מסביב היה חושך מוחלט, ירדנו לאיטנו בזהירות בסמטאות חברון הערבית. לא חברון המוגדרת תחת שליטה ישראלית שבה אנו הולכים כבבתינו ממש, אלא חברון החמסיניקית הערבית, מפחיד לדעת כמה היא קרובה לבית, רעש של גלגול אבנים נשמע לכיווננו, "תכניסו כדור לקנה", הורה אייל גלמן. אייל הוא 'שר הבטחון' של קרית ארבע חברון, הוא ממתפללי בית הכנסת שלנו, בחור חמד שבנוסף לתפקיד האחראי שהוא נושא על כתפיו הצעירות הוא מוסר מידי יום שיעור בדף היומי. שני המאבטחים שאיתנו מיהרו לעשות כמצוותו. כאן לא מדובר במשחק ילדים. ירדנו בסמטאות העקלקלות, בפינת כל אחד מהם יכול להסתתר מחבל. היד על ההדק, העיניים בולשות. "תתקדמו", אמר אייל. המשכנו לרדת בוחנים היטב את צעדנו, יתכן שאך מלכודת טמנו לנו או שמא הם אכן רוצים להתקדם בנושא בית הכנסת. השבאב שישב על הגדר הביט בנו בסקרנות. גם אם היו לו כוונות זדון בליטת האקדח בכיסי מכנסי המאבטחים שלנו הבהירו לשאבאב שלא כדאי להתחכם עם היאהוד
אני לכשעצמי הייתי לבוש במיטב מחלצותיי, חליפת שבת, כיפה תואמת, כתונת לבנה, הוצגתי בפניהם כרב בית הכנסת 'חזון דוד' החרב שאת האדמות שעליו הוא עמד אנו אמורים לרכוש. ככזה הייתי חייב לבוא בלבוש 'רבני'.
מקץ הליכה מתוחה של כחמש דקות באנו אל הבית, בית מידות נאה ביתו של אשרף שהיה יד ימינו של שיך ג'בערי ועתה הסתכסך איתו, ועדיין לא היינו בטוחים, שמא מלכודת טמנו לנו. אני אעלה ראשון", אמר אייל והותיר אותנו למטה. אייל קצין קרבי ביחידה מובחרת מנוסה בכגון אלה. אייל עלה ראשון ומקץ כמה שניות שנדמו כנצח הזמין אותנו לעלות נקשנו על דלתו אשרף ומקץ כמה שניות היינו חבוקים בזרועותיו של אשרף שהושיבנו בסלון ביתו המרווח "אהלן כבוד הרב אהלן כבוד הרב", אמר ונישק אותי על שתי לחיי, "אתה החכם של היהודים", העניק לי תארים לו לי, "למה באתם רק עכשיו, היינו פותרים את הסכסוך הזה כבר מזמן... אנחנו רואים בבית הכנסת שלכם סמל של דו קיום בכבוד, אנחנו נעבוד לפתור את הכל עוד תבנו מבנה גדול ונעשה שיתוף פעולה", אמר בניב ערבי כבד. אשרף היה יד ימינו של שיך מוחמד פאריד ג'בערי שפרס בזמנו את חסותו על בית הכנסת ועתה הסתכסך עם כל חמולת ג'בערי.
טרם הספקנו לדבר, וטרם הובאו ספלי הקפה המסורתיים ודפיקה החרידה את הבית. שער הבית נפתח ואל החדר ניכנס מישהו שהיה נראה כלוחם דאעש. זקן שחור, כובע משולש מוזר, ג'לביה שחורה וסנדלים. נדרכנו, אולי זוהי המלכודת הלא הוא יכול לחטוף אותנו עכשיו.
החששות התבדו, זהו שיך אחמד אבו סנינה, הסמכות ה'הלכתית' של המוסלמים באזור. שמעו שיגיע הרב של בית הכנסת חזון דוד אז הביאו לי מקבילה מוסלמית. לחצתי את ידו וישבנו "הרב שלנו יפתור את הבעיה עם השיך שלכם", אמר אייל. בליבי גיחכתי, אולי גם אייל אבל הנימוסים מחייבים.
זו היתה אחת מפגישות הפיסגה במסגרת המאבק על קיומו של בית הכנסת חזון דוד, סמל דו הקיום בין הערבים ליהודים באזור מחד, סמל למאזן האימה מאידך, שני הקצוות המנהלות תדיר את יחסי היהודים פלסטינים באזור כשעל כולם חופף הרצון של המנהל האזרחי להוכיח שבסופו של דבר הוא קובע את הכללים כאן. מטרת ביקורנו לקבל מידם מכתב חתום על ידי עורך דין המעיד שלאחר בדיקה מקיפה אין לעבד כרים הטוען לבעלות על הקרקע שעליה עומד בית הכנסת 'חזון דוד' כל זיקה לאדמה הזאת וכי להם, נציגי הציבור של הפלסטינים אין כל התנגדות לקיומו של בית הכנסת במקום הזה. מאידך אנחנו אמורים להפקיד בידם מכתב שבו אנו מתחייבים שלא לעשות כל שינוי בבעלות על המקום וכי המועצה המקומית קרית ארבע תסיר את דרישתה לתשלום ארנונה על המקום הזה. כבר חודשים רבים אנו מתנהלים סביב המסמך הזה שלו היה נחתם בזמן, היה מונע את הרס בית הכנסת אבל הערבים מפחדים לחתום על מכתב, במיוחד כזה. עד עתה התקיימו המגעים בעיקר בין אשרף לאיל. עתה הנוכחות 'עולה דרגה' ומשני צידי השולחן יושב גם השיך שלהם וה'רב' של בית כנסת, כלומר אני. יובהר להלן שאינני רב, אין לי סמיכה לרבנות בוודאי שאיני פוסק הלכות. אני מוצג כך כלפי התקשורת רק משום שאני אכן מנהל את החיים הרוחניים של בית הכנסת ואומר שם את רוב השיעורים (אם כי לא את כולם)
תחילת סיפורו של בית הכנסת כרוך בסיפור הירצחם בכ"ב בתמוז תשס"א של דוד כהן קבלן שיפוצים מביתר עילית ויחזקאל מועלם חבר מועצת קרית ארבע חברון ה' יקום דמם הקדוש בכביש המחבר בין שכונת 'גבעת האבות' לשכונת 'לב הקריה' בקרית ארבע חברון. דוד הוריד את פועליו בכביש וביקש לנסוע לדרכו, אולם אז התנפלו עליו שני מחבלים וירו בו למוות. דבר הרצח התפשט במהירות אדירה ברחבי הישוב שיצא להפגנות סוערות בכביש. המועצה המקומית קרית ארבע חברון בראשותו של צבי קצובר התכנסה לישיבת חירום והחליטה לצאת בעצמה על כל חבריה להפגנה גדולה בגבול המחבר בין שני חלקי חברון בדרישה מהצבא שיסגור את הכביש למעבר כלי רכב פלסטינים כדי להגביר את בטחון תושבי שתי השכונות 'לב הקריה' ו'גבעת האבות'. הם חתמו על ההחלטה ו'עובר לעשייתם' יצאו מייד לשטח. ואז, בעומדם בגבול בהפגנה, הסתתרו שם מחבלים והחלו לירות על חברי המועצה. כתוצאה מהירי נורה למוות חבר המועצה יחזקאל מועלם.
האזור איים להתפוצץ, תושבי קרית ארבע חברון יצאו להפגנות סוערות ואיימו 'להרים' את חברון. היתה זאת הפעם הראשונה שבה ראיתי את רבה של קרית ארבע חברון הגאון הרב דב ליאור מתייפח בבכי בהלוויה "ריבונו של עולם", זעק בקול חנוק מבכי, "עמך ישראל אינו יכול עוד, עד מתי יהיה דמם נשפך כמים, עד מתי נקבור את מתינו צעירים", אמר וקול העם געה בבכיה.
תושבי המקום החליטו, תוקם שכונה שתחבר בין גבעת האבות ללב הקריה, הדרך לא תשאר כך הפקר. אמרו והחלו לעשות. שכונה לא באמת היתה שם אך מעין מבנה הוקם שם שקרא לנוכחות יהודית מתמדת. ומה עושים יהודים הנמצאים במקום אחד שובתים ממלאכה ומפגינים? מתפללים ולומדים וכך נוסד בית הכנסת שלאחר מכן נקרא לו 'חזון דוד' שם הנושא בחובו את שמות הקרבנות שנרצחו דוד כהן ויחזקאל מועלם הי"ד. אט אט גובש גרעין התושבים שפקדו באופן תמידי את המקום והפכו אותו למקום התפילה שלהם. היו אלה אנשים מרחבי העיר וביניהם גם אני שאף התחלתי ללמד שיעורים וכך בלי בחירות ובלי וועדות התבקשתי על ידי המתפללים להיות מוצג כרב המקום ולנהל את החיים הרוחניים במקום. שלשה תנאים התניתי: שידעו שאיני באמת רב שאיש לא יפנה אלי בשאלות הלכתיות, שלא יקראו לי הרב, ושלא אשב ב'מזרח'. החיים השוטפים עשו את שלהם. האחד הפך לגבאי, השני לגזבר, השלישי למי שמנהל הלכה למעשה את המקום וכך הלאה. הוכרזנו על ידי הממשלה כ'מאחז בלתי חוקי' כמובן שאיש לא הרשה לנו לבנות. היינו בית כנסת מיוחד במינו: פרסנו ציליות, אוהלים, קרשים. לא היתה לנו ריצפה. אחת לכמה זמן היינו מקבלים צווי הריסה מהמנהל האזרחי. בלילה הם היו באים, מקיפים את שטח בית הכנסת והורסים אותו. לא פעם התעמתו עם תושבי המקום, לא פעם גם התעוררו מהומות.
לתוך כל הכאוס הזה ניכנסו גם האנרכיסטים המנצלים כל כאוס שהוא להרבות שנאה בין היהודים לפלסטינים. כשאין שנאה, הם מעוררים אותה. ליד המקום שבו ממוקם בית כנסת 'חזון דוד' קיימת חלקת אדמה נוספת השייכת לעבד אל כארים. 'אבי הגמדים' הוא מכונה בלעג על ידי הפלסטינים על שם שני בניו הגמדים, בשכנות לו קרקע נוספת השייכת לחאג' זיידאן. פלסטיני קשיש ועשיר שקרקע זו מעניינת אותו כשלג דאשתקד. פיסת הקרקע שעליה עומד בית הכנסת 'חזון דוד' לפחות על פי הרישומים אינה שייכת לאיש, אבל היא גם לא אדמות מדינה. וזה הספיק לאנרכיסטים לדחוף את עבד אל כארים להגיש בג"ץ נגד המדינה שאינה עושה די לסלק את בית הכנסת 'חזון דוד' המפריע לו לחרוש באדמה (שעד שחזון דוד קם הוא אפילו לא ידע על קיומה) הפלסטינים סיפרו לנו לאחר מכן שעבד אל כארים איים על חאג' זיידאן שאם הוא לא יחתום על העתירה הוא יספר לכולם שהוא, חאג' זיידאן' אכן רוצה למכור את הקרקע ליהודים וזה הספיק כדי שהבג"ץ יוגש. במקביל היו באים האנרכיטסים קרוב לבית הכנסת חזון דוד כשהם מלווים בבני משפחתו של עבד אל כארים ומנסים לעורר פרובוקציות. לא פעם אני אישית, כותב השורות, מנעתי התלקחות כשביקשתי מבני הקהילה להמשיך להתפלל, לעסוק בשלנו ולא לתת סיבה לאנרכיסטים לעורר פרובוקציות. בדרך כלל הצבא היה מפנה אותם לאחר שנוכח לדעת מי מעורר פורבוקציות ומי ממשיך להתפלל. לעיתים ילדי בית הכנסת לא היו מתאפקים והיו משליכים אבנים. עמדתי על כך שאבותיהם יענישום בחומרה. "המשך קיומנו תלוי ראשית בהתאפקותינו כאן", אמרתי תדיר לבני הקהילה. הצבא חזר ופינה אותנו, שעה אחרי הפינוי כבר עמד מבנה חדש שבנה נוער קרית ארבע. מפעל לרהיטי בית כנסת 'קשת' בקרית ארבע הפנה אלינו בתי כנסת שהחליפו ריהוט ואלה הפנו את הריהוט הישן אלינו. מקץ 24 שעות כבר לא ניכר הנזק שוב עמד אוהל בנוי עם רהיטים אחרים. הדבר חזר על עצמו לא פחות מ 35 פעמים. ראשי מערכת הבטחון הרימו ידיים. הערבים לא ידעו מה לעשות עם התופעה. לנו זה היה חשוב, היה זה חיבור בין גבעת האבות ללב הקריה, ידענו שהקרקע הספציפית שעליה עומד בית הכנסת לא שייך לאיש, ידענו שהעתירה אינה אלא פרובוקציה של האנרכיסטים. איש לא ידע כיצד לפתור את הבעיה.
המלאך המושיע היה שיך פאריד אל ג'בערי הישיש, אחיו של שיך מוחמד ג'עברי שהיה ראש עירית חברון. האנרכיסטים הגיעו אליו בערב ראש השנה תשס"ה, "אם תרשה לנו", כחככו באדיבות, "אנחנו ניקח את הטרקטור שלך ונעזור לך להיפטר מבית הכנסת של היהודים", הציעו לו, הם לא שיערו בדעתם מה תהיה תגובתו.
"יש לכם פחות מחמש דקות להתקפל מכאן לפני שאני שוחט אתכם במקום בני בליעל, אינכם בושים לבקש ממני לתת לכם רשות בערב החג הקדוש שלכם להרוס בית תפילה יהודי? תסתכלו על עצמכם, לאן הגעתם. עזבו אותנו לנפשנו הניחו לנו ואם תעזו שוב להתקרב לחברון לא יישאר מכם זכר".
צבא של 5000 איש מזוינים מכף רגלם ועד קודקודם עמד לרשות השיך הזה, איש לא רצה להסתבך איתו, האנרכיסטים נעלמו כלא היו. לפתע חזר השקט לאזור. כשיותר משבת אחת האנרכיסטים לא באו, התעניינתי מה ארע והסיפור נודע לי. פתאום התברר שאני חי בסמיכות לחסיד אומות העולם. היה זה לקראת אחד מחגי האיסלאם. רכשנו חרב יקרה מזהב בשוק, דבר שמאוד אהוב על מוסלמים, יחד עם נעם ארנון וברוך מרזל וקצין הבטחון של קרית ארבע חברון אייל גלמן באנו אל השיך לאחל לו חג שמח ולהעניק לו את התשורה.
"הם לא רק פוגעים בכם אלא קודם באנו", אמר לנו השיך "הם מקלקלים לנו את הנוער, הם הכניסו לנו אינטרנט, השחיתו אותנו לא לזה התכוונו הם אינם רצויים אצלנו", אמר השיך שביקש לפתוח ביחסי שכנות טובה עם היהודים.
בלית ברירה חזר בו עבד אל כארים מהבג"ץ, האנרכיסטים התסלקו מפחד השיך, ותשקוט הארץ 40 שנה. במהלך שנות השקט הזה הלך בית הכנסת והשתכלל, נוסף לו ארון קודש יפייפה שהורכב מנגרות אומנותית תוצרת ידיו של יחיאל בן גוסי אמן המתפלל בבית הכנסת, משפחה אחרת תרמה תאורת חשמל יפה, מתפללים תרמו ספרים וספריה, לבית הכנסת נוסף מטבח שהגיש מידי שבוע אחרי התפילה חמין תוצרת ידי המתפללים. גם החיילים מצאו בו בית וספרי חיזוק ביהדות שעמדו לרשותם. לבית הכנסת נוספו שיעורים ומתפללים
ואז הגיע חורף תשע"ד ואיתו החורף הנורא והשלג בעצמה שלא היתה כאן זה 60 שנה. האוהל שלנו קרס. בעיננו היה זה אות משמים שעלינו לבנות מבנה ראוי לשמו, לא עוד אוהל.
פתחנו במבצע גיוס תרומות. בבית כנסת זה מתפללים שני קבלני שיפוצים שבמו ידיהם בנו את בית הכנסת בעזרת בני הנוער של קרית ארבע חברון. פרוטה לפרוטה נאספה, אנשים ניגשו אלינו, ראשי בית הכנסת, באמצע הרחוב ומסרו את פרוטותיהם האחרונות ובלבד שנבנה, אחד מחברי הקהילה הוא חשמלאי מומחה שאף ביצע את עבודות החשמל. מישהו גם תרם אפילו מערכת מיזוג. לקראת פסח תשע"ד חנכנו את המבנה שלנו שהיה הפעם מבנה ראוי לשמו עם ריצפה מעץ שכוסתה בשטיחים. עם קירות ראוים לשמם, ארון קודש עמוד לחזן בימה לקריאת התורה.
מבנה כזה מזמין גם פעילות ואכן, לבית הכנסת נוספו שערים, לי נוספה עבודה. בית המדרש לא נסגר יומם ולילה תמיד היו בו לומדים. חיילים שעברו במקום מצאו בו פינה חמה. היה זה גם סמל לדו הקיום בין היהודים לפלסטינים. מאז שהשיך פרס את חסותו על בית הכנסת הוא היה מוקד לשיתוף פעולה ולא למריבות. גם במערכת הבטחון הודו שמשהו קורה כאן. מאחורי הקלעים הגה אשרף יד ימינו של השיך את האגודה לשיתוף פעולה בין כל תושבי האזור. בחסותו הונח צינור מים לשכונת גבעת האבות ובחסות מועצת קרית ארבע חברון הגיעו מים לתושבי השכונה הערבית הסמוכה. עסקי הפלסטינים הסמוכים לקרית ארבע שגשגו. המועצה המקומת קרית ארבע חברון ואנשי השיך ניהלו במשותף פרויקט למיגור גנבות מים מטעם חברת 'מקורות', ראשי בית הכנסת ובתוכם אני עבדכם הנאמן הקפדנו לבקר אצל השיך מידי חג מוסלמי ולהביא לו תשורות שונות ובעיקר 'לעשות לו כבוד' ואילו הוא הקפיד לשלוח לנו ברכות לקראת כל חג יהודי. שיך ג'עברי גם הביע בגלוי אכזבה מהרשות הפלסטינית שהיתה בעיניו סמל השחיתות ורצה לחזור לאוטונומיה נוסח בגין. בישראל אהבו את הרעיונות שהשמיעו. ברשות פחות. שם חיכו ליום נקם ושילם. את השיך זה לא הפחיד. "הבט בחלון החדר", אמר לי פעם לאחר שהבעתי בפניו את חששי מפני הצפוי לו, "את כל האזור ממלאים 5000 חיילי, אתה מבין מה יעשה למי שירצה ברעתי", הוא לא העלה בדעתו מה מכינים לו שונאיו האנרכיסטים. אלה צילמו אותו בגלוי רכון על מפות עם יהודים והעלילו עליו שהוא מוכר אדמות ליהודים.
זה היה סופו. בארסיות ובאטיות הם פקדו את בתי החמולה ומכרו סיפורי בדיים על השיך ועל הצפי להם תחת שלטונו. אט אט התערער שלטונו והסוף היה כשאשרף יד ימינו עזב אותו וערק לשיך אחר. יחד עם החלשותו, חלשה גם חזקתנו על בית הכנסת.
יום אחד הגיעה ההזמנה מבית המשפט. העותרים חידשו את הבג"ץ והגישו אותו שוב. דמותו של שיך ג'בערי כל כך הוחלשה בקרב החמולה שהיא שוב לא מנעה את שונאנו האנרכיסטים לדחוף את עבד אל כארים ששונאיו לא מהססים לכנות אותו בבוז 'אבי הגמדים'. "מדוע המדינה לא עושה דבר לאכוף את מה שהיא עצמה החליטה לפני חמש שנים", שאל עורך דינם. באנו אל השיך שיתערב, כמו תמיד, והעניין יסתיים, "אני כבר לא יכול", אמר בצער, "אני לא מה שהייתי", סיפר. בבית הכנסת שלנו שכבר ידע שקט, בקהילה שלנו שכל מה שחיפשה זה שלווה ומקום להתפלל וללמוד השתררה רוח נכאים, שוב נחזור לימים הלא ברורים האלה? שאלו.
ואנחנו התחלנו לבוא במגע עם אשרף, שהיה האיש של השיך, "האדמה הזאת בכלל לא שלו", טען בלהט מפחד שיקלקל את היחסים עם השכנים היהודים וכל מה שהושג בעמל ירד לטימיון, "אני יכול להעיד ולהביא ראיות מספרי הרישום של הרשות שהקרקע השיכת לו אולי סמוכה ל'חזון דוד' אבל לא שייכת לו, ואני גם אכתוב שמציאותכם באזור היא רק ברכה ואיננו מתנגדים לה", הוא הציע.
על דעתו של מורינו ורבינו הגאון הרב דב ליאור הוצע נוסח מתאים למכתב מקביל שתפקיד בידיו המועצה. המגעים הנמרצים שלנו עם ערביי האזור לא נעלמו מבית המשפט.
ואז גם הגיעו לאוזננו שמועות ששר הבטחון משה יעלון הוציא הנחיה גורפת לפנות את כל הבתים שנבנו על קרקע פרטית, כלומר אותנו. רשמית ההוראה יצאה מהמנהל האזרחי, מעשית ידענו כי זו הנחיה של 'בוגי', בני קהילת 'חזון דוד' ניהלו ישיבות ארוכות ובהם דנו כיצד יש להגיב, מה יש לעשות. ואז נודע לי כי שר הבטחון הסכים להעניק ראיון לשני עמיתי: אליער שולמן וישראל יוסקוביץ. התלוויתי עליהם. בתום הראיון ביקשתי לדבר עם השר 'על עניין שלא קשור לעיתון' "אני מקרית ארבע חברון", אמרתי, "ויש לי בית כנסת", הוספתי "וקוראים לו חזון דוד' השלים השר יעלון ובזאת אישר את מה שידענו שהוא מעורב אישית במה שקורה. "יש לנו מסמך מהשיך המאשר שהערבים מעוניינים בנו שם", סיפרתי, "ואנו במגעים עם ערביי האזור", טענתי בלהט באוזני השר. "תשלח לי את המסמך לא יגעו בבית הכנסת", אמר השר יעלון. עדי אליעזר שולמן וישראל יוסקוביץ. צלצלתי מייד לראש המועצה שלנו מלאכי לוינגר אבל הוא גיחך, "השר יודע הכל, שלחנו לו את הכל, הוא סתם עובד עליך", אמר. בכל זאת שלחתי את המסמך. עלי לקבוע בצער כי שר הבטחון משה יעלון שיקר לי בעניין.
יום שני כ"ד בניסן תשע"ה, שמועות הגיעו לאוזננו כי למחרת, יום שלישי, התקבלה הוראה להרוס את בית הכנסת. התכנסנו לישיבת חירום בלשכת ראש המועצה. ממנה צלצלנו לקצין המטה של המנהל האזרחי האחראי לביצוע ההוראה, "אחנו קרובים לחתימת מסמך הבנה עם הערבים, המתן מעט, מחר נביא את המסמך", אמרנו לו. קצין המטה אף הנחה אותנו מה צריך להיות כתוב במסמך כדי שיהיה מקובל על היועץ המשפטי ליהודה ושומרון. יצאנו בהרגשה שהפעם ימנע ההרס, וכי השלטונות הפנימו כי משהו השתנה.
יהודה, מכאן ואילך זה תקציר של טור שפרסמתי בשבוע שבו הרסו את בית הכנסת, הטור פורסם בחדשות
בערב השתנה הכל ואז צלצל הטלפון בביתי. על הקו היה אייל גלמן ראש מחלקת הבטחון שלנו "המח"ט התקשר לשאול מי יכול להוציא את ספרי התורה. אות הוא כי הפינוי יחל בשעות הקרובות. לא עזרו הלחצים, לא עזרו המגעים. יחד עם ראש המועצה מלאכי לוינגר ירדנו לשטח. עשרות אנשים התגודדו שם נחסמים בשערי שכונת 'לב הקריה' על ידי כוחות הבטחון.
חושך מוחלט שרר בשטח המחבר בין שכונת 'לב הקריה' לשכונת 'גבעת האבות' ורק הזרקורים רבי העוצמה של הדחפורים והמשאיות סינוורו את העיניים הדומעות והבהירו ללב הקרוע כי המבטים האלה שאני מביט לעבר בית הכנסת שלנו 'חזון דוד' דומים למבטים של קרוב משפחה הבא לפרידה אחרונה של קרוב משפחתו הנדון למוות. שרשרת אימתנית של שוטרי מג"ב חסמה את שערי שכונת 'לב הקריה' מונעת מאיתנו המתפללים הדומעים שבית הכנסת שימש לנו בית שני ושאר שכננו מקרית ארבע חברון לגשת למקדש המעט שלנו. בייעף חלפו לנגד עיני כל מאות השיעורים שהשמעתי במקום הקדוש הזה.
קצין בעל דרגות קרב אלי. התרפק על צווארי והתפרק בבכי חסר מעצורים. כשדמעותיו מרטיבות את כתפי, מתערבבות בדמעותי שלי פנה אלי "אנחנו מבקשים שתוציאו את ספרי התורה מבית הכנסת" סירבתי, "אני לא כועס עליך אתה לא אשם", הרגעתי אותו, "אבל אני לא אתן יד להריסת בית הכנסת שלי, תשברו אתם את הראש מה לעשות", אמרתי לו. כך הוריתי גם לבני קהילתי לנהוג וכך עשו. התבוננתי בפניהם של החיילים הם היו נבוכים איש לא ביצע את פקודת הנבלה של שר הבטחון בתאווה, אף אחד לא רצה לספר לילדיו שזה מה שהוא עשה בשרותו הצבאי - הרס בית כנסת.
השוטרים החלו להוציא את החפצים שאותם ארזה במקצועיות רבה חברת אריזות מקצועית. הנה לוקחים את עמוד התפילה. הלב רוטט. מה זה על המנוף העמוד שממנו אמרתי את שיעורי והנה השולחן שסביבו היינו יושבים בקידושים של אחרי התפילה ובו למדנו שיעור תוך כדי אכילת מיני מזונות. חיים של 13 שנה מועמסים על המשאית. אנחנו עומדים ומסתכלים בעיניים כלות על מפעל חיינו הגווע לנגד עיננו ולא יכולים לעשות דבר. הנה עקרו מנופי הפלדה ביד גסה ובלי רחמים את ארון הקודש שלנו עם דמעותנו הכלואות בפנים דמעות של תפילות ותחנונים עם ספרי התורה שמאחורי כל אחד מהם מסתתר סיפור. עכשיו הם מתחילים להרוס את המבנה עצמו. לידי חיים פרידמן. פרידמן ממתפללי בית הכנסת שלנו עולה ותיק מחבר העמים. הוא קבלן בניין ואת בית הכנסת בנה במו ידיו. הוא ממרר בבכי, מבקש תנחומים מעשה ידיו ממש טובעים בים. הדחפור מתחיל להכות. עצי בית הכנסת צועקים ונדמה כי השכינה מצטרפת אליהם. אני נוטל בידי ספר תהילים "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' . בני הקהילה מצטרפים אלי גועים בבכי. ראיתם פעם הורה הרואה לנגד עיניו כיצד מכים את בנו והוא אינו יכול להגיב? הדחפור מכה שנית. כל מכה כמו דקירה בלב. קירות בית הכנסת צועקים נאנקים תחת לחץ כף הדחפור. "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב ישלח עזרך מקודש". אנחנו זועקים. לידינו שוטרי מג"ב פניהם אטומים, נבוכים. אנחנו לא מקילים על חייהם. קירות בית הכנסת נופלים בזה אחר זה. רצפת בית הכנסת מתבקעת. סוף לבניין. הלב אינו יכול להשלים עם מה שרואות העיניים.
ההרס נגמר. הבניין שהיה לתל פיות הפך לתל חורבות. השוטרים הלכו מכונסים בתוך אוטובוס ממוגן. רק את פניו של נהג הדחפור שהיכה על קירות בית הכנסת לא יכולתי ראות "מה תספר לילדים שלך שהרסת בית כנסת??? שהחרבת בית מדרש בדיוק כמו באירופה בליל הבדולח איך לא רעדו חייך??? תתבייש!!!!!"
השוטרים אינם עוצרים אותנו עוד. עכשיו אנו זורמים לשטח החרב. סורקים בעיננו את החורבות, מדמיינים את בית הכנסת בתפארתו. אוספים את השברים תרתי משמע. האנשים אינם מתאפקים ופורצים בבכי.
אני אוסף את הקהילה על חורבות בית הכנסת. השעה 03.00 לפנות בוקר. יחד איתנו חברים רבים שביום יום אינם חברים בקהילה. "תתעודדו. זהו מבחן באמונה, יסורים שנקנית בהם ארץ ישראל. מפינוי לפינוי אנו בונים בניין חזק יותר יפה יותר. אסור להישבר עכשיו. צריכים להתכונן למעמד הנחת אבן הפינה לבניין החדש. מחר בבוקר שחרית כרגיל ב 06.30.
אז מה התוכניות לעתיד? לא מתייאשים וממשיכים. אנחנו ממשיכים במגעים מתקדמים עם בעל הקרקע, אוספים את השברים תרתי משמע. פעילות בית הכנסת ממשיכה על חורבות בית הכנסת תחת כיפת השמים. שם יתקיים שיעור פרשת השבוע שם יתקיימו שאר התפילות והשיעורים.
נחישות ודבקות זה מה שמאפיין את הקהילה שלנו. שרדנו 36 פינויים, גם את זה נשרוד. הבית יבנה בע"ה זה חייב להיות. זה אינטרס יהודי ראשון במעלה, זה לא מפריע באמת לאף ערבי ולהיפך. וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון
אשרף יד ימינו.
לפני שנתיים מריבה בין אשרף לשיך והחולה נגדו חלש. נהיה חלש הגישו את הבג"ץ למה לא בצעתם אין לי מה לעשות הבג"ץ ממשיך. כל ניסיון מול הבג"ץ לא צלח הרשות עורכי הדין עוזרים למתנחלים למכור את הקרקע הוא בעל הקרקע הוא לא צריך כסף
השיך כתב מכתב לעבד אל כארים אין כלום אין בעיה יצא שקרן בבית המשפט
בעלי הקרקע מי זה? חאג זידאן בשם אשרף כי עבד אל כארים מאיים עליו הוא יקח
חאג זידאן לא אמכור לא מפריע לי לקיים את בית הכנסת הסכים לומר לא הסכים לחתום
מבחינת בית המשפט של עבד אל כארים
הארנונה לא נפגע לא בבעלות
הרב ליאור לא מכיר בבעלות בהמשך למכתבך שאתה מסכים שבית הכנסת יהיה קיים המועצה מקפיאה את הארנונה בהמשך המועצה לא תפעל לשנות את בעלותך מסכים לקיים את בית הכנסת
לא להעביר למנהל האזרחי
הרשות מתנגדת לא יהיה קשר עם המתנחלים
אחמד אבו סנענה
