הפיצוץ הבא מחכה בחצר

תושבי מאה שערים: "מאז הפיצוץ אני לא יכולה לישון בלילה מרוב פחד, הפיצוץ הבא יקרה כאן"
רגע לפני פיצוץ
בכל רגע נתון עלולה שכונת מאה שערים לעלות על תושביה בסערה השמיימה. עשרות בלונים חשופים המחוברים בחיבור פיראטי בצורה מסוכנת לבתים עלולים להתפוצץ בכל רגע ולהפוך את הבתים העתיקים הבנויים כמגדל קלפים לאיי חורבות. אהרן גרנות סייר בסמטאות הצפופות, התחכך בבלוני הסכנה ושמע את התושבים הטוענים כי אינם ישנים בלילות מרוב פחד. "חייבים להגביר את המודעות באמצעות הרבנים", אומר בתגובה קצין החקירות המחוזי של רשות הכיבוי וההצלה טפסר משה מיכאלי. ובגילה זה כבר קרה והתושבים ההמומים באים לבתים וקולטים רק עתה את מימדי אסונם ואילו משרד האנרגיה מפטיר כשאשתקד משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים פעל לתיקון הליקויים כפי שצוינו בדוח מבקר המדינה".
מזג האויר הקייצי משהו שנפל לו באמצע החורף הוציא את ילדי שכונת 'בתי אונגרין' החוצה. הם השתובבו בחצרות הקטנות, רכבו על זוגות אופניים ושיחקו תוספת. מעליהם תלתה כביסה שחורה לבנה. פניו של בני מחלב חבר הנהלת המנהל הקהילתי היו דאוגים. "אתה רואה את הילדים האלה", אמר לי, "ברגע אחד הם יכולים לגרום לכך שכל השכונה תעלה בסערה השמיימה. הוא הצביע בדאגה על הריצפה. עשרות בלוני גז היו מונחים באי סדר נוראי ליד פתחי הבתים, הם היו פתוחים וחשופים, מותקנים בצורה רשלנית. "די בניצוץ אחד שיפגע במקום הלא נכון כדי שכולנו נעוף לשמים", אמר, "אל תשכח שהבתים כאן ישנים ועתיקים בני 100 שנה ויותר, הם בנויים כמו דומינו האחד בתוך השני, כל פיצוץ קל ביותר לא יותיר כאן זכר.
באופן מפתיע למדי, בין הדיירים, רבים מודעים לפיצוץ הבא המונח לפתחם שמא אסון גילה יצר אצלם מודעות ולא רק שאינם מגרשים אותנו, נציגי כלי התקשורת, אלא אף משתפים פעולה באופן יוצא מהכלל.
לילדים אין כמעט מקום לשחק והיכן שהם לא משחקים הם נתקלים בבלוני גז. חלקם חוקיים המותקנים על ידי חברות מורשות. חלקם מכוסים ומוגנים אבל חלק אחר, גם כזה המותקן על ידי חברה מורשית, מותקן בצורה מרושלת במיוחד הגורם לסכנה מידית לילדים. "בכל רגע", אומר בני מחלב, "יכול להתרחש האסון הבא". בחלק מהבתים אפשר לראות בלונים פיראטיים המוצמדים אל הקיר בצורה מעוררת סכנה. ליד, אחד הבתים משמש בלון הגז החשוף כמתקן מאולתר לייבוש כביסה. "העירייה לא הפנתה עד היום משאבים להסברה משום שיש, לה דברים דחופים יותר", אומר ישראל אייזיקס שהוא יו"ר וועדת החירום במנהלת, "פנינו לעירייה ויש לה היום יותר נכונות להשקיע בפיתוח המודעות בציבור". "אפשר לבקש מהחברות המורשות, הגובות סכומים ניכרים עבור ההתקנה המורשית, להשתתף במימון הסדנאות למודעות הציבור שאנחנו רוצים לפתח כאן", אומר מחלב.
אנחנו בסיור מקיף בשכונות בוכרים-בית ישראל-מאה-שערים, עם בני מחלב וישראל אייזיקס. נכנסים לחצרות הבתים, בודקים ומנציחים זוועות. בכל רגע נתון יכול להתרחש הפיצוץ הבא. בתוככי שוק מאה שערים, ליד חנות המכולת, בין עגלות הקניות, חבוי בלון נוסף שבאמצעות פיצוצו יכולים גם קונים למצוא את מותם. "זה לא מוגזם", ואמרים מחלב ואייזיקס, "כשזה יקרה שלא נגיד למה לא התרענו, וזה יכול לקרוא ולגרום לאסון נורא".
אבי ברטובסקי גר בתוך הקסבה במאה שערים מאז לידתו. הוא דור שלישי במאה שערים גם הוא חש בסכמה. "לפני חמש שנים", הוא ניזכר, "כאשר התרחש הפיצוץ ברחוב זוננפלד, הייתי בביתי כאשר שמעתי פיצוץ שהחריד אותנו הייתי בטוח שמדובר בפיגוע, יצאנו החוצה וראינו שקומה שלמה קרסה. בניסי ניסים לא נגרמו נזקים בנפש. במקרה הזה מדובר היה בבלון פיראטי שהתפוצץ. מאז סגרו לנו החברות את האספקה אין גז בשכונה. אם אין אישור מטכנאי מוסמך החברה לא סיפקה גז". אבל התושבים מצאו שיטות להערים על חברות הגז ובמקרים רבים הם מביאים גז בצורה פיראטית מכל מיני מקומות.. אני עצמי", הוא מספר "הבאתי טכנאי שהזיז, את הבלונים בחצרי ממקום למקום תמורת הון רב ואז סיפקו לנו גז. אנחנו חיים בתוך סכנת נפשות בכל רגע עלולה השכונה לעלות באש", הוא מתריע, "ואני לא יודע מה לעשות אין כאן מודעות לסכנה הזאת. לפני 15 שנה", הוא נזכר, "הוביל מישהו בלוני גז בתוך מכוניתו, הבלון התפוצץ כוחות ההצלה לא אפשרו להתקרב למכונית משום שהיו בטוחים שמדובר במחבל מתאבד. לא פעם אני רואה, כאן ברחובות אברכים המובילים במכוניות רעועות וסגורות בלוני גז בצורה מסכנת. ההצעה שלי לשכני, שכל אחד יביא טכנאי מוסמך ישלם את הכסף וכולנו נישן בשקט", הוא, אומר.
לר' יואליש, קצין המבצעים של העדה החרדית גמ"ח של גז בבית, או יותר נכון במשרד. האסון הכבד בגילה הרתיע אותו והוא החליט לשמש, דוגמא לכל בעלי בלוני הגז והוציא מביתו את בלוני הגז לאויר הפתוח. אפילו את הגשת הקפה הוא מעכב "תסלח לי על העיכוב, פשוט אין לנו גז להרתיח לך מים, אני עושה זאת על פתיליה", הוא, אומר לקול צחוקם של הנוכחים. אפתח כאן גמ"ח פתיליות.
קרוייס מאשים במצב שנוצר את חברות הגז. "אם קורה משהו הם לא מביאים גז לאף אחד הדרישות של החברות מאוד מסובכות ואי אפשר לעמוד בהן הבתים כאן בנויים בשיטה עתיקה ועל מנת לקבל תקן עלי לשנות את כל הבית. האז מה עושים? הולכים למי שיש לו תקן מבקשים ממנו שיזמין גז על שמו והוא עושה זאת, אחרת לא היה לנו גז".
בשבילי שכונת בית ישראל פגשנו את איציק (שם בדוי) העוסק בהתקנה פיראטית של בלוני גז. לא, הוא לא מרגיש, אשם ולא מתכוון להפסיק במלאכתו גם בעידן שאחרי אסון גילה "מאחר ואנחנו לא חוקיים", הוא אומר, "אנחנו מקפידים הרבה יותר אנחנו יודעים שאם נפשל נשלם הרבה יותר כי אנחנו לא חוקיים. חברות הגז גובות הון רב, על כל ביקור", הוא מספר, "למשפחה החרדית המומצעת אין די כסף לשלם על ביקור כזה, חוץ מזה מה תעשה משפחה במאה שערים שנתקעה בלי בלון גז ביום שישי אחה"צ ואין חברה שתבוא להחליף לה בלון והם לא יכולים לבשל לשבת אז הם פונים אלינו. שיקול נוסף; כשבניין אחד מלא בלונים פירטיים לא חוקיים אז התקנה חוקית אחת לא תאזן את המצב, במצב זה, אנשים מעדיפים לשלם פחות ולהתקין בצורה פיראטית, כל עוד התרבות הזאת נמשכת אין סיבה לעשות משהו אחר", הוא אומר בלי למצמץ.
אבל בני מחלב המארח אותנו כאן, נחרד הכל יום ממראה עיניו. בשכונת בית ישראל ברחוב רייכמן בחצר, באחד הבתים מונחים באין מפריע ארבעה בלוני גז. הם אינם מכוסים ואינם מוגנים "כל אחד יכול לעשן סיגריה בקומה השניה ולהשליך על הבלונים והפיצוץ הבא יהיה כאן", הוא מראה. לפתע, מאחת הדלתות יוצאת דיירת. חשבנו שתגרשנו מייד מחצרה, אך היא שמחה לשתף פעולה. "נורא ואיום כאן", היא מתארת, "אני חרדה לשלום ילדי ומאז הפיצוץ בגילה אני חסרת מנוחה אני לא יודעת את נפשי טוב שאתם באתם"
בבניין אחר, מולו, בשטח מגודר, מסודרים ששה בלוני גז. "אתה רואה את ההבדל", אומר אייזיקס, "כאן הבלונים הותקנו על ידי חברה מסודרת, הם נושאים תוויות, מגודרים וסגורים ואין לאף אחד, גישה אליהם, כך זה צריך להיות. אנחנו ממשיכים בסיור, במעלה רחוב שאול עבוד ממש בחזית הרחוב מונחים שני בלוני גז ליד דלת של חדר, הם מחוברים בחיבור פיראטי. "כל רכב החונה כאן יכול בניצוץ אחד לגרום לפיצוץ מחריד בכל הרחוב ולגרום לאסון מחריד פי כמה מזה שארע בשכונת גילה".
ברחוב זוננפלד 42 מונחים להם ששה בלוני גז, רק שניים מהם מכוסים כל הייתר גלויים ופירטיים. בחצר הבית משחקים ילדים החשופים לסכנה בלא להיות מודעים.
המצב הנורא הזה הוא הסיוט של נחמן פלדגיין ששמח מאוד שהגענו. הוא מתגורר במקום עשר שנים "אני לא ישן בלילה מרוב פחד", הוא מספר, "הכל כאן פיראטי די בכך שמחבל יזרוק בקבוק תבערה אחד וכל החצר עולה באש אחרי שהבתים יתמוטטו על יושביהם. אני כבר לא יודע מה לעשות, אין עם מי לדבר", הוא אומר, העירייה אינה מתייחסת לאף אחד והילדים שלי משחקים כאן כל היום".
המנהל הקהילתי אינו מתכוון לשבת בשקט. "בלי קשר לאסון, עוד הרבה קודם לכן אנחנו מנהלים עם העיריה משא ומתן על עריכת חוגי מודעות לציבור החרדי, שיבינו שיש כאן 'רדיפה' ממש ומי שמנסה לחסוך כאן בכסף מזלזל בחיי אדם, עד שהבד"ץ לא יוציא איסור על הבלונים הפיראטיים לא יקרה כאן דבר", הם מנבאים, "בינתיים צריך רק לעורר את הציבור".
יש כאלה שמחכים לאסון, יש כאלה שזה כבר קרה להם. ליד הבית ברחוב הנגבי עומדים השכנים המבוהלים ומנסים לאמוד מחדש את האסון. הפיצוץ התרחש בלילה והם לא יכלו לראות את המימדים. עכשיו, באור יום, הם מגיעים, אוספים את שברי כליהם, אומדים את אסונם ומתחילים לקלוט שיתכן ולא יהיה להם לאן לשוב, לפחות לא בחודשים הקרובים מראה השכנים ומטלטליהם בידיהם יוצאים בחופזה מהמקום, מזכירים מראות של פליטים.
זוג שכנים שביקש שלא להזדהות, מספר על מאורעות הלילה הנורא ההוא. הם באו לדירתם ממלון המלכים, משכנם הזמני, על מנת לאסוף חפצים. "כבר ישנתי", מספרת האשה, "כשלפתע נשמע פיצוץ אדיר ולאחריו הדף שניפץ את כל הזכוכיות בחדר. הייתי בטוחה שמדובר ברעידת האדמה. הילדים התעוררו. כל הבניין רעש. ירדנו למטה. כל השכנים כבר היו שם. רק בשלב מסוים הבנתי שהפיצוץ הזה נגרם מהדף של גז, לא עלה בדעתי, מיד הרחקנו את הילדים". "אתה מבין", מוסיף האב שבאותו לילה כבר לא ממש נרדמנו. לקראת בוקר החלו להגיע אנשי העירייה, אמדו את הנזקים והודיעו לנו שלא נוכל להישאר בדירה. פינו אותנו למלון 'המלכים'. האמת היא שגם אנשי העירייה אינם מבינים בדיוק מה לעשות. עד היום אנחנו לא יודעים מה יהיה. עד לרגע זה לא באו מהנדסים לבית שלנו, אנחנו לא יודעים כמה זמן בדיוק נאלץ להישאר בחוץ ומתי ישקמו את הדירה שלנו, כל חיינו נהרסו שלא לדבר שאיבדנו משפחה שלמה שהכרנו ועכשיו היא נמחקה לחלוטין.
"הייתי בטוח שנורתה רקטה על כביש המנהרות", אומר שכן אחר מאותו בניין. הוא גר בדירה אחרת הוריו גרים בבניין. "הורי ברחו לזוג ידידים בנתניה, רצו לברוח קצת מהעומס. שמעתי את הפיצוץ", מספר הבן הגר במרחק, מיד באתי לבדוק שהורי יצאו בשלום. את אחותי הבאתי לדירתי, הורי נסעו לנתניה לנוח מעט.
הבניין ברחוב שבתאי הנגבי נחלק לשניים: אלה שיש להם ביטוח נכסים אלה ברי מזל היודעים שיש מי שישקם את ביתם הבעיה היא מה עושים אלה שאין להם ביטוח כזה, כיצד הם מתגברים על הבעיה. עד כה לא ניתנו תשובות מספקות והתושבים אינם יודעים מה יקרה..
בפתח הבניין פגשנו את טפסר משה מיכאלי קצין החקירות של רשות כיבוי והצלה מחוז ירושלים. "הייתה דליפה של גז וניצוץ שכנראה הדליק את כל האש ויצר את הפיצוץ. הטכנאי שוחרר היום ומחר נערוך עמו שחזור. אנחנו לא יודעים בדיוק מה ארע שכן הדייר לא הזעיק אותנו אלא את טכנאי חברת הגז שלו. אני רוצה לנצל את הבמה לקרוא לציבור ולהגביר את המודעות של הציבור לנזקי הגז. צריך לכבד אותו ואסור לזלזל", הוא אומר, "לא סתם ערבבו בתוך הגז חומרי ריח דוחה, ברגע שמריחים אותו חייבים להזעיק את הרשויות ולצאת מיד מהבית עד שיבוא הבודק המוסמך. כשאנו מוזעקים לדברים כאלה אנחנו לא מניחים את הדיירים לבד ונמצאים עמם עד לבואם של הטכנאים המתאימים", מספר קצין החקירות מאז הפיצוץ ביום ראשון עמוס מוקד הכיבוי להתפקע בקריאות אזרחים מודאגים. "חבל שזה קורה רק לאחר אסון ואסור לעוצמת המודעות העצמית לרדת", הוא אומר .

אתם מודעים לחיבורים הפיראטיים בציבור החרדי?
כן אנחנו מודעים. אנחנו קוראים לשכנים חוסו על חייכם. אם נתקלתם השכנים שהתחברו בחיבורים פיראטיים על תהססו לקרוא למשטרה. זה לא 'מוסר' מי שמתחבר בחיבור כזה מסכן את שלום הציבור ויש, לו דין 'רודף'.
אין דרך אחרת?
אין אבל בציבור החרדי אנחנו עובדים דרך הרבנים ומוסדות החינוך. אנשי הקשר שלנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם רבנים ועם אנשי חינוך, חייבים להגביר את המודעות לסכנה הזאת
והוא לא הראשון שמתריע. דו"ח חמור של מבקר המדינה משנת 2009 מתריע באופן חמור ביותר על כל הליקויים בנושא הבטיחות באספקת הגז הביתי
"הביקורת על בטיחות הגז הביתי העלתה ליקויים רבים בתפקוד משרד האנרגיה והמים, ויש לשפרו", כותב המבקר. "תחום הגז הביתי כרוך בסיכונים לנפש ולרכוש, ועל משרד האנרגיה, ובכלל זה מנהל הבטיחות, מוטלת האחריות להבטיח את שלום הציבור ואת שלמות קניינו".
בישראל יש כ-2 מיליון צרכני גז, שמספקים 34 ספקים בעלי רישיון. ואולם, במשך 23 השנים שחלפו מאז חקיקת חוק הגז עדיין לא השלים משרד האנרגיה את אישור התקנות לרישוי ספקי גז, וגם אלה שכבר תוקננו - לא מיושמות.
כך למשל, במאי 2009 העבירה משטרת ישראל למנהל אגף הבטיחות לשעבר במשרד רשימה שמית של 53 טכנאי גז שקיבלו אישורי ותק פיקטיביים, שבאמצעותם זכו לרישיון עבודה, ורשימה של שמונה מתקינים שלכאורה חתמו על אישורי ותק פיקטיביים. מנהל הבטיחות לא רק שלא בדק אם לבטל את רישיונם של הטכנאים או של המתקינים - הוא אף האריך את הרישיון של שישה מהמתקינים בשלוש שנים נוספות.
משרד האנרגיה הסביר למשרד מבקר המדינה כי "בחינה של כל 53 המתקינים תיעשה עם סיום ההליך המשפטי נגד הטכנאים שהוגש נגדם כתב אישום ובהתאם לתוצאות המשפט, כאשר יתקבל עדכון ממשטרת ישראל בעניין".
בבדיקה אקראית של 47 מתוך 1,250 בקשות לרישיון התקנה נמצא כי ב-34 מהתיקים אישר מנהל הבטיחות מתן רישיונות אף שלא היו בתיקים כל המסמכים כנדרש בתקנות. בנוגע לצוברי הגז, מתוך 106 צוברים שנבדקו ברחבי המדינה - לשבעה היו חסרים מסמכים בבקשות הרישיון שאושרו.
מנתוני רשות הכבאות במשרד לביטחון פנים עולה כי בין 2009 ל 2012 התרחשו כ-8,785 אירועי בטיחות בגז ביתי, שחלקם גרמו לפגיעות גוף עד כדי מוות ולנזקי רכוש. ב-2012 לבדה היו 4,752 אירועים. אלא שלפי נתוני משרד האנרגיה, בשנים אלה קרו רק 192 אירועים. משרד האנרגיה הסביר כי הגדרותיו בנוגע לאירועים שונות מהגדרות הרשות וכי "עובדי אגף הבטיחות מקבלים דיווח על אירועי גפ"ם ממוקד המשרד להגנת הסביבה, מחברות הגז ומאמצעי התקשורת".
הרשות מצדה הודתה כי היא מדווחת רק על אירועים מסוכנים. משרד האנרגיה, לפי המבקר, לא אכף על ספקי הגז את החובה לבצע בדיקות תקופתיות במתקניהם, ובידי משרדי האנרגיה, הכלכלה והגנת הסביבה אין מידע מלא בדבר מיקומם של כ-40 אלף צוברי גז הפרוסים ברחבי המדינה. "המשרדים אינם דורשים מספקי הגז להגיש
להם מידע זה, ולפיכך אין שום גוף ממשלתי מוסמך הבודק את בטיחותם של צוברי הגז",נכתב בדו"ח.
באגף הבטיחות במשרד אמורים להיות 24 עובדים, אך בפועל יש בו 21 עובדים בלבד, שמהם שמונה מפקחים היו מושעים בעת הביקורת מחקירות אירועי גז - עקב היותם תחת חקירות משטרה. על פי הדו"ח, "הפיקוח, הבקרה והאכיפה בתחום לוקים בחסר. על משרד האנרגיה, כמופקד העיקרי על הבטיחות במערך הגז, להקפיד שכל העוסקים בתחום יעמדו במלוא הדרישות והתנאים שנקבעו בחוק ולהגביר את אמצעי הפיקוח, הבקרה והאכיפה על כל בעלי הרישיונות והספקים. במיוחד יש לנקוט אמצעי אכיפה כלפי הגופים הפועלים בלא רישיון ובאופן החורג מכללי הבטיחות".
הדו"ח פורסם בהרחבה בכל העיתונות באותם ימים. מעניין כיצד יושמו המלצות המבקר היום, ב 2013. העתקנו את עיקרי הדברים ב'העתק הדבק' ושלחנו למשרד האנרגיה והגז. וזו התשובה שקיבלנו:
"משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים פעל לתיקון הליקויים כפי שצוינו בדוח מבקר המדינה. המשרד ערך רביזיה בנוהל מתן הרישיונות ומזה כשנה, כל הרישיונות המונפקים הינם עפ"י הנוהל החדש. הדרישות מוגדרות בתקנות העוסקים בגפ"מ: תקנות הגז (בטיחות ורישוי) (רישוי העוסקים בעבודות גפ"מ) תשס"ו 2006.יתרה מזו, בחודשים האחרונים, החל הליך של הנפקת רישיונות לעוסקים בעבודות גפ"מ במתכונת שונה מהקודמת. בעניין הגשת הדוחות, כל ספקי הגז מחויבים לבצע את הבדיקות התקופתיות, עפ"י הנדרש בחוק ובתקן הישראלי. אחת לחמש שנים בדירת מגורים ואחת לשנה לציודים מיוחדים הנמצאים בדירות מגורים (יונקרס, מייבשי כביסה וכד').מפקחי המשרד עורכים ביקורות בסוכנויות הגז השונות באופן יזום עפ"י תכנית העבודה, כולל בקרה על דוחות הפעולה החודשיים של החברות", כותבת מאיה עציוני דוברת משרד האנרגיה.
אז למה זה לא נראה בשטח? מדוע הדיירים בגילה מדווחים על ריחות של גז? מדוע ילדים במאה שערים מסתובבים בין חביות הגז העלולות להתפוצץ בכל רגע? ימים יגידו האם הסכנה לפתחנו קרובה מאי פעם.