שיעור ששמעתי מהרב עילאי עופרן
לכבוד חג הפורים אני רוצה לדבר על סוגיה שקשורה לפורים והיא יותר מזה קשורה לעולם שבו אנו חיים ולאתגרים העומדים בפנינו שהם חדשים וגדולים ומורכבים מאוד שעומדים בפני העולם הדתי החינוך הדתי בתקופה שבה אנחנו חיים.
יש שיר המספר על פיל פילון שלא ידע כיצד לדרוך ורק אתמול נולד הפיל וללכת לא רגיל. איך הסיפור נגמר בא הביתה אבא פיל והוא נבהל מאוד ומייד התחיל לצעוד. איך השיר הזה מאוד קשור לענייננו.
המשנה במסכת מידות המתארת את מבנה הר הבית והמקדש והמידות מספרת לנו בין היתר על השערים של הר הבית
חמשה שערים היו להר הבית.
שני שערי חולדה מן הדרום י, משמשין כניסה ויציאה.
קיפונוס יא מן המערב, משמש כניסה ויציאה.
טדי יב מן הצפון, לא היה משמש כלום.
שער המזרחי, עליו שושן הבירה צורה, שבו כהן גדול השורף את הפרה, ופרה וכל מסעדיה יוצאים להר המשחה.
זהו הר הזיתים הנמצא ממזרח לבית ובכותל המזרחי של הר הבית, שער הרחמים, בכותל המזרחי היה שער הפונה מזרחה שהיה נקרא שער שושן שעליו צורת שושן הבירה. בירת הממלכה הפרסית מצויינת מעל השער המזרחי של הר הבית.
מה בונה את בוני המקדש השאלה האם הכוונה לעזרא ונחמיה או לחשמונאים המרחיבים את הר הבית, או הורדוס הבונה את הר הבית שאנו מכירים אותה היום. מה גורם להם לצייר את שושן הבירה על דופן הר הבית?
הגמרא במנחות צ״ח ע״א עוסקת בזה
תנן התם שער המזרח עליו שושן הבירה צורה מאי טעמא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר כדי שידעו מהיכן באו וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהן
שני נימוקים אחד של רב חסדא אחד של רב יצחק בר אבדימי למה צריך לצייר את צורת שושן הבירה על קיר הר הבית המזרחי, או כדי שנדע מהיכן באנו תיכף ננסה להבין מה זה, או כדי שתהיה עלינו אימת המלכות.
מה זה משנה מה הסיבה? בסוף הדעה מפתחת רק את אחת הדעות את זאת שגרס שצרך להיות אימת המלכות.
אמר ר' ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך שנאמר (שמות יא, ח) וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר ואילו לדידיה לא קאמר ליה
משה מדבר בנימוס עם פרעה על אף שהוא מלך רשע ואפילו משה רבינו מדבר עם פרעה יש עליו אימת מלכות. והנה דוגמא יותר מובהקת
ר' יוחנן אמר מהכא שנאמר (מלכים א יח, מו) ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עד באכה יזרעאלה: (יחזקאל מז, יב)
אחאב סופג מאליהו את התוכחות הקשות ביותר הוא מוכיח אותו ואומר לו שהוא עוכר ישראל ומנבא לו נבואות איומות ובכל זאת אליהו הנביא נותן כבוד למלך ורץ לפני אחאב כמו העבדים הרצים לפני המלך. פרופ׳ סימון אומר שאליהו הנביא עושה את זה כדי להראות לאחאב שאין לו שום שאיפות פוליטיות הוא אומר לאחאב אם תלך בדרך הישר אני ארוץ לפני המרכבה שלך. אין לי עניין אישי. פוליטיקאים רגילים שמישהו אומר להם ביקורת הוא רוצה להדיח אותם, הם חייבים להתנגד לו. אליהו חשוב לו לרוץ לפני מרכבת אחאב כדי להגיד לו הנה חזרת בתשובה הרגנו את נביאי הבעל והעם אמר ה׳ הוא האלוקים אני מוכן לרוץ אחרי המרכבה שלך.
הנביאים תמיד היו האופזיציה למלכים ובכל זאת אליהו נוהג בכבוד כלפי המלך אחאב. נלך לדברי הימים
וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃
כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃
מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ה֥וּא הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃
מלך פרס מאפשר ליהודים לחזור לארץ ישראל לבנות את בית המקדש רובם המכריע לא באים. סיפורם של היהודים שביכרו לגור בפרס ולא לחזור לארץ הוא גם סיפור של יהודים שנטמעו היטב בתרבות הפרסית. מרדכי יושב בשער המלך בקיא מאוד בתרבות הפרסית מרדכי ואסתר מרדוך ואשתר אלילים פרסיים. אסתר אנחנו יודעים שזה לא שמה המקורי שמה היה הדסה. מרדכי זה לא שמו המקורי לא מאמין שיאיר בן שמעי בן קיש הירושלמי קרא לבן שלו בירושלים על שם מורדוך האליל
הגמרא אומרת אנחנו כתבנו על קיר המקדש את שושן הבירה שידעו מהיכן באו
רבינו חננאל על מסכת פסחים פ״ו אתלמוד
שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מאי טעמא רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר כדי שידעו מהיכן באו כלומר בעונותיכם גליתם לבבל ועתה משם עליתם וכל זמן שרואין אותה הצורה זוכרין הגלות והדורות הבאין מספרין לבניהם
למה צריך לזכור את שושן הבירה בבית המקדש? כדי שנזכור שפעם אחת כבר גלינו מכאן והילדים ישאלו למה בבית המקדש שלנו במדינה שלנו מזכירים את ששון הבירה כדי שכל מי שבא למקדש יספר לילדים שלו פעם אחת כבר גלינו בעוונותינו שנזהר שזה לא יקרה שוב ֿ
הרמבם מביא
ציווה עליהם המלך לצייר עיר שושן במקדש כדי שיהיה מורא המלך עליהם ויזכרו ימי ישיבתה לפיכך צרו אותה בשער המזרחי בשערי הר הבית
אומר הרמב ן רח אומר זאת הייתה מוטיבציה שלנו לצייר את שושן כדי שאנחנו נזכור. אומר הרמבם זה לא אנחנו זאת הייתה דרישה של מלך כורש מלך פרס לא בשביל שאתם תזכרו אלא שתזכרו שבזכותי עליתם ואם תחרגו ותשכחו מי הביא אתכם לכאן הדגל של כורש נעוץ בכניסה לבית המקדש.
התפארת ישראל פירוש על המשנה טוען לא תוכחה לעם ישראל ולא דרישה שחל המלך זו פשוט הכרת הטוב
כשעלו בני הגולה ציירו ממעל לשער זה את שושן הבירה מדעתה מטרופולין של מלך פרס ועשו כן לכבוד המלכות לומר שלמלכות ההוא שייכים או כדי לפרסם לרוב הבאים למקדש גם דרך שם להשתחוות נגד ההיכל שמלך פרס בנה הבית ולהיות לו זכר לשער ההיכל שמכוון נגד שער זה
השער המזרחי שהוא הכי קרוב לבית המקדש, יש שושן הבירה כדי להכיר תודה לכורש שבזכותו בזכות זה שהקב״ה העיר את רוחו הוא היה מוכן להצהיר את ההצהרה המפורסמת שאפשרה לנו לעלות. זה לא כורש הכריח אותנו, אנחנו מרצוננו מהכרת הטוב לפרסים.
במחילת כל הפירושים האלה: תפארת ישראל האומר ששער שושן הוא הכרת הטוב לכורש. דור או שניים אחרי שהיתה לנו הכרת הטוב לכורש, שושן הבירה הפסיקה להיות עיר הבירה של כורש, היא הפכה להיות אחרת לגמרי. עיר הבירה של אחשורוש שבה שלט המן הרשע שהביא כמעט להשמדת כל היהודים באימפריה. אם זה הכרתה טוב לשושנים היו צריכים להוריד את זה לא להמשיך לקרוא למקום שער שושןֿ?
גפ פירוש הרמב ם שהממלכה הפרסית היא זו שצוותה, הרי הממלכה הזאת שקעה. מסכת מידות המתארת את בית המקדש נכתבה בסוף ימי הבית השני, הרבה אחר כך ובכל זאת המשיכו לקרוא למקום שער שושן למרות שהממלכה הפרסית כבר מזמן לא האימרפיה באחד השיפוצים כבר קילפו את השלט המזכיר את שושן הבירה.
היינו יכולים לעצור בזה אבל בכמה המקורות אנחנו מוצאים תפיסה שער שושן של בית המקדש, התזכורת של שושן הבירה מעל השער המזרחי לא הייתה דרישה של כורש ולא הייתה תודה הכרת הטוב לכורש. דרשן חסידי על הפסוק ויפת אלוהים ליפה
אגרתא דכלה נח הרב צבי אלימלך שפירא ממונקטש
גם בעת עשיית הדין לזרעו של יפת יתייפה הדין, ומפרש מה הוא היפוי, הלא הוא במה שישכון במנוחת קבורה באהלי שם..... עוד ירמוז כפשוטו וישכון באהלי שם, שיזכה כורש לבנות בית שני, ויצויר צורת שושן הבירה שם (מנחות צ"ח ע"א). וזהו וישכן באהלי שם:
האמירה יפת אלוהים ליפת זו נבואה עוד מספר שתזכו לנוכחות קבועה בבית המקדש, משהו אחר לגמרי. עד כאן הסברנו את הדעה שהיא לא הדעה המרכזית בגמרא היא הדעה למה צריך שושן הבירה בבית המקדש שנזכור מאיפה באנו אבל הדעה שאותה מעדיפה הגמרא לציין היא שתהא אימת מלכות עליהם כמו שלמשה הייתה יראה מפרעה כמו שלאליהו הייתה אימה מהמלך
תראו את מה שאמר ההקדמה לנחל יצחק בשם המהרשא
עיקר הטעם הוא במה שהיה ירא את המלך יקיים על ידי זה מצוות ה׳ ומוראו כי כן צווה לנו ה׳ כמאמרם בסנהדרין כשאדם ירא מהמלכות הוא מקיים מצווה שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא יראתו עליך וכן הוא מלך ממלכתי אומות העולם כמו שאמרו בזבחים לעולם תהא אימת מלכות עליך והמרשא בחידושי אגדות שם כתב בזו הלשון דמלכותא דערעא כאין מלכותא דרקיעא והמזלזל בכבודם כאילו פוגע בכבוד המקום מלכות הארץ היא כעין מלכות השמים ומי שמזלזל במלכות הארץ פוגע בכבוד המקום וכן במנחות אמרו דשער המזרח עליו צרות שושן הבירה כדי שתהא אימת מלכות עליהם כדי שישדעו מהיכן באו ויתנו הודאה
זו אמירה מאוד חריפה גם הוא מציג את הרעיון שתהא אימת מלכות עליך לא כאיזו בעיה או צורך להתכופף כלפי השלטון אלא כדבר לכתחילה אדם צריך שתהא אימת מלכות ומלכי אומות העולם שכאן מדברים עליהם זה לא מכלות של חסד ואמירה שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ואדם מקיים מצווה של מורא מהקבה קשה מאוד.
אני רוצה להציע את ההצעה הבאה וכך תבינו שזה קשור לפיל פילון אפו ארוך.
כדי לדבר אל הקב ה כך למדנו מהרמב ם, אנחנו צריכים דימויים. הרמב ם לימד אותנו שלקב״ה אין דמות ואין לו דמות הגוף. אנחנו מדברים אליו כמטאפורה. אם אנחנו אומרים משהו על ה׳ הרמב ם יושב לנו על הכתף ואומר זו האנשה הקטנה כי שום אזכרה הוא לא הדבר עצמו. ואם לא נגיד שום דבר הוא לא יהיה נוכח בחיינו. אם מתאים אותו במונחים חומריים אני מקטין אותו, אם לא אומר עליו שום דבר אני מעלים אותו מחיי. כמו השוואות לשואה. כל דבר כשמשווים לשואה מהווי הכחשת שואה. שום דבר לא היה בסדר גודל של הרשעות שהתגלתה בשואה כל דבר שאני משווה לנציזאם זה הקטנת הרשעות הזאת ככל שהוכיוח מתארך הסיכוי להשוואת הנצאים הוא גדול. אם שום דבר לא כמוה ואסור לחבר לקשר היא תשכח מתודתענו.
מדברים אל ה׳ בדימויים והדימוי הכי בסיסי ושימושי לקבה הוא מלך. כדי שהביטוי יכול להיות מטאפורה לאלוהים אנשים צריכים שתהיה להם אימת מלכות. חורטים את מלכי שושן הבירה בבית המקדש לא מהוקרה ולא מפחד לכורש ולא מכל מיני איומים של כורש אנחנו זקוקים למלכות כדי שתהיה לנו יראת ה׳. כי שכשאני רוצה לדבר אל אלוהים אני אומר זה כמו. כמו מה? כמו מלך. המלך הרי גדול הוא יותר גדול אבל צריך מלך. עוד דימוי שאנחנו מאוד אוהבים קצת שונה ממלך, אבא. כדי שנוכל לדבר אל אלוהים כמו אבא צריך שיהיה לנו מושג, למה מדברים אל אלוהים במושגים? כי הרי אין לנו מושג מה זה אלוהים אז לוקחים מושגים מהחיים שלנו ומשווים. הבעיה של מה שקרה ב 100 שנים האחרונות בתרבות יהודי שעמד בתפלות הימים הנוראים לפני 50 שנה ואמר אבינו מלכנו רעדו לו הברכיים מאימת המלך ומאימת האבא, אם אני אשאיר לילד שלי את פיל פילון כי אבא פיל בא הביתה הם לא יבינו ממה הוא נבהל מה יש להיבהל מאבא? כי כשאנחנו היינו ילדים וכל בית אף אבא לא היה מחליף חיתולים ואף אבא לא היה נשאר בבית אם ילד חולה וקם לתינוק בוכה ומגרגר גרגורים ולא מזהה את הגננת ברחוב.
הדבר הזה יצר מציאות שבו אבא הוא דמות שיראים מפניו . אבא ששיחק איתי כדורסל ונשאר בבית כשאני חולה וקם להאכיל אותי כשהייתי תינוק הוא לא אבא שאני נבהל כשהוא חוזר הביתה המשפטים של חכה חכה שאבא יחזור זה בעולם שבו גברים יוצאים לחופשת לידה המטאפורה התשתנה מי שחי אחרי המהפכה עומדים בתפילת הימים הנוראים אבינו יש להם בראש חיבוק. כך לגבי ילד. יהודי שחי תחת שלטונו של הצאר או פרננדו היו אומרים לו מלך הוא היה עושה במכנסים והעולם כולו עבר הליך דמקורטיה לא כולו לצערנו עולם שבו כמעט כל היהודים חיים פחות מ 20.000 יהודים שחיים במדינות לא דמוקרטיות רוב היהודים חיים במדינות דמקורטיות ואנחנו לא מבינים מה זה מוראה של מכלות אף אחד לא חולם להיות תחת שלטון אחר. אפשר להתווכח לשלוון לבוז לו לבקר אותו להפגין נגדו אין להם אימת מלכות ואין לנו געגועים לזה. לפני חמישים 70 שנה הייתה יראה מהמורה יש עדיין יראה אבל הפוכה המורים מהלתמידים הייתה יראה מהמפקד אבל יש נציב קבילות חיילים וקבוצת וואטסאפ של ההורים וכולם מתקשרים לכרמלה מנשה אימת המפקדים מתפוגגת ירדה מאוד ובעולם העתיק שאיש מאיתנו לא מתגעגע אליו אישה הייתה יראה מבעלה אומר לנו הנביא הושע באחת מנבואות הנחמה תקראני אישי לואל בעלי ורש י מסביר תעבדוני מאהבה ולא מיראה.
נבואת הושע קרתה היום. בדור שלי, אני פחות או יותר דור המהפכה . 20 שנה מהפכת האבות הדמוקרטיזציה התרבותית בכל מקום צבא שלטון. אין אימת אין צורת שושן מי שראה לא חלק יהודי בעולם העתיק היה קל מאוד להיות יראש משים לומה? היית ירא מכל כך הרבה דברים מהלשון מהאבא שלך ממפקד שלך אז בעוד משהו.
בעולם העתיק אמרת משהו הוא עושה אבא מורה שלטון צבא גם הרב אומר והוא עושה. אדם שלי בעולם שאבא אומר משהו זה הצעה לדיון השלטון אומר משהו אני אאבק בזה והמורה אומר משהו אז הוא אמ המפקד איך אפשר לצפות מילד תתפלל לא מצפים זה לא מה שאני מכיר, בעולם קשה מאוד קשה לומר. יש תקנות במדינה הם מינימליות לא מתערבות בחיי הפרט השפה הדתית המתערבת לאדם במרחב הדתי זה דבר מאוד זר למרחב הדמקורטי ומאוד מאתגר את העולם הדתי. בעולמות שיש בהם יראה באופן כללי מי שמשיג את המוזג יראה יכול שתהיה לא יראה כאן מי שאין לו יראה במשהו אחר לא יכול להיות ג׳ במקום בזה.ֿ
צריך לומר אבינו מלכנו רופא שיננו שם אני יושב שם על הכיסא שם מרגישים אימה יראה מאימת רופא השיניים ואז אם זה אפשר לעבוד אם האימה של רגש כזה התחושה שיש שנהוגה בכביש פתאום צ׳קלקות של המשטרה האחריו שתי ידיים של ההגה מפסיק להתעסק בטלפון רגע של יראה אם זה אפשר לבנות רגשות דתיים. אי אפשר לדמות את ה׳ לשוטר כי אתה מקלל וואו שוטר.
זה מה שהושע אומר מה שאתירתי עכשיו אובדן דרך החינוך הדתי זו גאולה נעבור מיראה לאהבה. ביום ההוא לא יקראני אישי בעלי עולם של מחוייבות המבוסס על אהבה.
מאתגר גם את הזוגיות אם משלמים מחיר בלתי נתפס אבל זה עולם שמותר יראה ולא אהבה.
זה עולם שאני רוצה לחיות בו. לא רוצה פקודות, לא רוצה לחיות מאהבה אבל צריך לכונן שפה דתית אחרת. להבין וזה אתגר גדול שהשפה שאנחנו גדלנו לא רלוונטית לילדים הילדים שלי כבר לא מדברים צריך ללמוד בגיל מבוקר שפה חדשה אם לא נעשה את זה ישאר משהו אחר
