האח שחיכה בתחנה המרכזית

מדהים ומיוחד: שני החברים הטובים ביותר גילו יום אחד באקראי שהם בכלל אחים ביולוגים
שכן קרוב ואח רחוק
הם נפגשו באקראי בתחנה מרכזית בירושלים, האחד מאבטח בתחבורה ציבורית והשני ממתין לאוטובוס לאילת, התיידדו ידידות נפש ומאז היו יחד לאורך כל הדרך. הם חזרו יחדיו בתשובה בישיבה לבעלי תשובה כשהאחד מחזק את חברו, למדו ביחד בחברותא ועד מהרה הבינו שלשניהם כשרון מוסיקלי שהפך אותם לשני המשמחים של חתונות הישיבה. האחד מהם אף הוביל את חברו הטוב לחופה ורק לאחר מכן גילה האחד, בן מאומץ, שהוא בעצם אחיו הביולוגי של חברו בלב ונפש. הגילוי היה בל"ג בעומר תשס"ב לפני עשר שנים וכך גם הכתבה הראשונה שפרסם עליהם כותב השורות. עשר שנים אחרי, הם נפגשו שוב עם אהרן גרנות-גרנביץ וסגרו מעגל מדהים. מעל ומעבר לכל דימיון. מסמך אנושי מדהים ומרתק.

בצעדים מדודים כשליבו פועם מהתרגשות דרך המסדרונות המפותלים צעדו ליאור ורחל אלחנתי יחד עם בנם אברהם לעבר החדר שבו המתינו להם כמה עשרות איש. כולם היו נרגשים. תהיה זאת הפעם הראשונה אחרי שנים רבות של חיפושים שבה יראה ליאור סוף סוף את משפחתו הביולוגית, אביו חיים אמו אסתר ושבעת האחים. שנים רבות ביקש לעשות זאת, לפתוח את תיק האימוץ ולא התאפשרה לו אלא פגישה חטופה עם אמו הביולוגית. אז הוא היה בחור בגיל ההתבגרות ואילו עתה הוא בעל בעמיו ועמו הוא מביא גם את אשתו ובנו. ואז הוא ניכנס לחדר.
משפחת שושן, היא משפחתו הביולוגית הקיפה את אחיהם שהתגלה להם לפתע, באהבה וגעגועים. 30 שנה מאז נלקח מביתם והוא בן חצי שנה לא ראוהו, ועתה הוא חודר לתוך חייהם כשהוא מביא עמו גם אישה וילד, מזה שבועיים ימים מאז הביאה לו אמו הביולוגית את הדף ועליו שמותיהם של אחיו, שהוא משנן את שמות אחיו הרבים בעל פה. עד עתה היה בן יחיד ופתאום נוספו לו לא פחות משבעה אחים ואחיות
"אני חייבת לעדכן אותך", אומרת לו לפתע אמו הביולוגית, "אך אחיך עופר לא יכול היה להגיע.
"הייתי מאבטח של אוטובוסים", סיפר ליאור לאמו ואחיו בניסיון לכפות על פער של שלושים שנה, "מעניין, גם אחיך עופר שלא הגיע, אף הוא היה מאבטח", אמרה לו אמו.
"הייתי דוגמן, אני מוסיקאי", המשיך לפרט את חייו לאמו "מעניין גם אחיך עופר היה דוגמן והוא מוסיקאי", אמרה לו.
"חזרתי בתשובה", המשיך לספר, "זה ממש מדהים, גם עופר אחיך חזר בתשובה", המשיכה האם הביולוגית לתהות על חייהם המשותפים של שני בניה.
"ואז חשבתי לעצמי רגע, זה לא יכול להיות", משחזר ליאור את המפגש ההוא, "עופר מוסיקאי דוגמן שחקן חוזר בתשובה, רגע זה לא יכול להיות זה לא הוא, אני סתם מדמיין, מה הוא ניכנס עופר שושן חברי הטוב, ניכנס לפתע לכאן, אבל רגע, גם לו קוראים עופר שושן, וגם זה עופר שושן, לא, לא יתכן זה הזוי, לא יכול להיות הרי כבר ניסיתי לברר אם יש לו קשר", ניזכר ליאור 10 שנים לאחר מכן, "המחשבות התרוצצו בקרבי, רציתי להדחיק את האמת".
"תגידי אמא", שאלתי אותה, "עופר הזה האח שלי האם הוא לומד ב'מכון מאיר'?, "כן ענתה האם ולא הבינה מדוע פני חוורו פני בנה. "ויש לו זקן ארוך ופיאות"? שאל, "כן", השיבה האם,"שאלתי את אמא האם יש לו שתי פיאות, רציתי כבר להיות בטוח והאם השיבה בחיוב. ואז, בבת אחת ירד האסימון. שנים רבות אני מחפש את בני משפחתי, שנים רבות אני תוהה להיכן נעלמו אחי ופתאום מתברר שחברי הטוב ביותר בעולם זה שלמדתי איתו חברותא, זה שאכלתי איתו, שישנתי איתו, ששימח אותי בחתונתי, הוא הוא אחי הביולוגי, איך יכול להיות דבר כזה. הכל הסתחרר סביבי ואיים להתמוטט עלי ברגע.
לבסוף אזר אומץ "את יודעת אמא, יש לי בשורה טובה, עופר שושן אחי, אני מכיר אותו היטב הוא חברי הטוב ביותר. בשלב זה גם המשפחה התבלבלה ולא הבינה מה קורה וליאור נאלץ להסביר שעופר שושן שלא יכול היה להגיע, הוא בעצם החבר הטוב ביותר מהישיבה ובעצם גם הוא מבולבל, אבל המשפחה בכלל לא התבלבלה ופרצה בשמחות גיל.
במרחק של 250 ק"מ, בבית המדרש בהר נוף ישב הרב עופר שושן ולא יכול היה ללמוד דבר וחצי דבר. "מה קרה לך היום", שאל אותו החברותא שהיה רגיל לחברותא תוססת יחד היו מלבנים סוגיות בגמרא ברתחא דאורייתא. הכל החל בבוקר רגיל למדי של הרב עופר שושן שכבר התכוון לצאת מביתו לכיוון הכולל כשלפתע צלצל הטלפון ומעבר לקו קולה של אמא המספרת לו שהיום יש מפגש משפחתי והוא חייב לבוא, "היום אנחנו פוגשים את אחיך ליאור".
"מה, אחי??? ליאור???, תגידי אמא את סנילית, אני לא מכיר שום אח בשם ליאור ועד כמה שזכור לי רק לפני זמן מה נפגשנו כולנו ומה נפלה עלייך עכשיו פגישה משפחתית באמצע זמן קיץ, אין לי זמן מיותר את אולי לא מפנימה אבל אני חזרתי בתשובה ועיתותי קודש ללימוד תורה, אני לא בא למפגשים משפחתיים באמצע זמן קיץ, תחכו בבקשה לבין הזמנים"
"אתה מתאר לעצמך שעד לרגע זה אני בכור האחים לא ידעתי ולא העלתי על דעתי שהיה לי אח נוסף שאותו אני לא מכיר", מספר הרב עופר, "לפתע פתאום, בוקר בהיר אחד בלי שום הודעה מוקדמת נוחתת עלי הידיעה שבעצם יש לי אח נוסף שעליו לא ידעתי שלושים שנה, איך יכול להיות כדבר הזה. דודה שלי, אחות אימי, הבחינה בבלבול, היא נטלה את שפופרת הטלפון מאימי והסבירה לי בטלפון לאט לאט ובקור רוח את מה שבדרך כלל עושים במשך כמה חודשים בעזרת יעוץ פסיכולוגי מקצועי, שבעצם בהיותי בן שנה וחצי, לא יכלו הורי מסיבות כלכליות לגדל את אחי שנולד להם, הוא נולד פג והטיפולים בו היו יקרים מאוד, לכן לטובת כולם הוחלט למסור אותו לאימוץ למשפחה אחרת, ועכשיו, אחרי שלושים שנה הוא רוצה לחזור ולפגוש את כולם. היום המפגש"
"ועכשיו אתם מודיעים לי", הטחתי בזעם
"לא השגתי אותך במשך ימים רבים, רק הבוקר השגתי אותך, אתה חייב לבוא, אתה בכור האחים", ניסתה אמי לשכנע אותי.
הייתי מבולבל לחלוטין, פתאום באמצע החיים מתברר שיש לי אח שעליו לא ידעתי, לא ידעתי שהמהלומה האמיתית מצפה לי רק בצהרי היום. כחלק מההתמודדות שלי עם הידיעה המדהימה החלטתי להמשיך בשגרת היום, ללכת לכולל, היינו באמצע סוגיה קשה. הודעתי שאני לא יכול לבוא. העומס הרגשי שנפל עלי לא נתן לי לבוא, אבל ביקשתי שה'אח' האבוד הזה יתקשר אלי כשיגיע, אדבר איתו בטלפון.
# ואני מניח שלא יכולת ללמוד באותו יום
הרב עופר שושן מחייך "ניחשת נכון, ללמוד כבר לא יכולתי באותו יום, כל היום התרוצצו מחשבות בראשי. איך יתכן שאני, אח בכור לשבעה אחים לא ידעתי על קיומו של אח נוסף, איך הוא נראה, מה הוא עושה, התנתקתי מכל הסובב אף אחד בבית המדרש לא ידע מה נפל עלי, הכל הבינו שאני מוטרד. העומס היה כבד כל כך שלא שיתפתי בו אף אחד.
בצהרי היום הגיע הטלפון המיוחל. הרב עופר שושן היה באמצע הדרך מהכולל לביתו, הוא זיהה על הצג את הטלפון של אמו והשיב, מעבר לקו הוא שמע קול צוהל "הלו, עופר אחי, מה העניינים, זה אני מה אתה לא מזהה כבר את הקול שלי".
"ואני חושב לעצמי, מוזר האח הזה, רק עכשיו ניכנס למשפחה וכבר הוא קורא לי אחי, וכבר הוא שואל אם איני מזהה את הקול שלו.
"זה אני ליאור, מכון מאיר, הי הלו תתעורר
לאט לאט 'נפל האסימון', ליאור אלחנתי החבר הכי טוב שלי בישיבה, זה שחמש שנים היינו באותו חדר, אכלנו מאותה צלחת, שימחנו ביחד בחתונות, ניגנו יחד, היינו חברותא בבית המדרש, זה שידעתי שהוא מאומץ ושהיה גר באזור הצפון, זה שאפילו שאל אותי אם במקרה אני לא קרוב משפחה רחוק שלו משום שגם להורים הביולוגים שלו קוראים שושן הוא בעצם אחי הביולוגי, האח שעל קיומו ידעתי רק הבוקר. מאפוא זה נפל עלי, נפלתי על הספה כולי חיוור, הייתי צריך לעכל את הבשורה.
גאולה שושן, רעייתו נכנסה באותו רגע הביתה וראתה את בעלה חיוור כולו, "מה קרה"? שאלה
"יש לי אחד חדש", בישר לה בקול רועד
"מה, לא ידעתי שהמשפחה מצפה, מזל טוב, מתי הברית"? שאלה גאולה בתמימות
"הוא לא חדש הוא בן 30 ואת מכירה אותו, את לא תאמיני, ליאור אלחנתי ממכון מאיר.
בשלב הזה חשבה גאולה שמשהו השתבש בבעלה, "אני יודעת שאתה אוהב אותו ושאתם ידידי נפש, ואתה כל הזמן קורא לו 'אחי', מה ארע עתה שנזכרת בו, אני יודעת שאתם חברים כמו אחים"? שאלה. גם גאולה לא העלתה על דעתה שהחבר הטוב של בעלה, הוא אכן אחיו באמת, וגם לה לקח זמן לעכל את הבשורה שרחל אלחנתי רעייתו של ליאור, חברתה הטובה בעקבות היותה אשת חברו הטוב של בעלה, היא בעצם גיסתה, ושהילדים שלהם הם בני דודים. את השבת הקרובה הם כבר עשו ביחד, הפעם לא כשני חברים טובים אלא כאחים ביולוגים.
מאחורי הסיפור המדהים הזה, יש כמובן מסכת חיים ארוכה של שניהם שרק מסובב הסיבות יכול להוביל.
מגיל קטן זוכר עצמו ליאור גדל בבית יתומים במפרץ חיפה. יום אחד הגיע זוג הורים דתי מכרמיאל חשוך ילדים נורית ויצחק אלחנתי וחיפשו ילד לאימוץ. ליאור נמצא מתאים והוא נמסר בהסכמתו למשפחה. מאז גדל כנסיך. המשפחה חיה בכרמיאל ולאחר מכן עברה לירושלים. את שנות בחרותו עבר ליאור בישיבת 'פרחי אהרן' שבקרית שמואל שאחריה החליט שלא להישאר עוד דתי ולהוריד את הכיפה. במשך השנים הספיק להשתחרר מצה"ל ולהמשיך לטייל בכל הארץ, "למעשה אהבתי את הטיולים, עד היום אני לא יכול לשבת במקום אחד, תמיד מטייל, תמיד נייד. ליאור הספיק לטייל גם בעולם ולא ידע מנוח. "במצב כזה שאתה יודע שאתה ילד מאומץ, אתה חי עם מטען רגשי גבוה מאוד", מספר ליאור, "מדוע מסרו אותך לאימוץ? איך נראים ההורים הביולוגים שלך? מה פתאום לקחו אותך אחרים כדי לגדל אותך. אתה גם מעמיד שוב ושוב את אהבת ההורים המאמצים שלך על ידי נקיטה בתרגילים ואיומים שאם הם לא ימלאו את רצונך אז אתה חוזר למשפחה הביולוגית. "בשלב מסוים מאוד כעסתי על הורי שמסרו אותי לאימוץ, איך הם עשו לי את זה? ובכלל, איך קוראים לי באמת מהו שם משפחתי"?
"אולי הייתי פרחח", מודה בחיוך ליאור, "אבל לתפילות הייתי מגיע בזמן הדבר היה חשוב לי, במיוחד אהבתי את הקטע של 'לדוד ה' אורי וישעי, הרטיטו אותי המילים המדהימות "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני", ואני ממש הרגשתי כך, הורי עזבו אותי אבל ה' הגדול לא הניח לי והוא דאג לי לבני משפחה מסורים ואוהבים. לעיתים קרובות הייתי בוכה באמצע אמירת המזמור ואיש לא הבין מדוע, זאת הסיבה
בשלב מסוים בחיי", מספר ליאור, "החלטתי שאני חייב לראות את אמי הביולוגית ולו רק בשביל לומר לה כמה אני כועס עליה שמסרה אותי לאימוץ ובשל כך היו לי חסכים. לאחר סידרת פגישות עם עובדים סוציאלים. התיק נפתח , נעשו ניסיונות לאתר את המשפחה הביולוגית ולבסוף הודיעה לי העובדת הסוציאלית כי אמי נמצאה וכי היא מחכה לראות אותי" הפגישה התקיימה עם האם אסתר שושן.
בפגישה הזאת הטחתי באימי הביולוגית את כל מה שחשבתי עליה כל השנים, איך היא מסרה אותי לאימוץ, ובכלל האם ילדים הם משחק, אבל כל הבלון הנפוח וכל הכעס שהיה לי התנפץ באחת. מצאתי אשה מסכנה קשת יום שהסבירה לי מדוע נאלצה בל כורחה למסור אותי לאימוץ. נולדתי פג שהטיפולים בו היו מאוד יקרים, לבית שהתמודד עם עוני ומחסור רב, סבלתי סבל רב. רשויות הרווחה במדינת ישראל המליצו להורי להוציא אותי מהבית לטובת כולם, "לא רצינו שתסבול", סיפרה אסתר שושן לבנה, "הבטיחו לנו עתיד וורוד עבורך, בלב מלא בצער החלטנו לוותר העדפנו שתחיה חיים טובים, בבית העני שלנו היית יכול למצוא את מותך", הסבירה ולליאור לא נותר מה לכעוס.
"נשאר בקשר"? שאלה אסתר את בנה
"לא ידעתי מה לומר", מספר ליאור, "היו לי את הורי שגידלו אותי יצחק ונורית אלחנתי, הם מסרו את הנפש עבורי, כל הניסיון שלי למצוא את הורי הביולוגים היה עבורם דבר קשה מאוד, אני הוא בנם היחיד, מקור תקוותם והם חשבו כי אני עומד לעזוב את הבית. גם אני לא הייתי בשל להתחיל קשר חדש עם הורים חדשים על אף שהיה ברור לי כי הם הורי האמיתיים. אתה מתאר לעצמי שהייתי מבולבל לחלוטין, לא ידעתי מה לעשות, החלטתי להמשיך את חיי".
ליאור המשיך את חייו והמשיך גם לחפש את עצמו. באותה תקופה ליאור לא היה דתי, למעשה הוא חיפש את עצמו כמו רבים בני גילו, ואז יום אחד הוא עמד בתחנה להמתין לאוטובוס שייקח אותו לעוד אחד מטיוליו הרבים באילת, לפתע הוא הבחין במאבטח בתחנה מרכזית, לראשו חבש כובע מאבטחים אך מהכובע הציץ קוקו שובב, והפנים, אלה היו מוכרות לו, הוא לא ידע מהיכן, אבל הם משכו אותו. זאת הייתה נקודת המפגש הראשונית בין השניים.
אנחנו מתנתקים עכשיו מליאור, ועוברים לילדותו של עופר שושן, המאבטח. במקביל אבל במנותק לגמרי לליאור לא הרחק מכרמיאל, גדל עופר שושן. ילדותו החלה בטבריה שם התגוררו בדירה עלובה לא ראויה למגורי אדם בעוני ובמחסור "אבל דווקא שם היו לי חברים והייתי מאושר, בן בכור לאחים קטנים", הוא מספר. המשפחה עברה לדירה מרווחת יותר בעכו, שם מצא חיים האב עבודה במקצועו האם אסתר נשארה לגדל את ילדיה. על משפחת שושן עברה ילדות מאושרת למדי, "גרנו ליד הים, אהבתי את הים על כל תחביביו הרבים", הוא ניזכר. על עופר עוברת ילדות רגילה לגמרי של נער עכואי חילוני לחלוטין עם מעט זיקה למסורת, בכל אופן בן עדות המזרח, הוא לא אחד מאלה שיכול לומר שלא ביקר בבית כנסת עד חזרתו בתשובה, הוא גם ידע מהו קידוש ואפילו 'שמע ישראל', בחגים בילה לעיתים בבית הכנסת השכונתי, אבל בזה הסתכמה יהדותו. כל דקה פנויה הוא בילה על הים. השחייה התפתחה לגלישה והגלישה לגלישה מקצועית. הוא התאמן בחדר כושר כדי להיטיב את כושר הגלישה והפך להיות מדריך כושר גופני וכן מדריך גלישה ששש לעזור לחבריו המתקשים באימוני כושר גופני ובגלישה בים.
פרט לכך התמחה עופר גם במוסיקה ולמד לפרוט על גיטרה. שערו גדל ארוך ויפה, תואר פניו הוביל את אחד מחבריו לצלם אותו למה שנקרא בלשון החילונית BOOK כלומר ספר צילומים. דומה כי עופר שושן לא ידע מחסור.
אף הוא התגייס לצה"ל לחיל השיריון שם עשה שלש שנים "אהבתי את עכו אך ידעתי שכשאשתחרר אנסה למצוא עבודה במקום אחר, רציתי לחיות במקום מעט שונה", מספר הרב עופר. הוא החל לעבוד בעכו אך החל לחפש עבודה במקום אחר. יום אחד נתקל במודעה בעיתון הקוראת לבוגרי יחידות קרביות להתגייס לאבטחת התחבורה הציבורית בירושלים. ירושלים משכה אותו, גם העבודה האתגרית באבטחת התחבורה הציבורית "הייתי באמצע מילואים", ניזכר הרב עופר, "ביקשתי מהמפקד שלי לשחרר אותי על מנת שאוכל להתייצב בראיון עבודה הסברתי לו שאני אפסיד עבודה עתידית שהמתנתי לה זמן רב. על אף שהייתי רק בראשית שרות המילואים, החליט מפקד הפלוגה לאפשר לי לצאת לראיון העבודה, וכך עשיתי.
הוא הגיע לירושלים, נשם את אוירה במלוא ריאותיו, הגיש את קורות החיים שלו והמתין לתשובה, "פתאום נפקחו עיני, לא הייתי רגיל לחיות בעיר כזאת, זאת הייתה עיר גדולה שבה חיו וטיילו כל סוגי האנשים בעולם, חיכיתי לתשובה מהעבודה, והיא הייתה חיובית.
עופר שושן חזר לעכו, ארז תיק ועלה לירושלים שם הוא קיבל דירת מאבטחים והחל לחיות בירושלים. "פתאום פגשתי כל מיני אנשים שלא ראיתי כל ימי חיי, לירושלים מגיעים מאות אלפי אנשים חוץ מהמתגוררים בה, ראיתי אותם באוטובוסים שאותם אבטחתי, ראיתי אותם ברחוב, ניסיתי להתבונן בהם. אתה יודע", הוא מגלה לפתע פסיכולוגיה של מאבטח, "עבודת הביטחון", הוא אומר, "היא עבודה של התבוננות רבה באנשים, ניחוש אופיים על פי התנהגותם, המון פסיכולוגיה פנימית המאפשרת לנו להבין מי לנו ומי לצרינו. במצב הזה הכרתי המון אנשים והרבה סוגים של אנשים בצורה יחסית עמוקה. הכרתי למשל את האיש שבא לתחנה המרכזית מידי יום להניח לאנשים תפילין, שוחחנו ארוכות מידי יום. לא הזדמן לי להכיר איש אשר כזה בעכו. הכרתי כל מיני אנשי חסד, מהם כאלה שהשתמשו בתחנה המרכזית ובתחבורה הציבורית, ומהם שבאו לתחנה, הכרתי הרבה חרדים שבהם לא נתקלתי מעולם פתאום חדרתי לעולמם וגיליתי שהם לא כמו שמציגים בכלי התקשורת, עולמי נפתח לפתע.
ואז ראיתי את הבחור הזה, ליאור שעמד בתחנת האוטובוס לאילת, הוא כל כך דמה לי באופיו, אפילו אופן הלבוש שלנו היה דומה. כשהוא פנה אלי ואמר לי 'אחי', חשבתי לעצמי אנחנו חייבים להיות חברים, לא הבנתי מדוע. על אף שכמובן לא העלתי בדעתי שאנחנו אכן אחים, בכלל לא הייתה אפשרות.
זאת הייתה תחילתה של ידידות אמיצה. ליאור אלחנתי ועופר שושן החלו לשוחח שיחות נפש. הם אפילו לא נותרו בקשר ולא החליפו מספרי טלפונים. "אז עוד לא היו טלפונים ניידים באופנה", מספרים השניים, אבל ליאור חזר מטיוליו והמשיך להסתובב בירושלים שם הוא המשיך לפגוש את עופר ובכל מפגש כזה הם שוחחו ארוכות שיחות נפש שקשרו ביניהם עוד יותר, אבל הקשר בינתיים התמצה במפגשים האקראיים האלה.
"הייתי באותה תקופה לא דתי שחיפש את עצמו", מספר ליאור, "באותה תקופה סיפרו לי על 'מכון מאיר', ישיבה לבעלי תשובה המתמחה בלתת תשובות אמוניות לאלה המחפשים את עצמם. הורי המאמצים מתגוררים בעצם עד עצם היום הזה בהר נוף שהוא לא רחוק ממכון מאיר, ארזתי תיק ובאתי לשם, ידעתי שאשהה שם מספר חודשים לפחות. חיש מהר מצאתי את עצמי, התחלתי ללמוד אמונה וצעד הוליד צעד נוסף כיסוי הראש חזר לראשי, הציצית לגופי והתורה לנשמתי. נשמתי את מלא בית המדרש, אלא שעדיין חסרו לי חברים חברי נפש, חסר לי מישהו שאיתו באמת אוכל לחלוק את עולמי הפנימי", מספר ליאור.
יום אחד יוצא ליאור לרגע מבית המדרש לנשום אויר צח ולפתע בפתחה של הישיבה הוא רואה את ידיד נפשו עופר שושן ותיק על גבו, "מה קרה, עופר מה גם אתה באת לחזור בתשובה"?
התשובה השגורה בפי כל היא תמיד "סיפרו לי על המקום באתי לראות אותו". השיחות עם הבריות על העולם הפנימי, על יהדות, על תורה ומצוות ומפגשו עם אחד מאברכי הישיבה, הובילו את עופר שושן לפתחה של הישיבה ואל ראשה, הרה"ג הרב דב ביגון. "חשבתי לעצמי מי יהיה חבר שלי כאן? במקומות כאלה לוקח זמן רב עד שיש לך חברים, ולפתע אני רואה את חברי ליאור בתוך הישיבה.
"ומה אתה עושה כאן"? שאלתי את ליאור והוא הסביר לי שהוא כבר חודשיים לומד בישיבה.
חיש מהר קלט ליאור את עופר כוותיק ורגיל בישיבה. תחילה גרו בשני חדרים נפרדים אולם לאחר מכן כבר התגוררו בחדרים סמוכים ממש, הם קבעו ביניהם חברותא ואף אכלו ביחד בחדר האוכל. עד מהרה גילו שניהם שלא רק שהם מנגנים אלא שיש להם סגנון דומה במוסיקה ואף לרקוד הם יודעים. בתוך כמה שבועות כבר שימחו עופר שושן וליאור אלחנתי את כל חבריהם בישיבת מכון מאיר. לא היה חתן בישיבה שהיה מוכן לוותר על 'שירותי' שמחת החתן הנדירה שלהם. כשליאור מנגן על טרבוקה ועופר פורט על מיתרי הגיטרה. "הסגנון והאופי שלנו היו דומים באופן מדהים ומפתיע, לעיתים אף אנו שאלנו את עצמנו איך זה קרה שאנחנו גם דומים מעט בפנים, אבל באותה תקופה האפשרות ששנינו ננחת בירח בשבוע הבא הייתה קרובה יותר מהאפשרות ששנינו אחים ביולוגים", הם אומרים יחדיו.
ואפילו שהיו סימנים מקדימים. "יום אחד", מספר הרב עופר, "קלטו אוזני שיחה שאותה לא הייתי אמור לשמוע, שמעתי את הרבנים של הישיבה משוחחים על ליאור, הם סיפרו כי הוא בן מאומץ, בישיבה הוא לא דיבר על כך, גם לי הוא לא סיפר על אף שחשבתי שאין דבר שאיני מכיר בו, הפנמתי את הידיעה ואמרתי לעצמי שכנראה לא רצה לספר , ושאני לא אשאל אותו דבר על כך, הייתי מספיק בוגר להבין שאם הוא לא רוצה לשוחח על כך לא כדאי לדבר איתו על זה".
ואז החלה תקופת השידוכים, בשעה טובה ומוצלחת השתדך ליאור אלחתני והחל להתכונן לחתונתו, ואת מי הוא ישתף בהכנות הרבות אם לא את חברו הטוב עופר שושן. תוך כדי ההכנות לחתונה שוב היה רגע שבו הוא ניזכר במשפחתו הביולוגית, "יום אחד שואל אותי ליאור, האם במקרה אני קרוב רחוק של משפחת שושן בצפון הארץ שמסרו ילד לאימוץ, אבל אני לא הכרתי שום משפחת שושן בצפון הארץ שמסרו ילד לאימוץ, כלל לא עלה על דעתי שמדובר במשפחתי שלי, "מדוע אתה שואל", שאלתי את ליאור, האמת שידעתי מדוע הוא שואל שכן ידעתי שהוא עצמו ילד מאומץ, "סתם", משך בכתפיו ולא גילה לי דבר. לא ייחסתי לשאלה הזאת כל משמעות.
"רקדתי כמו מטורף בחתונתו של ליאור", מספר הרב עופר, "לא העלתי בדעתי שאני משמח את אחי בשרי, אבל כל החתנים ששימחנו ביחד בחתונות באו לחתונה של ליאור ורחל להצדיע לחתן ולומר לו תודה על השמחה שגרם להם בחתונתם שלהם. לדקות ארוכות שכחנו שנינו שליאור הוא בעצם החתן, ורקדנו ביחד, לא הייתה חתונה שמחה בישיבה כחתונתו של ליאור.
ולאחר החתונה עזב ליאור את מכון מאיר ועבר לישוב מעלה מכמש שם המשיך ללמוד תורה אבל גם התכונן לחיי המעשה. הקשר בין השניים קצת חלש באותה שנה וחצי. ואז התחתן גם הרב עופר שושן.
"באחד הימים", מספר ליאור, "באתי מהישוב לספרית הישיבה, רציתי לשאול ספר נדיר שידעתי שקיים רק באוצר הספרים של הישיבה, והנה אני רואה על לוח המודעות של הישיבה הזמנה כללית לחתונה של עופר שושן. אמרתי לעצמי איך קורה דבר כזה, הוא מתחתן ואני שכחת לגמרי, האוטובוס לעכו שם התקיימה החתונה כבר המתין בחוץ ואני לבוש בבגדי יום חול רגילים פרט לכך הזהירה אותי אשתי לבל אלך לשום מקום שכן היה זה יום י"א באייר, יום הולדתי והמשפחה ארגנה לי מסיבת יום הולדת, ויתרתי על השתתפותי בחתונה של חברי הטוב, ואמרתי לעצמי שבפעם אחרת אבוא במיוחד אליו לומר לו מזל טוב ואולי נחדש את הקשרים הטובים.
אם הייתי בא לחתונה ההיא, הייתי מגלה את אימי הביולוגית שכבר הכרתי אותה ממפגש קודם ולא רק את אימי הייתי מגלה אלא גם את שבעת אחי ואחיותי, אבל לא הייתי והשארתי את הגילוי לשנה הבאה.
ליאור אלחתני אכן עלה לדירתו של עופר שושן בירושלים לאחל לו ולרעייתו מזל טוב, דווקא על רקע הפסד החתונה של עופר התחדש מעט הקשר בין השניים שחזרו להיות חברים טובים, אם כי לא צמודים כמו אז. "עופר למד אז בכולל הוראה להיות מוסמך לרבנות, אני עסקתי בענייני, מפעם לפעם יצרנו קשר, מפעם לפעם נפגשנו גם נשותינו נפגשו ביניהם, אבל כל אחד עסק בשלו.
לידתו של בנו בכורו של ליאור, אברהם, היה הדוחף המרכזי לרצונו לחדש את הקשר עם הוריו הביולוגים. לא יתכן שיש להם כבר נכדים הם לא יודעים", אמר לעצמו ובעיצה אחת עם רחל אשתו פנה שוב לעובדת הסוציאלית במטרה לפתוח את תיק האימוץ ולפגוש את כל בני המשפחה. למפגש המשפחתי עם כלל האחים קדם מפגש הכנה עם האם הביולוגית אסתר שזאת הייתה בעצם הפגישה השניה של ליאור איתה, כמה שנים קודם לכן כבר התקיים ביניהם מפגש. בעצת העובדת הסוציאלית רשמה האם על פתק את שמות כל האחים והאחיות של ליאור, "הבטתי בעיני על הכתוב בפתק ובו פירוט של כל אחי ואחיותיי ואני קורא שמות כמו עופר, יודע ששם משפחתו הוא שושן, ועדיין אני לא מקשר בין העופר שושן שאני רואה על הפתק לעופר שושן 'שלי'. תליתי את הפתק של אמא על המקרר בביתי, שיננתי את שמות אחי ואחיותי, תבין שעד עכשיו הייתי בן יחיד. יום יום אני רואה את השם 'עופר שושן' ומשנן אותו ועדיין לא מקשר אותו לחברי הטוב ביותר.
שבועיים עברו עד שהודיעו לו מהרווחה שאכן איתרו את כל האחים והכינו אותם למפגש המרגש, רגע איחוד המשפחה שבו יחזור האח שאיתו לא התראו 30 שנה לחיק המשפחה האוהבת שהתבססה מאוד בינתיים. כעבור שבועיים, בצהרי ל"ג בעומר תשס"ב מגיעים ליאור ורחל אלחנתי עם בנם אברהם למפגש המרתק, כל האחים מקיפים את אחיהם, מדברים ובוכים, כולם מוכנים לקלוט את האח ה'חדש' שבא אליהם מוכן כבר עם גיסה ואחיין, ורק אחד נשאר בבית, מתקשה לעכל את המציאות החדשה, האח היחיד המכיר את אחיו שנים רבות כידיד נפש, עופר שושן. כל השאר היסטוריה.
"מייד אחרי שיחת הטלפון הזאת נסעתי לעופר הביתה", מספר ליאור, "גם אם לא היה אחי בשרי, זהו האדם היחיד שיכולתי לחלוק עמו את החוויה שעכשיו מתברר שהוא חלק ממנה. הרב עופר התכוון לצאת למדורת ל"ג בעומר של מכון מאיר. כאן מצטרף לסיפור גם כותב השורות שחברו הטוב השתתף אף הוא באותה במדורה ושמע את הסיפור המדהים מפי שני האחים הטריים. הוא צלצל אלי, לא לפני שביקש מהם שלא לספר את הסיפור לאף עיתונאי. יום למחרת כשהסיפור עדיין טרי מאוד, נפגשתי עם שניהם לשיחה ראשונה מדהימה ומרגשת.
את השבת הראשונה הם עשו ביחד, כאחים לכל דבר, השבת השנייה שהייתה יחד עם חג השבועות הם שוב בילו ביחד והפעם בעיר האבות חברון בביתי שלי, כשהם מספרים את סיפורם המדהים לבני הישיבה, לבנות האולפנא ולציבור תושבי קרית ארבע חברון. "אני לא יכול לשכוח את ההרצאה הראשונה כשאתה עומד על גבינו ומדריך אותנו מה לספר, מה לדלג, מה יעניין ומה לא", כך הרי בנינו את המופע שלנו לאחר מכן", ניזכרים השניים במפגש שקיימנו בביתו של הרב עופר במלאות עשר שנים לסיפור.
"באותו חג שבועות אצלנך, הבנו בעצם שלא סתם עשה לנו ה' ככה, וכי בעצם אנו שליחים, הסיפור שלנו מרטיט לבבות ומקרב את עם ישראל לאבינו שבשמים", הם משחזרים. הם בנו מופע ושמו 'אדון צירופי המקרים' שבו הופיעו בכל מקום בארץ שאליו התבקשו להגיע וסיפרו את סיפורם הלא יאמן באומר ובצליל, שניהם הרי גם מוסיקאים ורקדנים.
הרב עופר שושן בכור האחים, מרביץ תורה בקרית גת בתוך תיכון 'גרוס' משם הוא מקדם כמה שיותר בני נוער להיכלי הישיבות, בנוסף הוא מוסר שיעורים ברחבי בתי כנסת לעשרות בעלי בתים שם הוא מעביר שיעורים לרוב בהלכה, גמרא ואמונה, הוא נשוי ואב לארבעה ילדים. אחיו ליאור שושן שעדיין משתמש גם בשם אלחנתי, נשוי ואב לחמישה ילדים, גנן במקצועו, אבל גם הוא, בדיוק כמו אחיו, מנסה לקרב בני נוער שרחקו מהדרך אל אבינו שבשמים. לשם כך הוא אף סיגל לעצמו לבוש 'זרוק' במקצת, "בני הנוער שאיתם אני עובד", הוא מסביר, , "התקרבו אלי הרבה יותר ודרכי לריבונו של עולם, רק בגלל המראה החיצוני שלי", השיטה שלו היא פשוטה. הוא מעסיק את בני הנוער האלה בעבודות הגננות שלו ודרך כך מתקרב אליהם יותר ומנסה לקרבם לה' יתברך".
"המסר הוא ברור", אומרים שני האחים כאחד, "הסיפור הזה רק ממחיש עד כמה אתה רק כלי קטן בידי האדון ברוך הוא, המחשב את חשבונותיו ומנהל את העולם, ועד כמה אינך יודע באמת חשבונות שמים. יש כאלה שמשערים את זה, יש כאלה היודעים את זה, אבל יש אנשים כמונו שגם חשו זאת על בשרם ושומה עלינו להעביר את המסר הזה לכל מקום בעולם, ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו.