על שבר בת עמי

הקולוסיאום הוא אמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה ברומא העתיקה בתחילה חשבו כי הוא נועד לצפייה במופעי בידור בלבד, עתה נתגלתה האמת הנוראה, אל הבימה היו נשלחים יהודים שבויי יהודה שהיו מוצאים את מותם בקרבות נגד בעלי חיים טורפים. כש-50 אלף צופים יושבים ומריעים על שפיכת הדם. על-פי ההערכות לא פחות מחצי מיליון יהודים מצאו את מותם במופעים שנערכו בקולוסאום. מוקד המוות הזה נחשב כאחד היצירות הגדולות ביותר של ההנדסה והאדריכלות הרומית, משמש כיום כאתר תיירות פופולרי ברומא ומהווה סמל לא רשמי של העיר. ב 2007 נבחר הקולוסיאום לאחד משבעת פלאי תבל החדשים. אם רק היו יודעים למה הוא שימש באמת. אהרן גרנביץ-גרנות וינון פוקס סיירו בין חומותיו, ודימו לשמוע באוזניהם את זעקות השבר של היהודים שם. כל דמי אחיך זועק אלי

עוד מרחוק ניתן לראות אותו במלוא גודלו ותפארתו, גודלו 188 על 156 מטר וגובהו 48.5 מטר. בניין ענק ועתיק שאלפיים שנותיו אינם ניכרות עליו, לפחות לא מבחוץ. אלפי תיירים נוהרים לשעריו לחזות באחד מפלאי תבל שנותר כמעט בשלמותו. הבניין הנמצא על גבעת הפאלאטין – שעליה נוסדה העיר רומא על ידי רומולוס שהרג את אחיו רמוס. שניהם אגב גודלו על ידי זאבה, על פי אותה האגדה. ברומא העתיקה, על גבעה זו היו מרכזי קהילה רבים וקיסרי רומא בנו עליה את ארמונותיהם. שרידיהם נמצאים כאן עד היום. מסביב לקולוסאום חניונים ובהם חונים מאות אוטובוסים הפולטים אלפי אנשים. "כשאתם רואים את הבניין הזה אסור לכם לשמוח", אומר לי ד"ר גרשון בר כוכבא, הסטוריון צבאי מנהל 'מדרשת חברון' שבקרית ארבע וחוקר תולדות ארץ ישראל, "סיור במבואותיו כמוהו כסיור באכזרי שבמחנות המוות משום שבבניין הזה שקוע דמם של יהודים רבים שהובלו לכאן כשהם מחופשים והם נאלצו להילחם על הבמה בחיות טרף אמיתיות, דמם נשפך כמים בעוד הרומאים מוחים כפיים ומשתעשעים בכך. רק לאחרונה ממש נמצאו הוכחות של ממש שכל הבניין הענק הזה נבנה מכספים שנשדדו מבית המקדש ובנו אותו עבדים יהודים שהובאו מארץ ישראל בזמן המרד הגדול שבמהלכו חרב בית המקדש", אומר ד"ר בר כוכבא, "עלינו לסייר בבניין כשהרגשת תיעוב על פנינו כאילו סיירנו במחנה השמדה. במקום הזה מצאו את מותם אלפי יהודים במיתה אכזרית ביותר . רק לאחרונה התגלה כל הדבר הזה.
עד לגילוי האחרון איש לא ידע באמת מי בנה את המבנה המרשים ביותר בעיר רומא. שום ממצא ארכיאולוגי לא העיד מי אכן בנה את המבנה הזה", מספר ד"ר בר כוכבא, "פרט לכתובת לטינית מהמאה החמישית, שנכתבה כ 500 שנה לאחר חורבן בית שני המתארת את המקום, לא מצאו דבר.
חוקר בשם ד"ר גזה אלפולדי גילה דבר ששינה את כל תפיסת העולם לגבי הקלוסיאום", מספר ד"ר בר כוכבא, הוא התעכב על גבי כתובת לטינית שנמצאת שם המתייחסת לתיקונים שבוצעו שם בזמן ששלטו שם תאידוסיוס השני וולנטיניאנוס השלישי. בין האותיות הוא מצא על גבי הקיר חורים קטנים בעומק של 1 מ"מ עד ס"מ. היה ברור שלגוש האבן הוצמדה בעבר כתובת נוספת. האותיות היווניות יש להן מבנה קבוע ולכן אפשר היה על פי החורים לשחזר את האותיות שנקבעו בקיר. האותיות היו עשויות כנראה מארד וכנראה שנשדדו במהלך הזמן ", מספר ד"ר בר כוכבא, "אלדולפי גילה על פי החורים, כי בשורה הראשונה היה כתוב שם הקיסר "הקיסר והאימפרטור אספסינוס האוגוסטוס. בשורה השניה מופיעה מילה אחת וכך שוחזרה המילה 'אמפיתאטרון', המילה הבאה הייתה 'החדש'. השורה השלישית היא העיקרית והיא השורה המספרת מהיכן לקחו את הכסף לבנות את המבנה "משלל המלחמה (הוא) הורה לעשות זאת".
או כפי שמופיעה הכתובת במקורה, בלטינית:
I[mp(erator)] T(itus) Caes(ar) VESPASI[anvs AVG(vstvs)
Amphitheatrv[m novvm?]
[Ex] Manvbi(i)s (vacat) (fieri ivssit (?)]
החוקר אלפולדי הבחין כי האות T בשורה הראשונה, המסמלת את שמו של טיטוס לא הופיעה בכתובת המקורית אלא נוספה מאוחר יותר כשעלה טיטוס לשלטון וכשהוא הוסיף עוד שתי שורות של יציעים לקולוסאום ולמעשה ניכס לעצמו את כל המבנה כולו וגם את הנצחון במרד הגדול. אספסיאנוס קיסר רומי פיקד על הלגיון בגרמניה ובבריטניה ולא יכול היה להשיג שלל לבנות את הקלוסאום. גם פטיליוס קרליס שדיכא את המרד בגרמניה ובנו של אספסינוס דומיטיאנוס שדיכא את המרד בגאליה לא הביאו את הרכוש הדרוש. היחיד שהביא כסף הוא בנו של הנוסף של אספסיאנוס, טיטוס, שלא היה אז קיסר רומי אלא רק מפקד הצבאי של המלחמה ביהודה שלל המלחמה היא אפוא המלחמה ביהודה, השלל הוא כמובן מבית המקדש.
הגילוי החדש הזה הפך את כל מה שידענו על הקולוסאום עד אז", אומר ד"ר בר כוכבא, "אם קודם חשבו כי הוא נבנה רק על מנת להיטיב עם העם, עכשיו היה ברור כי הוא נבנה על מנת לחגוג את המפלה בירושלים. יותר מזה, השושלת הפלאבית הלא מיוחסת שבראשה עמד אספסיאנוס, ניסתה לבנות את מעמדה על ידי התפארות על חורבן בית המקדש שהיה אחד מסמלי התרבות בעולם גם לכאלה שאינם יהודים. הם בנו את הקולוסאום, וכן הטביעו מטבעות מיוחדות לציון הניצחון על יהודה. מטבעות 'יהודה השבויה'. הם הושיבו את יוסף בן מתתיהו הלא הוא יוספוס פלאביוס שילמו לו משכורת מכובדת על מנת שיכתוב את הספר 'מלחמות היהודים' ספר משוכתב ומבוקר על ידי הרומאים. את היהודים שלחו למות כאמור באמצעות חיות טרף שהובאו לשם. אספסיאנוס בונה את הקולוסאום ובנו בנה את 'שער טיטוס' או כפי שקוראים לו 'שער הנצחון'
תור ארוך של תיירים משתרך לפני הקופה, אנחנו חשים קטנים על יד המבנה הענק והמרשים הזה שספק רב מתי נספיק לבקר בו לפי כמות התיירים העומדים שם בתור. מדריכי תיירים חפצי ממון, מציעים לנו עזרתם להכניסנו לפני התור ואף להדריכנו תמורת תשלום הגון. כמעט והתפתינו עד שלפתע עלה רעיון בליבנו, באנו למשרדי האתר והצגנו תעודות עיתונאי מישראל. התעודות עשו את שלהן, לא זו בלבד שלא שילמנו אלא שמייד פינו לנו את התור ונכנסנו כבני מלכים למקום שבו נהרגו אבותינו. יש להם כבוד לרומאים של היום ליהודים, הם מבינים שהאתר הזה עבורם הוא אסונם הגדול וחשים צורך לפצות את צאצאי היהודים.
כאילו לא עברו יותר מ 2000 שנה, המקום עודו עומד במלוא כיעורו ומפלצתיותו. הקירות האדירים אינם אלא הקירות הפנימיים של המבנה. הקירות החיצוניים נהרסו במהלך השנים. במקום מסוים ניתן לראות חלק קטן מהקירות החיצוניים שעטפו את הקירות הפנימיים. אנו מהלכים מצומררים בקומתו הראשונה. מאחר ובמשך השנים המקום הוצף במים, הריצפה המקורית קרסה, תחתיה ניגלתה הזוועה במלואה: אנו רואים במו עיננו את הכלובים שבו היו כלואים אבותינו בלכתם אל מותם האכזרי, הכלובים שמצויים היו מתחת לריצפה ניסתרים מעין כל. התיירים האחרים מביטים בנו ואינם מבינים מדוע אנו כה נרעשים. הם אינם מבינים כי שלש מתוך חמשת הצומות שלנו עוסקים באירוע הנורא ההוא שהשפיע על כל חיינו כעם, אירוע שאותו חגגו הרומאים של אז ובגינו אבלים עד היום היהודים של ימינו. פרשת חורבן הבית והגליית אבותינו. שביל דמים הוליך בין הכלובים לבין במת ההופעות שכמו בכל אמפיתיאטרון או איצטדיון אינה במה גבוהה אלא דווקא משוקעת וסביבה המושבים המוגבהים שעליהם ישבו המוני הרומאים ומחו כפיים בעליצות למראה היהודים המתבוססים בדמם.
כשבנוהו הרומאים, היה המקום נקרא 'האמפיתיאטרון הפלאבי שכן מי שבנה אותו הייתה השושלת הפלאבית. לאחר מכן הוא נקרא על ידי הרומאים 'האמפיתיאטרון הקיסרי', אבל יותר מכל ידוע הבניין בשם ה'קלוסיאום' שכן עמד בו פסל ענק של נירון קיסר שהיה אחד הגדולים ברומא והוא התנשא לגובה של 40 מטרים. לפסל קראו 'הקולוסוס של נירון שהיה אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. הוא הוצב על ידי הקיסר אדריאנוס שלקח אותו מארמונות הזהב של נירון. בתקופה שהקולוסיאום נפתח שונה הפסל לדמותו של אחד מסמלי העבודה הזרה. הפסל נבזז עם השנים אולם זכרו נשאר בשם העממי של הבניין.
שיגור היהודים המסכנים אל הבמה למות מידי ערב בידי חיות טרף הייתה הדרך המקורית 'לחגוג' את חנוכת הקולוסאום.
שמונים פתחים מקושתים אפשרו כניסה ויציאה מהירות של חמישים אלף הצופים, ושמרו על הפרדה בין המעמדות הגבוהים, שישבו על כיסאות משיש, ובין פשוטי העם, שהצטופפו על ספסלי עץ. אלא שאת השיש בזזו הרומאים וממנו בנו מבנים אחרים, גם את המסגרות ששמרו על ההפרדה בין המעמדות עקרו ממקומם ועל המושבים המפוארים לא נותר אלא אבן בלבד. רק חורים נותרו ממסגרות המתכת. גם אוצרות רבים עמדו שם לקשט את האמפיתיאטרון המפואר, האוצרות נשדדו על ידי הרומאים. ואם לא די בכך, על פי העדויות ההסטוריות גם שריפה ענקית פרצה שם עקב מכת ברק והמבנה נשרף כולו. רעידת אדמה שפקדה את רומא, מוטטה את הקירות החיצוניים ורק קיר חיצוני אחד נותר עומד על תילו. יש האומרים שרבות ממרצפות השיש המעטרות את בתי העבודה הזרה הרבים הבנויים ברומא, מקורם מהשיש שנבזז מהקולוסאום.
והיה גם סדר ישיבה מיוחד. במושבים התחתונים הסמוכים לבמה, ישבו הסנטורים והמכובדים, ביניהם היה תא מיוחד לקיסר כמובן. מעליהם ישבו הלוחמים, קצינים גבוהים במטכ"ל של רומא. מעליהם היו מקומות שמורים למורים שגם להם היה מעמד מיוחד ברומא לבסוף ישבו כל העם כולו. ואגב, אם בהדרת נשים עסקינן, נשים היה להן מושבים מיוחדים מעץ שהיו ממוקמים במעלה המבנה מעל מושבי השיש של הגברים. איש לא יצא למחות על כך.
וזה היה סדר המופע: תחילה היו אבותינו מובאים כשהם כבולים לשלשלאות אל הכלובים שהיו ממוקמים בשורות התחתונות על יד הבמה. לידם בכלובים אחרים הביאו את חיות הטרף, אלה היו מורעבות על מנת שיטרפו את היהודים המסכנים. בעיני רוחי יכולתי לדמות לעצמי את שאגותיהם של האריות ונהמותיהם של הדובים ורעדותיהם של היהודים המפוחדים שהובלו שבויים מארץ ישראל לרומא והמתינו למותם האכזרי.
לאחר שהקהל מדושן העונג היה מתיישב והקיסר גם הוא היה תופס את מקומו, ניתן היה האות וחיות הטרף היו מובלות לתוך הבמה ואז היו מושלכים היהודים האומללים למותם האכזרי. אני עומד בין הספסלים ליד העמדה שממנה ניתן לצפות אל הבמה ורואה בעיני רוחי את מחזה האימים הנורא, את היהודים הנטרפים שזעקתם עלתה אל המרומים, יהודים שמסרו נפשם על קדושת ה' ומתו רק בשל היותם יהודים.
בתקופה מאוחרת יותר כבר לא הובאו יהודים לבמה אלא גלדיאטורים שהיו מנהלים קרבות ואז כשגלדיאטור מסוים הפסיד בקרב יכול היה לבקש את רחמי הקהל. במקרה והקהל הניף את מטפחותיו כלפי מעלה, הרי שהגלדיאטור המובס זכה בחייו, אולם אם הקהל סימן באגודלו כלפי מטה, היה על הגלדיאטור המנצח להרוג את יריבו.
את הקולוסאום בנו כביכול על מנת להיטיב עם העם. היום, כשבזה אחר זה נופלים משטרים רודנים במדינות ערב, קל להבין את הדבר. עד שנת 68 שלט ברומי רודן אכזר בשם נירון, הוא היה שנוא ביותר על העם והופל. ברגע שהופל מיהרו גם להכחיד כל זכר ממנו וכך הרסו את הארמונות שבנה. אחד מהם היה ידוע בשם 'ארמון הזהב', בארמון זה הייתה בריכה ענקית שעליה החליטו להקים מבנה שיטיב עם העם, וכך נבנה האמפיתיאטרון הענק הידוע בשם הקולוסאום.
את הקולוסאום החל לבנות אספסיאנוס. בנו הקיסר טיטוס, זה שהחריב את בית המקדש המשיך לבנות אותו עם עלותו לשלטון אחרי אביו. את הבניה השלים אחיו של טיטוס הקיסר דומיטיאנוס בין הבונים של הקולוסאום היו גם עבדים יהודים רבים שהובאו לרומא לאחר דיכוי המרד הגדול והחרבת הישוב היהודי בארץ ישראל, ומומן על ידי השלל שהובא מהארץ לאחר דיכוי המרד.
השלטון ברומא סבר כי עליו לספק להם 'לחם ושעשועים'. כלומר על השלטון היה לספק לעם כמות מסויימת של לחם כדי שלא ירעבו ואז גם שעשועים. על כן לאזרחי רומא כולם היה כרטיס כניסה חינם למופעים אלה.
דווקא הנצרות שהפכה לדת הרשמית של רומא, היא זו שהפסיקה את הפעילות הנוראית של רציחת עבדים יהודים על במת הקולוסאום. המבנה המשיך לשמש לפעילויות אחרות, ובפרט ציד חיות, עד שנת 524. בשנת 847 ניזוק המבנה מרעידת אדמה והוסב למבצר. עם השנים, הנצרות אימצה את המקום, כמו גם אתרים פגאניים אחרים, וכיום עורך בו האפיפיור הנוצרי טקסים של עבודה זרה.