שליח חב"ד למדינות מרכז אפריקה כותב על ההתמודדות עם האבולה
מחנה מצורעים
בשיא הלחץ של המעקב אחרי התפשטות המחלה הקטלנית מצא הרב שלמה בנטולילא שליח חב"ד למרכז אפריקה זמן לשתף במה שעובר עליו כאחראי על 14 מדינות שבחלק מהן משתוללת מגיפה קטלנית המאיימת על שלום תושבי אפריקה ואולי גם יתר המדינות. כיצד יתמודדו עם המחלה הזאת שליחי חב"ד באפריקה והאם יש סיכוי שימצאו לה אי פעם רפואה

הטלפון שקטע את יום העבודה לא הותיר מקום לספיקות, המילים היו חדות וברורות ומהם הבנתי שחופשת הקיץ של השנה ממני והלאה, המחלה חזרה. את הבשורה הזאת בישר לי הרב ישראל אוזן מנהל בית חב"ד בניגריה. הוא דיווח שאצלם בניגריה המחלה משתוללת ברחובות. ושהמומחים אומרים שאמנם כבר היו באפריקה אבולות אבל כזאת עוד לא היתה וכי זהו החיידק האלים ביותר שהיה כאן מאז ומתמיד וצריך להיערך לאסונות כבדים יותר. לא לחינם הדאיג אותי הטלפון מניגריה. ניגריה היא המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה. רשויות הבריאות של המדינה הודיעו על עשרה מקרי הידבקות ועל שני מקרי מוות מהמחלה, שני המתים: אחות בית חולים וגבר מליבריה השכנה, שבו טיפלה האחות, שהיה החולה הראשון להיכנס למדינה. האיש, פטריק סויר, בעל נתינות אמריקאית, הגיע לניגריה בטיסה בסוף יולי, ומת זמן קצר אחר כך. לדברי גורמי בריאות, לפני מותו הדביק שמונה בני אדם לפחות, בהם האחות. כמעט כל מי שלקו באבולה באו בבמגע ישיר עם סויר - בין בשדה התעופה או בבית החולים שבו טופל, המרכז הרפואי פירסט קונסלטנט. ניגריה היא כאמור אחת המדינות שעליהם אני אחראי מטעם חב"ד, עכשיו אני צריך להחליט מה לעשות? מערבולת שטפה את ראשי. 24 שנים אני כאן בשליחות הרבי מליובוויטש,
24 שנים אני כאן משמש שליח חב"ד למרכז אפריקה, אני מתגורר בעיר קינשאסה שבקונגו הדמוקראטית במשך השנים האלה אני מנהל בית חב"ד ואחראי על פעילות חב"ד בלמעלה מ13 מדינות. הקמנו בתי חב"ד בכל מקום שבו קיימות קהילות קטנות וגדולות של יהודים העובדים באפריקה השחורה. רק לפני שנתיים פתחנו בית חב"ד נוסף בניגריה המנוהל על ידי הרב ישראל אוזן. בקונגו חוץ מבית חב"ד, בית כנסת, מרכז קהילתי הקמנו כאן גם ישיבה עם עשרה בחורים המגיעים ללמוד ולתרום לשנה בקונגו ובזמנם הפנוי נודדים למדינות אחרות ומחיים שם את היהדות.
התמודדתי עם אתגרים רבים, אבל המחלה הזאת לפי כל קני מידה מפילה חללים וגורמת למוות וגם אין לה תרופה. מה אומר לשליחים העובדים תחתי? האם לברוח? האם להישאר? מה עושים עם בחורי הישיבה המסתובבים עכשיו במדינות אפריקה לחזק את שרידי היהדות שנמצאים שם? עם מי מתייעצים עכשיו? ומה יהיה על מוסדות החינוך וכל התלמידים הלומדים בהם, הכל עכשיו על אחריותי. בעיני דמיוני חולפות מייד תמונות הזוועה שאני זוכר מהביקור הקודם של המחלה כאן של המוני החולים המובהלים אל חדרי בתי הרפואה המבודדים שבהם מאשפזים את חולי האבולה המדממים והממודרים משאר בני האדם כשהרופאים המטפלים בהם חבושים מכף רגל ועד ראש, עוטים על ראשיהם מסכות ועל ידיהם עוטים כפפות ורק המראה שלהם מזכיר את מראהו של מלאך המוות ביום שבו הוא בא לקטוף את הנשמות
האבולה הזאת כאמור כבר ביקרה אצלנו בקונגו הדמוקרטית לפני שש שנים. התמונות של בתי הרפואה המלאים, של ההסטריה ההמונית שאחזה כאן בכולם, של אמצעי הזהירות, של הלוויות המתים שנפלו חלל, הכל חזר אלי במהירות מסחררת. האם אנחנו שוב עומדים להתמודד עם הדבר הנורא הזה והגרוע ביותר, כרגע המחלה משתוללת בכמה מדינות באפריקה, האם היא תגיע לפתח ביתינו ממש.
דבר ראשון, אמרתי לעצמי, להתעשת, לא להיכנס להסטריה. פתחתי את האנציקלופדיות הרפואיות שאני רגיל לעיין בהם, עיינתי גם בחומר עדכני אודות המחלה משום שמאז שהיא 'ביקרה' אצלנו לפני שש שנים, חלו שינויים. בשביל לדעת כיצד להתמודד עליך לדעת היטב את החומר. בצה"ל קוראים לזה 'תודעת אוייב'.
אני יודע קצת על המחלה. אנחנו מתמודדים איתה. קוראים לה 'אבולה' על שם הנהר העובר בעיר שבה הופיעה המחלה לראשונה בשנת 1976. הסמפטומים של המחלה לא השתנו מאז: שלשולים, הקאות, דימום פנימי. אפשר להידבק בקלות מירבית בעיקר על ידי נוזלים: דם, רוק, שתן. בהמות עלולות מאוד להידבק ולהעביר את המחלות הלאה, בעיקר חזירים. הבעיה המרכזית של המחלה הזאת שאין לה תרופה. כמה מעבדות בארה"ב מנסים לפתח תרופה למחלה הנוראית הזאת באטלנטה שבג'ורג'יה עובדים על כך שעות נוספות עכשיו מדברים על חיסון האמור לצאת לאויר העולם לקראת ספטמבר הקרוב. מה עושים עד אז?
האמת היא שלא הייתי אמור להיות מופתע כל כך. הנגיף כבר החל להתגלות בשנית כבר בחודש מרץ אבל הוא היה רחוק מאיתנו. אומנם באפריקה אבל רחוק מאיתנו בגינאה ולא בכדי פעוט בן שנתיים שמת בעיירה גווקדו שבדרום גינאה בחודש דצמבר, ימים ספורים אחרי שחלה. כעבור שבוע מתו מהמחלה גם אמו ואחותו בת השלוש, ולאחר מכן גם הסבתא. כולן סבלו מחום גבוה, הקאות ושלשולים, אבל איש לא ידע אז מה הגורם לכך.
לא ידוע כיצד הגיעה המחלה לגופו של הפעוט וכיצד הנגיף עבר לאזור מגוריו. זאת בדומה להתפרצויות קודמות של האבולה. עם זאת, ידוע מסלול ההתפשטות של המגפה לגינאה ולמדינות הסמוכות. שניים מהמשתתפים בהלווייתה של סבתו של הפעוט העבירו את הנגיף לכפרם, ואיש צוות רפואי העביר את הנגיף לכפר נוסף, שם הדביק רופא. שניהם הספיקו להדביק קרובי משפחה מיישובים אחרים לפני שמתו. הנגיף המשיך להתפרץ במדינות השכנות: ניגירה, ליבריה וסרה להון. מטה הרפואה העולמי מיהר להכריז על האזורים האלה כאזורי אסון על מנת שהעולם יקח זאת ברצינות. ארגון הבריאות העולמי (WHO) גם הזהיר כי התפרצות האבולה במערב אפריקה "זוכה לתת הערכה אדירה" בכל הקשור למספר מקרי ההידבקות והמוות, וכי "יש צורך בצעדים יוצאי דופן" על מנת להביא לריסון המגפה. משמעות ההודעה היא שארגון הבריאות העולמי מעריך שמספר הנדבקים בנגיף גדול משמעותית מכפי שהוערך עד כה. מניין קורבנות ההתפרצות, שהתגלתה לראשונה בגינאה בחודש פברואר והתפשטה מאז גם לליבריה, סיירה ליאון, הגיע ל-1,069. סך מקרי ההידבקות ומספר המקרים החשודים בהידבקות עומד על 1,975. במקביל מסר ארגון "רופאים ללא גבולות" כי להערכתו ייקח לפחות חצי שנה על שתושג שליטה על התפשטות הנגיף. מומחי ארגון הבריאות...
עד לחודש מארס, אז זוהה נגיף האבולה, מתו עשרות בני אדם בשמונה קהילות בגינאה ומקרים נוספים הופיעו בליבריה ובסיירה לאון. שלוש המדינות הללו, מנסות להתאושש משנים של מלחמות אזרחים ואי תפקוד שלטוני. תושבי גווקדוו נאחזו בהלה, וגם אני בבת אחת נפלה המחלה הזאת לפתחי או יותר נכון למדינות שיש לי עליהם אחריות.
הבעיה הרצינית באזורים שבהם אני חי היא ההיגיינה. לו היתה רמת ההיגיינה אירופאית כפי שאתם רגילים בישראל, המצב היה אחר. אבל באפריקה, כמו באפריקה מצב ההיגיינה בבתי החולים רחוק מלהשביע רצון וזה מה שנותן לנגיף כר נרחב מאוד להתפשטות. ההיסטריה כאן גדולה מאוד. כלי התקשורת עוסקים מדרך הטבע רק בזה. מהדורות החדשות נפתחות בדיווחים מבוהלים על עוד ועוד חולים המגיעים לבתי הרפואה וצוותי הרפואה עטופים בבידוד נראים כמו רובוטים מהחלל ומפחידים עוד יותר קולטים אותם. התחלתי לעקוב אחרי כלי התקשורת. עוד ועוד חברות מסחריות שלהן עובדים המתגוררים באפריקה, החליטו לפנות אותם וההסטריה ברחוב ובכלי התקשורת רק הולכת וגדלה. תחושה של מדינת בלהות ארץ אוכלת יושביה שרק אלה שאין להם ברירה נשארים בה ויחד עמה גם הדאגה שלי לגורל אלה שיש לי אחריות עליהם.
ככל שעובר הזמן ההסטריה ברחוב הולכת וגוברת. כלי התקשורת מדווחים על 29 בני אדם חולי אבולה מליבריה שברחו ממרפאה סגורה שבה הוחזקו. זאת לאחר שהמרפאה הותקפה על ידי קבוצה של חמושים שפרצו ובזזו את המרפאה בה אושפזו אותם חולים בבירת ליבריה מונרוביה.

על פי דיווח ברשת סקיי הבריטית, החמושים לא התכוונו לשחרר את חולי האבולה, אלא פרצו על מנת לגנוב את הציוד יקר הערך שבמרפאה. בחסות הכאוס שגרמה הפריצה ובזיזת הציוד הצליחו לפחות 29 חולים לצאת לחופשי. עד כה לא אותר אף אחד מהם.
מדובר במרפאה בה אושפזו חולים שלא מזמן אובחנו כחולי אבולה. במרפאה הם קיבלו טיפול מקדים בטרם הועברו לאשפוז בבית חולים. לדברי אחת האחיות שהיו באירוע, הפורצים טענו כי נשיאת המדינה משקרת בנוגע לאבולה מאחר והיא מחפשת לקבל מימון ממדינות המערב. אני שומע את הדברים ותוהה מתי זה יגיע אלי ואז מגיעה הידיעה הבאה שבקניה החליטו לא לקחת סיכון והודיעו על סגירת הגבול בין שתי המדינות. השלטונות הקנייתים הודיעו כי הגבולות עם ליבריה, גיניאה וסיירה לאון יסגרו על מנת שהמחלה הקטלנית לא תתפשט גם לשטחה. תחושת מחנה המצורעים שבה אני חי בל כורחי הולכת וגוברת.

נזכרתי במה שאמרו לי אז רופאים שעמם התייעצתי שעם מעט משמעת מצדנו הסכנה אינה גדולה כל כך. בשנת 1996 הגיעה המחלה לאזור שלנו, נקטנו בכמה אמצעי זהירות. אז הזהירו אותנו שלא לאכול את הבשר המקומי. אתם מבינים שמעולם לא אכלנו כאן לא רק בשר מקומי אלא שום אוכל מקומי, מטעמי כשרות כמובן. לא אנחנו ולא כל מי שקשור אלינו כך שבהקשר לזה לא דאגתי כלל. הפניקה היתה אז גדולה. גם אמצעי הזהירות המחמירים שנקטנו אז היו רציניים. כל מי שניכנס אלינו אז לבית חב"ד חוייב לשטוף את ידיו באלכוהול מים וסבון. כשטסנו באותה תקופה למקומות אחרים, היינו נשאלים על ידי הפקידים האם אנו חשים בטוב. ליתר בטחון היו מציידים אותנו במספר טלפון לדיווח במקרה שלא נחוש בטוב.
אני חייב להבהיר שהפעם הזאת המחלה בינתיים פסחה על המקום שבו אני מתגורר ובכל אופן היא משתוללת במקומות שעליהם אני אחראי. כלמוד ניסיון עבר החלטתי מייד להתקשר לכל המקומות שבהם אובחנה המחלה. ראשית כל לניגריה. התברר לי שהרב ישראל אוזן יצא לחופשה, וכך גם מרבית הקהילה הישראלית החיה בניגריה בשליחות חברות ישראליות, כולן בחופשה. רווח לי. לשליחים וקהילות אחרות שעליהם אני אחראי יעצתי מייד: ראשית לא להיכנס להיסטריה משום שמניסיון אני יודע שאם שומרים על כללי ההיגיינה הסיכוי להידבק הוא נמוך ביותר. שנית בכל מקום שבו אנו פועלים יש להפעיל את כללי ההיגיינה להקפיד לרחוץ את הידיים היטב באלכוהול סבון ומים, להקפיד מאוד בקניית פירות וירקות מקומיים לרחוץ אותם היטב ולהיזהר מכל מגע עם המקומיים. כמובן שצריך לעקוב היטב אחרי כולם לבדוק שכולם חשים בטוב ובעיקר לא להתעצל במקרה שבו לא חשים בטוב יש להפנות מיד למוקדי החירום.
אנחנו כמובן עוקבים מקרוב אחרי הדיווחים על התפשטות המחלה. יהודים רבים חוזרים עכשיו מחופשותיהם חזרה ליבשת אפריקה. עובדי מוסדות החינוך מתחילים בהכנות לשנת הלימודים אבל יותר מהכל צריכים יד על הדופק, להיות ערים לדיווחי כלי התקשורת.
מה עוד נותר לעשות? להתפלל לקב"ה ששום אחד מיצור כפיו לא יפגע במחלה הנוראית הזאת, שימצאו תרופה במהירות ושלא נצטרך להתמודד עוד עם דבר כזה. ואת כל הקוראים אני מזמין לסיור הכרות במדינות נפלאות האלה שהנוף בהם, כך דומה, לא השתנה מאז בריאת העולם. אולי כרגע לא כל כך בטוח שם, אבל בעתיד, רק ה' אחד יודע מה יקרה.