משיב בנחת, "אבל אתה צריך להבין שהיחסים שלנו עם אירופה הם לא יחסים רגילים. הם לא בנקאים שמלוים לנו כסף, אנחנו בהחלט רואים בכספים האלה גם קצת פיצוי על מה שהם עשו לנו. יש לנו חשבון ארוך מאוד וכואב מאוד עם אירופה. גרמניה לא יכולה עכשיו להכתיב לנו מה לעשות. הרי חלק מהמצב הכלכלי נגרם כתוצאה מחילופי האוכלוסין ביננו לבין תורכיה שלא לדבר על מה שגרמניה עצמה עוללה לנו במלחמת העולם השניה. האם הם שוכחים? אתה יהודי, לך אני לא צריך לספר שום דבר על גרמניה. אז בבקשה שיקחו עכשיו אחריות לתקן את הנזקים שהם עוללו אז על מה שהם עוללו לנו בימי השואה ובימי שלטון הגנרלים שנכפה עלינו אחרי מלחמת העולם השניה. ואל תשכח שיוון חוללה את אירופה. על מי שמעתם בעת העתיקה אם לא על אריסטו ואפלטון, מהיכן הם באו?
לברוס רושף אש וגופרית כלפי אירופה, למזלי הוא מדבר אנגלית מרוסקת ואני יכול לעקוב אחרי דבריו: סביבו יוונים המבינים מילה או שניים באנגלית מסכימים עמו בכל מילה. "ואתה יודע איזו ריבית הם לקחו מאיתנו? מה נראה לך? הריבית ששילמנו על ההלוואות היתה גבוהה מאוד. אירופה רק מרוויחה מאיתנו", הוא קובע."אז עכשיו הם רוצים את מלוא החוב, זו ממש אכזריות לבקש מאיתנו את כל מלוא החוב, הם נשו בנו כל השנים וקיבלו בשקט את הריבית הגבוהה ששילמנו כשמדברים על סוציאליזם מתכוונים לזה", הוא טוען.
האירופאים, נושיה של יוון כאמור, אינם בנקאים רגילים מאחריהם עומדים מוסדותיה של אירופה, ואלו רוצים ״לחנך״ את יוון לנהל משק יעיל. להפעיל כלכלה הגיונית. הם דורשים מיוון לעשות את מה שעשו כל הכלכלות המצליחות (טאצ׳ר באנגליה ורייגן בבריטניה התחילו את המגמה) להפריט, לאחד את שיעור המע״מ, ליצור תחרויות בשווקים מונופוליים, להגמיש את שוק העבודה ולהגביר את האחריות הכלכלית על כתפי האזרח.
ומה כל זה קשור למטבע, איך זה נגרר לויכוח האם תחזירו את המטבע היווני או תשארו ביורו?
למדינות רבות יש מטבע משלהם. המטבע מעניק להם עצמאות כלכלית. המדינה, בעזרת המטבע מנהלת את המשק. לניהול הזה קוראים: ניהול מוניטרי. הבנק המרכזי קובע אם ערך הכסף יהיה גבוה או נמוך. ישנם שני דרכים לעשות זאת: להדפיס כסף, קוראים לזה הרחבה כמותית, כך נוהג כבר כמה שנים הבנק האמריקאי. ויש דרך להדפיס אגרות חוב (זה נקרא הרחבה מהותית) לכל מדינה יש מדיניות כמה מתי ואיך להגדיל או להקטין את ערך המטבע. או אינפלציה שפירושה שינוי בערך המטבע לכיוון פיחות. בעוד שדיפלציה זהו שינוי בערך המטבע ליסוף.
ברגעי משבר מדינות מעלות את ערך המטבע של עצמם או מורידות אותו בחדות. ויש כמה דרכים לעשות זאת; (אצלנו בישראל בשנים האחרונות סטנלי פישר זכור כמי שרכש מליארדי דולרים - על מנת להוריד את ערך השקל הישראלי- א.ג).
אחת הסיבות הנפוצות להוריד את ערך המטבע הוא חובות לאומיות עצומות. כן. כמו המצב ביוון. הנושים לווים בערך המטבע המקומית. הבנק המרכזי מוריד את ערכו (ושוחק בעצם את ערך הפנסיות של האזרחים שניצברו במטבע) ומקל מעליו את עול תשלום החוב
אלא שיוון אינה יכולה לעשות זאת. אין לה מטבע. אין לה בנק מרכזי. היא נתנה את כל הכוח העצום הזה לידי הבנק המרכזי של אירופה.
עכשיו יוון נמצאת מול שתי ברירות: התמקחות עם הבנק המרכזי האירופי עד שתגיע לתנאים שפויים מבחינתה. או לפרוש מהמטבע הארור המנוהל על ידי פקידי בריסל ולהחזיר את המטבע הפרטי שלה הדרכמה. ולהתחיל לנווט איתו את החזר החובות.
לילה יורד על אתונה, בתי הקפה מלאים עד אפס מקום לחלוטין דומה כי לאף אחד לא באמת איכפת מהמצב היוונים כמו היוונים חוזרים לימי הסטאלבט, אכול ושתה כי מחר נמות, אירופה תקבור אותנו.

‫‬